צל"ח ברכות מו

עקר הקושיא מן הלימוד וע"ז שפיר משני דקמ"ל דלמשנה צריך לברך וסיום דבריו דאנח תפילין וקרי ק"ש ג"כ קמ"ל דזמן תפילין קדים לזמן ק"ש וכדאביי

וע"פי הוצעות האלה נלע"ד לקיים פסק של רבינו יצחק בר יהודה שהביאו התוספת בד"ה ומנח תפילין וכו' שהתעטף בטליתו בין גאולה לתפלה מחמת שאיחר השליח להביא לו הטלית עד שגמר ק"ש וברכותי' ומביא ראי' מעובדא דרב שהניח תפילין בין גאולה לתפלה והתוס' דחו ראייתו שאין ללמוד טלית מתפילין דשאני תפילין דעקר ק"ש ותפלה שייכי בתפילין כדאמר בסמוך שהקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו ותפלה כמי כדאמר זו היא מלכות שמים שלימה אבל ציצית וכו' ודאי דהוה הפסקה עיין בדברי התוס'. ואומר אני דמוכח כדברי ר"י דהרי המקשה כאן לא ידע דשלוחי הוא דעיות וא"כ לפי סברתו בהך עובדא קמייתא דרב משי ידי' וקרי ק"ש ואנח תפילין וצלי והקדים לקרות ק"ש בלא תפילין ע"כ לא ס"ל לרב להני מימרא דר' יוחנן דהוה כאלו מעיד ע"ש בעצמו ולא מימרא דהרוצה שיקבל מלכות שמים שלימה ולפי זה לא שייך תפילין לק"ש יותר מטלית ואיך הפסיק רב בהנחת תפילין בין גאולה לתפלה א"ו דגם טלית רשאי להתעטף בו בין גאולה לתפלה ועקר ראייתו של רבינו יצחק הוא מן המקשן. ואמנם אכתי יש לדחות ודלמא המקשה באמת הי' סבר שאין מצוה לסמוך גאול' לתפלה ולכל דבר רשאי להפסיק בין גאולה לתפלה אבל למסקנא דשלוחי הוא דעיות וגם רב סבר שמצוה לסמוך גאולה לתפלה אז אפילו ע"פי אונס שלא נזדמן לו רק בין גאולה לתפלה אז דוקא לתפילין רשאי להפסיק דשייכי לק"ש ותפלה כהני מימרות דר"י אבל לא לציצית אכן ע"פי מ"ש לעיל ניחא דהא דבאמת זמן קיש מאוחר לזמן תפילין לאביי לעיל הוא משום דלק"ש עבדינן כותיקין שגומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ואם לדעת המקשה רב סובר שאין מצוה לסמוך גאולה לתפלה א"כ אין זמן תפילין קודם לזמן ק"ש וא"כ למה הקשה ומי סבר כריב"ק ולא הקשה אלימא מזה למרמי דרב אדרב בתפילין וק"ש גופייהו וגם איך קאמר וכ"ת בדלא מטי זמן ק"ש דתינח לתרץ על שהקדים למתני פרקין אבל למה הקדים תפילין לק"ש דבזה לא שייך לסברת המקשה דלא מטו זמן ק"ש דכיון דמטי זמן תפילין ממילא מטי גם זמן ק"ש א"ו דגם לדעת המקשה מצוה לסמוך גאולה לתפלה ושפיר זמן תפילין קדים ואפ"ה הניח רב תפילין בין גאולה לתפלה אף דלדידי' לא שייך תפילין לק"ש יותר מציצית א"כ הה"ד הטלית. ואכתי יש לדחות דלעולם לסברת המקשה הי' סבר רב שאין מצוה לסמוך גאולה לתפלה ובאמת זמן תפילין וק"ש שוים ואף על פי כן לא רמי ק"ש ותפילין גופייהו ע"פי התירוץ הראשון שכתבתי דתפילין אתפילין בלא"ה ליבא לדמויי דיש חילוק היכי שכבר מתני פרקין שיצא י"ח י"מ אז ק"ש דרבנן ותפילין קדמי ובין היכי דלא מתני פרקין שאז ק"ש קודם שגם ק"ש היא חיוב דאורייתא וגם יש בה עול מ"ש. ואמנם לפ"מ שדחיתי לעיל סברה זו ממילא קם דינו של רבינו יצחק

שם מ"מ קשיא לרב. פירוש מה שהקשה קריאה לעשי' מי שמעת לי'. ומה שפירש המהרש"א מ"מ קשי' לרב אחר מחילת כבודו אינו נלע"ד דאיך שייך שיאמר מ"מ קשיא על קושי' שלא הזכיר בתחל' גם מ"ש מהרש"א דעל תפילין לא שייך דלא מטי זמן ג"כ אינו נלע"ד דודאי זמן תפילין קדים לזמן ק"ש וכמ"ש לעיל ופשיטא לפמ"ש דמתפילין ליכא קושיא כלל ולכן נלע"ד כמו"ש

רש"י ד"ה וזה ללמד ואם לא למד תחלה איך ילמד את בניו. נלע"ד דרש"י לא כתב זה אלא לפי הס"ד של המקשה שהי' סובר הפירוש בדברי רשב"י שפ' שמע אין בה דק ללמוד וא"כ מה יתרון יש בללמוד יותר מללמד והוצרך רש"י לפרש שהי' מפרש שאם עדיין לא למד איך ילמד ובשביל זה מקדים גם הפסוק ללמוד קודם ללמד אבל למסקנא צ"ל שאין בזה קפידא והכתוב מקדים ללמד קודם שהרי בפ' שמע כתיבי תרוייהו והקדים הפסוק ושננתם לבנך דהיינו ללמד ואח"כ כתיב ודברת בם דהיינו ללמוד

תוס' ד"ה למה קדמה וכו' וא"ת תיפוק לי' וכו'. הא דלא רשמו על המשנה אמרתי בלימוד התלמידים שבמשנה איכא למימר דריב"ק חדא ועוד קאמר חדא דקדמה בתורה ועוד כדי שיקבל עול מ"ש תחלה אבל המקשה כאן דמקשה על רשב"י ותיפוק לי' א"כ לא סליק אדעתי' למימר חדא ועוד קאמר א"כ למה לא קשיא על ריב"ק דתיפוק לי' שקדמה בתורה. ואמנם לקושטא דמלתא יפה כתב הגאון מוהררנ"ך שבנוסחת התוספת הי' כאן מסודר משנה בפני עצמה מתחלת אלו הן בין הפרקים וכן הוא ברי"ף וברא"ש ובח"ר וגם אומר שכנגדו יוכיח שגם הדבור שאח"כ שהוא ד"ה ויאמר ג"כ על המשנה קאי ואמנם אפשר לומר דגם הדבור ההוא לא רשמו על המשנה דבמשנתינו אין הכרע דריב"ק סובר דלילה לאו זמן ציצית ומה שאמר ויאמר א"נ אלא ביום היינו זכירת י"מ שבה א"נ אלא ביום וס"ל כחכמים דמתניתין דס"פ קמא ועיין מ"ש בריש פרקין במשנתינו אבל כאן בגמרא דאמר עלה הך דבמערבא ערבית וכו' מוכח שאין מזכירין ציצית בלילה וכן במס' קידושין דף ל"ד ע"א בתוס' בד"ה תפילין וציצית הוכיחו מסוגיא דכאן במערבא וכו' דהלכה כר"ש דלילה לאו זמן ציצית

ד"ה ומנא תפילין ומצלי ומהתם משמע שמותר להניח תפילין בין גאולה לתפלה. הא דמשמע להו שהי' מניח אותן בין גאולה לתפלה ודלמא באמצע הפרק של אמת ויציב הפסיק בהנחתם דבאמצע הפרק קיל מבין גאולה לתפלה כדמוכח מדברי התוס' לעיל דף י"ג ע"ב בד"ה שואל מפני וכו' נראה דמשמע להו מדקאמר ומנח תפילין ומצלי משמע שתיכף להנחתם הי' מצלי ומה שבאמת לא הקדים רב להניחם קודם צור ישראל למסקנא דשלוחי עיות ניחא שהשליח נתאחר עד שכבר סיים גאל ישראל אבל לפ"מ דמשני בתחלה דרב כריב"ק ס"ל קשה תינח שהקדים שמע לתפילין אבל אכתי למה לא הניחם בין פרק לפרק ואפילו באמצע הפרק עכ"פ קיל טפי מבין גאולה לתפל'. ושמתי עיני וראיתי בירושלמי בפרקין וז"ל הירושלמי רב אמר קורא את שמע ולובש תפליו ומתפלל מתניתא פליג על רב בריש ה' עוסק עם המת בקבר והגיע עונות ק"ש וכו' ולובש תפילין וקורא את שמע וכו' מתניתין מסייע לרב אלא שאדם יקבל עליו מ"ש תחלה ואח"כ עול מצות אמר ר' ינאי תפילין צריכין גוף נקי וכו' ולכאורה הך דר' ינאי לא שייך אדלעיל. ואמנם נלע"ד שכוונת הירושלמי לתרץ קושיא הנ"ל דלמה הפסיק בין גאולה לתפלה שגם בירושלמי ולובש תפליו ומתפלל דמשמע שתיכף להנחתן התפלל וע"ז הביא שתפילין צריכין גוף נקי ומיירי רב שאין לו גוף נקי שיכול להחזיקן רק כדי תפלת י"ח. ואע"פי שכתבתי לעיל בדברי הגמרא שלפי הס"ד של המקשה לית לי' לרב להני מימרות דר"י שהקורא ק"ש בלא תפילין וכו' היינו שאין להתפילין שייכות לק"ש ותפלה יותר מציצית אבל עכ"פ קצת שייכות יש להם דתדע דאטו לרבינו יצחק שמתיר להתעטף בטלית ולברך עליו בין גאולה לתפלה יהי' מתיר לברך על אתרוג ולולב בין גאולה לתפלה בחג או כדומה לזה הא ודאי ליתא אלא דוקא עלית דעכ"פ מצוה להתפלל מעוטף בטלית ומעוטר בתפילין ואמנם דודאי יש לתפילין יותר שייכות לק"ש מלתפלה דהרי בק"ש עכ"פ נאמר וקשרתם וכתבתם ומי שהוא חולה מעים ואינו יכול להשהות התפילין מתחלת ק"ש עד אחר תפלת ש"ע ואם יניחם קודם ק"ש יצטרך לחלצם קודם ש"ע ואם יניחם סמוך לש"ע ממש יוכל להתפלל בהם עדיף טפי שיניחם קודם ק"ש והיינו אם לא שייך בזה דברי ריב"ק דאלו לפי הס"ד דגם בזה שייך דריב"ק אז כיון דמטי זמן ק"ש מחויב הוא לקרוא תיכף קודם הנחת תפילין שיקבל עול מ"ש תחלה ואח"כ עול מצות ואז עדיף שוב שיתאחר בהנחתם עד סמוך לש"ע ממש בין גאולה לתפלה שאם יקדים להניחם יצטרך לחלצם קידם ש"ע אז עדיף שיהיו עליו בשעת תפלה שגם התפלה היא קצת עול מ"ש שהרי אומר תחלת ש"ע שם ומלכות דאלקי אברהם היינו מלכות וכמו"ש התוס' לקמן דף מ"ם ע"ב ועדיף אפילו לוהי' אם שמוע ולכן כיון דרב ס"ל כריב"ק מוכרח הוא להניחם בין גאולה לתפלה זהו פירוש הירושלמי. וכן לפי הס"ד דתלמוד שלנו אבל למסקנא דתלמוד שלנו דשלוחא הוא דעיות אז הדברים כפשטן שהשליח לא בא רק אחר שגמר כל ברכת אמת ויציב וכבר סיים גאל ישראל אבל אם הביאם קודם לזה עדיף להפסיק בין פרק לפרק או אפילו באמצע הפרק מלהפסיק בין גאולה לתפלה: