צל"ח ברכות קיא

אורז שוב כל המינין שוים בברכתן שהנ"ב יהי' דוחן או יהי' שאר מיני זרעים וקטניות

ע"ב ותני ולבסוף ולא כלום ויש לדקדק כיון דעל כרחך מוכרחין לשבש הברייתא מאי חזית לשבש סיפא דברייתא נשבש סיפא דרישא ונימא תני ולבסוף שלש ברכות ונשאר בתירוץ הא מני ר"ג היא והרי יותר שייך לומר דבמקום שלש ברכות טעה ותני מעין שלש מלמימר דבמקום ולא כלום טעה ותני ברכה אחת מעין שלש וצריך לומר דיותר ניחא לי' לאוקמי סתם ברייתא כרבנן דהלכתא כותייהו מלאוקמי כר"ג ולבר מהלכתא

ואמנם אעפ"כ אם היינו מוקמינן לה כר"ג הרוחנו דלא תהוי תיובתא דרב ושמואל דאם הך ברייתא ר"ג היא איכא למימר דר"ג לשטתו דאיהו סובר דלבסוף מברך על המחי' לכך סובר דתחלה בורא מ"מ אבל רבנן דסברי לבסוף ולא כלום לכך תחלה שהכל ואמרי לך רב ושמואל אנן כרבנן סבירא לן ואולי היינו טעמא דבעה"ג ורבינו האי שפסקו כרב ושמואל ותמהו עליהם שהרי מסקינן בשמעתין דרב ושמואל בתיובתא ולפי מ"ש ניחא דהם סברי מה דמסקינן דרב ושמואל בתיובתא היינו קודם שזכינו לברייתא שני' דלבסוף ולא כלום וא"כ אז ודאי ברייתא דהכוסס כרבנן אתי' דאי כר"ג קשיא סיפא דרישא ומהי תיתי לשבש את הברייתא ולכך נשאר בתיובתא על רב ושמואל אבל בסוף הסוגיא שהביא ברייתא שני' דלבסוף ולא כלום וא"כ על כרחך צריך לשבש הברייתא משבשינן סיפא דרישא ומוקמינן לה כר"ג וליכא תיובתא לרב ושמואל אלא דאם יש לומר כן א"כ קשיא סוגיא דפרק בכל מערבין דאותביני' לרב ושמואל ממתניתין דהנודר מן המזון וקאמר מי לא אותביני' חדא זימנא ולפי מ"ש א"כ מהך דכאן לא נשאר תיובתא ושפיר מותיב מהתם ואף דגם מתניתין דהתם איכא למימר הא מני ר"ג היא מ"מ עכ"פ לשון מי לא אותביני' לא אתי שפיר אלא ודאי דאפי' אם נשבש סיפא דרישא ונוקי הך ברייתא כר"ג לא פלטו רב ושמואל מתיובתא דעד כאן לא מצינו פלוגתא בין ר"ג לחכמים אלא בברכה שלאחרי' אבל בברכה שלפני' לא פליגי דאם איתא דפליגי הי' מזכיר בברייתא שהוזכר פלוגתתם גם ברכה ראשונה ומדשתק מברכה ראשונה מכלל דלא פליגי בה וכיון דעל כרחך נשארו רב ושמואל בתיובתא שוב עדיף לן לשבש סיפא דתוקים כרבנן וגם אני תמה על הרי"ף והרמב"ם והתוס' שחילקו בין אורז לדוחן ופסקו דבדוחן מברך רק שהכל והרי לר"ג ודאי מברכין על דוחן בורא מ"מ שכיון שלדידי' מברכין אחר דוחן ברכה א' מעין שלש ודאי מברכין תחלה בורא מ"מ דלא מצינו שיהי' לבסוף על המחי' ומתחלה שהכל ועוד ק"ו מה אורז דמברכין לרבנן לאחריו רק בנ"ר מברכין תחלה במ"מ דוחן לר"ג שמברכין לאחריו על המחי' ק"ו שיברך תחלה במ"מ ואל תשיבנו מאכל שלק והוא מזונו דאמר ר' עקיבא במשנה דסוף פרקין דמברך עליו שלש ברכות אף שעל ברכה תחלה לא מצינו שום דיעה שיברך על שלק במ"מ שאני התם דסובר ר"ע שזהו מן התורה דאיהו סבר ואכלת ושבעת דכתיב בקרא היינו כל דבר ששבוע ממנו עין בברטנורה שם אבל דבר שתקנו חכמים עליו ברכה חשובה מעין ג' לאחריו ולא תקנו לפניו במ"מ זה לא מצינו וא"כ כיון דלר"ג ודאי מברך על דוחן במ"מ ולא מצינו שנחלקו חכמים עליו למה נחלק אנחנו על ר"ג ולומר שמברך על דוחן רק שהכל ומה דכתב הרא"ש דמשמע לי' לרבינו אלפס מדנקט במלתייהו דרבנן הכוסס את האורז ולא נקט נמי דוחן ש"מ שעל הדוחן אינו מברך במ"מ אומר אני ולטעמיך הרי לר"ב ודאי דוחן שוה לאורז כמו שהוכחתי וא"כ איך בעי רב ששת לאוקמי ברייתא כר"ג אלא ודאי הוא כמו שדחה הרא"ש דבהך ברייתא נקט אורו לאפוקי מדר' יוחנן בן נורי ולולא שאין חוח אשר ביער כמוני כדאי להכניס ראשו בין ארזי הלבנון הי' נלע"ד להכריע שיברך גם על פת דוחן במ"מ כמו אורז

שם אמר רב יוסף וכו' בתחלה וכו' ולבסוף וכו' לקמן בסוף הסוגיא אמר ר"ש האי חביצא וכו' מברך עליו המוציא.. כאן מצאה הקפידה מקום למה רב יוסף הזכיר ברכה שלפניו וגם ברכה של אחריו ור"ש לא הזכיר מברכה שלאחריו ואין לומר משום דר"ש מיירי בפרורין שאין בהם כזית וליכא שיעור לברכה אחרונה ורב יוסף מיירי ביש בהם כזית שהוא שעור ברכה אחרונה דאטו רב יוסף ור"ש בשיעור אכילתו מיירי אינהו בשיעור גודל הפרורין מיירי ואטו משום דלית בכל א' כזית אם אכל הרבה מהן לא מצטרפי לשיעור ברכה אחרונה וכן להיפך אפי' יש בהם כזית אטו אם לא אכל כל הכזית אין לו חשיבות של יש בהם כזית וא"כ קשה למה הזכיר ר"י ברכה של אחרי' ור"ש לא הזכיר ונראה משום דזה ודאי אם מברך המוציא הרי הוא לחם שהרי הוא אומר עליו המוציא לחם וכיון שהוא לחם ודאי שצריך לברך עליו בהמ"ז שהרי עקר ואכלת וברכת דכתי' על לחם קאי שהרי כך כתיב ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם ואכלת ושבעת נמצא זה כלל גדול שכל שמברך עליו המוציא ודאי מברך עליו שלש ברכות לאחריו אבל איפכא דנימא כל שמברך אחריו שלש ברכות יברך עליו לפניו המוציא זהו אינו כלל מלא ושבעת המינין לר"ג ושלק לר"ע יוכיחו שמברך אחריהם ברכת המזון שלש ברכות ובודאי לא שייך בהם המוציא לחם כי אינם לחם ובברכת המזון אף שבברכת ל מזכיר לחם הוא נותן לחם לכל בשר הרי מזכיר ג"כ מזון ולחם לא על דבר זה שהוא אוכל עתה הוא מזכיר רק מזכיר חסדי המקום שנותן לחם לכל בשר ובזה הסוגיא כאן על נכון דר"ש כיון שפסק ואמר שמברך עליו המוציא שוב אינו מן הצורך שיזכיר מה שיברך לאחריו דממילא נודע אם מברך המוציא לפניו ק"ו שיברך לאחריו ג' ברכות אבל רב יוסף שנקט שני צדדים דהיינו חילוק בין יש בהם כזית לאין בהם הזכיר דין ברכה לפניו וגם ברכה לאחריו ברכה לפניו לרבותא דיש בהם כזית שמברך אפילו ברכת המוציא וברכה לאחריו לרבותא דאין בהם כזית דאפילו לאחריו אינו מברך ג' ברכות

שם ותני עלה וכו' באמת זה שנינו במשנה במנחות שם דף ע"ה ע"ב וזה לשון המשנה שם מנחת ישראל כופל אחד לשנים ושנים לארבע ומבדיל מנחת כהנים וכו' וכולן פותתין כזיתים וא"כ קשה למה זה שביק רב יוסף מתניתין והביא ברייתא ורש"י נדחק וכתב ותני כלומר ותנן והנלע"ד בזה הוא משום דלכאורה איך מביא רב יוסף שעל פירורין פחות מזיתים אינו מברך המוציא ממה שמברך המוציא על המנחה ושם היו כזיתים ודלמא גם על פתותין קטנים מזיתים ג"כ מברך המוציא והמנחות מצד הכתוב שיעורין כזיתים כדדרשינן התם דכתיב אותה פתים ולא פתיתים לפתיתים אלא שבאמת מהאי קרא דרשינן שכופל אחד לשנים ושנים לארבע אבל שיעור זיתים לא נרמז בכתוב אף שהוא משיעורי חכמים מ"מ אין הטעם בשביל ברכת המוציא דמה הפסד הי' אם היו קטנים מזה והיו מברכין במ"מ אלא ששיעור זיתים הוא מאיזה טעם וא"כ אין מכאן ראי' שעל פחות מזה לא יברכו המוציא ורש"י נדחק לומר שר"י הביא רק ראי' שעכ"פ על פירורין כזית מברכין המוציא ונראה דקושיא חדא מתורצת בחבירתה דהברטנורה שם במשנה פירש וכולם פתיתים כזיתים וכו' דלאחר שעשה פתיתים כזיתים כופל אחד לשנים ושנים לארבע עיין שם בברטנורה ולפי פירושו הביא רב יוסף ראי' לסתור דהרי נשארו הפתיתין בשעת הברכה כל פתות רובע זית אלא שהברטנורה קיצר וסתם במקום שהי' לו לפרש כי באמת פירושו זה העתיק מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה שם והרמב"ם שם נשמר מזה וכתב בזה הלשון אמר רחמנא פתות אותה פתים ולא פתיתי' פתיתין ר"ל שאינו מפליג בפתיתין רק לא יהי' פחות מכזית ואותה הפתיתה שהיא כזית כופל אותה עם ארבע ואינו מבדיל שלא יהי' פיתים פתיתין עכ"ל הרמב"ם שם ומעתה אף שהי' כופל כל זית לארבע כיון שלא הי' מבדיל נשאר הזית בשלימותו רק שהי' מכופל בכפליו אלא דלפי נוסחא שלפנינו שם ברישא דמתניתין הוא מנחת ישראל כופל אחד לשנים ושנים לארבע ומבדיל הרי מפורש במשנה שמבדיל ואם נפרש כפירוש הרמב"ם והברטנורה נסתרו דברי רב יוסף וצריך לומר שהרמב"ם והברטנורה לא הי' להם הגרסא ומבדיל ומעתה אם נצרף פירוש הברטנורה להנוסחא ומבדיל ואף אם לא גרסינן במשנה בפירוש ומבדיל מ"מ בידינו לפרש דכופל היינו כופל ומבדיל הרי משנתינו נהפכה לתיובתא לרב יוסף ולכן לא הביא רב יוסף ראי' ממשנתינו שיש לדחות כנ"ל אבל הביא ברייתא דתני עלה ולשון זה מורה שעל ברייתא זו דנטלן לאוכלן תני עלה וכולן פתיתין כזיתים וסובר רב יוסף שברייתא זו אתי למיהב טעמא למה יברך המוציא והלא המנחות הם נטגנים בשמן ולמה