צל"ח ברכות קמט

המחבר הזה עיניו ותמה על שמתחלת וחותמת בברוך דרך כלל במקומי אני עומד שאין שום פוסק מהקדמונים שיסבור לחתום במלכות ובשיורי כנה"ג בסימן קפ"ח ראיתי דברים מסובכי' ומבולבלים ואני הנלע"ד כתבתי

רש"י ד"ה ויתיב רב גידל וקאמר וכו' אמר לי' רב הונא לר"ג וכו' אני תמה מי הכריחו לרש"י לפרש דהאי ויתיב וקאמר היינו ר"ג ולענ"ד קאי על רב הונא דרב הונא היא בעל המימרא ור"ג הוא השואל ששאל ממאן אמרה וכן משמע לקמן בעובדא דרב נחמן דהדר לרישא דמקשה והא אמר רב הונא אמר רב טעה אומר ברוך שנתן ולפירוש רש"י הוה לי' למימר והאמר רב גידל אמר רב אמנם ברא"ש ראיתי הגרסא יתיב רב גידל וקאמר קמי' דרב הונא ונראה שזו היתה גרסת רש"י

תוס' ד"ה מאן דאמר וכו' וי"ל דאין ה"נ ולמ"ד שהיא דאורייתא הי' חותם ולא פותח וכו' ואין לדקדק א"כ אדפליגי אם צריכא מלכות נפליגי בעקר הברכה והוה להו לפלוגי חד אמר הטוב פותחת בברוך ואינו חותמת וחד אמר חותמת ואינו פותחת ונראה משום דרצה להשמיענו נמי דכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה וכר' יוחנן ועיין מה שכתבנו בדברי הגמרא לקמן שהקשה על ר' יוחנן מאי קמ"ל

ד"ה ברוך שנתן וכו' ובברכת של ח"י ברכות כולם סמוכות לברכת אל חי וקים והקשה מהרש"א דבמנחה ובמוסף מאי איכא למימר שאינן סמוכות לברכת חי וקים עיין מהרש"א ונראה דלא רצו לשכות בנוסח תפלת י"ח אחת מחבירתה ואזלו בתר ריב תפלות ושחרית וערבית הם תרי זימני בכל יום ומנחה הוא פעם א' ומוסף אינה תדירה בכל יום ולכן שחרית וערבית הה הרוב וכיון דלא תיקנו בהם מלכות וסמכו על ברכת אל חי וקים לכן גם במוסף ומנחה לא תיקנו מלכות ועיין בח"ר בפ"ק דף י"א ע"א במשנה מקום שאמרו להאריך וכו' שכתב דברכת אהבה רבה אינה פותחת בברוך לפי שהיא סמוכה ליוצר אור ואף שאנשי משמר לא היו סומכין אותה ליוצר אור מ"מ כיון שרוב פעמים היא סמיכה לכך אפילו אנשי משמר לא היו פותחין בברוך ואף שהרשב"א בעצמו שם דחה טעם זה וכתב דאי מטעם זה איפכא מסתברא כיון שלפעמים אינה סמוכה הי' ראוי לתקנה תמיד לפתוח בברוך מ"מ אולי התוס' לא ס"ל כרשב"א בזה וס"ל דאזלינן בתר רובה אלא דכל זה אתי שפיר לר' יוחנן דאמר בפ"ק דף ד' ע"ב דגם בתפלה של ערבית צריך לסמוך גאולה לתפלה אבל לריב"ל דאמר שם תפלות באמצע תיקנום א"כ אדרבה רוב התפלות אינן סמוכות רק שחרית לחוד א"כ קשה למה אין מלכות בברכות של שמונה עשרה ובזה יש לומר דר' יוחנן לשטתו דאיהו ס"ל מצוה גם בערבית לסמוך גאולה לתפלה ולכך סובר דכל ברכה שאין בה מלכות איכה ברכה ותפלות ש"ע שאני שהם סמוכות ורב ס"ל כריב"ל וא"כ דוב תפלות אינן סמוכות ואפ"ה לית בהו מלכות לכך ס"ל דכל ברכה שאין הזכרת שם אינה ברכה אבל על מלכות לא קפיד ולפ"ז ריב"ל ודאי ס"ל כרב והוה לן למפסק כרב דאף דרב ור' יוחנן הלכה כר"י נגד ריב"ל לא קיי"ל כר' יוחנן ואמנם בהך בפלוגתא דגאולה לתפלה בלא"ה קי"ל כר' יוחנן דמתניתא מסייע לי' כמו"ש התוס' דף ד' ע"ב

בא"ד לברכת אל חי וקים וכתב מהרש"א שכוונתן על ברכת גאל ישראל וקרו לי' ברכת אל חי וקים שאמר בה למלך אל חי וקים וכו' ולדבריו הוה להו למימר שסמוכות לגאל ישראל ונראה שכוונת התוס' שלמלך אל חי וקים חשוב מלכות ויש מלכות בגאל ישראל וס"ל להתוס' שברכות ראשונות של ק"ש אינם שייכות לק"ש ולכן לא מקרי ברכה שאחר ק"ש סמוכה לחבירתה והא דאינה פותחת בברוך היינו שמתחלה נתקנה כך להיות חותמת ולא פותחת וכמו שהאריך בזה הרשב"א בפ"ק במשנה מקום שאמרו להאריך יעו"ש אלא שא להתוס' כיון שאינה סמוכה א"כ בעי מלכות וחשבינן למלך אל חי וקים למלכות והא שכתב לאל חי וקים ולא כתבו שסמוכות לה' ימלוך לעולם ועד היינו שזה אינו בחשב מלכות שהוא לשון עתיד שעתיד למלוך ולכן כתבו למלך אל חי וקים ואף שזהו אינו סמוך להברכה נראה דמחשב מלכותא אריכתא ובערבית סמכינן על מלכותך ראו בניך ואולי מזה הטעם המנהג כשאומרים מערבית לסיים הברכה מלך צור ישראל וגואלו לפי שאז מוסיפין הרבה מה שלא תיקנו אנשי ככה"ג ולא שייך מלכותא אריכתא לכן מסיימים הברכה עצמה עם מלכות דהיינו מלך צור ישראל וגואלו. אלא דלפי מ"ש התוס' בפ' כ"מ דף מ' ע"ב בד"ה אמר אביי דמלך לבד אינו נחשב מלכות אם לא אמר מלך העולם א"כ איך אפשר לומר דלמלך אל חי וקים חשיב מלכות ואולי לכך באמת לא כתבו התוס' שם רק תירוץ השני דכאן דאלקי אברהם נחשב מלכות והמהרש"א הרגיש בזה ששם דלגו התירוץ הראשון ולפי מ"ש זהו טעמם אלא דגוף דבר זה שיהי' כוונתן שזה נחשוב מלכות הוא דוחק וגם זה דוחק שכאן לא ס"ל דמלך לחוד אינו חשיב מלכות וסותרים דבריהם שבפ' כיצד מברכין ולכן מחוורתא כפי הבנת מהרש"א שכוונתן שסמוכות לברכת גאל ישראל וגם ברכת גאל ישראל אין בה מלכות אלא שגם היא סמוכה לברכת אהבה ואהבה סמוכה ליוצר אור שפותחת בברוך בשם ומלכות והא דלא כתבו התוס' סתם שסמוכות לברכת ק"ש נלע"ד דמה שכ' לברכת אל חי אין כוונתן לעזרת שאומר בו למלך אל חי וקים וכהבנת מהרש"א אלא כוונתן לאל חי וקים תמיד ימלוך עלינו שבברכת אשר בדברו מעריב ערבים שהיא ברכה ראשונה של ק"ש דערבית ועקר כוונתן שרוב התפלות סמוכות לברכת ק"ש וברכת ק"ש של שחרית הוא דבר פשוט לדברי הכל שצריך בשחרית לסמוך גאולה לתפלה אלא אפי' בק"ש של ערבית ג"כ היא סמוכה דקי"ל כר' יוחנן דגם בערבית צריך לסמוך גאולה לתפלה

ע"ב אלא מעתה שבתות וכו' והאמר רב הונא וכו' ואין לחלק דשאני בהמ"ז דאפשר לתקן ע"י ברוך אשר נתן משא"כ בתפלה שלא תיקנו אשר נתן משום הפסק כמו"ש הב"י בשם מהר"ם כמו שהבאתי לעיל דזה ניחא לפי החמת דאם כבר פתח הטוב גם בבהמ"ז לא תיקנו אשר נתן משא"כ לפי דעת המקשה שלא ידע עדיין מזה וא"כ גם אם פתח הטוב אומר אשר נתן אחר שגומר ברכת הטוב והמטיב א"כ גם בתפלה הי' אפשר שיאמר אשר נתן אחר שיגמור כל התפלה דשוב לא שייך הפסק ובזה הבנתי על שהוצרך מהר"ם לומר שהטעם משום הפסק ולא ניחא לי' בהטעם אשר כתבתי לעיל דשמונה עשר תיקנו תשעה עשר לא תיקנו וכן בשבת ויו"ט שבעה תיקנו שמונה לא תיקנו דא"כ לא הי' שייך ברכת אשר נתן בתפלה כלל אפילו בגמר תפלה והי' נסתר קושיית הגמרא כאן והא דבאמת לא אמרינן כאן שמונה עשר תיקנו וכו' כדלעיל דף ל"ג בהבדלה היינו משום דזה לא שייך כלל לענין שכחה דזה לא תיקנו חכמים כי אם הדבר נעשה במקרה והגע בעצמך ששכח יעלה ויבוא שחוזר לרצה אם עדיין לא עקר רגליו הרי הוא אומר ברכות כפילות וא"כ יש יותר משמונה עשרה אלא ודאי דדבר הנעשה במקרה על ידי שכחה ליכא טעם זה ויש לחלק דכאן אין כאן הוספת ברכה חדשה רק כופל ברכות שכבר אמר

תוס' ד"ה איבעי וכו' ומיהו אומר רבינו יהודה וכו' והא דלא כתבו התוס' דמשום יו"ט סגי כשאוכל כזית ולענין סוכה מחשב זה אכילת עראי ופטור מן הסוכה נראה דדעת התוס' כיון דכזית זה חובה הוא משום יו"ט לא מחשב עראי דחובתו עשאתו קבע וחייב לאכול בסוכה ובטור סימן תרל"ט לא משמע כן דהטור כתב שם דליל הראשון כיון שהוא חובה טפי וכו' עיין שם משמע דשאר סעודת יו"ט אף שהוא חובה יכול לאכול חוץ לסוכה אם אינו אוכל רק כזית

בא"ד צריך לחזור ולאכול בסוכה לאחר שיפסקו הגשמים וכו' מדבריהם משמע דבשעת ירידת גשמים אפי' בליל ראשון לא שייך חובת סוכה וכן הוא דעת הרשב"א בתשובה הביאו הב"י בסימן תרל"ט והביא שם דעת פוסקים אחרים דבלילה הראשון אפילו גשמים יורדים חייב בסוכה ולענ"ד בלילה הראשון אם בשמים יורדין ימתין שעה ושתים אולי יפסקו וכשרואה שאינן פוסקים יאכל בסוכה כי אולי לא יפסקו כלל אבל לא יברך ברכת הסוכה ואם אחר אכילתו פסקו הגשמים חייב לאכול בסוכה ויאכל כביצה ויברך לישב בסוכה ויוצא לכל הדיעות וכמו כן אם פסקו הגשמים באמצע האכילה הראשונה יברך באמצע הסעודה לישב בסוכה

במשנה בשלשה וכו' בעשרה והוא אומר ברכו והנה בבהכ"נ אומר ברכו אף שאין שם רק עשרה