צל"ח ברכות קכב

איך אמר אח"כ דכיון דכל יומא לא עביד הכי וכו' לא מתחזי כרעבתנותא ולפי' הרשב"א אטו בכל יום מביאין לפניו לחם משנה וא"כ אכתי בשבת דבצע אתרתי מתחזי כרעבתנותא ויאמרו אלו הי' מביאין לפניו בחול לחם משנה הי' ג"כ רעבתן ובוצע אתרוייהו משא"כ לפירוש רש"י ניחא

תוס' ד"ה והלכתא כרבא וכו' מדתני ר"ח בירושלמי וכו' ונראה לענ"ד דאף שאין אנו נוהגין כהירושלמי היינו משום היסח הדעת כמו שכתבו התוס' בתחלת הדבור מ"מ בשבת שעל כרחנו אין אנו יכולים לחוש להסיח הדעת שהרי צריכין להם משנה וכמו שכתבו התוס' א"כ בשבת ודאי יש לחוש לדברי הירושלמי ואין נכון לרשום בסכין המקום ששם יבצע דא"כ הוא מגלה דעתו שעל המקום שעד הרושם הוא מברך ואם יפול אחר שיחתוך אכתי יצטרך לברך שנית ולכן טוב שלא רחום כלל ואז מברך על כל הפת והעולם נהגו ע"פי רש"ל הביאו הב"ח בסי' קס"ז והמג"א בסי' רע"ד בס"ק א' לרשום ואני אומר אם קבלה היא נקבל אבל לדין יש תשובה כנ"ל

בא"ד אבל אם לא הי' צריך לברך עיין מהרש"א ולענ"ד הגירסא הנכונה אם הי' צריך וכו' דוק ותשכח והמהרש"א לפי גרסתו נדחק בדבריהם והנלע"ד כתבתי

ד"ה מברך על הפתיתן וכו' ור"י אומר וכו' אפי' אם הפתיתים גדולים טפי וכו' לא ידעתי מנ"ל להתוס' הא דלרש"י ר' יוחנן פליג אפי' בגדולים ודלמא ר"י דוקא בקטנים פליג ומ"ש לעיל דלרש"י פתיתן כולל כל מיני פתיתין ניחא דמסתמא ר"י פליג ג"כ על כל מיני פתיתין אלא דהיא גופא מנ"ל ואולי לרש"י פתיתן היינו דוקא קטנים. גם מה שהקשו שוב התוס' ועוד תימא אמאי שינה בסמוך לשונו דנקט לשון פרוסה וכו' ג"כ קשה לי דדלמא לרבותא קאמר לקמן פרוסה דאפילו באינו גדולה אפ"ה כיון שהוא של חטים מברך עלי' וכאן נקט פתיתן לרבותא דר' יוחנן דאפילו בגדולים פליג ולכן נלע"ד דהני תרי תמיהי שתמהו התוס' חדא נינהו ובדרך ממ"נ תמהו על רש"י שאם פתיתן כולל ג"כ גדולים ואפילו בגדולים פליג ר' יוחנן א"כ הם סברות הפוכות ואם בגדולים לא פליג ר' יוחנן ופתיתין דנקט כאן הם קטנים כמו בפרוסה של חטים א"כ קשה למה שינה לשונו

בא"ד ותימא א"כ סברה הפוכה וכו' דבריהם צריכין ביאור דמה זו תימא וכל הש"ס מלא מזה דמ"ס הא עדיף ומ"ס הא עדיף והנראה דכוונתם דלפירוש רש"י ר"ה סובר אפי' בשוים בגידול הפתיתם עם השלמים אפ"ה הברירה בידו לברך על הפתיתים ולפטור השלמים וא"כ לר"ה אין השלימות שום מעלה כלל אפילו נגד השוה כמוהו בגידול ולר' יוחנן סובר דהשלימות לא מבעיא שהוא מעלה להחשיבו נגד פתיתים שוים כמוהו אלא אפילו הוא קדים לפתיתם הגדולים ממנו

ד"ה אבל פרוסה וכו' אפילו יהיו הפתיתם מפת נקי' וכו' כדאיתא בתוספתא וכו' הא דהוצרכו להביא ראי' מהתוספתא ולא הביא מסוגיא דכאן מדקאמר אבל פרוסה של חטין ולא אמר רבותא יותר דאפילו הם ממין א' ופרוסה נקי' ושלימה קיבר אלא ע"כ דנקי' איכו מעלה יש לומר דאי מסוגיא דכאן סגי דנדייק דנקי' אינו מעלה ליותר מהשלימות אבל אכתי איכא למימר דשוים הם ופרוסה נקי ושלם קיבר שוים הם ולכך הביאו מהתוספתא דשלם עדיף. ודע דלר"ת פתיתן משמע דוקא גדולים אבל פרוסה לר"ת משמע כל עניני פרוסה הן גדול הן קטן ותדע שהרי התוס' נקטו כאן הפתיתן מפת בקי והביאו ראי' מהתוספתא והרי בתוספתא קתני פרוסה דגלוסקאות והאיך הביאו ראי' מפרוסה על פתיתן אלא ודאי דבכלל פרוסה גם גדולה משמע

ד"ה מניח פרוסה וכו' ולפירוש רש"י ה"פ י"ש יוצא ידי שניהן כדר"ה ור"י בפתיתן ושלימין וכו' וצריך לומר דלרש"י פרוסה גם גדולה משמע דאל"כ א"כ מאי ידי שניהן איכא והלא אם יברך על השלימה לבד ג"כ יוצא ידי שניהן דהרי לרש"י לר"ה הברירה בידו. ומ"ש התוס' דלר"ת צריך לפרש שניהם שני הלחמים לפי מה שכתבתי לעיל לדייק מדקאמר מברך על הפרוסה ולא קאמר מצוה בפרוסה של חטין מכלל דמברך היינו אם רוצה א"כ קשה הא כל היכי דעביד שפיר עביד וא"כ מהו יוצא ידי שניהן ונראה דבשלמא אם קאי שניהם על האמוראים שפיר יש לדקדק כיון דמודה ר"ה איך שייך ידי שניהן אבל אם קאי על הלחמים שפיר שייך ידי שניהן דאף שהברירה בידו על פי דין לברך על איזה שירצה מ"מ הלחם שאינו מברך עליו יש לו גרעון

דף מ' ע"א ורב ששת אמר אפי' גבול לתורא וכו' דאמר רב יהודה אמר רב אסור וכו' יש לשום על לב הלכה כדברי מי והרי"ף הביא כסדרן כל הדיעות ולא הזכיר שום הכרעה והרא"ש מסיים אחר דברי ר"ש הלכך מילי דסעודה הוא ולא חשיב הפסק עיין ברא"ש ומזה נראה שהכריע כר"ש אבל אין כאן הוכחה גמורה דאולי כתב כן לפרש דברי ר"ש אבל הרמב"ם בפ"ו מהל' ברכות הלכה ח' כתב ואם הפסיק וכו' כגון שברך על הפת וכו' תנו מאכל לבהמה וכיוצא באלו א"צ לברך שנית וכן הוא בטור ובש"ע סי' קס"ז ואני תמה איך יכריע רב ששת את רב ור' יוחנן וראיתי בכ"מ שם שכתב שפסק כרב ששת דבתרא הוא ואני תמה שהלכה כבתראי הוא רק מאביי ורבא ואילך אבל באמוראי קדמאי לא אתייהיב כללא הדין ואדרבה אין הלכה כתלמוד במקום הרב והנלע"ד בזה דרב דאמר טול ברוך וכו' אבל הביאו מלח הביאו לפתן צריך לברך דוקא במלח ולפתן אמר כן אבל בגבול לתורא מודה דא"צ לברך ומה דאמר טול ברוך לרבותא קאמר לא מבעיא גבול לתורא שהוא לצורך אכילתו עצמו שהרי אינו רשאי לאכול עד שיאכל לבהמתו ובפרט לפי הנוסחא שלפנינו אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם לאכול עד שיתן לבהמתו וא"כ רב עצמו אמר זה וכיון שאסור לו לאכול עבור זה פשיטא דלא הוה הפסק אלא אפילו טול ברוך שהוא לצורך אכילת חבירו ג"כ אינו הפסק ור' יוחנן דאמר גבול לתורא הוה הפסק אפשר דלא ס"ל כלל שאסור לאכול קודם שיאכול לבהמתו ולכן ס"ל דהוה הפסק וכיון שכן קיימי רב ורב ששת בחד שיטה והוה ר' יוחנן חד לגבי תרי ואפי' לנוסחת הרי"ף דגרס אמר רב יהודה אמר שמואל מ"מ אין בדברי רב שום הכרע דאולי גם רב ס"ל הך דאסור לאכול קודם שיאכיל לבהמה ועכ"פ הוי להו שמואל ורב ששת תרי לגבי ר' יוחנן ועיין בנודע ביהודה חי"ד סי' כ"ו

שם מאן תנא דעיקר אילן ארעא הוא וכו' הרמב"ם בפ"ח מברכות ובפ"ד מביכורים זיכה שטרי לבי תרי דבברכות פסק כמשנתינו ובביכורים פסק כת"ק דר"י דמביא ואינו קורא והפני יושע כתב דהרמב"ם ספוקי מספקא לי' אם משנתינו נחשבת סתם ואח"כ מחלוקת או לא דבתרי מסכתא אין סדר למשנה ולכך בברכות פסק ספק ברכו' להקל ובביכורים פסק מביא ואינו קורא דקריאה לא מעכבא ותמה אני על הגאון הזה שנעלם ממנו דברי הרמב"ם שם בפ"ד מביכורים הלכה ד' שכתב שכל שאינו ראוי לקריאה מפני הספק הקריאה מעכבת בו וצריך לשלוח הביכורים ע"י שליח וא"כ הי' לו להרמב"ם לפרש בהלכה י"ב ביבש המעין ונקצץ האילן שישלח ביכורי' הללו ע"י שליח כמו שהתנ' בהלכה ד'. והכ"מ בפ"ח מברכות הל' יו"ד כתב דאע"ג דאמרינן מתני' ר"י הוא אינו מוכרח דהא בירושלמי איכא מ"ד הכי ואיכא מיד דמתני' ד"ה היא ומאחר דאיכא מ"ד הכי נקטינן כסתם מתני' הכא וכת"ק דביכורים ובפני יושע השיג עליו דכיון דתלמודא דידן אמר דמתני' ר"י היא לא שבקינן תלמודא דידן מפני המחלוקת שבירושלמי. ואני אומר מדאמרינן לקמן בדף מ"א ע"א מיתבי הי' לפניו צונן וזית מברך על הצונן ופוטר את הזית וזה הוא ת"ק דר' יהודה דהרי ר"י פליג וסבר מברך על הזית שהוא ממין שבעה והנה בתחלת הסוגיא לא מיירי בצונן עקר שהרי התרצן הוא שהמציא לו בצונן עקר וא"כ שמתחלה הי' סובר שהצונן פוטר משום בפה"א פוטר פרי העץ היא גופא קשיא לת"ק דר"י איך פוטר והלא ת"ק דר"י סובר בביכורים דלאו עיקר אילן ארעא ואם בבירך על פרי העץ עצמו בפה"א לא יצא אפי' דיעבד ק"ו שאין מין אחר שהוא פה"א פוטר פה"ע ודוחק לומר דהאי תיק דביכורים הוא תנא אחר ולא היינו ת"ק דצונן אלא ודאי דהך סוגיא אתי' כהך מ"ד בירושלמי דמתני' דברי הכל היא וגם לת"ק דר"י בירך על פה"ע פה"א יצא ולכן פסק הרמב"ם כהך מ"ד

עוד נלע"ד לתרץ דברי הרמב"ם ונדקדק ג"כ למה השמיט הרמב"ם החילוק שבפירי אילן עצמו בין היכא דשקיל