צל"ח ברכות קכא

דכ"ע שלקות שהכל וא"כ ברכותיהן שוות וברכה אחת פוטרת כלם אבל לפי ההוה אמינא דמלגלג סובר שלקות בפה"א אין בפה"א פוטרת שהכל ואולי אף לפי ההוה אמינא מ"מ המברך סובר דשלקות שהכל וכעס ב"ק עליו שאפילו דעתו שברכותיהן שוות אכתי הי' לו לשאול לרבו על איזה מהן יברך לפטור שאר המינין

בא"ד ודברים הללו אינן ללפת הפת וכו' לכאורה דברי רש"י תמוהין בזה ומי הכריח אותו לפרש דמיירי בתוך הסעודה כלל ונראה דדעת רש"י כדעת הראב"ד שמביא רמ"א בהג"ה בסי' רי"ג סעיף א' דלכל שאר דברים חוץ מפת ויין לא מהני הסיבה וא"כ איך נתן ב"ק רשות לאחד מהן לברך אלא על כרחך שהי' בתוך הסעודה ואז מגו דמהני הסיבה לפת מהני נמי לאלו הדברים כדלקמן דף מ"ג ע"א לענין יין ועיין במג"א שם ס"ק ה' וכיון שהי' בתוך הסעודה הוצרך רש"י לפרש דדברים הללו אינן ללפת הפת

ד"ה פרמי זוטא וכו' וכשאכלו חי קאי מזה נראה דרש"י חולק על דברי רבינו האי שהביא הטור בסוף סי' ר"ה שפסק דעל גרגלידי דלפתא כשהן חיין מברך שהכל ואמנם מה שאני תמה על מה שהביא הטור שם ויש מן הגאונים שכתבו בהיפך והיינו דדוקא חי מברך בפה"א אבל מבושל מברך שהנ"ב והרי רב פפא אמר פשיטא לי וכו' מיא דלפתא כלפתא וגם רב אשי אמר תבשילא דסילקא וכו' דלפתא דמפשי בה קמחא וכו' והדר אמר אידי ואידי בפה"א והנה שלשת הרועים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא הזכירו כלל הא דגרגלידי שאפילו פרימי זוטא מברך בפה"א ונראה דכיון דמסקינן דאפילו מיא דלפתא כליפתא וחזינן דלא בטל חשיבות הפרי אפילו אין שם ממשות כלל רק טעמא ק"ו פרימי זוטא וכיון שהזכירו דין המים לא הוצרכו להזכיר דין פרימי

תוס' ד"ה בציר לי' שיעורא וכו' אבל בברכה של אחריו בעינן שעור מלא לוגמיו ודבריהם צ"ע דמה ענין מלא לוגמיו לשעור ברכה אחרונה ובמס' עירובין נסתפקו התוס' בשעור ברכה אחרונה אם הוא בכזית כמו אכילה או כביצה דושבעת זו שתי' או ברביעית והביא כל זה הרא"ש בפ' שלשה שאכלו סי' כ"ד והטור בסי' ק"ץ אבל שעור מלא לוגמיו לענין ברכה אחרונה לא שמענו וכן סוף דברי התוס' שכתבו על כן יש לזהר מכוס של ברכה מלא לוגמיו כדי שיברך לאחריו ג' ברכות וכו' ג"כ דבריהם תמוהים דלמה זהירות הזה ישתה פחות מכשעור ולא יתחייב בברכה אחרונה ואם צריך לשתות מלא לוגמיו משום כבוד כוס של ברכה א"כ אין זה ענין לברכה אחרונה שאפילו אם הי' הדין שברכה אחרונה א"צ שעור אכתי הי' צריך לשתות מכוס של ברכה מלא לוגמיו

בא"ד ייאמר בשכמל"ו וכו' וכתב הרא"ש שזהו דוקא לאחר שאמר אלקינו מ"ה אבל אם לא אמר אלא ברוך א"י בלבד יסיים ויאמר למדני חקיך כדי שיהא כקורא פסוק וכו' ואני מוסיף על דברי רבינו הרא"ש שאפילו כבר התחיל לומר ג"כ אלקינו ואם לא גמר כל המלה ואמר רק אלקי ולא סיים נו יאמר ישראל אבינו מעולם ועד עולם שהוא פסוק בסוף ד"ה א' ויברך דוד וגו' ויאמר דוד בא"י אלקי ישראל אבינו מעולם ועד עולם ונראה דאעפ"כ יאמר ג"כ אח"ז בשכמל"ו כי אולי אין זה דומה לברוך אתה ה' למדני חקיך שהוא פסוק שלם אבל בא"י אלקי ישראל וגו' אין זה התחלת הפסוק כי הוא מתחיל ויברך דוד

ד"ה פת צנומה וכו' וי"ל כגון דאיכא שלימה לפניו וכו' ולענ"ד קשה שאם עקר החידוש דר"ח בר אשי שאין צריך לברך על השלימה שלפניו אם הצנומה חביב עליו למה נקט צנומה הוה למנקט פרוסה מברכין עלי' המוציא ובפרט שלפי דברי התוס' לקמן בד"ה מברך על הפתיתין וכו' גם פרוסה היינו שהיא קטנה מן השלימה ואלמלא פירוש רש"י ותוס' הי' נלע"ד לפרש ע"פ מ"ש התוס' בסמוך בד"ה והלכתא כרבא בשם הירושלמי שאם פורס קודם הברכה אז אם תפול החתיכה מידו צריך לברך פעם אחרת ויש חשש ברכה לבטלה ומזה הביאו התוס' ראי' שצריך לסיים הברכה קודם שיבצע ואומר אני שמזה הטעם הי' צריך לסיים כל הברכה קודם שיתחיל לבצע שאם יתחיל קודם שיסיים הברכה א"כ סיום הברכה לא היתה רק על פרוסה זו שמתחיל לחתוך וממילא אם תפול יהי' צריך לברכה אחרת שמה בכך שתחלת הברכה היתה על הפת כיון שסופה לא היתה על כל הפת ואומר אני שזה הי' טעמו של רחב"א לברך על צנומה שבצנומה ודאי דעתו על כל החתיכות שהרי בודאי לא ישביע עצמו מפירור קטן וכיון שדעתו על יותר בשום אופן לא יבוא לידי ברכה לבטלה משא"כ בשלימה יש חשש שמא יהי' דעתו על חתיכה ממכה ועל זה שפיר מסיים ופליגא דרב חייא אמר שתכלה ברכה עם הפת א"כ מתחיל לחתוך קודם גמר הברכה הרי שאינו חושש לנפילה ועיין מהרש"א שכתב באמת שתלמוד שלנו חולק על הירושלמי

ע"ב אתמר הביאו לפניהם וכו' נקט לפניהם לשון רבים ונלע"ד להורות דאפילו רבים המסובים אין לעשות פשרה שיבצע אחד על הפתיתין ואחד על השלימין ועיין במג"א סי' קס"ח ס"ק ב' מ"ש בשם מהרש"ל ונלע"ד דאף רש"ל לא אמרו אלא בפרוסה של חטין ושלימה של שעורים דבזה כיון דמסקינן שיניח פרוסה תוך שלימה א"כ חזינן שדינא הוא לחלוק כבוד לשניהן ולכן היכי דשנים מסובים סובר רש"ל לעשות פשרה יותר עדיפא שיברך כל א' זה על השלימה וזה על חטין אבל בפתיתן ושלמין גם רש"ל מודה שהיכי שהם ממין א' אין חילוק בין הוא אחד לבדו על השלחן או אם רבים מסובים

שם אמר ר"ה מברך על הפתיתין וכו' הא דלא נקט פתיתן מצוה מן המובחר וכמו שאומר ר"י שלימה מצוה מן המובחר היינו דלר"ה באמת אין כאן שייכות מצוה מן המובחר דלרב הונא שניהם שוים ועל איזה מהן שירצה מברך ומזה למדו רש"י ורבינו תם בתוס' בד"ה מברך דרב הונא לאו בדוקא קאמר שיברך על הפתיתן אלא אם ירצה קאמר אלא שבזה נחלקו רש"י ור"ת דרש"י סובר דפתיתין כולל בפירושו בין גדולים ובין בינונים וא"כ על כרחך אפילו בבינונים הם שוים כמו שלימין על כרחך בגדולים הם עדיפי משלימים ורב הונא שפיר אמר על שניהם מברך על הפתיתים שזה עכ"פ אמת בכל מיני פתיתים אלא שבקטנים מברך אם ירצה ובגדולים מברך עליהם בדוקא ור"ת סובר דפתיתן פירושו גדולים ולכן הוא סובר דגדולים הם שוים עם השלימה דעל כרחך לרב הונא מוכרחין אנו לפרש בדבריו צד השוה מדלא קאמר מצוה בפתיתן

שם אבל פרוסה וכו' דברי הכל מברך על הפרוסה וכו' גם כאן יש לדקדק דהוה לי' למימר הכל מודים שפרוסה של חטים מצוה מן המובחר כמו שאמר ר"י גבי שלימה ופרוסה וצריך לומר דגם כאן מה שאמר ד"ה מברך על הפרוסה היינו אם ירצה ולקמן יבואר עוד

שם כתנאי וכו' לפי מה שפרשתי בסמוך בפרוסה של חטין וכו' היינו שאם ירצה יברך על הפרוסה א"כ קשה הך כתנאי הרי הוא דלא כמאן דהרי הנך תנאי בדוקא קאמר כל חד למלתי' למר דוקא חצי גדול ולא קטן שלם ולמר איפכא ועכ"פ לשום תכא אין הדבר תלוי ברצון התורם וצריך לומר דכיון דפרוסה של חטים ושלימה של שעורים כשהן שוים בגידול אז תליא ברצונו א"כ ממילא אם הפרוסה גדולה והיא של חטים צריך הוא להקדימה כמו שפירש רש"י בפתיתן ושלמין לרב הונא ומעתה עמדנו על כוונת רש"י בד"ה אבל לא חצי בצל גדול שיש בו יותר מן השלם וגם רש"י מודה שחצי בצל גדול הוא טוב לאכילה יותר מבצל קטן ופלוגתייהו דהני תנאי הוא דר"י סבר דפרוסה של חטים ושלימה של שעורים מברך על איזה מהם שירצה והיינו כדאמרינן דדברי הכל מברך על הפרוסה וכמו שפירשנו בסמוך וא"כ גם בחצי בצל גדול אף בלי מעלת היתר שיש בו יותר הי' מצד חשיבותו שוה לבצל קטן שלם ועתה בצירוף מעלת הגדול שיש בו יותר לכן הוא אפילו עדיף מבצל קטן שלם ות"ק סובר ששלם עדיף אפילו מחשיבות עם הגידול ומכ"ש דלא ס"ל הא דאמרינן לעיל מברך על הפרוסה ובזה סרה מעל רש"י תלונות התוס' בד"ה כתנאי וכו' שכתבו ועוד דא"כ לא הוה דומיא דחשוב גבי פרוסה של חטין וכו' ולפי מ"ש ניחא

שם ר' זירא הוה בצע אכולה שירותא עיין ברשב"א שפירש אכולה שירותא היינו על שני הלחמים ולענ"ד צ"ע דא"כ