צל"ח ברכות מה

דפסק בפ"א הל' ב' דמזכירין י"מ בלילות ונסתר טעמי' דריב"ק וממילא קם טעמי' דר"י כמו שפרשתי שהוא מדסדרו ויאמר באחרונה ש"מ שהיא פרק אחד עם אמת ואין אנו אחראין לטעמי' דר"י ולכן פסק דרשאי להפסיק כמו באמצע הפרק ולפמ"ש כאן א"כ ר' יוחנן גופי' סובר שא"מ י"מ בלילות ונסתר מ"ש לעיל בסוף פרק ראשון לפרש טעם שפסק הרמב"ם דמזכירין י"מ בלילות ע"ש שפירשתי דר' יוחנן ס"ל כן אבל עתה שביארתי ההיפוך א"כ היא גופה טעמא בעי למה לא פסק הרמב"ם כר' יוחנן ולכן צ"ל דטעמי' דרמב"ם הוא מדמקשה סתם גמרא לקמן ע"ב והא בעי לאדכורי י"מ ש"מ שכן קיי"ל דמזכירין י"מ בלילות ומ"ש לעיל בסוף פרק הקדום דקושיית הגמרא והא בעי לאדכורי י"מ היינו שעכ"פ מדרבנן מחויב להזכיר י"מ בלילות יבואר בדברינו בסמוך עמוד ב'

תוס' ד"ה טועם וכו' אפילו בשאר תעניות וכו'. וראיתי להגאון בעל פ"י שסובר דשאר תעניות כוונתן על שאר תעניות הם הכתובים בקרא ושאר היינו אותן שאינם בכלל הבעיא ומתוך כך הכריח דתעניות הכתובים המה קילי מדכתבו התוס' לשון אפילו. ואני תמה דמי הכריחו לפרש כן ומדוע לא נפרש דשאר תעניות היינו הני דלא כתיבי ולפי שבדבור הקדום כתבו שבתעניות דכתיבי לא קמספקא לי' דודאי אפי' הטעימה אסורה כתבו כאן דבולע אסור אפי' בשאר תעניות דלא כתיבי ואמנם אפי' לפי הבנתו של הפ"י דשאר תעניות היינו הני דכתיבי ג"כ לא קשיא דכוונת האפילו לא על האיסור של הבליעה קאי אלא ההיתר של פולט קאי דאפי' בתעניות דכתיבי ב"כ מותר אם חוזר ופולט והפ"י לא רצה לפרש כן משום דהרי בדבור הקדום אסרו בתעניות דכתיבי אפי' הטעימה ואמנם לפ"מ שפרשתי בדברי הגמרא דר' אמי פשיט לי' לדחות סברת הבעיא לגמרי שלדעת בעל הבעיא הי' פשוט לו שעכ"פ הטעימה חשיבא הנאה והוא פשוט לי' שאין בכך כלום דלא חשיבא אפי' הנאה ובזה שוב שפיר כתבו התוס' כיון דאפילו הכאה ליכא לכן מותר אפילו בתעניות דכתיבי וכמו שביארתי בסוגיית הגמ'

ע"ב והא בעי לאדכורי י"מ. הא דלא הקשה הא בעינן בערב שנים לאחרי'. נראה דלפמ"ש התוס' בריש פרקין דברכות אינן מעכבות ביחיד כלל לכך לא הקשה מהברכות ואמנם לפי דעת המפרשים דהא דברכות אינן מעכבות היינו אפי' לא אמרינהו קודם ק"ש אבל עכ"פ צריך לומר הברכות ואין חילוק בין יחיד לציבור וכן משמע מדברי הרמב"ם בפ"א הל' ח' שלז הזכיר שם רק שאם לא אמרם על סדרם יצא שאין סדר ברכות מעכב ולא חילק כלל בין יחיד לציבור ומשמע דגוף הברכות עכ"פ חובה נינהו וא"כ קשה למה הקשה מיציאת מצרים ולא הקשה מגוף הברכה וצ"ל דאלימא לי' יותר להקשות מי"מ שהוא חיוב של תורה משא"כ הברכות שהם מדרבנן ומזה הוכיח הרמב"ם שסתם גמרא ס"ל שזכירת י"מ בלילה הוא מן התורה

שם ותו מי סבר לה כריב"ק וכו'. הדבר תמוה למה לו להזכיר ריב"ק בקושי זו הלא קושייתו עצומה למרמי דרב אדרב בהך מלתא גופי' דכאן קרי ק"ש קודם הנחת תפילין והרי זימנין סגיאין דהוה קאים ר"ח ב"א קמי' רב חזיא דמנח תפילין והדר קרי ק"ש. ועבור זה נתחכם רש"י בד"ה ומתני פרקין שעקר הקושיא היא מדמתני פרקין קודם קש שהיא קבלת עול מלכות שמים דלא כריב"ק. ואמנם אף שרש"י יפה כיון לפרש דברי הגמ' כן ולא לפרש שהקושיא היא מהנחת תפילין קודם ק"ש דא"כ הי' קשה קושי' הנ"ל. ואמנם קושייתי תסוב על המקשן גופי' למה הקשה מדמתני פרקין ולא הקשה מתפילין וק"ש גופייהו למרמי דרב אדרב וכנ"ל. ונראה ע"פי דאמרינן לקמן דף ך"א ע"א דרב יהודה סובר ק"ש דרבנן ומבואר שם בתוס' בד"ה ה"ב ובד"ה ספק וכו' דכל זמן שלא אמר אמת ויציב אז ק"ש דאורייתא אפילו לרב יהודה משום זכירת י"מ ואז אפילו ק"ש עדיף מאמת ויציב דאית בה תרתי שיש בה עול מ"ש וגם היא דאורייתא ומש"ה אם הוא מסופק בשניהם שמסופק אם קרא ק"ש וגם אם אמר אמת ויציב יותר טוב שיחזור ויקרא ק"ש שמקיים עול מ"ש וגם י"מ ולא סבי אם ירצה לומר פרשת ויאמר לחוד וכיון שאומר ויאמר מחויב הוא לקרות כל השלש פרשיות כמו שתיקנו חכמי' מצוה זו ויותר מפורש כ"ז במג"א סימן ס"ז ולעיל דף י"ג ע"ב אמרו שרבי הי' לומד בכל יום שמעתתא דאית בה י"מ ובזה הי' יוצא ידי חובת זכירת י"מ. ואומר אני כיון שרב יהודה הוא תלמידו של רב וסובר ק"ש דרבנן מסתמא גם רב רבו ס"ל כן ורב תלמידו של רבי ה' נוהג כרבי להיות מהדר אשמעתתא שיש בה י"מ וכאן בבי רב משי ידי' וכו' פירש רש"י פעם אחת ראוהו כן וכאן לא נזכר ששנה פרקו ואדרבה מדאמר משי ידי' משמע שעתה קם ממטתו ותיכף קרא ק"ש וכו' וזה פשוט דהנחת תפילין היא מצוה עשה של תורה וע"ז לא כחלק אדם מעולם וא"כ למאן דס"ל ק"ש דרבנן ודאי שיש להקדים תפילין לק"ש דחיוב של תורה מקדמינן לחיובא דרבנן אף שיש בה עול מ"ש מ"מ של תורה עדיף אלא דכל זמן שלא יצא ידי חובת זכירת י"מ אז גם ק"ש היא של תורה משום י"מ שבה ואז ק"ש עדיף מתפילין דק"ש יש בה תרתי למעלייתא שהיא של תורה וגם היא קבלת עול מ"ש משא"כ תפילין שאף שהיא של תורה מ"מ אין בה קבלת עמ"ש וא"כ ל"ק דרב אדרב כלל דכאן דרב משי ידי' וקרי ק"ש לא תני פרקי' אז וכמו"ש ולא יצא עדיין חובת זכירת י"מ הקדים ק"ש לתפילין לפי שיש בה תרתי עמ"ש וי"מ משא"כ אסהדות' דר"ח שמתני לן פרקין וא"כ כבר יצא ידי חוב זכירת י"מ בשמעתתא שיש בה י"מ ואז אין בק"ש רק מעלת קבלת עול מ"ש אבל אין בה חיוב מדאורייתא הקדים תפילין שהיא של תורה לק"ש שהיא מדרבנן ואמנם הא תינח לאחר ששנה פרקו ואז נשאר ק"ש דרבנן אבל קודם ששנה פרקו הי' גם קריאת שמע דאורייתא והי"ל להקדים ק"ש ללימוד. וזה כיון רש"י שפירש אלמא שמקדים הוא לעסוק בתורה דהיינו עשי' קודם ק"ש שהיא עול מ"ש וזהו ג"כ כוונת המקשה שהקשה ומי סבר כריב"ק ומה דקאמר וכ"ת בדלא מטי זמן ק"ש היינו כשהתחיל ללמוד אבל באמצע הלימוד הגיע הזמן ואז הי' לו שמעתתא דאי' בי' י"מ ונשאר ק"ש דרבנן ולכך הקדים שוב תפילין לק"ש. אלא דלפי"ז קשה מאי הקשה א"כ מאי אסהדותי' וכו' ודלמא הא קמ"ל דהיכי דיצא ידי י"מ בלימוד שוב ק"ש דרבנן וקדים ומנח תפילין ואח"כ קרי ק"ש ולכן צריך לומר דכיון שאינו נזכר בדברי ר"ח דמתני שמעתתא שיש בה י"מ ליכא למימר דזמנין סגיאין אירע תמיד שמעתתא שיש בה י"מ ולתרץ למה לא הקשה דרב אדרב מתפילין וק"ש יבואר אח"ז בדברינו

שם קמ"ל דאף למשנה צריך לברך. ויש להקשות אם זה הי' עקר סהדותי' דר"ח ב"א א"כ הי' די בתחלת דבריו דמקדים ומשי ידי' ומברך ומתני לן פרקין ולמה האריך לסיים ומנח תפילין וקרי ק"ש. ונראה משום דלדעת הי"א שהביא הש"ע בסי' מ"ז סעיף ז' שאם הפסיק בין ברכת התורה להלימוד אין בכך כלום א"כ אין מכאן ראי' דלמשנה צריך לברך דאולי ברכתו של רב לא היתה על פרקין דמתני עתה רק על מה שילמוד אח"כ באמצע היום מקרא ומדרש דברים הצריכין ברכת התורה אלא דלפי המבואר שם בסעיף ז' דברכת אהבה רבה פוטרת ברכת התורה א"כ ע"כ מה שבירך רב עתה ברכת התורה לא היתה צריכא על מה שילמוד אח"כ שהרי כיון שקרא עתה ק"ש מסתמא קרא אותה בברכותי' ואמר ברכת אהבה ונפטר בברכתה וע"כ ברכתו של רב עתה היא רק בשביל פרקין דמתני שזה הי' קודם ברכת א"ר ומוכח דגם למשנה צריך לברך וא"כ על דבר זה עצמו דלמשנה צריך לברך הוצרך לאסהודי כל אסהדותי' דילי' כל מעשה רב כסדרו

ובני הרב הגדול המופלג מוהר"ר יעקבקא סג"ל הקשה על קושיית הגמ' שהקש' א"כ מאי אסהדותי' דר"ח ב"א דדלמ' אסהדותי' דר"ח היא גופי' קמ"ל שזמן תפילין הוא קודם לזמן ק"ש וכדאביי לעיל דף ט' ע"ב דאמר לתפילין כאחרים לק"ש כותיקין ואמרתי דברי בני הרווחנו שתים לתרץ שתי קושיות שהקשיתי לעיל דהיינו למה לא רמי בק"ש ותפילין גופייהו דרב אדרב ובם אי לאסהודי דלמשנה צריך לברך למה הוצרך לסיים דמכח תפילין וקרי ק"ש וע"פי קושי' בני הכל נכון דמתפילין ליכא קושיא דדלמא בדלא מטי זמן ק"ש כקושיות בני והיא גופי' קמ"ל דזמן תפילין קדים כדברי בני הרב ולכן עקר הקושיא מדהקדים למתני פרקין כפירש"י וכאן אין לתרץ בדלא מטי זמן ק"ש דא"כ מאי אסהדותי' דר"ח ב"א ולמה הוצרך לאסהודי דמתני לן פרקין וכאן אן לומר דהיא גופה קמ"ל דזמן לימוד הוא קודם לזמן ק"ש דאטו לימוד זמן יש לו והרי והגית בו יומם ולילה כתיב וא"כ