צל"ח ברכות קנו

יום בעת הקטרת קטורת או הטבת נרות או כה"ג להשתחוות. ומדרגה שלישית העזרה שהוא חצר המשכן. וכן בשעת המסעות הי' שלש מדרגות משא בני קהת ובני גרשון ובני מררי. ועוג שאמר מכדי מחנה ישראל כמה הוי רצונו בזה גבורת מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי דהיינו קדושת הארון שהוא עקר גבורת נצחוכם במלחמה והנה רצה להרוג את נושאי הארון וארון הי' אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ועם אנשים שנשאו היו ארכו ארבע אמות וחצי ואבן כזה אפשר שהי' בכחו של עוג לעקור ולהפיל עליהם זהו הנלע"ד לקרב הדברים אל השכל ואל הטבע ולפי פירושי הזה אתי שפיר גרסת הרי"ף אבן שזרק עוג במשה עיין שם ולפי מ"ש ניחא דהרי כתיב והחונים לפני המשכן וגו' משה אהרן וגו' ומסתמא גם בשעת המסעות הי' משה הולך סמוך לנושאי הארון וכיון שביקש עוג לזרוק אבן בנושאי הארון הרי ביקש לזרוק במשה. וגוף דבר זה שרצה עוג להרגם כלם כאחד הגם שגמרא גמירי להו נלע"ד רמז לזה בקרא דבסיחן כתיב ויצא לקראת ישראל וגו' וילחם בישראל ובעוג כתיב ויצא עוג מלך הבשן וגו' למלחמה אדרעי הנה כתיב שיצא להלחם אבל לא כתב שנלחם עמם וכתיב ויאמר ה' אל משה אל תירא וגו' ויכו אותו ואת בניו ואת כל עמו וגומר ולא כתיב שום מלחמה היינו שכאשר ראה מחנה ישראל חשב בלבו ששוב אין לו צורך להלחם כלל רק לעקור טורא ולהשליך עליהם ומשה שוור וקטלי' וכיון שראו עמו שמת מלכם וגיבורם נפלו ממילא לפי חרב וכן מה שאמרו שמשה רבינו הרגו ג"כ לדעתי נרמז בכתוב דכתיב אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו והיינו בידך ממש

דף נ"ה ע"א שלשה צריכים רחמים וכו' הא ודאי שכל דבר צריך רחמים ואמנם הכוונה באלו השלשה דברים שצריכים תמיד רחמים אף שכבר זכינו להשיגם אכתי תמיד צריכים רחמים וחשיב מלך טוב אף שכבר הוקם עלי מלך איש טוב וחסד מכל מקום צריך רחמים כיון שפלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפוץ יטנו וא"כ תמיד צריך רחמים שהק"בה יטה לבבו לטוב וכן שנה טובה אף שנכתבו בר"ה לטובה צריך רחמים כל השנה שתשאר הטובה בשלימות ועל דרך שאמרו בר"ה דף י"ז ע"ב עתים לטובה כו' הרי שהיו ישראל וכו' הק"בה מורידן שלא בזמנן וכו' ויליף לה מהך קרא דמייתי כאן תמיד עיני וגו' וכן חלום טוב אף שכבר חלם חלום טוב צריך רחמים שיתקיים ולא תהא בדיחותי' מפכחא לי' כדלקמן וכן שימהר השם לקיימו כי לפעמים יש תוחלת ממושכה ך"ב שנים כדמסיק לקמן שיצלה עד כ"ב שנין

שם בצלאל ע"ש חכמתו נקרא וכו' יש לדקדק דהרי מצינו בפ' תרומה שהק"בה אמר לו ארון וכלים תחלה ולא הקפיד על קושיית בצלאל להיכן אכניסם ועוד היכן מצינו שמשה אמר לבצלאל שיעשה ארון וכלים תחלה ורש"י נדחק דמסתמא אמר לו כדרך שהם כתובים בפ' תרומה ועוד הרי בחמת נגמר מלאכת המשכן וכל כליו בכסלו ולא הוקם עד ניסן כדא תא במדרש פ' פקודי הרי שהיו הכלים עומדים חוץ ממשכן שלשה חדשים וא"כ הי' יכול ג"כ לעשותם קידם שעשה המשכן והנלע"ד בזה שישראל היו סבורים שכשיגמור המשכן תכף יקימוהו ותשרה השכינה תכף בהגמר מלאכתו וכן איתא באמת שכיון שנגמרה מלאכתו והביאוהו אצל משה היו ישראל מתרעמים לא כך היינו אומרים שתשרה השכינה והרי נגמר מעשה המשכן וכל כליו ועדיין אין השכינה שורה והם לא ידעו שאין הק"בה רוצה להשרות שכינתו ביניהם עד שיגיע החודש שנולד בו יצחק שהוא חודש ניסן יעויין במדרש שם ובפ' תרומה מצינו שהזכיר משכן תחלה וסוף וארון וכלים באמצע שכן כתב שם ועשו לי מקדש וגומר ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וגו' ועשו ארון וגו' ועשית שלחן וגו' ועשית מנורת וגו' ואת המשכן וגו'. ונראה שהק"בה שידע שאף שיוגמר הכל המשכן והכלים אעפ"כ לא ניח להקים המשכן עד ר"ח ניסן ולא שייך טענת בצלאל להיכן אכניסם ולכן נתן להם הברירה איזה מהם שירצו יקדימו ושוב בפ' כי תשא כשאמר לו הק"בה למשה ראה קראתי בשם בצלאל וגו' ועשו את כל אשר צויתך את אוהל מועד ואת הארון וגו' רמז לו הק"בה שבצלאל יעשה כסדר הזה לפי שבצלאל יהי' סבור שתכף בגמר המלאכה יקימו המשכן ויכניסו הכלים ולכן יתנהג כמנהג העולם ומזה אנו למדין שעתיד בצלאל לעשות כן ומשה רבינו כדי לפרסם חכמתו של בצלאל לכך היפך לו ולא שינה בזה מאמרו של הק"בה שהרי באמת הק"בה נתן הברירה איזה להקדים ובצלאל אמר בנוהג שבעולם וכו' ועמד על דברי הק"בה בפ' כי תשא וזה שאמר לו משה בצל אל היית וכו'

ע"ב לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב עיין מהרש"א בח"א שהקשה מחלומותיו של יוסף הצדיק ונדחק בזה ולענ"ד נראה דחלום שיוכל להתקיים אף אם לא יראוהו לו בחלום אין מראין לו כי ע"י החלום יוכל לבוא לידי גרעון כי חדוותי' מפכחא לי' אבל חלום שעקר קיומו יבוא על ידי מה שחלם ודאי מראין לו וחלמותיו של יוסף אלמלא החלום לא נתקנאו בו אחיו ולא מכרוהו למצרים ולא בא הדבר לידי קיום וחלום כזה ודאי מראין לו ומה שהקשה מהרש"א ממה דאמרינן בשמואל כי חזא חלמא וכו' אולי על אחרים הראו לו והיו אוהביו ולכן על חלמא בישא אמר החלומות שוא ידבר ועל חלמא טבא אמר בלשון בתמי'

דף נ"ו ע"א אקרינן בחלמא שורך וגו' הא דלא אמר כאן לרבא אמר לי' כבישותי' כדאמר לקמן גבי בנים ובנות תוליד היינו משום דלא הי' לרבא שור שיפתרנו כמשמעו וכן גבי בניך ובנותיך וגו' לא אמר לי' כבישות' משום דא"כ היינו מה שכבר פתר לו על בנים ובנות תוליד דמה לי בשבי ומה לי לעם אחר ובר הדיא מחמת שנאתו הי' רוצה לפתור לו רעה חדשה ואולי בשביל זה אמר לו רבא כולהו מחילנא חוץ מבת רב חסדא שהי' ביד בר הדיא לפתור לו אף לפי רצונו שלא רצה לפתור לטוב הי' לו לפתרו כבישותי' וכפשטי' דקרא

ע"ב הרואה באר וכו' רואה שלום שנאמר ויחפרו וגו' באר מים חיים ולכאורה יפלא היכן נזכר כאן שלום ומהרש"א בח"א נדחק בזה ונראה כיון דכתיב חיים אצל באר וכתיב בריתי היתה אתו החיים והשלום וכמו שאמר ר' נתן מצא תורה והיינו משום דכתיב חיים אצל תורה ה"נ אמר ר' חנינא דמצינו חיים אצל שלום ובזה שייך דברי רבא דאמר חיים ממש לפי שר"ח ור"נ פתרו חיים על ענין אחר מר על שלום ומר על תורה אמר איהו דהיינו חיים ממש

דף נ"ז ע"א עוונותיו מחולין וכו' מאי סדורין למחול שמעתי מזקני אבי אמי הגאון החסיד מוהר"ר אלעזר זצ"ל שאמר בשם זקינו הגאון מאיר עיני הגולה מוהר"ר העשיל זצלה"ה פירוש הדבר דכשהם סדורים ודאי הם למחול כי מעביר ראשון דרכו של הק"בה שעון הראשון הבא לתת בכף מאזנים הק"בה מעבירו ושומטו ואינו מניחו בכף מאזנים וממילא כשהוא מחצה על מחצה כיון שחסר הראשון יכרעו הזכיות ועיין במס' ר"ה דף י"ז ע"א בתוס' בד"ה מעביר ראשון וכו' ואמר רבא ועון עצמו אינו נמחק דאי איכא רובה עוונות מחשב בהדייהו. ומעתה לפי זה אם האדם צדיק שרובו זכיות או אפילו בינוני הרי עוונותי' המונחים בכף מאזנים מונחים כסדרן רק שהראשון נחסר לגמרי ולא עלה בכף והתחילו להניח בכף מעון שני והלאה על סדר שני ועליו השלישי וכו' ואם הם נשארים כסדר ודאי אינו מהני שרובם עוונות שאם היו מהני דרובם עונות א"כ היו לבסוף מניחים גם עון הראשון להכף והי' הראשון מונח על האחרון והוא בהיפוך הסדר משא"כ כשנשארו כסדר מכלל שלא ניתוסף הראשון וא"כ בודאי הם למחול וזהו הפירוש סדורין למחול אלו הם דברי זקן זקני הגאון זצ"ל ושפתים ישק ובזה אמרתי פירוש דברי המדרש תנחומא הובא בילקוט ריש פ' נצבים הפוך רשעים ואינם כל זמן שהק"בה מהפך במעשיהם של רשעים אין להם תקומה דהיינו שמהפך במעשיהם שעון הראשון הניחו בכף מאזנים אחרון וא"כ מכלל דרובן עוונות אין להם תקומה משא"כ כשאינו מהפך אז הוא מכריע כף זכות

ע"ב אמר ר' יוחנן השכים ונפל פסוק לתוך פיו וכו' כבר נאמר מאמר זה דר' יוחנן לעיל דף נ"ה ע"ב ולא ידעתי טעם על השנות הדבר כאן ואולי בשביל דאמר ר' יוחנן לתנא לתלמיד חכם לעולם טוב לו הסמיך לו גם מאמר זה של ר' יוחנן ואמנם יותר תמהני על רש"י שכאן פירש השכים העומד ממטתו ונפל לו פסוק בפיו ומלבד שדברי רש"י הם