צל"ח סדר קדשים פב

וגם בלא"ה מוכח דרב שר שלום גאון קאי בשיטת רש"י דהרי יש להקשות אף דכתבו התוס' לשיטת רב שר שלום שרבינא זה אינו רבינא שהוא בתרא אכתי קשה אף אם קדמון הוא מ"מ מנ"ל לרב שר שלום לפסוק כרב נחמן לקולא ולא כרבינא להחמיר. ונלע"ד שמוכח שהלכה כרבינא דהנה רש"י כתב דרבא דנקט אוני משום דעיקר מלתא דשלא כסדרן טרפה באוני איצטריך דאע"ג דאי הוה סריכי בדופן הוה כשרה אשמעינן רבא דהתם הדופן מעמידן אבל שלא כסדרן אמצעית מפרקתן ואין דוחק הדופן מהני בזה אבל באומה לא איצטריך למימר כיון שברוחב החלל עומדים מי יחזיק שלא יתפרקו. והנה הקשיתי הרי רבא בסריכי מיירי דאמר דסריכי שלא כסדרן וזה אפילו סרוכה לדופן אין הדופן מעמידה כדמוקי רבינא דדוקא סביך בעינן ובשלמא רש"י לשיטתו שפירש דברי רבינא הוא למעוטי גרמא אבל סביך וסריך לרש"י חדא נינהו. אבל אני שאומר אני שרב שר שלום קאי בשיטת רש"י קשה כיון דרבא עיקר מלתיה להשמיענו שאפילו במה שדופן מהני לא מהצי באמצעית מפסקתן א"כ למה אמר דינו בסריכי דזה אפילו בדופן לא מהני והוה ליה למימר בסביכי אלא ודאי איפכא דרבא לדיוקא אתי להודיעך כחא דהתירא שכסדרן כשרה וא"כ הוה ליה למימר אומה לרבותא אלא ודאי דרבא פליג על רבינא וסובר דדופן מהני אפילו בסריך ולא סביך וכיון דרבא פליג על רבינא ורבינא זה אינו רבינא האחרון הלכתא כרבא דהלכה כבתראי מאביי ורבא ואילך. ובזה ניחא פסק הרא"ש שפסק בשם רב שר שלום להתיר בסריך אפילו לא סביך ומסיים שם דרב נחמן מתיר אפילו בלא סריך וא"כ היא גופה קשיא למה בעי רב שר שלום סריך אלא הוא הדבר אשר דברתי דעד כאן לא פסק רב שר שלום כרב נחמן נגד רבינא אלא במה שרבא מסייעו ומדברי רבא אין לנו הוכחה אלא להתיר סריך אבל בלא סריך לא איירי רבא ובזה דברי הטור נכונים ולא כפר"ח שכתב בס"ק שהטור לא עמד על כוונת דברי אביו:

ולפי זה דרב שר שלום על כרחך בשיטת רש"י קאי א"כ נסתר הוכחת התוספות דרבינא פליג שהתוס' הוכיחו דאי רבינא לפרש בא כדרמי דרב נחמן אדרב נחמן הוה ליה לשנויי הא דסביך והא דלא סביך. והנה כבר עמד על זה הפר"ח איך הוה מצי לתרץ נגד האמת דהרי באמת אפילו סביך בעינן במקום רביתא. ואני אמרתי שאין כוונת התוספות דהוה ליה לשנויי אידי ואידי שלא במקום רביתא אלא כוונת התוס' דלמה לו לחלק בין מקום רביתא ללאו מקום רביתא הוה ליה לשנויי אידי ואידי במקום רביתא וכאן דסביך וכאן דלא סביך. והנה רש"י פירש לעיל דרבא נקט אוני משום דעיקר מלתא דאיצטריך לאשמעינן שאין הדופן מעמידו ועל זה הקשיתי אפכא מסתברא על כרחך רבא לדיוקא קאתי עיקר מלתא דכסדרן כשרה דלענין לאסור שלא כסדרן שלא נימא דוחק הדופן מעמידו דבר זה שמענו כבר מדברי רבא כאן דאמר אי ליכא ריעותא מחמת ריאה היא וא"כ דוחק הדופן לא מהני בסריך לדופן שאין שם דבר שיפסקן ק"ו דלא מהני שלא כסדרן דאמצעית מפרקתן אלא דהא לא קשיא דהרי שלא במקום רביתא איירי כאן ולהכי לא מהני דוחק הדופן אבל במקום רביתא הוה אמינא דמהני דוחק הדופן אפילו סריכי שלא כסדרן ולפי זה אי הוה מוקמינן אידי ואידי במקום רביתא וכאן דסביך וכאן דסריך ולא סביך א"כ גם מלתא דרב נחמן דריאה הסמוכה איירי במקום רביתא ועל זה קאי רבא ואמר ואי לאו מחמת ריאה וטרפה וא"כ לא פליג רבא על רבינא וא"כ אם אין הדופן מהני במקום רביתא בסריך לדופן ק"ו דלא מהני שלא כסדרן וא"כ אייתר מימרא דרבא לעיל ולהכי לא הוה אפשר ליה לשנויי אידי ואידי במקום רביתא ונסתר הוכחת התוס' דרבינא פליג:

ומה שכתבתי שלדעת הרמב"ם סירכא שלא כסדרן מטעם חסורה שאותה אונה שהסירכא עולה ממעל עליה או מתחתיה אינה יכולה לרחף והוה כאלו איננה. והנה לקמן (דף מח) אנן אדרבא מתנינן לה דאמר רבא הני תרתי אוני דריאה דסריכי להדדי לית להו בדיקותא לאכשורי ר' נחמיה בדק להו בפשורי מתקיף וכו' משמע דמשום נקובה טרפה ודקדקתי מה דאמר לאכשורי ודי באמרו ליה להו בדיקותא ולעיל בריש סוגיין באמת אמר סתמא לית להו בדיקותא ונראה דאי מטעם חסורה ודאי דלית לה בדיקה דמה בכך שלא תבצבץ זה רק ראיה שלא ניקבה. אמנם אי איכא אונות יתירות בדרי דאוני ונסרכו שלא כסדרן דמטעם חסורה אין לאסרה דדל הנהו אפילו הכי נשארו מספר האונות במנין אלא דאכתי חשש נקב יש ולענין נקב שייך בדיקה אלא דלרבא בזה בלא"ה טרפה דהרי רבא אמר יתיר טרפה אפילו בדרי דאוני וא"כ כך הם דברי רבא דלית להו בדיקותא לאכשורי דודאי יש להו בדיקה לברר שלא ניקבו אלא דלאכשורי אי אפשר דממ"נ אי ליכא יתירתא הרי הוא חסר וכדעת הרמב"ם ואי איכא יתירי בלא"ה טרפה. ועכ"פ יוצא מדברי רבא דלענין נקב יש בדיקה וא"כ לדידן דמכשרינן יתרת בדרי דאוני שפיר מתכשיר בבדיקה אם היתרת סרוכות שלא כסדרן. ועל זה בא ר' נחמיה להחמיר שאותו בדיקה צריכא דוקא בפושרין ולא בנפיחה בלחוד ורב אשי פליג אשניהם ואומר שעכ"פ נקב יש ואי האי נקיב טרפה וכו' ומזה נסתר מה שכתב הרא"ש שהביאו המקילים סעד לדבריהם להשיג על פירוש רש"י דלפירוש רש"י הוה ליה למימר אתון מתניתא לה לחומרא אנן אדרבא מתנינן לקולא דלדידיה ג"כ לאו לקולא היא דכבר נפיק לן מדברי רבא בעצמו שיש בדיקה לענין נקב אלא כרבא לשיטתו דמחמיר ביתרת ומינה דלדידן דלא קיי"ל כרבא ביתרת אית לה בדיקה ובא רבי נחמיה או להחמיר דבעינן פושרין או לפרש דהך בדיקה היינו בפושרין:

דף מח גמרא והאמר ר"נ האי סומפונא דריאה דאינקב טרפה הא דלא מקשה לעיל לרבנן דמכשרי נ"ל דשם איכא למימר דמיירי שנמצא תוך הסמפונות ולא בסומפונא רבה דבזה אפילו רבנן טרופאי לא אמרו בה איסור רק בשאר סמפונות ולא מחזיקינן ריעותא לומר שמא נקב אחד מהסמפונות אף שאי אפשר לבחון זה לא במראית עין ולא בנפיחה כדרך שיש להבחין בעור הריאה מ"מ גם מן הסתם לא מחזקינן רעותא אבל ר' אמי דמטריף בחתוכה אפי' בלי שום ריעותא לפנינו מ"מ מטריף כיון דליכא גם מעלה להכשיר א"כ גם בשלמה אף שיש הבחנה לעור הריאה שלא ניקב אכתי ניחוש לסימפון והרי זה כמו חתיכה ומשני ההוא לחברו איתמר וכולי האי לא חיישינן שינקוב הסימפון מכוון במקום פיצולו מחבירו וכ"ז ניחא לשיטת התוס' דהחשש בחתיכה הוא משום יצא וניקב הריאה מבחוץ אבל לרש"י שהחשש שבא מבחוץ ומשום דרוב בליעות דרך הושט א"כ הדרא קושיא לדוכתיה מה ראיה מחשש נקיבת עור הריאה שהוא מטעם רוב לחשש נקיבת סימפון שאין לנו דבר שיביא אותנו לחוש בזה ונראה דרש"י ותוס' בהדדי שייכי דבקופה לבר לא שייך חשש של התוס' ויש חשש של רש"י ובקופה לגיו אין חשש של רש"י ויש חשש של תוספות וכיון דר' אמי בכל גווני אסר א"כ ודאי שחייש גם לחשש של תוס' ושפיר הקשה מר' נחמן:

דף מ"ט ע"ב גמ' להביא חלב שעל גבי הדקין דברי ר"י והנה במסקנא מפכינן להו וגרסינן דברי ר"ע והנה למה דאמר לקמן דאקשתא כ"ע לא פליגי א"כ למה אמר להביא שעל הדקין ולמה לא אמר רבותא יותר להביא שעל הקיבה והיינו דאקשתא ולכן נלענ"ד שזה כונת רש"י לקמן (דף נ' ע"א) בד"ה דאקשתא וכו' והא נמי לתותב דמי דוק בלשון רש"י שלא כתב והא נמי תותב הוא אלא דמי לתותב והיינו מדרבנן אסרוהו משום דדמי לתותב אבל מדרשא דקרא ליכא לרבויי ובזה תבין דבאיכא דאמרי פירש רש"י בד"ה כי פליגי מאן דאסר סבר תותב הוא והיינו מן התורה ומהך ברייתא דקאמר להביא שעל הדקין ולא קאמר רבותא להביא