צל"ח סדר מועד קה

וכתב הר"ר אליעזר ממיץ דאע"ג דאין בישול אחר בישול בדבר יבש בדבר שנאפה ונצלה יש בו משום בישול אם בישל אח"כ וכתב הר' פרץ שבאפי' אחר אפי' וצלי' אחר צלי' י"א שגם זה אסור והוא כתב דאפי' לדבריו אין אפי' אחר אפי' ואין צלי' אחר צלי' והביא מרן ב"י שם טעמא דהר' אליעזר ממיץ משום דקיי"ל כר' יוסי דבמצה יוצאין ברקיק השרוי אבל לא במבושל אע"ג שלא נימוח שבישול אח"כ מבטל האפיה ואח"כ מביא מרן הב"י בשם ראבי' דמדחה ראי' זאת ממצה מבושלת משום דמסקינן בפ' כיצד מברכין דטעמא דר' יוסי במצה מבושלת הוא מטעם דבעינן טעם מצה כמו שדחיתי לעיל דברי הפלתי ועכ"פ מבואר דאף לפי הסוגי' במס' פסחים דלפי אוקימתא דרב כהנא דמפרש טעמא דר' יוסי דאין יוצאין במצה מבושלת משום דבישול מבטל אפי' ויש בישול אחר אפי' מ"מ ליכא ללמוד מזה בשאר איסורין לענין בישול אחר בישול או לענין אפי' אחר אפי' וצלי' אחר צלי' כיון דאפי' גבי איסור שבת יש חילוק לדעת הר' אליעזר ממיץ דמחלק גבי שבת בין בישול אחר בישול לבישול אחר אפי' וכן קבע מרן הב"י בשולחנו הטהור באו"ח סי' שי"ח סעיף ה' שני דעות דיש מי שאומר שדבר שנאפה או נצלה אם בישלו אח"כ במשקה יש בו משום בישול ויש מתירין ע"ש בש"ע ובמג"א שם היוצא מזה דגבי איסורין כגון בבישול בשר בחלב וכדומה עדיין יש ספק אם יש בישול אחר בישול וצלי' אחר צלי' ואפי' אחר אפי' דאין ללמוד מדין שבת דשאני שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה ויש דצריך דומי' דמלאכת המשכן אבל בשאר איסורין יש לומר דיש בישול אחר בישול או אם נימא דגם בשאר איסורין אין בא"ב או צא"צ ואפי' אחר אפי', ומדין מצה מבושלת אין ללמוד כלל דמצה מבושלת לא שמענו אלא דיש בישול אחר אפי' כנ"ל. והנה ראיתי בספר פרי מגדים יו"ד בסי' פ"ז בשפתי דעת ס"ק ב' מביא תשובות שער אפרים סי' ל"ח דפסק בחמאה שבישלו בקדירה של בשר ב"י שמותר להדליק ממנה לנר חנוכה דגם במצוה דרבנן אמרינן מצות לאו ליהנות נתנו ובאלי' רבה ריש סי' תרע"ג משיג על השער אפרים ותמה עליו הא בשר בחלב אסור בבישול וא"כ כשמדליק בחמאה הבלוע מבשר קא מבשל] ואף שכבר נתבשל הא קי"ל בסי' שי"ח לענין שבת דיש בא"ב עכ"ל הא"ר וזה רבות בשנים כתבתי על הגליון של האלי' רבה דבמחילה מכבודו לא דק דבדבר יבש קי"ל גם גבי שבת דאין בישול אחר בישול (בדבר יבש) וחמאה יש לו דין דבר יבש לענין זה כמו"ש המג"א בסי' שי"ח ס"ק א' דגם שומן אף שנימוח יש לו דין יבש לענין אין בא"ב. אמנם הפ"מ שם כתב לחלק בדין בא"ב בין דין שבת לדין בב"ח וכוונתו דמה דאמרינן אבא"ב זה הוא רק בשבת אבל לא בשאר איסורין. משמע דמיפשט פשיטא ליה דבשאר איסורין יש בא"ב ולא ידעתי מנ"ל להרב פ"מ להחזיק הקושיא על בעל שער אפרים בדבר שעומד בספק [ועיין צל"ח מס' חולין בסוגיא דטיפת חלב]

ולענ"ד יש להוכיח מרבותינו בעלי התוס' דס"ל דגם בשאר איסורין קי"ל אין בישול אחר בישול כמו בדין שבת דבפסחים (דף ע"ו) פליגי רב ושמואל אי עלאי גבר או תתאי גבר ופריך שם ממתניתין דנטף מרוטבו על החרס כו' ע"ש וכן מנטף מרוטבו על הסולת ומשני בחרס רותחת ובסולת רותחת ואח"כ פריך הגמ' מהסיפא דסכו בשמן של תרומה כו' ומשני שאני סיכה דמשהו הוא וכתבו תוס' שם ד"ה משום הכי דמיירי בלא נשתהא בתנור אחר סיכה ע"ש והקשה א"א ז"ל בצל"ח שם דעדיפא הוה להו לה וס' להוכיח דמיירי דלא נשתהא בתנור דאל"כ חבורת כהנים אמאי יאכלו הלוא השמן מתחמם ומרתח את הפסח והוי צלי מחמת דבר אחר והא דסכין ומטבילין בפרק כל שעה ופירש"י בשעת צליתו נראה דהיינו למסקנא כאן דסיכה שאני דמשהו בעלמא הוא ונדחק לומר דמה שכתבו התוס' דמיירי שסכו אחר שצלאו הוא ג"כ לפי דעת המקשה שסבר דהטעם הוא משום דעלאי גבר ע"ש הצל"ח

והנה תורה היא וללמוד אני צריך דמאי דמשני שאני סיכה הוא רק לענין שאינו נבלע יותר מכדי קליפה ואינו נותן טעם יותר מכדי קליפה אבל לענין דמרתח והוי צלי מחמת ד"א אוסר כדי נטילה דהא מלשון נטף מרוטבו משמע שאינו אלא משהו טיפין בעלמא דאל"כ היה לו להתנא למתני נפל מרוטבו על החרס אלא ודאי דגם משהו גורם להיות צלי מחמת ד"א ואוסר עד כדי נטילה ועוד הוא דוחק לומר דמה שכתבו התוס' ולא נשתהה בתנור הוא רק לפי סברת המקשן

לכן נלע"ד דהתוס' לא יכלו להוכיח דלמה בחבורת כהנים יאכלו הא הוה צלי מד"א משום דס"ל דגם בשאר איסורין אין בישול אחר בישול ואין צא"צ ולא שייך עוד צלי מחמת ד"א כיון שכבר נצלה כל צרכו וכן מוכח מדברי התוס' שם ד"ה אלא למ"ד דהאי נטף מרוטבו על כרחך מיירי דהרוטב לא נצלה כל צרכו והוי לי' אברנים דבצלה כ"צ לא מפסול עוד משום צלי מחמת ד"א וצלאו ואח"כ בשלו היינו דוקא במים משום רבוי דבשל מבושל מכל מקום הרי דס"ל להתוס' דגבי פסח אין צא"צ וכן משמע מרש"י שם (דף מ' ע"ב) ולפי דברינו צריכין אנו לומר דרש"י ותוס' לא ס"ל כדעת שהביא הב"י באו"ח סי' רנ"ג הובא במג"א שי"ח סוף ס"ק מ"ב דמגיס חייב משום מבשל אפי' במבושל כ"צ כל זמן שהוא על האש ע"ש במג"א וטעם לדבר דהכלבו ס"ל דע"כ לא אמרינן אבא"ב אלא בנותנו בכ"ר שאינו על האש וכמו שתנא במשנתנו כל שבא בחמין מע"ש כו' אבל בעומד על האש יש בא"ב. וא"כ לדעת רש"י דסכין את הפסח וכן לדעת התוס' ונטף מרוטבו בשניהם מיירי בתנור שהוסק והוא על האש ואפילו הכי אמרינן אין צלי א"צ על כרחך דלא ס"ל כדעת הכלבו. וגם מדברי התוס' שהוכיחו, כדעת ר"ת מהאי דחותכין הפסח כשהוא חם בסכין אף שהפסח אין עוד על האש משמע דס"ל דאין חילוק בין שהוא על האש או לא ובזה יתיישבו דברי הספרי הובא בילקוט פ' ראה סוף רמז תתק"ד ובשלת ואכלת כן מלמד שמחזיר את החתיכות כו' ר' יוסי אומר בשבת כו' ודברי הספרי סתומים ע"ש וכתב בספר זית רענן לישב הספרי דקאי על אברים שפקעו מעל המזבח יחזיר בלילה וקאי אקדשים והוא דחוק מאד דהא הספרי קבע דבריו אקרא ובשלת ואכלת דכתיב גבי פסח ולא שייך בי' אברים שפקעו כו' ולתרץ הספרי צריך להקדים מה שכתבו התוס' בפסחים (ע"ד ע"א) בד"ה נחתך ממנו אבר אין זה מקול' דשלם אינו אלא למצוה ומדברי רש"י משמע דמקולס גם לעיכוב נאמר וא"כ בע"פ שחל בע"ש ורוצה בלילה להחזיר הפסח שנית לתוך התנור הנה אם כבר נצלה כל צרכו יש לחוש לדברי הכלבו דהפסח לא מצינו גם בחזרה כי אם ע"ג אש לעולא במס' פסחים (דף מ"א ע"א) ולרב כהנא אליבא דר' יוסי שהרי התורה אמרה ובשל מבושל ולדעת הכלבו כשהוא ע"ג האש ממש יש צלי אחר צלי מחמת ד"א אפי' בנצלה כ"צ ואסור משום איסור שבת ויש לחוש גם משום שאינו מקולס אף שכבר נצלה שלם מ"מ כיון דיש צלי א"צ ואיכא איסור לצלות הפסח חתיכות א"כ אפי' אינו חל בשבת איכא איסור להחזיר החתיכות משום איסור שאינו מקולס וכ"ז לדעת רש"י דמקולס מעכב בדיעבד אבל לדעת התוס' דמקולס הוא רק למצוה כיון שנצלה שלם כבר קיים המצוה א"כ אין כאן איסור לצלות שנית החתיכות אפי' לדעת הכלבו כיון דליכא כאן עיכוב ומצות מקולס כבר קיים לא אכפת לן אם צולה החתיכות אח"כ אבל אם נימא דלא כדעת הכלבו ואף שהוא ע"ג האש אמרינן אין בא"ב שוב ליכא איסור אינו מקולס אם כבר נצלה שלם. אמנם לפי הספק שכתבתי למעלה אם הדין דאבא"ב רק בשבת והה"ד צלי א"צ לכל הדעות אסור להחזיר החתיכות משום איסור שאינו מקולס לשיטת רש"י שמקולס מעכב בדיעבד:

ומעתה נכונים דברי הספרי דר' יהודה לא ס"ל כדעת הכלבו רק סובר דדוקא לענין שבת אמרינן אין בא"ב אבל לא בשאר איסורים ולכך קאמר מחזירין אותו שלם אפי' בשבת משום דאין צא"צ ואין מחזירין אותו חתכות פסק ותני ל"ש בשבת ול"ש בחול משום שאינו מקולס דלענין זה יש צא"צ ור' יוסי פליג וס"ל דיש צלי א"צ אפי' כשהוא שלם וביו"ט בין כך ובין כך מותר משום דס"ל כדעת התוס' דמקולס אינו אלא למצוה וכיון שכבר קיים מצות מקולס בצליה הראשונה שוב אין איסור משום אינו מקולס וראב"ש קאמר לא נחלקו כו' משם דלענין שבת אצא"צ אפי' על האש דלא כדעת הכלבו אבל אין מחזירין אותו חתיכות משום אינו מקולס דלענין שאר דיני תורה יצאיצ על מה נחלקו על אברים היינו משאר קדשים שב"ש אומרים מחזירין לתנור לצלי אחר בישול דגם בזה אמרינן אין בישול אחר בישול וב"ה אומרים אין מחזירין דסוברים כדעת הר"א מינץ שהביא הב"י דדוקא