צל"ח ברכות קנז

ללא צורך דהרי לא חידש לנו רש"י בפרושו שום דבר מפשטן של דברי ר' יוחנן תמוה עוד ולמה נתעורר רש"י כאן לפרש ולעיל דף כ"ה ע"ב לא פירש רש"י כלום וסמך על פשטן של דברי ר' יוחנן שאינן צריכין פירוש. והנה על גוף הדבר שפירש רש"י כאן מה בעי רש"י בפירושו ראיתי שנתעורר ג"כ הגאון מוהררנ"ך בספרו וכתב שהי' מקום לומר לפי שלעיל איירי בכמה מיני חלומות שהזהירו שישכים ויאמר פסוק מיוחד קודם שיזדמן לו פסוק המורה לרעה ועל זה אמר ר' יוחנן שהמשכים כדי לומר איזה פסוק טוב ונפל לו ממילא אותו פסוק הוא נבואה קטנה ובודאי יתקיים החלום כפי הפסוק שכפל לו בפיו ולזה כיון רש"י שלא כן הוא כוונת ר' יוחנן אלא כוונת ר' יוחנן על כל העומד ממטתו אפילו לא ראה שום דבר בחלומו ונפל פסוק בפיו ג"כ הוא נבואה קטנה אלו הם שורש דברי הגאון מוהררנ"ך ואני מוסיף על דבריו שהי' מקום לומר דקאי על מאמר הסמוך דתני תנא קמי' דר' יוחנן דיין יש שותהו בחלום וטוב לו דכתיב ויין ישמח ויש שותהו ורע לו דכתיב ויין למרי נפש ופירש רש"י לפיכך אין לעמוד על פתרונו ועל זה בא ר' יוחנן שאם זה ששתה יין בחלומו השכים ונפל פסוק לתוך פיו דהיינו אחד משני פסוקים הנ"ל הוא נבואה קטנה כי הפסוק שנפל לפיו הוא פתרונו ולזה בא רש"י לפרש דר' יוחנן על כל המשכים לעמוד ממטתו קאי לא על חולם חלום הנ"ל. ועל פי זה זכינו ג"כ להבין כוונת רש"י דלעיל בדף נ"ה ע"ב לא נזכר ר' יוחנן קודם למאמר הזה כלל ואפילו משאר אמוראים המאמר הקודם לדברי ר' יוחנן הוא וירא שר האופים וכו' שכל אחד חלם חלומו ופתרון חבירו וממילא אין שים מקום לטעות בדברי ר' יוחנן לומר דקאי אדלעיל לא הוצרך רש"י לפרש כלל כי דברי ר' יוחנן מבוארים ואין צריכין פירוש

שם שלשה מלכים הם וכו' אחאב ידאג מן הפורעניות. הכוונה פורענות בעוה"ז ובעוה"ב שאחאב נהרג במלחמה ולא מת על מטתו וגם אין לו חלק לעוה"ב כמפורש במשנה ריש פרק חלק ולכן לא אמר שאול המלך שב"כ נהרג הוא ושלשה בניו שהוא פורעניות בעוה"ז אבל בישרו שמואל מחר אתה עמי במחיצתי ולא נקט ירבעם שאין לו חלק לעוה"ב קבל מת בכבוד בעוה"ז ונקט אחאב דתרתי לפורעניות איתנוהו בי'

שם ג' נביאים הם הרואה ספר מלכים וכו' הדבר תמוה חדא דאמר ג' הם וחשיב ארבע מלכים יחזקאל ישעי' ירמי' ועוד מה ענין מלכים לנביאים ולולי דמסתפינא אמינא דטעות סופר הוא והרואה ספר מלכים מקומו קודם ג' נביאים הם ואדלעיל קאי שאמר ג' מלכים הם והיינו מלכים פרטים שרואה המלך המיוחד ההיא בחלומו ומראה כל א' לפי ענינו ואח כ אמר שהרואה ספר מלכים בחלומו אע"פי שיש שם בספר ההוא כמה מלכים שהי' סופם פורעניות כמו אחאב ויהורם בנו ואחזי' מלך יהודה שהרגם יהוא וכמו כן עוד ממלכי ישראל שנהרגו וצדקי' ויכני' אעפ"כ אזלינן בתר רוב הספר ויצפה לגדולה

שם יחזקאל יצפה לחכמה היינו משום שראה מעשה מרכבה ושנינו בריש פרק אין דורשין ולא במעשה מרכבה ביחיד אלא א"כ הי' חכם ומבין מדעתו

שם והרואה מגלת אסתר נקט והרואה לפי שהוא ענין בפ"ע שכבר חשיב שלשה כתובים קטנים והא דלא כללינהו יחד ונימא ארבעה כתובים קטנים הם היינו משום דכל סוגיא זו סדרן של שלשה נקט בכולהו ולכן גם בזה נקט מספר שלשה

תוס' ד"ה הרואה מרקוליס וכו' וד"ה הרואה מרקוליס וכו' נלע"ד דטעות הדפוס הוא שרשם כאן שני דבורים והכל דבור אחד ולפי מה שכתבו תחלה דטעם דנקט מרקוליס הוא לפי שמקומו וכו' כתבו שר"י ג"כ הי' מתמה על שנקט מרקוליס ופירש טעמו משום דאין צריך לברך רק במקום שבונים וכו' והך ונראה לי הוא ג"כ ר"י ועיין בתר"י

דף נ"ח ע"א לך ה' הגדולה זו מעשה בראשית וכו' עושה גדולות וגו' והגבורה זו יציאת מצרים וכן הוא אומר וירא ישראל את היד הגדולה וגו' ולפום ריהטא קשה למה פירש גדולה על מ"ב וגבורה על י"מ והלא בשניהם נזכר לשון גדולה ואדרבה במ"ב מצינו גם לשון גבורה כדאמרינן בריש תענית דתני גבורת גשמים דילף מברייתו של עולם דכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה וא"כ איפכא הוה לי' למדרש הגדולה זו י"מ והגבורה זו מ"ב ואי משום דרצה לדרוש הקרא על סדר הזמנים ומ"ב קדים לי"מ הרי דריש והנצח זו מפלתה של בבל וההוד זו מלחמת כחלי ארנון אף שנחלי ארנון קדים הרבה ואח"כ ראיתי שאונקלוס תרגום הך קרא וירא ישראל את היד הגדולה וחזא ישראל ית גבורת ידא רבתא עיין שם וצריך לומר דכל היכי דכתיב גדולה אצל יד פירושו גבורה ועל דרך הרמז נלע"ד דבשירת הים כתיב ימינך וגו' ופירש רש"י שני פעמים ימין כשישראל עושין רצונו השמאל נעשית ימין וימינו נאדרי להציל ישראל וימין השנית תרעץ אויב ע"ש ברש"י ונמצא בעת קריעת ים סוף השמאל נעשית ימין ושמאל היינו מדת הדין ושם הוא הגבורה לענוש את הרשעים אבל הגדולה הוא רומז לחסד וזהו עצם הגדולה להטיב לכל וכיון שבקריעת ים סוף גם השמאל נהפך לימין הרי הגבורה אז ראוי להקרא בשם גדולה ולכן כתיב את היד הגדולה אבל באמת פעלתה אז להכות את מצרים היינו גבורה

שם והתפארת זו חמה ולבנה שעמדו ליהושע. לפי שנס הזה נראה בכל העולם כלו וראו כל עמי הארץ ויראו מפני ישראל וכדכתיב במשה במלחמת סיחון שעמדה לו חמה היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני כל העמים אשר תחת כל השמים ועיין ברש"י בחומש פ' דברים ובתפילין דרשו בפ"ק דף ו' ע"א וראי כל עמי הארץ וגו' ויראו ממך אלו תפילין שבראש הרי שעמידת חמה ולבנה דומה לתפלין שבראש ותפילין נקראו פאר לעיל דף ט"ז ע"ב פארך חבוש עליך ולזה דרשו כאן והתפארת זו עמידת חמה ולבנה

שם והנצח זו מפלתה של בבל נלע"ד ט"ס וכך הוא הנוסחה זו מפלתה של בצרה דהך קרא ויז נצחם וגו' קאי על תחלת הענין דכתיב חמוץ בגדים מבצרה ולכן כקרא בשם נצח כי אז היא גאולה נצחית שלא יהי' שום גלות אחרי' כי היא הגאולה האחרונה

שם וההוד זו מלחמת נחלי ארנון שנא' את והב בסופה. נלע"ד כי הוד יש בו מדת הדין כי הוד למפרע הוא דוה וכן כתב בדניאל והודי נהפך עלי למשחית רמז בזה כי כאשר נהפך ההוד אז הוא למשחית והנה אונקלוס תרגום את והב בסופה קרבין דעביד על ימא דסוף וגבורין דעל נחלי ארנון הרי השוה נס של נחלי ארנון לנס של קריעת ים סוף ואומר אני כשם שבים סוף הימין שהיא נאדרי בכח כן מה שתרעץ אויב הוא ג"כ ימין והיינו כי הנס של קריעת ים הוא חסד גדול לישראל הוא מדת הדין למצרים כי לישראל נהפך מדת הדין לרחמים כן בנחלי ארנון הדין שנעשה לאמוריים שע"י שנתקרבו ההרים זה לזה וקטלינהו כדלעיל דף נ"ד ע"ב הוא עצמו חסד לישראל שלא הוצרכו להטריח עצמם בעלי' וירידת הרים וזה מדת ההוד יש לישראל הי' הוד ולאמוריים דוה כי נהפוך למשחית כי מדת הדין לפעמים נמשל ביד שמאל ולפעמים ברגל שמאל וכמו שאמרו לקמן דף כ"ט ע"א בועט ברקיע שנא' הידד כדורכים וגו'

שם במתניתא תנא וכו' הגדולה זו קריעת ים סוף. והיינו כדכתיב וירא ישראל את היד הגדולה. והגבורה זו מכת בכורות. דכתיב וה' הכה כל בכור ופירש רש"י שכל מקום שנאמר וה' היינו הוא ובית דינו ובית דין של מעלה היינו מדת גבורה ואולי בדברי ר' יוחנן במגילה דף ל"א ע"א בכל מקום שאתה מצא גבורתו של הק"בה אתה מוצא ענוותנותו כיון לזה דאם אתה מוצא גבורתו א"כ היינו בית דינו ואין לך ענוה גדולה מזה שמצרף בית דינו. והתפארת זה מתן תורה דכתיב וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה וגו' לתהלה ולשם ולתפארת ולהיותך עם קדוש וגומר כאשר דבר ובמתן תורה כתיב והייתם לי סגולה. והנצח זה ירושלים כי עתה ירושלים חסר יוד עד שיהי' השם שלם והכסא שלם אז יהי' ירושלים מלא יוד וכל זה אי אפשר כי אם כאשר יוכרת זרעו של עמלק דכתיב כי יד על כס וגו' וכאשר ריחם שאול על אגג אמר לו שמואל קרע ה' ממלכת ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך וגם נצח ישראל לא ישקר ורצונו בזה כי אף שרתה רחמת על אגג אעפ"כ נצח ישראל לא ישקר ומחה ימחה