צל"ח סדר קדשים פה

בבהמה כלל אלא בעופות לומר דממעט אפילו מגו"ט ורש"י לשיטתו הוכרח לזה לתרץ הא דאיצטריך תרתי דרב. אבל התוס' לשיטתייהו ולכך כתבו בד"ה אילימא וכו' באימרי רברבי:

ודע דמהא דבעי רב כהנא מרב דאמר בהדיא אף לחתול אין דריסה ליכא קושיא דשם על בעיא ששאל רב כהנא הוכרח רב להשיב וא"כ איכא למימר דר"כ לא שמע הא דאמר רב בבהמה מן הזאב וכו' הוכרח להשיבו ומימרא זו דבבהמה מן הזאב קדמה אבל על הא דאמר ר"ח אמר רב שפיר קשיא תרתי דרב ל"ל:

אלא דעדיין לא פלטי לי מתרתי דרב לשיטת התוס' דהרי לשיטת התוס' גם לל"ב קשה תרתי ל"ל וליכא למימר דמהא דרב חסדא הוה אמינא דוקא באין מצילין הוא דיש לחלק בין גו"ט לאמרי רברבי שהרי לשיטת התוס' כיון שיש לחתול דרוסה בגו"ט אף באין מצילין א"כ מוכח דמטיל ארס גם באין מצילין וא"כ אי הוה ארס שלו מזיק לאמרי רברבי אף באין מצילין הוה מזיק וצריך לומר דהתוס' לא גרסי כלל אמר רב חסדא אמר רב. והרא"ש דגריס רב חסדא אמר רב הוא לשיטתו דלדידי' שפיר יש לחלק אף דאית לי' ארס מ"מ במצילין הארס חזק יותר ובזה נלע"ד לתרץ קושיית מהרש"ל ביש"ש שכתב על הטור שכתב שמסקנת הרא"ש כל"ב דלקמן שלא ירד לדעת אביו כלל והרא"ש הביא רק דעת הרי"ף שפוסק כל"ב אבל הרא"ש אדרבה כתב דלישנא קמא יותר ניחא:

ונלע"ד שהטור ירד שפיר לכוונת הרא"ש ועל כרחך הרא"ש סובר בזה כהרי"ף דהנה בתחלת הסוגיא הביא הרא"ש מחלוקת בעל התרומה והרי"ף בה"ת פסק כשנויי קמא דזאב בגסה דריס משום דאזלינן לחומרא והרי"ף פסק כאי בעית אימא. גם בסוף הסוגיא הביא הרא"ש מחלוקת בעל התרומה והרי"ף דבעל התרומה פסק כלישנא קמא אף שהוא לקולא משום דל"ב דחיקא הוא משום דבעינן לפלוגי בנץ וכו' והרי"ף פסק כל"ב לחומרא והנה נלע"ד דהרי"ף ובעל התרומה לשיטתייהו דלל"ב לא קשה תרתי דרב ל"ל וללישנא קמא קשה תרתי דרב ל"ל והכרחתי לומר דלל"ק באמת מוכרח שינוייא קמא דלעיל דזאב בגסה דריס וא"כ להקל בזאב בגסה כאי בעית אימא ולהקל בחתול בגו"ט דבאין מצילין כלישנא קמא הוה תרתי דסתרי אהדדי דאי הא דהיינו אי בעית אימא דרב למעוטי חתול לא קיימא הא דהיינו לישנא קמא דהוא דאמר כבריבי וא"כ הרי"ף לשיטתו דאיהו פסק לעיל כאיבעית אימא א"כ מוכרח הוא לפסוק כל"ב לחומרא אף שהוא לישנא דחיקא ובעל התרומה לשיטתו שפסק לעיל לחומרא כשינויי קמא דזאב בגסה נמי דריס א"כ פסק כאן כלישנא קמא אף שהוא לקולא משום דל"ב דחיקא הוא ולפי זה כיון שלעיל מסיק הרא"ש כהרי"ף דזאב בגסה לא דריס ממילא מוכח כאן ג"כ שמסקנתו כהרי"ף ושפיר כתב הטור שהרא"ש מסיק כל"ב לחומרא ודלא כרש"ל ומה שהקשה מהרש"ל עוד כיון שפסק הטור כל"ב א"כ למה מיקל בדרוסת הנץ בגו"ט אפילו ביש מצילין דהרי בהא לא אשכחן שהכריע רב דלא כרבנן דמחלקי בהכי. נלע"ד דמוכח דלרב אין לחלק כלל בנץ בין מצילין וכו' דהרי חולדה חמיר מנץ שהרי כתבו כל הפוסקים דחולדה דרסה אפילו בעוף הגס. וא"כ אי הוה לנץ דריסה לב"ל ביש מצילין ק"ו לחולדה וא"כ למה מוקי לקמן מלתא דרב דאומר אף לחולדה יש דריסה בעופו' נוקי ליה בגו"ט וביש מצילין והא דאמר אף לחתול א"ד באימרי רברבי והא דאמר לחתול יש דריסה ולחולדה א"ד בגו"ט באין מצילין אלא ודאי דלל"ב שאין חילוק בחתול גם בנץ אין חילוק ולעולם אין דריסה בגו"ט אף במצילין והה"ד לחולדה וללשנא קמא ודאי דהוה יכול לאוקמי הא דאמר רב דאף לחתול א"ד בגו"ט ובאין מצילין והא דאמר לחתול יש ולחולדה אין דריסה מיירי ביש מצילין והא דאמר אף לחולדה יש מיירי בעופו' ובאמת מדלא מוקי לה הכי מוכח דל"ב עיקר. ונחזור לראשונות שלסברת התוס' קשה האויס ברענגער דמייתי סיפא דר' יהודא ודרוסת ארי בגסה הוא מיותר ונלע"ד דאי לאו סיפא דמלתא דדרוסת ארי בגסה הוה אמינא שר"י בא לפרש בזה האופן דת"ק קאמר דרוסת הזאב וממילא ממועט חתול וכדי שלא תאמר דדוקא מגסה הוא דאימעט חתול בא ר' יהודא לפרש דרוסת הזאב שאמר ת"ק למעוטי חתול בדקה כלומר אפילו בדקה דוקא זאב ולא חתול ולעולם דזאב עצמו בגסה נמי דריס וכדרב להכי מייתי סיפא ודרוסת ארי בגסה לומר דוקא ארי ולא זאב:

והנה לפי מ"ש לעיל לתרץ לשיטת רש"י וכתבתי שאי לאו סיפא דמלתא הוה אמינא שאין דריסה אוסר בגסה כלל משום דורס נלע"ד לתרץ מה שהקשיתי לשיטת התוס' דרב קמ"ל דזאב בגסה נמי דריס למה אמר רב דין זה בפ"ע הוה לי' רק למימר הלכה כת"ק וממילא הוה ידעינן הלכה מכלל דפליגי ולת"ק זאב בגסה דריס. ולפי מ"ש ניחא דהוה אמינא שפלוגתייהו להיפך דת"ק סבר דרוסת הזאב שאין בבהמה דריסה למעלה מדריסת הזאב דזאב דריס בגדולה שבדקות ולמעלה מזה אין דריסה כלל אפילו לארי ובא ר"י להחמיר דרוסת הזאב הוא בדקה ודרוסת ארי אפילו בגסה שארי חמיר מזאב והא דהזכיר ר"י זאב כלל כיון שבזאב לא פליג היינו משום דלת"ק לא אימעט חתול מגו"ט שת"ק החמיר יותר נקט זאב שהוא לדידי' היותר חמור דדריס אפילו באימרי רברבי ולמעלה מזה ליכא לדידי' דריסה כלל ובא ר"י לחלוק בתרתי ונקט זאב בדקה וארי בגסה ומכלל דלמטה מזאב ליכא דריסה כלל אפילו בגו"ט דר"י כל מדרגות דרוסה חשיב ואי הוה עוד מדרגה למטה מזאב ג"כ הוה חשבי' ולהכי הוצרך רב לפרש בבהמה מן הזאב ולמעלה לומר דזאב בגסה נמי דריס:

עוד נלע"ד הוכחה לדברי הטור דהרא"ש מסקנתו כל"ב משום דהרא"ש הקשה על פירש"י דפירש דקמ"ל דזאב בגסה אמתני' קאי והקשה הרא"ש מדקאמר ואבע"א לעולם למעוטי חתול מכלל דלל"ק לא ממעט חתול ולכאורה דברי הרא"ש תמוהים דהרי רש"י נשמר מזה וכתב ואבע"א לעולם מתני' נמי ממעט חתול. ונראה משום דאי מפרשינן דאמתני' קאי לעולם למעוטי חתול א"כ הא דקאמר מ"ד אורחא דמלתא קתני קמ"ל היינו קמ"ל דמתני' לאו אורחא דמלתא קתני אלא דוקא קתני אבל אם נימא לעולם למעוטי חתול ארב קאי א"כ נשאר זה קיים דמשנתינו אורחא דמלתא קתני והנה ללישנא בתרא דחתול דריס גו"ט בכל ענין אפילו אין מצילין א"כ קשה למה אחז במשנתינו דרוסת הזאב ממ"נ אי הדורס היותר גדול יאמר ארי ואם הדורס היותר קטן יאמר חתול וצריך לומר דאורחא דמלתא קתני וא"כ ש"מ דקמ"ל על רב קאי וא"כ ש"מ דלל"ק לא ממעט חתול ושפיר הקשה הרא"ש על רש"י וכל זה אם הרא"ש אוחז ל"ב עיקר דללישנא קמא לכך לא קתני במשנתינו חתול משום דמשנתינו איירי גם באין מצילין וא"כ מדהקשה הרא"ש כן לרש"י מכלל שסובר ל"ב עיקר והנה לפי מ"ש דמלישנא בתרא מוכח דמשנתינו גם למסקנא אורחא דמלתא קתני א"כ אין לנו ראי' דגם לא דריס באמרי רברבי לא משנתינו ולא ממימרא דרב דרב לא איירי בגס כלל ובזה נלע"ד לתרץ דברי התוס' בד"ה מ"מ לר"ח קשיא וא"ת ולשני ליה דברייתא באימרי רברבי ולכאורה קשה למה הקשו על התרצן ולא הקשו על המקשה דמאי מקשה ודלמא ברייתא באימרי רברבי ונלע"ד משום דלכאורה יש לדחות קושייתם דאי אימרי רברבי א"כ מאי ארי' דנקט ברייתא נץ אפילו גס נמי לא דריס ונתני גס. אלא דהיא גופה מנ"ל ודלמא גס דריס באימרי רברבי ואי ממשנתינו אורחא דמלתא קתני וא"כ המקשה איכא למימר דקאי לשנויי קמא דזאב בגסה דריס וא"כ לא אמרינן אורחא דמלתא אבל על התרצן אליבא דל"ב על כרחך אורחא דמלתא קתני וא"כ לא מוכח ממשנתינו