צל"ח ברכות קמח

נשים ועבדים על שלחנו והי' סבור רב חסדא כיון דאפי' אנשים לחוד עכ"פ יוצאים בדיעבד עכשיו שהוא מוציא גם הנשים ועבדים יש לו לסמוך גם לכתחלה שלא להזכיר מה שאינו בנשים ועבדים ואמנם לפי מ"ש הר"ן בפ"ב דמגילה במשנה הכל כשרין לקרות וכו' דהא דבברכת המזון אין הנשים מצטרפות לשלשה או לעשרה ובמגילה מצטרפות ואמאי לא חיישינן לפריצותא במגילה כמו בברכת המזון היינו משום דבברכת המזון צירופם כיכר שבלי צירופא אין נוסח הברכה כמו בצירופם אבל בקריאת המגילה הקריאה והברכה שוה ביחיד כמו בעשרה ואין צירופם נרגש לכן לית כאן חשש פריצותא ולהכי גם בברכת המזון אם יש שלשה בלא הנשים מצטרפים אף הנשים עמהם דהשתא אין צירופם כיכר עמהם עכ"ל הר"ן שם ולפי זה אם הי' סבר רב חסדא דע"י צירוף הנשים ישתנה נוסח הברכה א"כ הרי צירופם ניכר ולא הי' לו לצרף אותם כלל ויש לחלק

שם מאי קמ"ל כל ברכה וכו' ואין לומר דקמ"ל דברכת הטוב היא מדרבנן ולא הוה סמוכה לחברתה דא"כ למה לו למימר שצריכא מלכות הוה לי' למימר בהדיא הטוב לאו דאורייתא והרשב"א גרס כן בהדיא בגמרא והקשה הרשב"א דהרי לעיל פליגי בה אבא יוסי ורבנן חד אמר צריכא מלכות וחד אמר וכו' ומוקמינן פלוגתייהו אי היא דאורייתא או דרבנן ולענ"ד נראה דלעיל ליכא לאקשויי דנפליגי בהדיא אם היא דאוריית' דאיכא לשנויי דהא ג"כ קמ"ל דכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה אבל על ר' יוחנן שפיר הקשה דהא אמרה חדא זימנא אבל לעיל בפלוגתא דאבא יוסי ורבנן ליכא למימר דעקר פלוגתייהו הוא אם כל ברכה שאין בה מלכות היא ברכה או לא דא"כ עקר פלוגתייהו היא בכל הברכות לא הוה להו לאחוז בפלוגתייהו ברכת הטוב והמטיב אלא הוה להו לאפלוגי בכל הברכות כדרך דפליגי רב ור' יוחנן לעיל דף מ' ע"ב ואף דשמעינן מפלוגתייהו ג"כ ממ"ד צריכא מלכות דהטוב לאו דאורייתא לא הוה לי למשבק עקר פלוגתייהו בכל הברכות בשביל הך חידושא דשמעינן מההיא דאמר צריכא מלכות

שם אומר ברוך שנתן שבתות וכו' זהו פשוט דכל זה איירי בברכת המזון וכדאמרינן עלה לא שנו אלא שלא פתח בהטוב ומטיב וכו' אבל בשכח בתפלה לא נזכר תיקון זה. והנה בשבת ויו"ט לא משכחת לה כלל דממ"נ אם לא פתח אתה חונן אכתי לא טעה כלל ואם פתח אתה חונן הרי גם בברכת המזון אם התחיל הטוב חוור לראש וכן בכל תפלת המוספין לא משכחת לה ואמנם בחוה"מ ובר"ח שחרית ומנחה שאם לא הזכיר יעלה ויבוא בעבודה אם התחיל מודים בחמת חוזר לראש כמו בבהמ"ז אם התחיל הטוב והמטיב ואם לא התחיל מודים שאז אומרה שם בלי ברכה כמבואר במרדכי במס' תענית הביאו הבית יוסף בסי' קי"ד והט"ז שם ס"ק י"ב ומה שלא תיקנו שם ברכה כמו בבהמ"ז היינו משום דשמונה עשרה תיקנו תשעה עשרה לא תיקנו עיין בט"ז שם והב"י כתב וז"ל מ"כ ולמה לא תיקנו ברכה בפ"ע במקום שנזכר כמו בבהמ"ז שאם שכח קובע ברכה אחת של שבת אומר הר"ם מפני שהי' הפסק אם יברך ולא דמי לבהמ"ז דהתם כבר סיים הברכה דהטוב ביבנה תקנוה עכ"ל והדברים דחוקים דלפי זה אף שחומר יעלה ויבוא בלי ברכה ג"כ יהי' הפסק וצריך לומר דאם אמרה בלא ברכה היא טפילה לברכת רצה והשתא דאתית להכי אין לנו צורך לומר הטעם משום הפסק אלא טעמא אחרינא דבבהמ"ז כיון שתיקנו שיאמר אמן אחר בונה ירושלים שוב לא שייך לומר שום דבר שיהי' טפילה לברכת בונה ירושלם ולכן צריך לומר ברכה בפ"ע משא"כ בתפלה שאינו אומר אמן שייך יעלה ויבוא לברכת רצה

שם ברוך שנתן וכו' דעת רוב הפוסקים שאומר ברכה בשם ומלכות ודלא כהראב"ד והיינו בכל הברכות כלם ואמנם זהו פשוט דכל הברכות הפותחות ומסיימות בברוך המלכות שבהם היא רק בהפתיחה אבל החתימה בשום ברכה לית בהו מלכות וכן כאן בא"י אמ"ה שנתן שבתות וכו' ומסיים בא"י מקדש השבת ומעולם לא מצינו ברכה שפותחת וחותמת בברוך שיסיים בה מלך העולם ור' יוחנן דאמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה היינו בפתיחתה ופוק חזי כל נוסחי ברכות ומה עמא דבר ואף שאין דברי ר' יוחנן דומין לדברי רב בפלוגתייהו דף מ' ע"ב דרב דאמר כל ברכה שאין בה הזכרת שם אינה ברכה כולל בדבריו בין הפתיחה ובין החתימה ור"י שאמר כל ברכה שאין בה מלכות קאי רק על הפתיחה אין זה מן התימא וגם בלא"ה אינם שום דהא ודאי הזכרת השם שהצריך רב צריך להיות סמוך לברוך אתה ואם אינו מזכיר השם שם סמוך לברוך אתה אפילו אם שוב יזכיר השם בברכתו כמה פעמים אינו מועיל ומלכות מועיל אפילו אינו סמוך לברוך אתה ה' ופוק חזי מ"ש התוס' שם בד"ה אמר אביי וכו' לענין ברכה מעין שבע דהאל הקדוש שאין כמוהו היינו כמו מלכות והרי זה אינו סמוך לבא"י רק באמצע הברכה ומה לי להאריך בדבר הפשוט יותר מביעתא בכותחא ומה שנזכר כאן בסוגיא זו בתלמידי רבינו יונה שיאמר בא"י אמ"ה מקדש השבת פשוט בעיני שהוא טעות המעתיק לפי שרבינו יונה בא לומר שזה מחשב ארוכה וצריך לחתום בברוך וגם בא לאפוקי מדעת הראב"ד הביאו הרשב"א בחידושיו שסובר שאין בברכה זו לא שם ולא מלכות כלל ובא רבינו יונה לומר שצריכא שם ומלכות טעה המעתיק ולפי דעתי הנוסח האמיתי ברבינו יונה הוא הוה לי' מטבע ארוך ולפיכך חותם בה ומברך בשם ומלכות ותרתי מילי קאמר חדא שצריכה חתימה ואינו דומה לברכת הפירות ועוד קאמר שצריכה שם ומלכות לאפוקי מהראב"ד והמעתיק טעה וערבינהו וסיים בא"י אמ"ה מקדש השבת והב"י בסימן תפ"ח העתיק דברי רבינו יונה כמו שהם וג"כ כוונתו כן אבל מעולם לא עלה על דעת הב"י לחתום בה מלכות ודבריו בשלחן ערוך יוכיח שהעתיק ברכה זו כולה מראשה עד סופה שלש פעמים דהיינו בשבת לחוד וביו"ט לחוד ובשבת ויו"ט יחד ובשום פעם לא סיים רק בא"י מקדש וכו' אבל בפתיחה פתח בכל אחת בא"י אמ"ה ובכ"מ פ"ב מברכות הלכה י"ב שכתב ונראה מדברי רבינו שבאינך חותם בשם ומלכות ודאי ט"ס הוא וצ"ל חותם בהם בשם ודבריו בש"ע יוכיחו ואין לומר שחזר בו בכ"מ דא"כ איך הכחידה תחת לשונו ולא ביאר שום טעם מהיכן משמע כן והרב בעל א"ר כתב שלהרמב"ם אינו מזכיר מלכות בפתיחה ולכך חותם במלכות ואף שהם דברים של טעם מ"מ נוסח הרמב"ם אינו מסכים לזה וגם אלמלא כן לא הי' הש"ע פוסק להיפך והמע"מ הביא דברי תר"י וכתב שהם דברי תימא ואצלי אינם דברי תימא רק טעות המעתיק ולא הייתי צריך להאריך בזה כלל אבל לפי שהובא לידי בעת עסקי בסוגיא זו חיבור על מס' ברכות בקרא בשם עטרת ראש ועטרת תפארת לאחד מחכמי דורינו וראיתי שקבע מסמורית בדבר זה דכל הברכות צריכין מלכות בפתיחתן ובחתימתן וקשר נימא בנימא בברכת של תפלת שמונה עשרה שחין בשום אחת מהן מלכות בחתימתן והרבה בדברים שאין מתקבלים כלל וסוף דבר לו יהיבנא להמחבר הזה כל סברותיו בזה לא ידעתי מה יענה בברכה אחת מעין שלש שעל שבעת המינין שחותמן בברוך ואין מלכות בחתימתה וכיוצא בזה כמה ברכות וקידוש בשבת ויו"ט דרך כלל אף שאני רואה בהסכמת מגאוני הזמן ובהקדמת המחבר וניכר שהוא גבר בגוברין גבר דשולא בי' ובספרו לא עיינתי רק בסוגיא זו לפי שבעת עסקי בה בא הספר לידי אך רואה אני שנקל בעיני הגאון הזה לעקור הלכות קבועות ולחלק על הקדמונים ואוהב לחדש דברים חדשים ויהי לו אשר לו ובמקום הזה דבריו בטלים. וגם תמה אני על המחבר הזה דלדבריו דלר' יוחנן צריך חתימה בשם ומלכות א"כ בחתימת ברכה ראשונה של ק"ש צריך לחתום בא"י אמ"ה יוצר המאורות או לומר שסומך על ברכות שמונה עשרה שלדבריו המברך את עמו ישראל בשלום נחשב מלכות וקאי על כל הברכות למפרע ועכ"פ לדבריו הללו בא"י יוצר המאורות יש בו מלכות או בפירוש או מכללות הברכות שאחריו א"כ קשיין דברי הסוגיא בפ"ק דף י"ב ע"א דקאמר הניחא לרב וכו' אלא לר' יוחנן דאמר כל ברכה שאין בה מלכות וכו' והלא לדברי המחבר הזה יש מלכות ביוצר המאורות ולכן כל הדברים הללו אצלי דברים בדויים הם ואני תמה איך הי' המחבר הוה סבור שדברי תר"י הם בדקדוק למה לא הזכיר רבינו יונה זה בפרקים הקודמים ובפרק כיצד מברכים שנזכרו ברכות מעין שלש כל נוסחי הברכה בשלש אופנים על המחי' ועל העץ ועל הגפן והועתקו כסדרן בדברי הרי"ף עם חתימתן ולמה לא הזכיר רבינו יונה שיסיים בא"י אמ"ה ולמה שתק עד כאן ואנחנו רואים דכל עקר כוונת רבינו יונה כאן הוא לומר שזה נחשב ברכה ארוכה וצריך לסיים בברוך ועל גוף דבר זה לא פקח