צל"ח ברכות ז

שם שחישב גם סוף הלילה לענין תפלה על הגלות שהיא רצוי' מנ"ל הא ונלע"ד דאעפ"כ דברי הש"ע נכונים דכיון דסוף משמר ראשון וסוף משמר שני המה רצוים לזה מסתמא גם סוף שלישי הוא א דהרי התנא קאמר על כל משמר ומשמר הק"בה שואג על הגלות ועל חורבן הבית וכיון דסוף משמורת קחשיב א"כ גם בסוף משמר שלישי שואב וגם בקרא כתיבי שלש שאגות ששואג על נוהו ואמנם הנלע"ד שהוצרך לומר כ"מ לענין ק"ש משום דהעת רצון על הגלות צריך לכוין אותו העת ממש שמסיים המשמר וכיון דקאמר דגני בבית אפל א"כ עד שיקום ממטתו וילבש בגדיו כבר עבר העת ולכן הוצרך לחדש שהוא ב"מ לענין ק"ש של שחרית שבאמת זמנה הוא אחר שיקום וילבש וכמו"ש התוס' בד"ה למאן דגני וכו'. ובזה מדוקדק דמשני למנ"מ למקרי ק"ש והרי המקשה לא הקשה למאי נ"מ אלא הקשה סימנא ל"ל יממא הוא והוה לי' לשנויי איצטרך למאן דגני בבית אפל ולפמ"ש ניחא דלהמקשה הי' ניחא שהוא כ"מ לע"ר לענין להתפלל על הגלות אבל התרצן שמוקי לה למאן דגני בבית אפל וא"כ צריך להתמהמה קצת לקימה והלבשה ועבר זמן של ע"ר הוצרך לחדש לענין ק"ש

ואמנם היא גופה קשיא למה הוצרך לומר דגני הוה לי' למימר דאיצטריך סימנא למי שהוא בבית אפל ואולי דאין דרך להיות בב"א כי אם כשהולך לישן אבל הנלע"ד שאף שהק"בה שואג בעתים הנזכרים לכל אוקימתא כפי העת אבל להיות לנו עת רצון לתפלה הוא דוקא לראש אשמורות כדכתיב בקרא קומי רוני בלילה לראש אשמורת וראי' לדבר שהרי לאוקימתא קמא דיהיב סימנא לאמצעית דאמצעיתא הוצרך הרשב"א לומר דנ"מ לאכילת קדשים וגם על תחלת משמר ראשון לדעתי לא שייך ע"ר לזה דהרי קומי רוני כתיב ובתחלת משמר ראשון לא שייך קומי דעדיין לא שכב ואעפ"כ יש נ"מ בהני משמורת לכל האקימתות דאי תחלת משמורות קחשיב יש נ"מ בידיעת סימן התחלת המשמר הזה לענין התחלת זמן ק"ש של ערבית וראש משמר שני מלבד שהוא סימן לעת רצון להתפלל על הגלות הוא ג"כ סימן לסיום זמן ק"ש של ערבית שהרי תחלת משמר שני הוא סוף משמר ראשון ור"א אמר במשנתינו עד סוף אשמורה ראשונה ותחלת משמר שלישי הוא סימן לעת רצון להתפלל על הגלות. ואי סוף משמורות קחשיב אז סוף משמר ראשון הוא סימן לסיום זמן ק"ש של ערבית לר"א מלבד שהוא ג"כ עת רצון להתפלל שהרי סוף משמר ראשון הוא תחלת משמר שני וסוף משמר שני הוא עת רצון שהרי היא ראש משמר שלישי וסוף משמר שלישי הוא סימן להקטר חלבים שהוא עד סוף משמר שלישי לדעת רש"י שלא עשו סיג לענין ה"ח כמפורש ברש"י במשנתינו אבל לא הי' ניחא לן בתחלת האוקימתא למימר שסוף מסמר שלישי הוא סימן להתחלת זמן ק"ש של שחרית משום קושית התוס' שהרי זמן ק"ש אינו מתחיל אז אלא אחר כך כשיכיר בין תכלת וכו' ואעפ"כ הי' ניחא לן כל הכ"מ אשר כתבתי ולכן לא קשיא לי' כלל למה כ"מ רק הי' קשיא לי' סימנא ל"ל דאי תחלת משמורות חשיב קשה ראשון למה לי סימנא אורתא הוא ואי סוף קחשיב אחרונה סימנא ל"ל יממא הוא וכשהוצרך התרצן לחדש לו דאיצטרך סימנא למי שהוא בבית אפל ואז שוב ליכא נ"מ לענין הקטר חלבים שהרי ההקטר הי' על מזבח החיצון שהוא בחצר העזרה תחת אויר השמים ואיך שייך שם בית אפל ולכן שוב נתחדש לו קושיא למה נ"מ והוצרך לחדש דנ"מ לענין ק"ש של שחרית והי' קשה לו קושית התוס' שהרי זמנה הוא משיכיר וכו' ולכן לא הי' יכול לומר דנ"מ למי שהוא בבית אפל והוצרך לומר דגני בב"א וכיון דמיירי בגני א"כ שייך תירוץ התוס' דעד שיקום וילביש עצמו הוא זמן קרית שמע

שם כיון דאשה מספרת וכו' ותינוק יונק וכו'. יש לדקדק דבדברי ר"א קאמר שלישית תינוק יונק וכו' ואשה מספרת וכו' הקדים תינוק לאשה וכאן שינה הסדר והקדים אשה לתינוק. גם יש לדקדק למה קאמר ואשה מספרת עם בעלה ולא קאמר האיש מספר עם אשתו. ונלע"ד דודאי תחלת היקיצה מהשינה הוא מתחיל מהתינוק שאז הוא רעב ומתחיל לינוק משדי אמו וע"י זה האשה מתעוררת מהשינה שמרגשת ביניקת התינוק משדי' ומתחלת לספר עם הבעל שהוא עמה במטה ולכן הקדים ר"א בגוף הסימן את התינוק אבל כאן שנתן סימן למי שהוא ישן בבית אפל הנה זה בודאי אינו מקיץ משנתו ע"י יניקת התינוק אע"פי שיש קצת קול ביניקתו כדרך התינוק בשעת היניקה בגמיאותו החלב אמנם זה קול ענות חלושה ואי אפשר שישמע מי שהוא ישן קול זה ולכן זה אינו מתעורר כי אם ע"י הסיפור שמספרת האשה עם בעלה אז זה מתעורר משינתו ואמנם בודאי לפעמים גם קודם זמן הזה מזדמן שהאשה או הבעל מקיצים משנתם במקרה ומספרים זה עם זה אבל לא שכיח שיזדמנו שני הסימנים יחדיו שהאשה מספרת וגם התינוק יונק כי אם בסוף משמר שלישי ובודאי התינוק שמתחיל לינוק הוא יונק והולך איזה זמן ולכן זה שמתעורר משינתו על ידי הסיפור של האשה עם בעלה כיון שכבר נתערר יכול הוא שוב להרגיש בשמיעתו גם תנועת התינוק ביניקתו וליקום ולקרי ק"ש ולכן הקדים כאן האשה להתינוק

שם מפני מה נכנסת לחורבה זו. יש לדקדק הלא לשום חורבה אין נכנסים וכמו שמביא אח"כ ברייתא מפני ג' דברים אין נכנסין לחורבה ולמה דקדק אלי' ז"ל בדבריו לומר לחורבה זו ולא שאלו סתם למה נכנסת לחורבה. והרמב"ם בפ"ה מהל' תפלה הל' ו' כ' ואין מתפלל בחורבה וכתב הכ"מ ואע"ג דמשמע בברכות דאין נכנסין לחורבה אפי' שלא בשעת תפלה מ"מ כיון דלגבי תפלה אמרה אלי' כתבה רבינו לענין תפלה. והלח"מ דקדק ג"כ כנ"ל וניחא לי' דלרבותא כתבו הרמב"ם דאע"ג שהוא בדרך וירא שמא יפסיקוהו עוברי דרכים אפ"ה לא יכנס לחורבה להתפלל יע"ש בדבריהם ואני אומר אם זהו רבותא למה לא אמר ר' יוסי רבותא זו וכך ה"ל למימר באותה שעה וכו' למדתי ממנו וכו' ולמדתי ממנו שאין נככסין לחרבה אפי' להתפלל. וליישב נלע"ד דשלש טעמים נאמרו במניעת הכניסה לחורבה תרי משום סכנתא דהיינו מפולת ומזיקין וחדא משום חשדא ועל הני דמשום סכנתא יש מקום לומר דלצורך מצוה שרי דשלוחי מצוה אינן ניזוקין ואולי לא מיקרי כל כך דשכיח ה זיקא למיחש אפילו במקום מצוה אבל לטעם חשדא לא מהכי מקום מצוה. ושאלתו של אלי' היתה לר"י מ"מ נכנסת לחורבה זו וכבר דקדקנו על אמרו חורבה זו ולכן אומר אני אולי היתה חורבא זו סמיך לעיר דשייך בה ג"כ טעמא דחשדא ודקדק אלי' בדבריו בשלמא אם היית נכנס לחורבה אחרת דהיינו איזה חורבה העומדת בדברא דלא שייך בה חשדא ואין בה רק חששא דסכנתא הי' לך מקום להתנצל שסמכת עצמך על היותך עוסק במצוה ושלוחי מצוה א"כ אבל מ"מ נכנסת לחורבה זו הסמוכה לעיר שיש בה משום חשדא ולא שאלי' הסכים לחלוטין דמהני שלוחי מצוה במקום דליכא חשדא אלא דלשון רבותא אמר כן דאיך עכ"פ נכנסת לחורבה זו דבודאי לא מהני מקום מצוה והנה עכ"פ לא למדנו מאלי' דאפילו להתפלל לא יכנס לחורבה אלא במקום שיש בחורבה גם משום חשד אבל במקום דליכא חשדא לא שמענו ממנו לא לאיסור ולא להיתר וכיון דר"י אמר שלמדתי ממנו שאין נכנסין לחורבה סתם א"כ כל חורבות בכלל אפילו עומדת בדברא לכך לא אמר רבותא זו דאפילו להתפלל לא יכנס שזה לא שמענו מדברי אלי'. אלא דלפ"ז קשה דהרי אפילו שלא להתפלל ג"כ לא שמענו מאלי' כי אם מ"מ נכנסת לחורבה זו וא"כ אפילו שלא לצורך תפלה לא שמענו שאין נכנסים לחורבה שאין בה משום חשד ואיך אמר ר"י שלמד ממנו שא"כ לחורבה ונראה דבאמת לא אמר ר"י למדתי מדבריו שלשה דברים אבל אמר למדתי ממנו ב' דברים ונראה דלמד זה באשר נדקדק בסיפור מעשה הזה דקאמר ר"י ובא אלי' ושמר לי על הפתח למה הזכיר ופירט המקום ששמר ודי הי' באמרו ובא אלי' ושמר לי עד שסיימתי תפלתי ונראה דאלי' הראה לו בזה ששמר לו על הפתח ולא נכנס לפנים אל החורבה לפי שאלי' עצמו לא רצה לעבור על אזהרת רז"ל שהזהירו שא"נ לחורבה ולכן המתין על פתח החורבה בחוץ והנה בחורבה זו כבר הי' שם ר' יוסי ואם הי' גם אלי' נכנס לשם היו תרי וכשרי דאין לך כשרי יותר מאלי' ור"י וליכא חשש חשדא ואפ"ה לא נכנס מזה למד ר"י שא"נ לשום חורבה אפילו ליכא חשש חשדא אבל כ"ז שלא להתפלל שהרי אלי' לא התפלל באותו שעה אבל להתפלל במרום דליכא חשדא לא למד ר"י מאלי' אמנה כ"ז בעובדא דר"י עם קלי' אבל לדינא האמת הוא דאפילו ליכא חשדא אפ"ה לא יכנס אפי' להתפלל והוא