צל"ח ברכות קכח

ארץ קמא חשיב יותר מארץ בתרא ושעורה שהוא שני לארץ קמא שוה במעלת זית שהוא ראשון לארץ בתרא וכן גפן שהוא שלישי לארץ קמא שוה לתמרי שהוא שני לארץ בתרא אבל עכ"פ תמרים חשיבי מתאנים ורמונים ולכן שבקי רש"י לגפן דאף שזית ודאי חשיב אפילו מגפן מ"מ תמרים אינן ודאי חשובים מגפן

ד"ה הביאו לפניהם וכו' ולא ללפת את הפת וכו' משמע משטחיות לשון זה דלפעמים באים ללפת אלא שכאן מיירי שלא הובאו ללפת אמנם בחולין כתב רש"י תאנים וענבים לא אתו ללפתן וקיי"ל דברים הבאים לאחר הסעודה וכו' עיין שם ועיין מה שכתבנו בדברי הגמרא. בא"ד דא"כ הוו להו טפילה ואין חולק בדבר שאין טעון ברכה לא לפניו ולא לאחריו. התוס' בד"ה אייתי לקמייהו הביאו ראי' מן המשנה דתנן מברך על העקר ופוטר את הטפילה ורש"י לא הביא המשנה היינו משום דרש"י מיירי גם מברכה לאחרי' וזה אינו מפורש במשנה דהא אפשר לפרש המשנה שפוטר את הטפילה מברכה שלפניה אלא שאמת הוא שפוטר גם מברכה של אחרי' ואין חולק בדבר

ד"ה פת הבא בכסנין לאחר אכילה ובהמ"ז וכו' כוונת רש"י בזה דאף שאין הפת טפל לתבלין לברכה שלפני' אפ"ה הוה טפל לברכה שלאחרי' וברכת בנ"ר שמברך בשביל התבלין פוטר גם הפת שבתוכה שנעשה הפת טפל לגבי תבלין ואלו הי' מאכלה הרבה עד שהי' אפשר שאכל מן הפת שבתוכה כדי שביעה והי' חייב בבהמ"ז מן התורה לא הי' טפל לגבי ברכת תבלין שהיא מדרבנן וכוונת רב ששת שאן לך דבר שלא נחשב טפלה לברכה ראשונה ויהי' נחשב טפלה לגבי ברכה אחרונה אלא פת הבא בכיסנין ולכן לא קאמר אורז ודוחן ששם מה שאינו מברך לאחרי' שלש ברכות אין הטעם משום שהיא טפלה אלא הטעם שאין המין חשוב לברך עליו שלש ברכות ומה שכתב רש"י מדי דהוה אפת אורז וכו' כוונתו שלא תאמר שזהו כלל בברכות שכל שמברך עליו תחלה במ"מ מברך לבסוף מעין שלש לכן הביא רש"י ראי' מאורז ודוחן שזה אינו תלוי בזה

ד"ה דברים הבאים מחמת הסעודה ללפת בהן את הפת ויש לדקדק כיון שפירוש של מחמת הסעודה היינו שמלפת בהם עתה את הפת פשיטא שהוא בתוך הסעודה ולמה הוצרך ר"פ לומר בתוך הסעודה ונראה ע"פי שכתב הבעה"מ שהקשה כיון שבאים ללפת הפת א"כ מאי קמ"ל ר"פ משנתינו הוא זה דתנן כל שהוא עקר וכו' וכתב בעה"מ דר"פ קמ"ל אפיל לא היו לפניו בשעת ברכת המוציא אפ"ה נפטרו בברכת המוציא עיין שם בבעה"מ וא"כ הא דקאמר ר"פ בתוך הסעודה היינו לרבותא דאפילו לא באו בתחלה בשעת ברכת המוציא ובאו אח"כ בתוך הסעודה ללפת בהן הפת אפ"ה אינן טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן ובעקר קושיית בעה"מ והיא גם כן קו' התוס' כאן יש ליישב ע"פי מה שכתבתי לעיל בדברי רש"י בד"ה הביאו לפניהם דממתניתין דכל שהוא עקר לא שמענו רק ברכה לפני' וקמ"ל ר"פ שגם לאחריהן אינו מברך. וע"פי סברת הבעה"מ יש ג"כ ליישב דברי רש"י בד"ה הביאו לפניהם וכו' שדקדקתי למה לא הביא רש"י ראי' ממתניתין דכל שהוא עקר הינו משום דשם קאמר הביאו לפניהן בתוך הסעודה ובשעת ברכת המוציא עדיין לא הובאו לכן לא שמענו זה ממתניתין והתוס' בד"ה אייתו לקמי הו וכו' הביאו ראי' ממתניתין אף דגם שם מיירי שכבר הוו יתבי בסעודתא קודם שהביאו לפניהם משום דהתוס' לשטתם דלא ס"ל כלל חילוק זה של בעה"מ שהרי הקשו בד"ה הלכתא על פירוש רש"י דא"כ מאי קמ"ל ר"פ מתניתין היא

עוד יש לנו נייחא בדברי בעה"מ דהא לשטת רש"י גם קושיית הגמ' דיין נמי נפטרי' פת היינו כשהיין בא ללפת את הפת וכמו"ש התוס' בד"ה הלכתא וכו' ולפי זה קשה מה משכי שאני יין דגורם ברכה לעצמו והרי פת ג"כ גורם ברכה לעצמו שהרי מקדשין על הפת וכמו שמפורש בדברי רש"י בדף מ' ע"ב בד"ה חוץ מן הפת וכו' עיין שם והרי אעפ"כ אפילו עת נפטר בברכת המליח כשהוא עקר והפת טפל כמפורש לקמן דף מ"ד ע"א במשנה הביאו לפניו מליח וכו' ודוחק לומר דיין קובע יותר ברכה לעצמו מן הפת שפת אינו גורם ברכה לעצמו רק בקידוש ויין גורם ברכה לעצמו גם בהבדלה ובברכת חתנים ועיין בתר"י ולשטת בעה"מ ניחא דכאן מיירי שלא הי' היין לפניו בשעה שבירך על הפת ולקמן במשנה דהביאו לפניו מליח הי' הפת לפניו בשעה שבירך על המליח ולפי זה יצא לנו מזה שאם הי' היין לפניו בשעה שבירך המוציא אין צריך לברך על היין ההוא בתוך הסעודה ולקמן נבאר עוד יישוב על זה

תוס' ד"ה הביאו לפניו וכו' ובגמרא הנוסח הביאו לפניהם ועיין בחידושינו לעיל דף ל"ט ע"ב גבי הביאו לפניהם פתיתין ושלימין וכאן נלע"ד דאם הגירסא לפניהם הרבותא אליבא דר"ה ור"נ אפילו היו רבים המסובים והמברך בהמ"ז פוטר את כלם ואיכא למימר דכיון דאין זימון לפירות א"כ לא יצאו משום ברכה אחרונה של הפירות בבהמ"ז של המברך קמ"ל דאפ"ה אינם טעונים ברכה לאחריהם כיון שמוציאם מחיוב ברכת הזימון של הפת כך יוצאים בזה חובת ברכה אחרונה של הפירות

ד"ה אלא פת וכו' דאמרינן לעיל כל שיש בו מחמשת המינין צריך ברכה מעין שלש וכו' חפשתי ולא מצאתי בכל הפרק כלל זה רק לענין בורא מיני מזונות לעיל דף ל"ז ע"ב ועיין מה שכתבנו בדברי רש"י וגם הקושיא שמקשים התוספת מאורז ודוחן נתיישב כפי דברינו שם

ד"ה ויין וכו' ולכאורה מיירי ביין בלא סעודה וכו' לשון ולכאורה קשה לי שלשון זה הי' שייך אם האמת לא הי' כן אבל לפי הנראה החליטו התוס' כן א"כ איך שייך לכחירה וכעת לא ראיתי לאחד מהמפרשים שהרגישו בזה. ואמנם מה שהוצרכו התוס' לומר זה ומהי תיתי הי' מקום לחלק בזה שיין פוטר המשקים דוקא בתוך הסעודה נלע"ד על פי מ"ש המרדכי בשם התוס' שחין היין פוטר שאר משקים אלא בפורים או בסעודת ברית מילה שאדם קובע עצמו על היין עוד כתב המרדכי בסוף פרקין בשם הר"מ הביאו הד"מ בסימן קע"ד סעיף ד' שבזמן הזה אין היין פוטר שאר משקין אלא א"כ היו המשקין לפניו בשעה שבירך על היין שאין אנו קובעים בזה"ז על היין עיין בד"מ נמצא שיש סברה לומר שבשעה שחין קביעות על היין אינו פוטר שאר משקין ולקמן דף מ"ג ע"א איכא חד לישנא דיין לא מהני לי' הסיבה ומסיק שם דאם הסיבו לפת מגו דמהני הסיבה לפת מהני גמי ליין וא"כ שפיר איכא לחלק ביין לענין לפטור שאר משקין דבתוך הסעודה דמחשב קביעות גם ליין אז פוטר שאר המשקים משא"כ בלא סעודה אינו פוטר לכך חידשו לנו התוס' דגם דלא סעודה פוטר ואדאנן בי' בדברי המרדכי בשם הר"מ אזכיר מה שנלע"ד שגיאה מן הט"ז אחרי נשיקת עפר רגליו שהט"ז בסימן קע"ד ס"ק ב' העתיק דברי המרדכי הללו וז"ל הט"ז מבואר במרדכי דוקא אם היו שאך המשקין לפניו בשעה שבירך על היין אז היין פוטר אותם עכ"ל הט"ז שבמרדכי מבואר שזה דוקא בזה"ז שאין אנו קובעים על היין והד"מ הביאו וסיים על זה שהר"א מפראג כתב דלפי דברי השיר אין חילוק בין זמנינו לזמנם וסיים הד"מ ועיין לקמן סימן רי"ג כיצד נקטינן הלכתא בהא עכ"ל הד"מ וכיון דבסימן רי"ג סעיף א' מבואר דגם ביין מהני הסיבה ולדידן ישיבה הרי לא קיי"ל כדברי המרדכי ולא הי' להט"ז להעתיק דבריו להלכה

וגוף הוכחת התוס' דמיירי ביין בלא סעודה דאי בהדי פת תיפוק לי' דפטר לי' פת אומר אני דלפי מה שהבאתי בדברי הגמרא את דברי הירושלמי דגם ר"ח דאמר פת פוטר היינו דוקא כשלא סילק ידו מהפת א"כ גם ר"ח סובר כסוף דברי רב פפא דלאחר הסעודה טעונים ברבה וכו' והנה סדר הסעודה הוא אף שמושכים בסוף הסעודה ידיהם מן הפת אכתי מן היין אינם מסלקים ידיהם וזה לשון הרא"ש כי היו רגילים בימיהם לאחר גמר סעודה וכבר משכו ידיהם מן הפת שהיו קובעים עצמם לאכול פירות ופרפרת ולשתות יין לאחר המזון והיינו דאמרינן במתניתין בירך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון וכו' ע"ש ברא"ש ולפי זה מצינו למימר דר"ח דאמר יין פוטר מיירי ביין בסעודה ופוטר כל המשקין אפילו מה שישתה אחר הסעודה שכבר משך ידו מן הפת שלא נפטר בברכת הפת ונפטר בברכת היין אלא דזה הוא במסקנא כאשר זכינו לדברי רב פפא דמחלק בין תוך