צל"ח סדר קדשים לד

דהיינו הך ומדוע לא הקשו לשום אחד מהם כמאן לא כרבנן וכו' ודוקא לרב נחמן. ועוד לאית דמפרשי א"כ משנתינו לא איירי כלל בטבעת הגדולה רק בכל הטבעות יש הגרמה אם מתחיל בטבעת והגרים לצאת מן הטבעת וא"כ אין ענין כלל לפלוגתא דרבנן ור' יוסי להתחלת מקום השחיטה שבזה מיירי רב נחמן ומאי הקשה לו רב חנן כמאן. אמנם ע"פ מה שכתבתי ניחא שהרי מברייתא מוכח דר' יוסי ב"י לית ליה הגרמה בשאר טבעות וא"כ על כרחך משנתינו בטבעת הגדולה מיירי אמנם כל זה אם הברייתא מיירי בהגרים אבל אם הברייתא מיירי בלא הגרים ובאמת לא תהוי קושיא מברייתא לרב ושמואל כאשר נכתוב לקמן שזה היתה כוונת ר' זירא באמרו יוסף בר' חייא מכ"ע גמיר א"כ גם לר"י בר יהודה יש הגרמה בשאר טבעות ואין כוונת משנתינו כלל לתת גבול להתחלת מקום שחיטה וליכא קושיא מינה להנך דמכשרי משיפוי ולמטה. אמנם רב נחמן מדויל ידיה משתלים דאיהו אמר לעיל ר' זירא משמיה מוגרמת כשרה והיינו מוגרמת דרב ושמואל דלפירוש אית דאמרי היינו בשאר טבעות שאחר שחיטת חצי עוביו הגרים בין טבעת לטבעת וא"כ על כרחך רב נחמן ס"ל דבשאר טבעות ליכא הגרמה וא"כ על כרחך משנתינו בטבעת הגדולה וכאן הכשיר רב נחמן משיפוי כובע ולמטה א"כ לרב נחמן דוקא הקשה כמאן לא כרבנן ולא כר"י ב"י אבל לשאר אמוראי אין כאן קושיא שהם מפרשים משנתינו בשאר טבעות וכאית דמפרשי ונחזור לראשונות שהקשיתי לאית דמפרשי מנ"ל לרב ושמואל הא וממה למדו דפליגי רבנן בזה אר' יוסי ואית להו הגרמה בשאר טבעות. ולברר דבר זה אעמיק וארחיב הדבור בשיטת האית דמפרשי להצילם מקושיית רש"י במשנה שהקשה מדקתני בתוספתא סמוך לראש מכלל דלא קפיד אי נפיק ממנה ולמטה אלא ממנה ולמעלה דלאו מקום שחיטה. והנה מקום אתי לתרץ זה והוא דדעת הר"ץ שהביא בתבואת שור סי' כ' ס"ק ד' דכללא הוא אם לא נגע בחיטי ודאי שייר חוט מטבעת הגדולה והיינו משום דס"ל דהחיטי המה למעלה מטבעת הגדולה וסוף החיטי מגיע עד מעט תוך חלל הטבעת הגדולה בחלק עליונו של טבעת. וכן הוא לדעתי דעת הרמב"ם בפ"ג מה' שחיטה הלכה י"ב אמנם דברי הרמב"ם בפירוש המשנה המה קשים להולמם. והנה לכולהו אמוראי שייר בחיטי כשרה היינו דיעבד וא"כ בתוספתא דקתני שייר בה כחוט סמוך לראש מוקף כולה כשרה והוא לשון דיעבד לכך אמר סמוך לראש דאי שייר כחוט למטה בטבעת וא"כ שחט בתחתיתו של טבעת ולא פגע ולא נגע בחיטי כלל פשיטא דכשרה ואפילו לכתחלה מותר אלא אפילו סמוך לראש שאי פגע ונגע בחיטי אפ"ה עכ"פ דיעבד כשרה. אמנם רש"י לשיטתו דס"ל פגע ולא נגע היינו ששחט למטה מהחיטי וא"כ אין מקום לסברת הר"ץ דאיך אפשר שהחיטי מגיעים עד תוך חלל הטבעת א"כ מאי קמבעי לקמן או דלמא פגע ולא נגע איך אפשר שפגע ולא נגע יהיה טרפה הלא לסברת הר"ץ א"כ ודאי שייר מלא החוט ואפילו לרבנן כשרה אלא ודאי שהחיטי המה כולם למעלה מטבעת הגדולה אבל האית דמפרשי איכא למימר דסבירא להו כפירוש התוספות בד"ה או דלמא וכו' דפגע ולא נגע היינו ששחט למעלה מהחיטי ואומר דהנך אית דמפרשי מדויל ידייהו משתלמי דאינהו ודאי דלא ס"ל דכשרה הוא לשון דיעבד דוקא. דהנה גם במשנתינו דקדקתי דקתני השוחט מתוך הטבעת וכו' הכל לשון דיעבד והלא כששייר מלא החוט ע"פ כולה א"כ זהו הכשר שחיטה גם לכתחלה. ואמרתי דנקטי לרבותא דרבנן דלא תימא דוקא לכתחלה בעו רבנן ע"פ כולה ודיעבד סגי ברובא ולכך קתני שחיטתו כשרה דיעבד לדיוקא שאם לא שייר ע"פ כולה אפילו דיעבד פסולה אי נמי משום ר"י בר יהודה נקט לשון דיעבד דלדידיה הטעם משום רוב אחד כמוהו והיינו דיעבד וכמו שאמרו לקמן בריש פרק שני דנקט השוחט לשון דיעבד משום רובו של אחד כמוהו. אלא אי קשיא הא קשיא אף דמתניתין לא נקטה לשון לכתחלה מטעם הנ"ל מ"מ עכ"פ למה נקט השוחט וכו' ושייר ע"פ כולה שחיטתו כשרה לשון דיעבד וזהו נגד האמת שבזה שחיטתו כשרה לכתחלה והוה ליה למימר כך השוחט מתוך הטבעת ולא שייר מלא החוט ע"פ כולה שחיטתו פסולה ר' יוסי אומר ע"פ רובה. ולכן אומר אני מזה ראיה למה דאיתא במרדכי וגם במהרי"ו שלכתחלה ישחוט למטה מטבעת הגדולה היינו למטה ממש ואפילו בטבעת הגדולה עצמה כשר רק דיעבד. אי נמי נלע"ד להביא מזה ראיה על פירוש רש"י במימרא דרב ושמואל דשאר טבעות אינן בתורת שחיטה כלל וא"כ לכתחלה אין לשחוט בטבעת הגדולה גזרה אטו שאר טבעות ורואה אני ק"ו הדברים ממה שכתבו התוס' במסכת ב"ק (דף צט ע"א) בהך מוגרמתא שאסר רב להאי גברא היינו ששחט בטבעת הגדולה מלא רובה ואסר רב אף שפסק כר' יוסי גזרה אטו שאר טבעות וק"ו לכתחלה שיש לגזור. ובזה ג"כ נלע"ד ליישב מה שהקשיתי לעיל על פירוש רש"י מנ"ל לרב ושמואל דרבנן פליגי על ר' יוסי בזה ואסרי שאר טבעות ולפי מה שכתבתי הדבר מוכח מדבריהם מדאמרי שחיטתו כשרה דיעבד והיא גופא קשיא למה לא לכתחלה אלא ודאי דגזרי אטו שאר טבעות מכלל דשאר טבעות לדידהו ליתנהו בשחיטה. והנה לאית דמפרשי משנתינו לא איירי כלל בטבעת הגדולה כי אם בכל טבעות הקנה וא"כ נסתרו שני התירוצים הנ"ל וא"כ מכלל דאינהו לא דייקא לשון כשרה דמשמע דיעבד ושפיר הקשה רש"י עליהם מתוספתא אמנם לפי מה שכתבתי לעיל למסקנא דר' יוסי תרתי אמר א"כ לר' יוסי מודו הנך אית דמפרשי דליכא הגרמה בשאר טבעות וא"כ אף לדידהו משנתינו על כרחך בטבעת הגדולה איירי מדבעי ר' יוסי ע"פ רובה ושפיר יש לומר דנקט לשון דיעבד כתירוץ הראשון דבחלק העליון של טבעת אין לשחוט לכתחלה משום שנגע ופגע בחיטי:

עוד נלע"ד לתרץ קושיית רש"י על האית דמפרשי ונקדים מחלוקת רש"י ורמב"ם לקמן (דף ל ע"ב) בעי רב פפא החליד במיעוט סימנים מהו תיקו פרש"י תיקו ולחומרא וגבי הגרמה נמי בין שחט שליש הגריס שליש ושחט שליש בין הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש בין שחט שני שלישים והגרים שליש מספקא לן דלא סבירא לן כרבנן טרופאי דמטרפי בכל חדא מינייהו ועבדינן לחומרא. ע"כ דברי רש"י. וכתב שם התוספות ורבינו יצחק בר' מאיר דבהגרמה פסקינן בפ"ק כר' יוסי בר יהודה ואיכא דמכשיר נמי לרבנן שחט שני שלישים והגרים שליש ולא דמיא להכא דהתם שלא במקום שחיטה הוא והוה כאלו שוחט ברגלה אחר שחיטת הסימן ע"ש בתוספות ואומר אני לדברי ריב"ם חלדה ושאר דיני שחיטה פוסלים במיעוט בתרא ואף שאם פסק ולא שחט יותר כבר איתכשיר מ"מ כיון ששוחט יותר פסול בשחיטה מקרי משא"כ הגרמה דנפיק ממקום שחיטה לא מיקרי פסול בשחיטה ואינו אוסר במיעוט בתרא ולפי זה אי הוה משכחינן הגרמה במקום שחיטה היה הגרמה שוה להחלדה לפסול במיעוט בתרא. והנה הנך אית דמפרשי דס"ל דהתחיל לשחוט בשאר טבעות והגרים בין טבעת לטבעת דהוה הגרמה לאו משום דס"ל דבין טבעת לטבעת אינו ראוי לשחיטה זה לא מצינו בדבריהם וגם אין סברא לומר כן ששם עיקרו של קנה רק שס"ל שאם התחיל בטבעת אינו יכול להגרים חוץ לטבעת אבל מתחלה אם רוצה לשחוט בין טבעת לטבעת שפיר דמי ולפי זה מצינו לדבריהם הגרמה במקום הראוי לשחיטה והגרמה זו ודאי שוה לחלדה לפסול במיעוט בתרא. והנה לר' יוסי בר יהודה ליכא הגרמה במקום שחיטה וכמו שכתבתי לעיל. דאף הנך אית דמפרשי לא אמרו זה אלא לרבנן. ומעתה נסתר קושיית רש"י מהתוספתא דהתוספתא דנקט למעלה לצד הראש לרבותא נקט כן לא מבעיא לצד מטה דהוה הגרמה במקום הראוי לשחיטה בין טבעת לטבעת ודאי דלא מהני ע"פ רובה דשם פוסל הגרמה ע"פ כולה אפילו במיעוט בתרא כמו החלדה אלא אפילו למעלה לצד הראש שאינו מקום שחיטה ויש מקום לומר כסברת ריב"ם דלא תפסול שם הגרמה במיעוט בתרא ותסגי ע"פ רובה קמ"ל