צל"ח סדר קדשים פג

דאקשתא איכא למימר דהך ברייתא כבני א"י אתיא משא"כ ללשון ראשון דאקשתא לכ"ע אסור הוצרך רש"י לפרש לתותב דמי ודע דמה שכתבתי דללשון ראשון היינו מדרבנן היינו לבני א"י דמתירין דאייתרא וא"כ סברי כר"ע דבעינן תותב לכך זה דאקשתא אינו רק מדרבנן אבל בני בבל דאסרי גם דאייתרא סברי כר' ישמעאל דבעינן רק קרום ונקלף ולא בעינן תותב א"כ אפילו דאייתרא הוא לדידהו מדאורייתא וק"ו דאקשתא. שם אמר רבא שמעת מניה דר' נחמן וכו' ולא ידענא הי מנייהו הנה מלשון זה נראה דידע רבא מאי ניהו חימצא ובר חימצא דאי לא ידע הוה ליה למימר ולא ידענא מאי נינהו אבל מדקאמר לא ידענא הי מנייהו א"כ אינהו ידע רק דלא ידע הי מנייהו סתים והי מנייהו לא סתים והדבר יפלא וכי לא ידע רבא דעכ"פ דאייתרא קיל מדאקשתא וא"כ איך ס"ד שנימא דאקשתא סתים והאייתרא לא סתים הא ודאי דבר שאי אפשר. והנלענ"ד הפירוש בדברי רבא דזה ודאי דרב נחמן מחימצא ובר חימצא על שני מיני חלבים שאינם נאכלים קאמר דחד סתים וחד לא סתים דאי ס"ד דחד מנייהו נאכל ועל זה אמר דסתים א"כ למימרא צריכא שאם הוא נאכל שסותם ואם הוא גופא קמ"ל דבר חימצא נאכל לא הי' ליה למימר חד סתים אלא כך הוה ליה למימר חד נאכל וחד מסתים נמי לא סתים אלא חד שגם זה שאמר דסתים אבל אינו נאכל ובזה תשכיל ותבין שדברי ר"נ הם רק ללישנא קמא וכמו שכתב רש"י לקמן ולא כדברי התוס' לקמן בד"ה דאייתרא ומעתה שזכינו לדין שדברי רש"י עיקר ורב נחמן ללישנא קמא ולהאי לישנא דאייתרא אינו נאכל לבני בבל אבל נאכל לבני א"י ודאקשתא אינו נאכל לבני א"י ועל זה סובבים דברי רבא דשמעת מרב נחמן תרתי חימצא שאינו נאכל לבני א"י ובר חימצא שאינו נאכל לבני בבל חד סתים וחד לא סתים ולא ידענא הי מנייהו אם דאייתרא לבני בבל סתים אף שאינו נאכל אצלם אבל דאקשתא אפי' לבני א"י לא סתים או להיפך דאקשתא סתים לבני א"י אף דלא אכלי לי' ודאייתרא לבני בבל לא סתים הואיל ולא אכלי ליה וטעם הספק הזה שיש סברא לכל צד דכבר כתבתי דלהך לישנא דאקשתא אף דגם בני א"י אין אוכלים אותו מ"מ הוא להם רק מדרבנן שזה אינו תותב גמור ואינהו כר"ע ס"ל דבעי תותב ולבני בבל אפילו דאייתרא הוא מן התורה דאינהו סברי כר' ישמעאל דבעי רק קרום ונקלף ולפי זה יש מקום לומר דאייתרא לבני בבל סתים אף שס"ל שהוא מן התורה מ"מ אמרינן הואיל ובני א"י אוכלין אותו א"כ אינהו מיכל ולדידן לא סתים בתמי' אבל דאקשתא לבני א"י לא סתים דכיון דעכ"פ לא אכלי ליה כי היכי דמחמרי מדרבנן לאכילה מחמרי נמי לסתימה. ויש מקום לאידך גיסא דאקשתא לבני א"י אף דלא אכלי ליה מ"מ הואיל והוא להם רק חומרא מדרבנן שפיר סתים דלאכילה החמירו אבל לא לסתימה אבל לבני בבל אפילו דאייתרא אינו סותם דלפי שהוא להם מן התורה א"כ אינו סתים להם ג"כ וזהו ספיקו של רבא דאמר לא ידענא הי מנייהו וזה לדעתי אמת ויציב בדברי רבא:

דף נב ע"ב ברש"י ד"ה וכי תימא רש"י מיאן לפרש דרב קמ"ל דזאב בגסה דריס דא"כ למה בא רב כאמורא דפסיק הלכה לנפשיה הוה ליה לרב לומר הלכה כת"ק ממילא ידעינן הלכה מכלל דפליג אר' יהודא וא"כ זאב דריס בגסה. והתוס' לשיטתייהו דסברי דגם דרוסת הנץ וכו' סיום דברי ר"י הם וא"כ אי הוה אמר הלכה כת"ק הוי אמינא דגם אעופות קאי ופליג ת"ק ודריסת נץ אפילו בעוף הגס. אבל רש"י סובר דסיפא דרוסת נץ סתם משנה הוא ולא סיום דברי ר"י אמנם בתוספתא מפורש בהדיא שהת"ק לא הזכיר גס כלל גם לא הזכיר עוף הדק רק סתם דרוסת הנץ. גם לא קשיא על רש"י קושיית הרא"ש דלמה אמר דרב פליג ולא אמר דרב קמ"ל פירושא דמתני' כר' בנימין וכו' דא"כ גם כן לא הוה לי' לרב למפסק הלכה לנפשי' והוה ליה לומר אמשנתינו ר"י לפרש בא:

אי נמי יש לתרץ דאי ס"ד דגם רב סובר באמת דר"י בא לפרש ובא להשמיענו שלא נטעה דר"י בא לחלוק ואם נטעה שבא לחלוק נפלנו בשתי טעות חדא בגסה דזאב דריס בגסה וחדא בדקה דחתול דריס בדקה והוה ליה לרב למימר בגסה דרוסת ארי וממילא ידענו שת"ק בדקה איירי דנקט זאב ונצלנו משתי הטעות משא"כ עתה דאמר בבהמה מן הזאב אכתי יש לטעות דבגסה איירי וכפירוש התוס' אלא ודאי דבאמת סבר רב דר"י בא לחלוק ורב רק קמ"ל למעוטי חתול. ואולי מה דלא פירש רש"י כשיטת התוס' היינו משום דסתמא דמלתא כל זמן שלא פירשנו בפירוש דר"י בא לפרש סתמא בא לחלוק מדלא קאמר בלשון אימתי או במה וא"כ לא קמ"ל רב מידי:

ובני החתן הנחמד כמר שמואל תירץ דלהכי מיאן רש"י בסברת התוס' משום דהמקשה התחיל בדברי רב למעוטי מאי. והיא גופה קשיא מנ"ל דרב למעוטי בא דלמא לרבות איזה דבר והכי הוה ליה למימר מאי קמ"ל רב תנינא ודרוסת הזאב. אלא ודאי שזה הי' פשוט להמקשן בלשונו של רב דודאי למעוטי בא וא"כ איך יהי' המתרץ מהיפך להיפך מסברת המקשה ומתרץ ליה דרב לרבויי זאב בגסה בא. ולכן פירש רש"י דהא קמ"ל אמתני' קאי אבל רב באמת למעוטי חתול בא. וע"פ זה תירץ בני הנ"ל מה שהקשה הרא"ש על הפוסקים דס"ל דדוב ונמר וכל שלמעלה מן הזאב עד הארי דרסי בדקה כמו זאב והקשה הרא"ש דא"כ נימא דהא אתי רב להשמיענו דלמעלה מזאב דריס דאלו במשנתינו זאב וארי תנן ותירץ בני דהני פוסקים סברי כשיטת רש"י והי' פשוט לו דרב ודאי למעוטי אתי ואיך יתרץ דרב לרבויי אתי אמנם הרא"ש לשיטתו דגם השתא דמשני דזאב בגסה נמי דריס ג"כ רב לרבויי אתי ודו"ק ודברי בני נכונים מאד:

והנה דברי בני טעמא בעי דהמקשה עצמו אמאי ס"ד דרב למעוטי דוקא אתי ולא לרבויי והנה אי לאו דפירש רש"י במשנתינו גס אוסטייר אלא הוה מפרש גס היינו כל שהוא גס מהנץ א"כ שוב ליכא למימר דרב לרבות אתי דא"כ מה מרבה בעופו' מן הנץ ולמעלה לומר שגם למעלה מנץ דינו כנץ וזה אינו שהרי הוא דורס אפילו בעוף הגס אלא ודאי למעוטי למטה מנץ ומינה דגם בבהמה מן הזאב ולמעלה למעוטי אתי אלא דרש"י עצמו לא פירש במשנתינו רק פירש גס אוסטייר אמנם יתכנו דברי בני לדעת המפרשים שהשיג עליהם הרא"ש כנ"ל. ורש"י שמיאן בפשט התוס' דרב קמ"ל דזאב דינו כלמעלה היינו משום דא"כ לא יתכן מן הנץ ולמעלה שנץ ודאי אין דינו כלמעלה דהיינו גם וכמו שהרגיש בזה הר"ן והנה הרמב"ם פסק נץ דורס בכל אופנים ולא חילק בין עוף דק לגס עיין בדבריו בפ"ה מה' שחיטה ולא תמצא בדבריו שיהי' חילוק בדרוסת הנץ בין גס לדק. ורציתי לומר לפי שבתוספתא אמר ת"ק דרוסת הזאב לחלל ודרוסת הנץ לחלל ואין הפירוש שתנקוב לחלל רק רוצה לומר נגד החלל] ר"י אומר דרוסת הזאב בדקה ודרוסת ארי בגסה דרוסת הנץ בעוף הדק ודרוסת הגס בעוף הגס. ולפי זה לשנויי קמא דרב סבר דר"י מפלג פליג א"כ גם בדרוסת דסתם הת"ק דרוסת הנץ היינו בכל עופו' הן עוף הדק והן עוף הגס. אלא דסובר הרמב"ם שלאו דוקא נץ אלא כל שלמעלה מנץ לא גרע מנץ וכמו שסובר הרמב"ם בדרוסת הזאב דכל שלמעלה מזאב כזאב וא"כ שפיר פסק הרמב"ם אלא דלפי זה פסק הרמב"ם כשנויי קמא וזה אי אפשר שהרי בדרוסת הזאב פסק הרמב"ם שזאב בגסה לא דריס:

ואולי נוכל לומר כוונת הרמב"ם לפי שהרא"ש כתב שהלכה כאי בעית אימא משום דלשנויי קמא לא אימעט חתול מדקה וכל הסוגיא משמע דחתול באימרי רברבי לא דריס והפר"ח הקשה עליו דמדר' יהודא נשמע למעוטי חתול מדקה