צל"ח ברכות קי

אלא דתינח למסקנא דמסיק תני ולבסוף ולא כלום אבל מתחלה א"כ אכתי הגירסא ולבסוף מעין ג' ולפ"ז מוכח מברייתא דאלו הן מעשה קדירה שעל דוחן אינו מברך כמו על אורז ולפי סברת הרא"ש דמברייתא דפת אורז ופת דוחן מוכח עכ"פ דאורז ודוחן שוים ולפ"ז ברייתא זו בודאי פליגא על ברייתא דאלו הן מעשה קדירה מנ"ל דפליגי וס"ל גם דוחן מברך במ"מ דלמא פליגי להיפך דגם אורז מברך שהכל ואדמותבתי לרב ושמואל מברייתא דטחנו וכו' תסייעי' להו מברייתא דפת אורז דמשוה אורז לדוחן

ובזה נלע"ד להבין דעת קדושים בה"ג ורבינו האי גאון ז"ל שהביא הרשב"א בחידושיו וז"ל הרשב"א ותמהני על מה שראיתי בפי' הגאון רב האי ז"ל שאמר משמי' דרב יהודא גאון ז"ל דאע"ג דאיתותב רב ושמואל קיי"ל כוותייהו מהא דרב כהנא ור"י ורהיטא דמחוזא וכ"כ גם הרב בעה"ג ז"ל ופסק דבאורז לא מברכינן במ"מ כרב ושמואל מדקאי רב כהנא ורב יוסף כוותייהו וצ"ע. דהא לא שייכי אהדדי ע"ש שהאריך בזה דאע"ג דאיתותב רב ושמואל באורז וכו' מ"מ בהא דכל שיש בו מחמשת המינין לא איתותיב ובהא קיימי רב כהנא ור"י כוותייהו. ובאמת דברי הגאונים תמוהים ותמיהת הרשב"א עליהם היא פליאה עצומה דמה ענין הנך תרי מימרא דרב ושמואל אהדדי. ואומר דלפי מה שכתבתי אם מוכח מהך ברייתא דאלו הן מעשה קדירה לאפוקי דוחן ממילא נסתר התיובתא שכבר יש להם סיוע מברייתא דפת אורז ודוחן אמנם הגמרא דמסיק בתיובתא הוא משום דגם ברייתא דאלו הן מעשה קדירה וכו' לא בא לאפוקי דוחן אמנם כוונת הברייתא משום דיש לדקדק דקתני אלו הן מעשה קדירה חילקה טירגס וכו' כיון דאמרי רב ושמואל כל שיש בו חמשת המינין דהיינו אפ' ע"י תערובת ה"ל לברייתא למיתני רבותא אלו הן מעשה קדירה כל שיש בו חילק' וכו' דמשמע אפי' ע"י תערובת אמנה אם הברייתא בא לאפוקי דוחן א"כ אי הוי תניא כל שיש בו ה"א דשבקי' לדוחן הוא משום שהוא ע"י תערובת ודוחן ע"י תערובת אינו מברך כמו על מעשה קדירה אבל בעיני' אפילו דוחן קמ''ל אלו הן מעשה קדירה חילוק וכו' דאפילו בעיני' אפ"ה אורז אין דוחן לא. גם י"ל דלהכי לא תנן כל שיש בו משום דאורז באמת דוקא כשהוא בעיני' אבל ע"י תערובת לא ובחמשת המינין הוא דחשיבי אפי' ע"י תערובת. וגם לפ"ז הא דשבקי' לדוחן הוא משום דממעט דוחן אפילו בעיני'

וי"ל גם לאידך גיסא דהך ברייתא לא ממעטא לדוחן כלל אלא דאתי למעט אפילו חמשת המינין ע"י תערובת והיא גופא קמ"ל חילק וכו' דוקא בעיני' אבל ע"י תערובת לא ומשום דלא נקט כל שיש בו ממועט ע"י תערובת ואי הוי תנן דוחן ה"א דהא דממעט תערובת בשביל דוחן הוא אבל חמשת המינין אפי' ע"י תערובת ולהכי שבקי' לדוחן ואורז באמת מחמשת המינין הוא דאתי' כריב"נ ואפ"ה תנן חילק וכו' ולא תני' כל שיש בו מכלל דאפי' חמשת המינין דווקא בעיני' ולפ"ז דלא ממעט דוחן כלל שפיר איתותיב רב ושמואל ואין להם סיוע מברייתא דפת אורך ודוחן דבאמת אורז ודוחן שוים לברכה נמצא דהא בהא תליא דאי אפשר לאותבינהו לרב ושמואל בחדא מימרא אי לא איתותבינהו גם באידך מימרא וממילא שפיר קאמרי רבינו האי ובעה"ג דכיון דרב כהנא ור"י קיימי כוותיהו בהך ממילא הלכה כוותייהו גם באידך ונדחה התיובתא לגמרי אמנם אף על פי כן יש לדחות ראי' של רבינו האי ובעה"ג דהרי כל זה לפום הה"א דלבסוף ברכה מעין שלש ולפי ה"א זו באמת איתותבו רב ושמואל בתרווייהו אבל למסקנא דתני ולבסוף ולא כלום א"כ בלא"ה ל"ק מברייתא דאלו הן מעשה קדירה דלהכי לא תני' דוחן משום דקאי אמעשה קדירה דברכתן מעין ג' ואורז דתני היינו משום דאתי כריב"נ וכמו"ש למעלה וא"כ שוב אין ראי' מרב כהנא ור"י דאינהו למסקנא שפיר עבדו כרב ושמואל בהא דכל שיש בו דבהא לא איתותבו ובתחלת הסוגיא דאיתותבו לפי הגירסא לבסוף מעין ג' אז באמת מותב לרב ושמואל בתרווייהו ועכ"פ מעתה דברי הרא"ש כהוגן דמדכלל בברייתא דפת אורז ופת דוחן כחדא ע"כ שוים נינהו בברכה בין בתחלת הסוגיא ובין במסקנא ואעפ"כ רב ושמואל איתותבו ודו"ק

שם קפץ וברך וכו' לשון קפץ מורה על רוב המהירות וחפזון והי' טעמו של ר"ע בזה לכבודו של ר"ג שלא ימרה פיו בשעת מעשה ממש שר"ע ידע כבר מהמחלוקת שבין ר"ג וחכמים ולפי דעת של ר"ג שנתן רשות לר' עקיבא הי' דעתו שיברך ברכת הזימון וכמו שכתבו בד"ה נתן ר"ג וכו' ור' עקיבא דקאי בשיטת חכמים א"כ אין מזמנין על הפירות ולפי זה תיכף כשהתחיל ר"ע ברוך אתה וכו' הי' ר"ג מרגיש שדעתו כחכמים מדלא התחיל לברך כנוסח ברכת הזימון ובודאי הי' ר"ג גומר בו שיתחיל נברך והי' ר"ע צריך להמרות בפירוש נגד ציוי ר"ג בשעת מעשה לכך קפץ במהירות וברך עד שהגיע ואמר על המחי' ושוב לא יחזירנו ר"ג לעשות ברכתו לבטלה

תוס' ד"ה רש"י פירש וכו' הנה הקדימו התוס' המאוחר דהיינו ד"ה אם הפרוסות וכו' משום דגוף דברי רש"י שפירש בדברי רב ושמואל שם אין כ"מ לדקדק מה פירושו של אורז ומה פירושו של דוחן דכיון ששניהם שוים לגריעותא שאין מברכין עליהם בורא מיני מזונות ורב ושמואל כללא כיילי דכל שאינו מחמשת המינין שאין מברכין עליהן במ"מ ואורז ודוחן לרבותא נקיט הש"ס דחשיבי יותר משאר מינין ואעפ"כ אין להם חשיבות לברכה והתוס' כאן בד"ה רש"י פירש דבריהם קשורים לדבור שאחריהן שהוא ד"ה תיובתא שכתבו שאף שאיתותבו באורז אבל בדוחן אפשר דהוה הלכתא כוותייהו לכן דקדקו מהו אורז ומהו דוחן ואמנם לפי זה עקר הקפידה לידע פירושו של אורז אבל שוב אין לנו צורך לידע פירושו של דוחן דהרי מהו שאינו אורז שוב הכל שוה שאין מברכין עליו במ"מ דודאי שאר מיני קטניות וכיוצא לא עדיפי מדוחן וא"כ לאיזה צורך סיימו התוס' ולהאי פירושו יש לפרש דדוחן היינו מיל אלא דלפי דלא ברירא להו אם איתותבו רב ושמואל גם בדוחן ואולי כיון דאיתותב באורז ממילא גם בדוחן אין הלכה כמותם לכן דקדקו לידע ג"כ מהו פירושו של דוחן ומהו שהכריחום לזה דלהאי פירושא לפרש דדוחן היינו מיל והרי הכ' יש מפרשים לא גילו דעתם אלא באורז דהיינו רייזי ולא כפירוש רש"י דאורז הינו מיל אבל בדוחן לא גילו דעתם ואולי בדוחן סוברים כרש"י דהיינו מיל ונראה לענ"ד שודאי מוכרח לומר כן דהרי זהו עכ"פ ברור לנו דאורז חשוב יותר מדוחן וריב"נ יוכיח דסובר דאורז הוא כמו חמשת המינין ממש וחייבים על חימוצו כרת וכיון שרש"י פירש אורז מיל ודוחן פניצו מוכח שמיל עכ"פ עדיף מפניצו ומעתה להני מפרשים דאורז היינו רייזי אם איתא דבדוחן מודים לפירוש רש"י דהיינו פניצו מוכח שמיל עכ"פ עדיף מפניצו ומעתה להני יש מפרשים דאורז היינו רייזי אם איתא דבדוחן מודים לפי' רש"י דהיינו פניצו אם כן מיל אינו לא בכלל אורז ודוחן כלל ואפי' אם נימא דמדאיתותבו רב ושמואל באורז איתותבו נמי בדוחן מ"מ בשאר מיני קטניות או מיני זרעים סברי התוספת שודאי אין מברכין במ"מ וכן מבואר בהרא"ש וא"כ על פניצו יברכו במ"מ ועל מיל לא יברכו יציבא בארעא וגיירא בשמי שמיא לכן הכריחו התוס' דלהאי פירושא יש לפרש דדוחן היינו מיל ואף דכיוצא בזה יש לדקדק על רייז דלפירוש רש"י אינו אפילו בכלל דוחן ולהני מפרשים הוא אפילו עדיף מדוחן שהרי הם מפרשים אורז רייז ועל כרחך המה חלוקים על רש"י מהיפך להיפך מ"מ די שאנו מוכרחים להפליג המחלוקת ברייז אבל במיל שאין ההכרח לוחץ אותנו למה נפליג המחלוקת כל כך. וכל זה הוכיחו התוס' לשטתם דלא ברירא להו הא מלתא אם קי"ל בדוחן כרב ושמואל או לא ואולם השלחן ערוך בסי' ר"ח סעיף ח שהחליט לחלוטין כדעת הרי"ף והרמב"ם על פת דוחן מברך שהכל א"כ שוב אין לנו שום צורך לעמוד על פירושו של דוחן מהו רק צריכין אנו לידע פירושו של אורז מהו וכל שאינו אורז מברך שהכל ולכן לא דקדק המג"א שם בס"ק ט' בזה וכתב אורז רייז דוחן הירז וי"מ איפכא ע"ש במג"א ובאמת לא שייך לשון איפכא דעל דוחן שיהי' רייז לא פירש שום מפורש אבל כוונתו שמפרשים איפכא של פירוש הראשון רייז חשוב טפי מן הירז לכן פירשו אורז רייז והי"מ סוברים להיפך שהירז חשוב מזון טפי מן רייז לכן פירשו שאורז היינו הירז אבל על פרט של דוחן מהו לא הי' נחוץ להמג"א לדקדק כלל כי כל מה שאינו בספק