צל"ח ברכות קט

ואם הגרעינן הם עצמם פרי למה מותרים ברבעי ועיין שם בפירוש הר"ש שלהכי מותרים ברבעי דתניא פרי פרי אתה פודה וכו' עיין שם ואם הגרעינן הם פרי יהי' צריכים פדיון ברבעי ואמנם דלא נשוי' להתוס' והרא"ש טועים בדבר משנה נתתי לבי ועמדתי על כוונתם וגם הם פשוט אצלם שהגרעינן מתורת שומר אתרבו כמו הקליפים ואמנם ידוע שהגרעינים כמו גרעיני גודגניות מאפרסקים וכן שאר פירות יש בתוכם גרעון והגרעין הוא סחוס קשה כעץ ובתוך הסחוס הקשה הזה יש בתוכו אוכל ואמנם הסחוס הקשה עם האוכל שבתוכו הכל נקרא בשם גרעין וסברי התוס' שאין הגרעין שומר לאוכל שסבובו מבחוץ דהיינו עקר הפרי שאין הדבר שבפנים שומר את מה שבחוץ. וקליפי האגוז הוא שומר להאגוז שבתוכו אבל הגרעון שבפנים אינו מגין על מה שבחוץ וא"כ למה יהי' זה בכלל שומר לפרי כי את מה הוא שומר ועל איזה דבר הוא מגין אלא ודאי שהאוכל שבתוך הגרעון הוא עצמו פרי והסחוס הקשה הוא שומרו ומגין עליו כמו קליפת האגוז על האגוז והגרעין הנזכר שם במשנה הוא הסחוס הקשה והוא ראוי לצביעה ואסרו הכתוב משום ערלה כיון שהוא שומר לפרי שבתוכו ולהכי מותר ברבעי והתוס' שכתבו כאן שהגרעין הוא פרי כוונתם על האוכל שבתוך הגרעון ושפיר כתבו דפרי נינהו דמדאסר הכתוב הסחוס הקשה משום שומר מכלל שזה שבתוכו הוא פרי ודע שהרמב"ם בפירוש המשנה שם פירש הטעם שאסורים בערלה לפי שערלה אסור בצביעה וכל אלו אף שאינם פרי ראוים הם לצביעה ואמר בספרי מנין שלא יצבע ולא יהנה ת"ל וערלתם ערלתו ערלים לרבות כולם עכ"ל הרמב"ם ולא הזכיר הרמב"ם שם דמרבינן להו מאת פריו לרבות שומר לפרי ואולי כוונתו שם למיהב טעמא דקרא שאסרם בערלה ולא אסרם ברבעי וכמו שכתב שם שמותרים ברבעי לפי שרבעי אינו אסור בהכאה וכו' ולא יתקדש בו אלא פרי הראוי לאכילה

דף ל"ז ע"א כמעשה קדירה ולא כמעשה קדירה וכו' הא דנדחק ולא מוקי דכמעשה קדירה אין הכוונה על מעשה קדירה של חמשת המינין אלא כמעשה קדירה דידהו גופא ולא עוקו דלא נימא שע"י שעשאן פת יהי' איזה יתרון לענין הברכה אלא דא"כ קשה כיון דגוף הברכה עדיין לא שמענו במעשה קדירה דידהו גופייהו ולא קמ"ל אלא דלא העדיפו כלום ע"י שעשאן פת א"כ ה"ל למימר פת אורז ופת דוחן מברך עלייהו ככוסס ולמה תלה במעשה קדירה בשלמא למה דמשני שהכוונה דמברך תחלה וסוף לא הי' יכול למיתני בכוסס דבכוסס גופי' בין בחיטין ובין באורז ודוחן לא שנינו עדיין לא במשנה ולא בברייתא דטעונין ברכה בסוף ואיך תלי לא תני' בדלא תניא אבל במעשה קדירה שנינו דמברך עלייהו תחלה וסוף אמנם לפי מה דפסק הרי"ף דבפת דוחן מברך שהכל וגרוע מכוסס שמברך בפה"א ומסתמא גם במעשה קדירה של דוחן הדין כן שהרי ג"כ אישתני דלא מקרי מעשה קדירה אלא בנתמעך כמבואר בסי' ר"ח ס"ד. (הן אמת שבאורז יש מחלוקת בזה עיין מג"א ס"ק יו"ד) וגם כן ברכתו שהכל ולרב ושמואל גם באורז כן א"כ הדרא קושי' לדוכתא נימא כמעשה קדירה דידהו גופייהו והא דלא קתני בכוסס היינו משום דכוסס ברכתו בפה"א ופת ומעשה קדירה ברכתו שהכל ונראה דאי לא הוי שמעי' מהך ברייתא שום חידוש רק שלא יהי' להם שום יתרון על שנעשו פת א"כ נתנו אורז וק"ו דוחן בשלמא למה דרצה לומר כמעשה קדירה של חמשת המינין א"כ קמ"ל תרתי חדא למעליותא וחדא לגריעותא למעלייתא שאינו מברך בפה"א וגריעותא שאינו מברך המוציא ובה"מ ואיצטרכו תרווייהו אורז שאפילו אורז אינו מברך המוציא לאפוקי מר' יוחנן בן נורי ודוחן שאפילו על דוחן מברך במ"מ ולאפוקי מהרי"ף ותוס' וכן לפי מה דמשני שהכוונה דמברך עלייהו תחלה וסוף א"כ זה למעלייתא וגריעותא ממילא שמענו שעכ"פ אין דינן כפת ממש לברך המוציא ובה"מ דא"כ למה אמר במעשה קדירה ולא אמר בפת חיטין שהרי בפת ג"כ בהדי' שנינו ברכה תחלה וסוף בברייתא לקמן בזמן שפרוסות קיימות בתחלה מברך המוציא ובסוף ג' ברכות וכיון ששמענו תרתי צריכי תרווייהו

והנה רב אלפס פסק דעל פת דוחן מברך שהכל וכתב הרא"ש דמשמע לי' לרב אלפס שאין דין האורז והדוחן שוין מדנקט במלתייהו דרבנן הכוסס את האורז ולא נקט דוחן מברך ונראה דלאו ראי' דלא נקט אורז אלא לאפוקי מריב"ק וכן משמע האי דלעיל הביאו לפניו פת אורז ופת דוחן מברכין עלייהו תחלה וסוף כמעשה קדירה עכ"ל הרא"ש. ולכאורה כוונת הרא"ש מה שהביא מהאי דהביאו לפניו פת אורז ופת דוחן תמוה שהרי כבר דחה לעיל כמעשה קדירה ולא כמעשה קדירה ואם כוונת הרא"ש דדיחוי זה לא נדחק בו אלא לתרוצי לרב ושמואל אבל למסקנא דקיימי רב ושמואל בתיובתא תו לא דחקינן ומוקמינן ברייתא כפשטי' דכמעשה קדירה ממש אלא דגם זה אי אפשר דע"כ גם למסקנא צ"ל כמעשה קדירה ולא כמעשה קדירה דהרי אף למסקנא מ"מ ברכה לבסוף היא באורז ודוחן בנ"ר ובמעשה קדירה על המחי' וכ"כ רבינו יונה דגם למסקנא צ"ל לא כמעשה קדירה ממש אלא דאיהו קאמר דהיינו לענין בסוף אבל בתחלה כמעשה קדירה ממש אבל מ"מ ראי' מברייתא זו ליכא דהיכי דלבסוף ע"כ לא כמעשה קדירה ממש ה"כ איכא למימר בתחלה ואמנם כוונת הרא"ש הוא כיון דכייל בברייתא פת אורז ופת דוחן כחדא מכלל דשוים נינהו בברכתן וא"כ כי היכי דאורז ברכתו במ"מ הה"ד דוחן דכחדא איתמרו בברייתא ואי אפשר לחלק ביניהם. ואומר דגם זה אינו ראי' דהא על עקר קושיית המקשן שהקשה מברייתא זו על רב ושמואל יש לתמוה דלמא ברייתא זו ר"ג היא דסובר דמברך בהו לבסוף מעין שלש לכן מברך בתחלה במ"מ אבל לרבנן דלבסוף בנ"ר הה"ד לכתחלה אינו מברך במ"מ דדלמא הא בהא תלי' דכל שברכתו בסוף מעין שלש תחלת במ"מ וכל שלבסוף בנ"ר תחלתו ג"כ אינו במ"מ. אך דא ל"ק דע"כ לא אתי כר"ג דלר"ג במעשה קדירה מברך בסוף בה"מ ובאורז ודוחן מברך בסוף מעין שלש והיינו כ"ז דאמרי' כמעשה קדירה ממש אבל למסקנא גם לרבנן צ"ל לא כמעשה קדירה ממש לענין ברכה בסוף וכנ"ל וא"כ אף דנימא דמוכח מהך ברייתא דאורז ודוחן שוים בברכתן לגמרי אמרי' הא מני ר"ג היא דסובר בהדי' שהם שוים וכמעשה קדירה היינו דמברך תחלה וסוף ולא במעשה קדירה דאלו מעשה קדירה מברך בסוף ג' ברכות ואלו אורז ודוחן מעין ג' אבל לרבנן אין לנו ראי' שיברך על הדוחן במ"מ ושפיר איכא למימר דנקט בברייתא דטחנו וכו' אורז לאפוקי דוחן

והנה במה דדחי הרא"ש לומר דבברייתא זו נקט אורז ולאפוקי מדריב"נ וכו' קשי' לי דאכתי ברייתא דאלו הם מעשה קדירה דג"כ נקט אורז ושבקי' לדוחן וכאן ליכא למימר דנקט לאפוקי מדריב"נ דאטו לריב"נ מי עדיף מעשה קדירה דאורז ממעשה קדירה של חמשת מיני' דגן וא"כ כאן דנקט אורז ולא נקט דוחן מאי איכא למימר. אמנם לפי מה שכתב הרר"י דאורז אפילו שלם מברך במ"מ ולהכי נקט חלקו וכו' ואורז למימר דאורז לא בעינן שיהי' חלק לב' או לג' אלא אפילו שלם ובדוחן בעינן כתוש ע"ש א"כ הך ברייתא ניחא דלכך שבקי' לדוחן דעקר החידוש של אורז דלא בעינן כתוש משא"כ בברייתא דטחנו אפאו וכו' שם שפיר קשה למה שבקי' לדוחן והצרך הרא"ש למימר דאתי לאפוקי מדריב"נ אלא דהוה לא להרר"י להביא מזה עצמו ראי' דאורז אפי' שלם ודוחן דוקא כתוש מדלא נקט דוחן בהך ברייתא וכן הרא"ש שלא הזכיר כלל חילוק אורז ודוחן לענין כתושה משמע או דלא ס"ל חילוק זה או דלא אסקי' אדעתי' אבל עכ"פ אם לא הי' מקום לתרץ מדוע שבקי' הברייתא לדוחן כ"א ע"פי חילוק זה ה"ל להרא"ש להזכירו ולכן נלע"ד דברייתא דאלו הן מעשה קדירה לענין ברכה תניא וכמו שפי' רש"י בהדי' וקאי על ברייתא דלעיל דתניא על מעשה קדירה בתחלה מברך במ"מ ולבסוף מעין ג'. ועלה קאי אלו הן מעשה קדירה ולפ"ז כי היכי דמוקי מתחלה ברייתא כריב"נ ה"נ למסקנא ע"כ כריב"נ דאי כרבנן א"כ אורז בסוף בנ"ר וכאן קאי על בסוף מעין ג' ולדעת הרא"ש בודאי הכי הוא דכי היכי דדייק הרא"ש דדוחן שוה לאורז מברייתא דפת אורז ופת דוחן מדכללינהו יחד שוים נינהו ה"נ מדכייל מעשה קדירה של חילק טרגיס עם אורז מכלל דברכתן שוה וא"כ ע"כ ריב"ב היא ולכך שבקי' לדוחן דדוחן בסוף ולא כלום: