צל"ח ברכות ח

מדברי הגמרא לקמן דקאמר מפני החשד ותיפוק לי משום מפולת ותיפוק לי' משום מזיקין ומאי קושיא והרי נ"מ דמפני חשד אסור אפילו להתפלל משא כ מפני מזיקין ומפולת אלא ודאי דגם מפני מזיקין ומפולת אין נכנסין אפילו להתפלל דזה מקרי שכיח היזקא ושפיר פסק הרמב"ם שאין מתפלל בחורבה ומשמע יהי' איזה חורבה שיהי'

רש"י ד"ה ואבע"א וכו' דר"א דריש וכו' ורבנן דרשי כ"ז שכיבה וכו'. הנה כל הדברים הללו לא תליין אם רישא לא ר"א או תרי תנאי אליבא דר"א דהרי כל פלוגתא דר"א ורבנן ור"ג במשנתינו הוא רק בסוף זמן ק"ש והי' לרש"י לפרש דברים הללו במשנתינו ונראה דכוונת רש"י משום דאף דזמן התחלת שכיבה לר"א הוא מצ"ה עד ד' שעות היינו לרוב בני אדם אבל באמת איכא מיעוט' שממשיכים עד חצות ואיכא דמקדמי איזה זמן קטן קודם צאת הכוכבים ופוק חזי כל הני תנאי דלעיל והרי כולהו על זמן שכיבה סמכו דבריהם רק ר' יהודה הוא דלא תלי הזמן בזמן שכיבה ועיין לעיל בתוס' בד"ה ואי ס"ד וד"ה אמר לי' ולפי"ז יש לומר דר"א ורבנן בהא פליגי דר"א אזיל בתר רוב בני אדם ולכך אמר עד ד' שעות ורבנן אזלי גם בתר מיעוטא ולכך אמרי עד חצות אלא דלפי"ז הוו להו לרבנן למיפלג נמי בתחלת הזמן קודם צ"ה יש לומר דאה"נ דפליגי אלא שבזה סתם רבי כר"א אבל בחצות כיון דמסייע להו ר"ג עכ"פ להתיר ע"ח קבע להו בלשון חכמים ור"ג סובר כ"ז שכיבה אלא דר"ג עביד סיג והא דאמר עד שיעלה ע"ה היינו בדיעבד אבל השתא דרישא לאו ר"א וא"כ סובר גם ר"א דמתני' בזה דזמן ההתחלה הוא משקידש היום כדבריו וא"כ ר"א אזיל בתר מיעוטא ואפ"ה אמר עד אשמורה מכלל דאח"כ גם מיעוטא ליכא ולכן הוצרך רש"י לפרש דחכמים סברי כל זמן שכיבה אלא דעבדי סיג ור"ג אפילו סיג לית לי' ואין להקשות על ר"ג מ"ש דבאכילת קדשים אית לי' שהרי ודאי אין חולק על הנאכלים ליום אחד שהם עד חצות ונראה דשאני אכילת קדשים דאיכא חשש כרת. והא דמשמע לקמן דף ט' ע"א ברש"י בד"ה ובלבד שלא יאמר השכיבנו דעד סמוך לעלות השחר איכא התחלת זמן שכיבה צריך לומר דהיינו למיעוטא דמיעוטא ואעפ"כ יכול לומר השכיבנו אבל לענין גוף זמן ק"ש לא אזלינן בתר מיעוטא דמיעוטא

תוס' ד"ה קשיא דר"א אדר"א דלא מצי למימר משקידש היום וכהנים נכנסים חד שעורא. ולכאורה יוקשה דהא ודאי היום משעת בין השמשות הוא מקודש וכהנים ודאי שאסורים עד צ ה דהרי בעו הערב שמש ואיך אפשר שזה הוא חד שעורא ואין לומר דאולי הכהנים נכנסים קודם צ"ה ובעוד שמכינים להם האכילה יהי' צ"ה וע"ד שכתבו התו' בדף הקדום בד"ה משעה שהעני וכו' חדא דכבר כתבתי דבכהנים לא שייך סברה זו ועוד דא"כ לא אתי שפיר מה שכתבו התוס' דא"כ ר"א היינו ר"י ואם נוכל לפרש נכנסים לאכילה ע"ד הנ"ל עכ"פ דברי ר"י שאמר משעה שמטוהרים לאכילה אינו סובל זמן זולת צ"ה וא"כ ר"א לא היינו ר"י ונראה דכוונת התוס' דאולי ר"א סבר דבה"ש כהרף עין וכר' יוסי וא"כ שפיר הוא חד שעורא דבשביל הרף עין לא מחשב שיעור אחר ועיין במס' שבת דף ל"ה ע"ב בתוס' ד"ה אלא לענין אכילה

ע"ב תנו רבנן ד' משמורת וכו' נראה דגם לרבי יושב הק"בה על כל משמר ושואג וגם רבי דריש האי קרא דדריש ר"א לעיל ה' ממרום ישאג אלא דרבי דריש ג"כ יתן קולו בפני עצמו והרי כאן ארבע. ואמנם ר"א ור' נתן דסברי ג' משמורות הוי לילה נלע"ד דהם דורשים יתן קולו הוא על הקול היוצא מן השאגה ששאג הק"בה והוא הבת קול ששמע ר' יוסי ועיין סנהדרין דף י"א ע"א בתוס' ד"ה ב"ק ומביאו הכותב בעין יעקב כאן ופירוש הקרא ה' ממרום ישאג דהיינו שאגה חזקה כארי ומתוך השאגה הזו שהיא ממרום ממילא ממעון קדשו יתן קילו דהיינו קול אחר היוצא מקול הראשון ולכן נדמה רק ליונה שמנהמת כיונה וקאמר זה בשאגה ראשונה והה"ד בשתי שאגות שאח"כ שיוצא מכל שאגה בת קול ולכן קאמר אחר כך בעובדא דר' יוסי שבכל יום שלש פעמים אומרת כך: שם מ"ט דר"כ. הא דלא מפרש טעמי' דר"כ מקרא דלעיל שהזכיר ר"א ה' ממרום ישאג וגו' נראה דמהאי קרא ליכא למילף משמורות כלל דאטו משמורות נזכר בהך קרא מהך קרא לא יליף ר"א אלא דהק"בה שואג שלש שאגות אלא מדקים לי' לר"א בלא"ה דג' משמורת הוי הלילה לכן אמרינן מסברה דהנך ג' שאגות הם בג' משמרות ובגוף הדבר דאמר ר"א שלש משמורות אולי ג"כ נפקא לי' מקרא דגדעון כמה דיליף ר"נ. והא דלא פריך לעיל על ר"א מ"ט היינו משום שקודם שידעינן שיש כלל פלוגתא בזה הי' סובר שדבר זה הוא מחובל ביד חכמי ישראל אבל כיון דחזינן שיש בו פלוגתא דתנאי לא שייך למימר שהוא מקובל ולכן שואל על כל א' טעמי'. ובזה ניחא שהקדים לשאול מ"ט דר"נ והרי רבי נזכר בברייתא תחלה וה"ל לפרש טעמי' דרבי תחלה ולפמ"ש ניחא דבאמרו מ"ט דר"נ כוונתו ג"כ לפרש טעמי' דר"א ור"א הוא קדים לרבי לכן הקדים לפרש טעמי'

שם סבר לה כר' יהושע. נלע"ד דהך סבר לה לאו דוקא דבזה ליכא פלוגתא כלל אם בני מלכים דרכם לעמוד בג' שעות ולא שייך בזה פלוגתא אלא דר"א לקמן דף ט' ע"ב במשנה דאמר עד הנץ החמה סובר דקרא ובקומך לא על קימת מלכים כיון שהם מיעוטא דמיעוטא ומה דקאמר כאן סבר לה כר"י היינו משום שר"י הזכיר דבר זה שבני מלכים קיימי אז. ובזה ניחא מה דקשה הרי גם ר"א סובר שלש משמורות הוי הלילה ובמה יתורץ קרא דקדמו עיני אשמורת דהרי ר"א פליג לקמן במשנה על ר"י וכבר ראיתי מי שרצה לפרש דלקמן במשנה וגומרה עד הנץ החמה לאו סיום דברי ר"א הוא ואמנם זה טעות גמור הוא דבהדיא מבואר לקמן דף ך"ה ע"ב דקאמר לימא תנא סתמא כר"א דאמר עד הנץ הזמה ולפמ"ש ניחא. והא דלא קאמר דר"כ סבר כר' זירא או כרב אשי לקמן ומסוף אשמורה ראשונה הי' מתנמנם כסוס או עוסק בתורה ומחצות ואילך הי' מתגבר כארי ובשירות ותשבחות דא"כ אכתי הי' קשה קרא דקדמתי בנשף מה עביד לי'. ואמנם אכתי הוה מצי למימר מתחלת הנשף עד סוף אשמורה ראשונה הי' מתנמנם כסוס ומסוף אשמורה ראשונה עד חצות הי' מתגבר כארי בתורה עד חצות ומחצות ואילך בשירות ותשבחות אלא דניחא לי' לתרץ סבר כר' יהושע

שם ואר"ז אר"א אריב"ל אין אומרים בפני המת וכו' דין זה אין כאן מקומו אלא הביאו למסמך אדלעיל דג"כ אמרו ר"ז אר"א אריב"ל אבל מקומו שהי' ראוי לו הוא בר"פ מי שמתו שמביא שם ברייתא לא יהלך בבית הקברות ותפילין בראשו וכו'. והרי"ף והרא"ש באמת הביאו הך דינא דר' זריקא ג"כ שם וטעמא דידהו על שלא הביאוהו כאן במקומו שסידרוהו רבינא ור"א בש"ס יבואר לקמן. ומרן הב"י בי"ד סי' שמ"ד ובכ"מ פי"ג מהל' אבל רשם המראה מקום של דין זה דא"א בפני המת ברכות ר"פ מי שמתו וגרם לו שגיאה זו לפי שראה בדברי הרי"ף והרא"ש שהוא שם והי' סבור דגם בתלמוד הוא שם וטעמו של הרי"ף שהביאו שם משום דלכאורה הך מימרא דר"ז הוא מימרא שאינה צריכה דמאי קמ"ל תנינא לא יהלך אדם בבה"ק וכו' וקורא בו הרי שאסור לעסוק בתורה בבה"ק וק"ו בפני המת המוטל לפנינו ובשלמא ללישנא בתרא דכאן דר"ז גם מילי דעלמא אוסר בפני המת וזה לא שנינו שם בברייתא ואף דקאמר וכ"ש מילי דעלמא אפ"ה איצטרך ר"ז לאמרו לאפוקי מלישנא קמא אבל לל"ק דר"ז אינו אוסר אלא דברי תורה א"כ מאי קמ"ל תנינא ולומר דר"ז היתירא אתי לאשמועינן דדבריו של מת מותרים דאין לשונו של ר"ז משמע שבא להורות היתרא רק איסורא ולכן כ"ל לפי שהברייתא לא אסרה רק תוך ד' אמות וכדמוקמינן לקמן דף י"ח ע"א ואתי ר"ז לומר דבפני המת המונח לפנינו כל החדר אסור ואף דלא שייך חוץ לד"א לועג לרש מ"מ אסור דמתחזי כמסיח דעתו מלהטפל בקבורתו ומתייאש מלקברו כמו"ש הב"י בי"ד בסימן שמ"ד ובזה יובנו דברי הרא"ש לקמן בפ' מי שמתו דאחר שהביא דברי רבינו האי דכל"ק עבדינן ואינו אסור אלא דברי תורה מסיים הרא"ש וחוץ לארבע אמות מיירי ולפמ"ש ניחא דהא בהא תליא שוב מצאתי במעדני מלך שם שכתב ג"כ והנאני והמע"מ הקשה שם דהרי גם במת עצמו אמרו מת תופס ארבע אמות לק"ש הרי שגם במת עצמו אינו אסור רק תוך ד' אמות ותירץ המע"מ דק"ש הוא דבר שיש לו קצבה וכשיסיים חוזר לצרכי המת לא אסרו רק תוך ד"א משא"כ שאר ד"ת הוא דבר שאין לו קצבה ואין להקשות לפי סברתו נסתר קושית הגמ' שם בפ' מי שמתו