צל"ח ברכות קנה

דברי האלה מכבוד מחותני הרב הגדול המופלג בתורה מו"ה ליב נר"ו בן חותני זקני הגאון המאור הגדול המפורסם מוהר"ר מאיר פישל בומסלא זצלה"ה רצון אדוני אבי הרב הגאון המחבר נר"ו להדפיסם בשם אמרם כי ערבים הם יען בעת התחלו' הדפוס היו בעוננו ידיו אסורות לחפשם בגנזי הכתבים מחמת חלישת כח (וברוך המקום אשר עזרנו עד כה) לכן הוכרחתי להדפיסם כאן שלא במקומו ודברי פי חכם חן

ברכות דף ט' ע"ב. ק"ג פרשיות אמר דוד ולא אמר הללוי' עד שראה מפלתן של רשעים. כתב מהרש"א בח"א מכאן ק' למה שכתבו בשם המדרש שאין אומרים הלל ביום אחרון של פסח משום שאמר הק"בה מעשה ידי טבעו בים ואתם אומרים שירה והרי הכא אמרו בהיפך עכ"ל ובמס' פסחים דך קי"ז ע"א או' הכל מודים וכו' תאות רשעים תאבד הללוי' דבתרי' ריש פרקא. כ' מהרש"א בח"א טעם בזה ע"פי מדרש הנ"ל שעל כן אין אומרים הלל באחרון של פסח לפי שנטבעו בו המצרים וה"נ אין לומר הללוי' על אבידת הרשעים עכ"ל. מוכח מדבריו דכולי אמוראי סבירא להו להך מדרש הנ"ל. וא"כ סתר לדברי עצמו וצ"ע

והקו' שהקשה מהרש"א במס' ברכות מצאתי בזוהר פ' נח דף ס"א ע"ב דפוס אד"ד. וז"ל אבל בזמנא אחריתא לית' חדוא קמי' קב"ה כזמנא דאתעבידו חייבו עלמא וכו' הה"ד ובאבוד רשעים רנה והנ"מ כד מטי ההוא זמנא דאוריך לון ולא תאבין לגבי' מחובייהו אבל אי איתעבידו עד דלא מטא זמנייהו. כדין לית חדוא קמי' על דאתעבידו. ואי טעמא איהו עד לא מטא זמנייהו. אמאי עביד בהו דינא אלא בגין דמשתתפי בהדייהו דישראל לאבשא לון. ובג"כ עביד בהו דינא. ואוביד לון מעלמא בלא זמנא. ודא הוא דאבאיש קמי'. ובג"כ איטבי מצראי בימא. ע"כ הצורך לענינינו. ותוכן כוונתו דהמצריים בקשו להרע לישראל בשביל כך נטבעו בים. הגם שעדיין לא נתמלא סאתם. ולכן לא חדי קב"ה באבודם ואין אומרים הלל וא"כ מתורץ קו' מהרש"א הנ"ל הא דקאמר דוד המלך הללוי' במפלתן של רשעים היינו היכא דנתמלא סאתם יש חדוותא כלפי שמיא. אבל במצריים דלא נתמלא סאתם אלא בשביל שבאו להרע לישראל ובשביל כך נטבעו. ואין לומר הלל. וע"פי הזוהר שהבאתי יש לפרש פי' הפסוק בפ' בשלח ה' ילחם לכם. פירש"י לכם בשבילכם. כלומר שעדיין לא נתמלא סאתם ולא הגיע זמן לאבדם. רק בשביל ישראל דהי' מציקים להם. וזו ה' ילחם לכם בשבילכם ואתם תחרישון מלומר הלל וק"ל: (עד כאן דברי כבוד הרב הגדול מוהר"ר ליב פישלס הנ"ל) ועתה נתחיל בעזה"י פרק הרואה

פרק תשיעי

דף נ"ד ע"א ברוך עושה מעשה בראשית. עושה לשון הוה הוא ושייך על שעבר ועל של הבא ובחרו בלשון זה ולא תיקנו שיאמר שעשה מעשה בראשית שהוא ודאי לשון עבר הוא היינו משום שגם על הברקים ועל הרעמים ג"כ תיקנו ברכה זו כמבואר בגמרא דף נ"ט ע"א ושם שייך לשון הוה שהם מתהוים תמיד באויר ואנו מברכים להק"בה שנתן כח בהטבע להעשות הכח הזה ולכן תיקנו ברכה זו גם על ההרים ונהרות וכיוצא בלשון הוה שלא לחלק בין הפרקים אבל בים הגדול שקבע לו ר' יהודה ברכה בפ"ע והים הרי הוא כמו שנברא בששת ימי בראשית ולכן הברכה לשון עבר שעשה את הים הגדול ועיין מג"א סימן רכ"ח ס"ק ב'

שם במתניתין בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך ובכל מאדך בכל ממונך. דייקו חז"ל בלשונם דבכל מאדך לא אמרו אפילו הוא נוטל את ממונך שהאדם מעצמו מחויב ליתן כל הונו קודם שיעבור על לא תעשה בתורה כמבואר בא"ח ס"ס תרנ"ו אבל אין אדם רשאי ליטול בעצמו את נפשו ור"ח בן תרדיון אומר מוטב שיטלנה מי שנתנה בי ואל יחבל הוא בעצמו וע"ש במס' ע"ז דף י"ח ע"א בד"ה ואל יחבול בעצמו אבל הוא חייב למסור נפשו אם האנס רוצה להרגו או יעבוד ע"ז חייב הוא למסור נפשו על ק"ה לכן אומר התנא אפילו הוא נוטל את נפשך

שם מנה"מ וכו' לשון הני מילי משמע דאכולהו ברכות שבמשנה הוא שואל מנה"מ ולפי זה לא תספיק תשובת ר' יוחנן דהרי מיתרו לא שמענו אלא דמברך אניסא ואולי זה כיון רש"י שכתב ה"ג מכלן דמברכין אניסא וכו' ואמנם אכתי לא פלטינן והיא גופא קשיא למה הוא שואל אברכת הנס ולא על יתר הברכות השנויים כאן וגם עקר שאלת מנ"ל הוא תמוה דאטו הני ברכות מן התורה הם והלא כולהו תקנת חכמים נינהו ועיין בדברינו בריש פרק כיצד מברכין שהארכנו לפרש שם קושיית מנה"מ וכל זה לא שייך כאן ולכן נלע"ד דודאי למסקנא דלעיל דברכות הם מדרבנן מסברה הה"ד דכולהו הם מסברה ברכת התורה והמצות וכל שאר ברכות ואמנם אניסא הי' סובר שהוא נגד הסברה שהדי כל העושין לו נס מנכין לו מזכיותיו וגם בשלמא על כל שאר השנוים במשנתינו מברכין בשעת מעשה אבל הנס שכבר נעשה ובפרט שיברך מי שלא נעשה לו הנס זו היא נגד הסברה ולכן שאל מנ"ל דמברך אניסא והביא ראי' מיתרו שבירך אחר שכבר נעשה הנס וגם בירך על נס שנעשה לישראל אשר לא ראו עיניו כלל

שם תנא את והב בסופה וכו' הני שני מצורעין אחד הי' שמו את והשני הי' שמו הב והם היו מהלכים בסוף המחנה כי לא היו רשאים לילך תוך מחנה ישראל שמצורע משולח חוץ לשלש מחנות ואמנם אונקלס תרגם בפ' חקת בענין אחר ועין מהרש"א בח"א ונלע"ד דאונקלס מפי ר"א ור"י תרגם התורה ולר"א ודאי לית לי' הך דרשה דאיהו סבר הוגללו בהפרוכת הותרו זבים ומצורעים לכנוס לשם כדאמרינן במנחות דף צ"ה דקאמר רב אשי לא קשיא הא ר"א וכו' ומוקי הך דהותרו זבין ומצורעין לכנוס כר' אליעזר וא"כ לדידי' לא היו המצורעין הולכים בסוף המחנה בשעת ההילוך ולכך תרגם בענין אחר ועיין בחידושינו בפסחים דף ס"ז ע"ב מ"ש בענין זה

ע"ב אמר מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי וכו' עיין בעין יעקב שהביא דברי הרשב"א בפירוש אבדה זו וגם ביאר שם הקדמה כוללת לכל האגדות שבש"ס ועיין בדברינו בפתיחה שני' אשר לנו בפתיחת המסכתא שם בארנו התועלות מן האגדות שבש"ס ואמנם היות דרכנו לרדוף אחר היותר פשטי האפשרי הגם כי ידענו שיש כאן רמזים עמוקים מאד לא מנענו עצמנו לפרש גם פירוש קל להבינו והנה במשנה פרק משוח מלחמה איתא להושיע אתכם זה מחנה הארון ושם בגמרא דף מ"ג ע"א וכל כך למה מפני שהשם וכל כנוייו מונחים בארון וכן הוא אומר וישלח אותם משה וגו' וכלי הקודש זה הארון והלוחות שבו וכו' הרי שעקר תגבורת נצחונם של ישראל במלחמה הי' על ידי מחנה הארון וכן מצינו בימי עלי שנזדעזעו פלשתים מאד כאשר שמעו שבא הארון לתוך מחנה ישראל ואמרו אוי לנו וגו'. והנה קדושת מחנה הארון כאשר הוא במקומו נחלק לענין פרסת הרגל לשלש בחינות קדשי הקדשים ששם הארון לא תדרוך בו פרסה רק הכה"ג ביום הכיפורים. מדרגה שני' ההיכל לא תדרוך בו פרסה ביאה רקנית רק הכהנים בכל