צל"ח סדר קדשים פד

ובהא לא אשכחן דפליגי רבנן והפרי תואר כתב דודאי פליגי דלכל אחד הדרוסה לפי ערכו ולר' יהודא דזאב לא דריס רק בדקה ולא בגסה חתול לא דריס בדקה אבל לרבנן גם ארס קטן מזיק שהרי זאב דריס בגסה וא"כ הה"ד דחתול דריס בדקה. והנה דבריו הם בלי טעם וראי' ומי שם משקל לארס של חתול בדקה ששקול נגד ארס של זאב בגסה ונלע"ד משום דלר"י דזאב אינו דורס בגסה גם בעגלים אינו דורס וכן פסקו רוב הפוסקים ואפילו ניקב בצפרנו לבית חלל בעגלים לא אשכחן בשום מקום שיהי' דרוסה. ובחתול בגדיים וטלאי' לבית חללו לרמב"ם ורי"ף בודאי יש דריסה לפי פירושם בברייתא עד שינקוב לבית חללו משום דריסה קאמר ולפי זה אין ערך לפחיתות הזאב בגסה נגד פחיתות החתול בדקה שהרי זאב בגסה אפילו בדקה שבגסו' לעולם אין לו דריסה אפילו לבית חללו ואח"כ ק"ו למאן דסובר דזאב בגסה דריס דחתול דריס בדקה באימרי רברבי. וא"כ יש לומר דרמב"ם סובר כשנויי קמא דת"ק פליג ורב פסק כת"ק בתרוייהו בין בזאב בגסה בין בנץ בעוף הגס אלא דבזאב לא קי"ל כוותי' מדרב חסדא וברייתא וכולהו ס"ל דחתול בדקה לא דריס ומ"מ בנץ דלא אשכחן אמוראי דפליגי אדרב פסק הרמב"ם כוותי':

אלא דקשיא לי על דברי הפרי תואר דאיך אפשר למימר דמאן דסבר זאב בגסה דריס הה"ד דחתול דריס באימרי רברבי שהרי לשנויי קמא רב סבר דזאב בגסה דריס ואפ"ה קאמר לקמן בהדיא אף לחתול אין דריסה והיינו באימרי רברבי. ואף שאפשר לומר שזהו עצמו קושיית הרא"ש על שנויי קמא ומחמת קושיא זו פסק עיקר כאיבעית אימא אבל איך אפשר לומר שהרמב"ם אחז שנויי קמא עיקר אלא בזאב לא פסק כרב מחמת קושיא דחתול באימרי רברבי א"כ היא גופה קשה איך אפשר לאחוז לישנא קמא וקשיא דרב אדרב:

ונחזור לראשונות מה שרש"י מיאן בפירוש התוס' בהא קמ"ל דזאב בגסה וכו' ונפרש ג"כ דברי רש"י שכתב בד"ה מן הזאב ולמעלה וכו' אבל למטה מזאב אין לו ארס חזק להמית בהמה אלא עופות. ועיין מהרש"ל ומהרש"א שנדחקו בזה. ונראה משום דהוה קשה לרש"י מה מקשה הגמ' תנינא דלמא מתני' לא ממעט חתול אלא באין מצילין דמתני' לא נקט אלא הדורסין תמיד אפילו באין מציל דומיא דארי ולהכי לא תנן חתול משום דחתול אינו דורס באין מצילין ובא רב למעוטי חתול אפילו ביש מצילין להכי פירש רש"י דרב בודאי מכל בהמה ממעט לי' דהרי סתמא תני בבהמה וא"כ אפילו מגדיים וטלאים ממעט וקשיא הרי רב קאמר לקמן דחתול דורס בגו"ט אלא ודאי דלקמן מיירי רב ביש מצילין וכאן מיירי באין מצילין וא"כ שפיר קשה תנינא דבאין מצילין שמעינן ממשנתינו:

ואין לומר א"כ כיון דרב גם מגו"ט ממעט ליה א"כ מאי מקשה תנינא דלמא מתני' מאימרא רברבי הוא דממעט ובא רב למעוטי אפילו מגו"ט יש לומר לפי שלדעת המקשה ר"י בא לפרש וא"כ ת"ק דנקט זאב אי ס"ד דחתול דורס בגו"ט א"כ יש לנו ג' מדרגות בדורסין בבהמה ארי בגסה וזאב אימרי רברבי וחתול גו"ט וא"כ הוה ליה להתנא או לאחוז בלשונו הגדול שבדורסין שדורס אפילו גסה שבגסה דהיינו ארי ואם רצונו למנקט כל מי שיש לו דריסה בשום בהמה הוה לי' לאחוז חתול שיש לו דריסה בגו"ט שגם זה בכלל בהמה אבל למה אחז זאב שיש למעלה הימנו מדרגת ארי ולמטה ממנו מדרגת חתול אלא ודאי שאין למטה מזאב דריסה כלל אפילו בגו"ט ואף דאיכא למימר דלהכי לא נקט חתול אף שיש לו דרוסה בגו"ט מ"מ יש חילוק בין מצילין לאין מצילין והתנא לא רצה לאחוז בלשונו רק דבר שאין חילוק בדריסתו מ"מ עכ"פ מוכח דבאין מצילין חתול לא דריס אפילו גו"ט ואותה אנו מבקשים גם לרב וא"כ שפיר מקשה תנינא:

ובזה ניחא האויש ברענגער שהביא המקשה סיפא דמלתא דר"י דרוסת ארי בגסה ולדידי ניחא דאי לא סיפא דמלתא הוה אמינא שאין לגסה דריסה כלל משום דורס ור"י באופן זה בא לפרש שת"ק סתים ואמר ודרוסת הזאב ושלא תטעה דגם לגסה קאמר ובא ר"י לפרש דרוסת הזאב בדקה אבל בגסה ליכא דרוסה כלל ולפי זה הת"ק נקט זאב שהוא המדרגה הגדולה ביותר שדורס גם אימרי רברבי ואין שוב שום דורס למעלה ממדרגה זו ולעולם דתתול דורס בגו"ט ובא רב למעוטי באין מצילין אפילו מגו"ט ולהכי איצטריך להביא ודרוסת ארי וא"כ יש דורס למעלה מזאב מכלל שאין למטה הימנו כלל דאל"כ למה נקט התנא זאב שהוא הממוצע במדרגות:

וכל זה לפירוש רש"י אבל לפירוש התוס' הא קמ"ל על רב קאי דרב קמ"ל דזאב בגסה נמי דריס א"כ תכף מרישא דמלתא דר' יהודא דאמר דרוסת הזאב בדקה תכף קשיא לרב וא"כ קשה האויש ברענגר ודרוסת ארי בגסה ולכך מיאן רש"י בפירוש התוס':

והנה נוכל לתרץ גם לשיטת התוס' צריך להביא ודריסת ארי כו' דהנה לכאורה קשה דלמא לעולם הא קמ"ל ובדזאב בגסה נמי דריס והא דאמר ר"י במשנתינו דרוסת הזאב בדקה מיירי באין מצילין ולהכי הוא דדריס בדקה ולא בגסה ורב ביש מצילין מיירי ולהכי דריס בגסה אלא דהתוס' נשמרו מזה שכתבו בד"ה וכ"ת דלהכי נקט ולמעלה להשמיענו שכל למעלה שוים מה ארי בגסה וכו' וא"כ רב משוה זאב לארי וא"כ שפיר מקשה ממשנתינו והני מילי עכשיו שמוזכר ארי במשנה אבל אי לאו הכי הוה אמינא דבאמת אין חילוק בין זאב לארי ותרוייהו דרסי בגסה ביש מצילין ובדקה באין מצילין ולא הוה קשיא לרב כלל מרישא דמלתא דר"י דאמר דרוסת הזאב בדקה להכי הוצרך להביא סיפא ודרוסת ארי בגסה. אלא דהא תינח לשיטת הרא"ש דכתב לקמן דללישנא בתרא נץ דורס בעופות בכל ענין ובגו"ט דריס ביש מצילין וא"כ אף שיש לו ארס גם באין מצילין להזיק עופות מ"מ בגו"ט ארס זה אינו מזיק וביש מצילין הארס חזק יותר ומזיק א"כ גם בזאב איכא למימר אף דדקה דריס בכל ענין מ"מ בגסה יש חילוק בין היש מצילין לאין מצילין:

אבל לשיטת התוס' בד"ה הכי גרסינן אין שום סברא לחלק בין יש מצילין לאין מצילין רק דבאין מצילין אז אינו מטיל ארס כלל וא"כ כיון זאב דדריס בדקה גם באין מצילין שוב אי אפשר לחלק בגסה בין יש מצילין לאין מצילין כיון דגם באין מצילין יש לו ארס א"כ אי הוה ארס שלו מזיק לגסה גם באין מצילין הוה מזיק וא"כ קשה האויש ברענגר אלא דבלא"ה קשיא לי על סברא זו של התוס' דהנה הרא"ש גריס לקמן אמר רב חסדא אמר רב דרוסת חתול ונמי' בגו"ט וכו'. והקשיתי לשאול א"כ כבר השמיענו רב דחתול ונמי' בגו"ט הוא דדרסי אבל באימרי רברבי לא א"כ קשה הא דלעיל דאמר רב בבהמה מן הזאב וכו' למעוטי חתול ל"ל דהרי גם כאן לא בא למעט רק מאימרי רברבי וכמ"ש התוס' ול"ל תרתי דרב בשלמא ללישנא בתרא לקמן הא מני בריבי וא"כ רב חסדא אמר רב מיירי בין ביש מצילין בין באין מצילין וא"כ איכא למימר דלהכי נקט גו"ט משום דבהו תמיד דריס אפילו באין מצילין ולעולם דביש מצילין דריס אפילו ברברבי להכי איצטריך הא דלעיל למעוטי מאימרי רברבי אפילו ביש מצילין אבל ללישנא קמא הוא דאמר כבריבי וא"כ רב חסדא אמר רב מיירי ביש מצילין ואפ"ה נקט גו"ט וממילא ממעט אימרי רברבי א"כ מיותר הא דאמר רב בבהמה מן הזאב וכו'. אמנם נוכל לומר דשני תירוצים דלעיל סובבים על הנך תרי לישני דללישנא קמא קאי תירוץ הראשון דהא קמ"ל דבגסה נמי דריס וכפירוש התוס' דרב הא קמ"ל ולל"ב קאי ואי בעית אימא לעולם למעוטי חתול אלא דלשיטת רש"י דהא קמ"ל דזאב בגסה אמתני' קאי אבל רב בשתי הלשונות תמיד למעוטי חתול בא א"כ קשה דללישנא קמא קשה תרתי דרב ל"ל. ונלע"ד דאיצטריך הא דרב בבהמה מן הזאב וכו' למעוטי חתול מכל בהמה אפילו מגו"ט והיינו באין מצילין וזה כוונת רש"י שפירש שאין מזאב ולמטה דריסה