צל"ח סדר קדשים פא

דסריכי כסדרן כשרה ועל זה בא הוא בעצמו לפרש דבריו דחמש אוני אית לריאה והנך הוא דכשרים כסדרם ולא האומות לכן הפסיק ביניהם במימרא דבועי דסמיכי למימר דהך מימרא דחמש אונות לא שייך להא דאוני דסריכי אהדדי ולשיטת התוס' נלע"ד לתרץ מה דנקט רבא להך מלתא באמצע דיני דבועי משום דכבר כתבתי ודקדקתי שרבא כיון בדבריו דנקט כחא דאיסורא ולא נקט כחא דהתירא משום דרצה לדייק תרתי אוני וכו' והוכחתי מזה סברת רש"י ואמנם גם בזה רש"י ותוספות לשיטתייהו דלדעת רש"י לא משכחת שלא כסדרן כי אם ממעל לאמצעית וא"כ כולהו כסדרן נינהו וטפי נינהו כסדרן משלא כסדרן ופשיטא דהוה ליה לרבא למימר מלתא דשכיח טפי דהיינו כסדרן ולשיטת התוס' נהפוך הוא דלא משכחת כסדרן רק מחיתוך לחיתוך אבל מחיתוך לגב או מגב לגב הכל שלא כסדרן וא"כ לכך נקט רבא שלא כסדרן דהוא שכיח טפי אלא דקשיא לשיטת התוס' שהרי רבא מתלמידי רב נחמן הוא ולדעת התוספות מכשיר רב נחמן אפילו נקב בגב האונה אפילו בלא סירכא משום סתימת הדופן וא"כ מגב לגב כשר. ואפילו מחיתוך לגב ראוי להכשיר דהרי הר"ן כתב לקמן בדברי רב נחמן ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין שהטעם משום ס"ס ספק מן הדופן את"ל מן הריאה שמא לא ניקבה א"כ גם כאן ספק שמא מן הגב והדופן מגין ואת"ל מחיתוך שמא לא ניקבה:

ואין לומר דהתוס' לשיטתייהו דס"ל שטעם הסירכא משום שעתיד להתפרק וינקוב וא"כ אפילו בגב מי יודע בהתפרקה ותקרע הריאה בכח אולי יהיה קרע גדול עד החיתוך ולא יועיל סתימת הדופן דלפי זה סירכא גרע מנקב וא"כ מאי מקשה לקמן ומי אמר ר"נ הכי. ומאי קושיא עד כאן לא מכשיר רב נחמן אלא בנקב ולא בסירכא אלא דהא לא קשיא דעד כאן לא אמינא דסירכא גרע מנקב מפולש אלא שלא כסדרן שעומד להתפרק אבל ריאה הסמוכה לדופן קודם דמשני דמיירי שלא במקום רביתא א"כ היינו רביתא ולא יתפרק כלל ושפיר רמי דרב נחמן:

ובזה אמרתי לתרץ קושיית התוס' שהקשו על רש"י דפירש אין סרכא בלי נקב א"כ הך קושיא דמקשה רב יוסף לרבינא אי לא סביך מאי טרפה וכו' ה"נ הוה מצי להקשות על רבא דמכשר תרי אוני דסמיכי כסדרן וכו'. ואמרתי לתרץ דהנה לקמן משני אהך קושיא דרב יוסף לא למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה וכתבו התוס' ה"נ ה"מ למימר למעוטי שלא במקום רביתייהו ואמרתי דלא הוה מצי לשנויי דעכשיו דחזינן דמכשיר בדופן סותמתה והנה הר"ן כתב דבאמת טרפה אין לו תקנה וכל נקב שמקבל סתימה לא היה טרפה מעולם כיון שיכול לקבל הכופה אלא שיש נקבים שאינם מקבלים סתימה לעולם ואנן לא בקיאינן ולכן מטרפינן כל נקובי עד דחזינן שנסרכו כסדרן או לדופן במקום רביתיה והקשה בתב"ש ס"ק ט"ו א"כ שלא כסדרן עכ"פ חזינן שהך נקב מקבל סתימה אמאי טרפה ואיהו הוא דנתקשה רק מחיתוך לחיתוך ממעל לאמצעית ואני מתקשה אף מגב אי אמרינן דאפילו בגרמא מהני וגם אי אמרינן כדעת הרמב"ם דלא נתן גבול לחלק בין חוט שמנקתיה מהחזרה לומר שמשם ואילך נקרא הזה ולדעת הרמב"ם אין חילוק וא"כ לפי זה כל מה שכנגד האומות סותם וא"כ לא משכחת שלא כסדרן שיהיה טרפה כי אם מקמא מגואי וא"כ יהיה מלתא דרבא תמיה שאסר כל שלא כסדרן אבל התבו"ש תירץ ואומר דחיישינן שתתפרק ואז ינקוב ואולי אותו נקב לא יקבל סתימה. ואומר אני אם החשש שעתיד להתפרק א"כ לא שייך למימר זה פסול החוזר להכשרו למעוטי שלא כסדרן דהרי אפילו אם פסול זה היה חוזר להכשרו אכתי היה פסול מחדש מטעם שעתיד להתפרק ולהנקב. ומעתה קושיא אחת של התוס' מתורצת בירך חבירתה דלעיל בדברי רבא הוה אמרינן שאין פסול סירכא כלל מטעם דעתיד להתפרק רק מטעם הנקב שהיה בו שאין סירכא בלי נקב וא"כ לא הוה יכול להקשות ממה ששנינו זה פסול שחוזר להכשרו דהיה יכול לתרץ למעוטי שלא כסדרן אבל עכשיו שזכינו שדופן מגין וא"כ היא גופה קשיא למה שלא כסדרן טרפה הא חזינן שמקבל סתימה אפילו מגב לבב הא יכול להיות סבוך לדופן וצריך לומר כמ"ש התב"ש שעתיד להתפרק וא"כ נסתר התירוץ דאתי למעוטי שלא כסדרן שזה אין צריך למעוטי שהרי נפסל מחדש ומקשה שפיר למעוטי מאי:

והנה המרדכי כתב בשם ר"ח והגאונים דלא אמרינן ריאה שניקבה ודופן סותמתה דכשרה כי אם כשאין שם שחין או בועות אבל אם יש בועות שם טרפה ועיין בש"ך סי' ל"ז ס"ק ב' שכתב ג"כ דלא אמרו דופן מגין כי אם על חלקת הריאה ולא אם יש בועה. ומעתה יש לומר דלכן אמר רבא דין סירכא שלא כסדרן בין דיני בועות משום דשלא כסדרן לאו בכל מקום טרפה שהרי בגב יש להכשיר משום הגנת הדופן אלא דאעפ"כ נ"מ במה שהוא שלא כסדרן שאם יש שם ביעה ואז אין הדופן מגין וטרפה משום שלא כסדרן אבל כסדרן מחיתוך לחיתוך אפילו מבועה כשר ומזה הראיה למ"ש הט"ז בסימן ל"ז ס"ק ג' ולהכי כלל רבא דין סירכות הללו באמצע בבי דבועה למימר שאפילו מתוך הבועה כשר כסדרן:

והנה לפי מה שכתבתי דלשיטת התוס' להכי כלל רבא דין זה באמצעי דיני דבועה משום דשלא כסדרן דטרפה היינו דוקא במקום בועה ואז אין הדופן מגין וכדעת הגאונים שהביא המרדכי והנה לכאורה אמרתי טעם לדברי הגאונים והוכחה לסברא זאת למאן דס"ל אין סירכא בלא נקב א"כ למה הוצרך רב נחמן לעשות מימרא בפ"ע דריאה שניקבה ודופן סותמתה לעיל במימריה דיליה דאמר העלתה צמחים חוששין לה הוה ליה לסיים ואם הוא במקום רביתא אין חוששין והוה ידעינן שדופן מגין אפילו בנקב שהרי אין סירכא בלא נקב. אלא ודאי דבהעלתה צמחים באמת לא מהני סתימת הדופן וכדעת הגאונים והא דהקשה דרב נחמן אדרב נחמן ולא משני כאן בהעלתה צמחים דבר זה באמת הקשה ראב"י שם במרדכי והתב"ש תירץ שעיקר הקושיא מראשית מימרא דרב נחמן דאמר ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין ועל זה הקשה למה ניחוש הרי אפילו ניקבה אמר רב נחמן הדופן סותם:

והנה התוס' (בדף מח) בד"ה אמר רבינא כתבו הוכחה דרבינא פליג מדפריך רב יוסף לרבינא ולא לרב נחמן משמע לרב נחמן לא בעי לא סביך ולא סריך. והנה הדברים תמוהין דלמא לכך לא הקשה על ר"נ משום דאיכא למימר דלא בעי לא סביך ולא סריך עד ששמע שפירש רבינא דבריו. ועיין במהרש"א שכתב שאם רבינא בא לפרש מכלל שאף בלי דברי רבינא שמעינן עכ"פ דרב נחמן בעי סריך והדברים סתומים מאד ואיך שמעינן זה:

ואמרתי לפרש דהא יש להקשות אם רבינא לפרש בא א"כ רב נחמן עצמו איך סתם דבריו בסתם ודופן סותמו ומי יודע לבוא על מים עמוקים שבלב איש שכוונתו דוקא סביך וצריך לומר שרב נחמן סמך עצמו שיבינו מדעשה מזה מימרא בפ"ע ולא סיים דבר זה במימרא ראשונה העלתה צמחים וכו' ואם הוא במקום רביתא אין חוששין אלא ודאי דשם מיירי בסריך ולא מהני סתימת הדופן ולכך עשה מזה מימרא בפ"ע אלא דאכתי איך סמך על זה ודלמא נימא איפכא דלעיל עכ"פ בסריך מיירי וכדאמר הסמוכה לדופן ורב נחמן אפילו סריך לא בעי ולהכי עשה מימרא בפ"ע אלא ודאי שזה אינו שום הוה אמינא לטעות בו להתיר בלי סרוך וכיון שאין זה שום הוה אמינא א"כ למה לא הקשה רב יוסף לעיל אלא ודאי שבאמת רבינא בא לחלוק ורב נחמן לא סביך ולא סריך בעי זה שאמרתי בכוונת התוס' ולפי מ"ש לעיל שהתוס' ס"ל כסברת הגאונים א"כ בלא"ה לא הוה יכול רב נחמן להתיר בהעלתה צמחים אפילו במקום רביתא א"כ נסתר דבר זה:

אמנם נלע"ד דבאמת רב שר שלום גאון בשיטת רש"י קאי