צל"ח ברכות קא

כל מעשר פירות האילן הם מן התורה ומעשר ירק ודאי הוא מדרבנן וא"כ איכא למפרך מה להנך שכן חייבים בתרומות ומעשרות וגם בזה יש לתרץ מה שנחלקו המקשה שהקשה התינח לפניו וכו' עם התרצן שהמקשה הי' סבור כדעת הראב"ד דמעשר פירות הם רק מדרבנן ושפיר ילפינן כ"ר משבעת המינין ואייתר הילולים וכו' הכל כמו שלמעלה והתרצן חידש לו כדעת הרמב"ם וגם בזה נקשר קושיית הגמרא ולמאן דתני נטע רבעי תינח דבר נטיעה וכו' לדברי התרצן שחידש לו כדעת הרמב"ם הכל על דרך שכתבתי לשטת ר"ת ושטת היש מפרשים של הר"ש

ולענ"ד נראה דלכל השטת יש לקיים הגרסא דלאו בר נטיעה מנין ומהנך ליכא למילף דמה להנך שכן טעונין חילול או הבאת מקום לירושלים כשהם רבעי ואם תאמר קמה יוכיח מה לקמה שחייבת בחלה ואם תאמר תיתי במה הצד אמרינן מה להצד השוה שכן יש בהם צד חילול והבאת מקום אילנות בשנה הרביעית לנטיעתם וקמה בשנת מעשר שני משא"כ ירקות שאין בהם שום צד חילול או הבאת מקום ונראה דלגרסא דלאו גידולי קרקע וכו' צריך לומר דפרכת צד חילול נקרא פרכא כל דהו כיון דאין צד חילול שבהם ענין אחד שבאילנות החילול הוא בשנה הרביעית לנטיעתם ובקמה הוא בשנות מעשר שני ואף דעל חדא מתרתי פרכינן כל דהו לא רצה להאריך בסוף הסוגיא ולמפרך תחלה על חדא מחדא ולמימר צד השוה ושוב למפרך צד חילול בחר בקצור להקשות עכ"פ דלאו גידולי קרקע מנין ואמנם לפום רהיטא גם גידולי קרקע אינו בו פרכא כל דהו דמה עלוי יש בגדולי קרקע לענין דינא ולפרש כוונת הגמרא שיש בהם דין שמיטה בשנת השביעית א"כ עקר חסר מן הספר והוה לי' למימר תינח דבר שנהגו בו שביעית ונראה דגידולי קרקע הוא פרכא גמורה השייך לענין ברכה לפי שעקר ברכה שמצינו בפירוש בתורה הוא קרא דואכלת ושבעת וברכת וגומר וסם כתיב וברכת על הארץ הטובה אשר נתן לך א"כ עקר הברכה היא הודאה על הארץ ובברכת פרי העץ ופרי האדמה שהמה ברכות המפורשת במשנה בכלם שייך הודאה על הארץ שהיא המציאה את האילנות ואת הפירות וכמו"ש לקמן דף מ"ט ע"א על הארץ ועל הפירות ארץ דמפקא פירות ואף שבברכה אחרונה של פירות שאינו משבעת המינין שהוא בורא נפשות וכו' אין בה זכר להארץ הרי לא נזכר במשנה ברכת בנ"ר ועוד שעכ"פ הדבר שמברך אחריו בא מן הארץ אבל דבר שאין גידולי מן הארץ לא שייך להודות בזה על הארץ ולכן מנלן שמברך עליו והנה עד כה דברתי מגרסת רש"י וגרסת התוס' ועתה פקחתי עיני על הגרסא שלפנינו בגמרא והיא נוסחא אחרת וכך היא ולמאן דתני נ"ר הא תינח כל דבר נטיעה דלאו נטיעה כגון בשר ביצים ודגים מנ"ל וגרסא זו תמוה דהתחיל דלאו בר נטיעה וא"כ שואל גם על ירקות וסיים כגון בשר ביצים ודגים דמשמע שאינו שואל רק על דבר שאין גידולי קרקע והנלע"ד בזה ע"פי מה שביארתי בסוגיית הגמרא דהך פרכא מה לשבעת המינין שכן חייבים בביכורים לאו פרכא חלוטה היא רק פרכא זו ופרכא שנ' התינח לאחריו וכו' הם בדרך את"ל כמבואר בדברינו לעיל וא"כ כדמשני ק"ו וכו' שפיר מצינן למילף משבעת המינין אלא דאעפ"כ מצי למפרך תינח דבר נטיעה וכו' כדמקשה למאן דתני נ"ר ובאמת כוונת המקשה שאמר ולמאן דתני נ"ר היינו גם למאן דתני נ"ר ולשניהם הקשה ואומר אני דלמאן דתני כרם רבעי מצינן למילף אפילו ירקות דמכוסמין ותאנה ילפינן דאי פרכינן מה לכוסמין שכן חייבים בחלה ופאה ומעשרות תאנה יוכיח שאינו בכל אלו לשטת הראב"ד דמעשר פירות הם דרבנן ואם פרכינן מה לתאנה שחייבים בביכורים כוסמין יוכיח הצד השוה שהן גידולי קרקע אף אני אביא ירקות וליכא למפרך מה להצד השוה שכן יש בהם צד חילול דהרי תאנה אין בה צד חילול דאינה חייבת במעשר ולא ברבעי למאן דתני כרם רבעי וא"כ לא קשה לי' רק מבשר ובצים דבר שאין גידולו מן הארץ אבל למאן דתני נטע רבעי ויש בכל האילנות צד חילול כשהם רבעי ושפיר פרכינן שכן יש בהם צד חילול א"כ אפילו ירקות לא אתיין במה הצד ולכן למאן דתני נטע רבעי הקשה תינח דבר נטיעה ומה שסיים כגון בשר וכו' היינו דאלו אפילו למאן דתני כרם רבעי לא אתיין אמנם לפי מה שכתבתי לעיל דבמעשר שני יש צד מזבח א"כ אפילו למאן דתני כרם רבעי לא אתיין ירקות דפרכינן מה לצד השוה שיש בהם צד מזבח שגם בביכורים יש צד מזבח

ע"ב ואספת דגנך מה ת"ל נלע"ד דקשיא לי' דהוה לי' לכתוב יורה ומלקוש ודגן ותירוש ופשיטא שיאסף בעת האסף וקאמר ר"י שזה הוא נתינת רשות לאסף בשעת אסיפה שלא תאמר שזה מחשב ביטול והגית בו יומם ולילה ורשב"ג דורש הך קרא לאזהרת מוסר כי דרך האדם לבעוט מרוב טובה ואמנם אין היצה"ר שולט תיכף בחמורות אבל מן הקלות מביא אל החמורות וראשית הכל ביטול תורה והזהיר הכתוב כי ע"י הברכה שאתן מטר ארצך בעתו יורה ומלקוש מתוך כך יסיתוך היצה"ר לבטל תורה ואספת דגנך בעצמך ותידוש בשעת הדישה ותהא זורה בשעת הרוח ותבטל מן התורה ומתוך כך ואכלת ושבעת שתמלא כריסך ושוב צריך אתה שמירה מן החמורות על דרך עבירה גוררת עבירה והשמרו לכם פן יפתה וגו' ואפשר שגם לשון דגנך ג"כ הוא מן המוסר כי בזמן שהאדם הוא צדיק בעיני עצמו ואינו מרגיש בקלות בא לידי חמורות והזהיר הכתוב ואספת רצה לומר שתאסף בעצמך ותבטל תורה ואעפ"כ לא תרגיש ותחשוב שהוא דגנך כי אתה מחזיק עצמך לעושה רצונו של מקום ומזה שוב תאכל וישבע וכו' ובזה אין דברי רשב"י סותרים דברי ר' חנינא ב"פ ואין אנו צריכים דברי התוס' בד"ה כאן וכו'

שם דרך טרקסמין פירוש רש"י דרך שערי החצר הבית ולכאורה יפלא הרי מסיים כאן שדורות אחרונים היו מכניסין דרך חצירות לפוטרן מן המעשר ואמנם על רש"י אפשר לתרץ דאולי דעת רש"י שאינו מתחייב במעשר אלא א"כ הכניסו דרך שער החצר לבית וכן כתבו התוס' במס' ב"מ דף פ"ה ע"א בד"ה עד שיראה וכו' ואף שהתוס' כתבו זה דרך ואין לומר אולי רש"י מחזיק פירש זה אבל על בעל המימרא דכאן דאיהו ר' יוחנן ואיך קאמר דדורות האחרונים היו מכניסים דרך חצירות כדי לפוטרן והרי איהו פליג על ר' ינאי וסובר דאף חצר קובעת כדמסיק בסמוך ובקראי פליג כדאמרינן שם בבבא מציעא וא"כ מה הועילו במה שהכניסו דרך חצירות והנה גם בזה אפשר ליישב דחצר דקאמר ר' יוחנן דקובעת היינו חצר המשתמרת כדאמרינן שם בב"מ דר' יוחנן בעי חצר דומיא דבית עיין שם ודורות האחרונים הכניסו דרך חצר שאינו משתמר ואמנם אי קשיא הא קשיא דהתוס' שם בב"מ בסוף הדבור כתבו וא"ת לר' יוחנן דאמר חצר קובעת מדאורייתא אמאי יגמור לר' אליעזר וי"ל דמיירי בחצר שאין הכלים משתמרים בתוכה דלא קבעה אלא מדרבנן עיין שם בתוס' וא"כ לר' יוחנן אפילו חצר שאינה משתמרת עכ"פ מדרבנן קבעו וא"כ מה הועילו דורות אחרונים שהכניסו דרך חצירות דודאי לא רצו לעבור אפי' על דרבנן ובאמת דברי התוס' שם בב"מ אצלי קשיין דמה קשיא להו מדר"א דאמר יגמור דהרי ר"א מיירי באשכול וא"כ עדיין לא נגמרה מלאכתו למעשה לכך לא קבעה החצר מן התורה וכן כתב הר"ש במס' תרומות פרק ח' משנה ג' עיין שם וא"כ מיירי בחצר המשתמר אבל חצר שאינו משתמר איכא למימר דאפילו מדרבנן לא קבעה אבל לדברי התוס' קשה וצריך לומר דחצר שאינה משתמר דקבעא מדרבנן היינו בדגן תירוש ויצהר בחיוב המעשרות הם דבר תורה בזה החמירו רבנן בחצר שאינה משתמרת אבל בשאר פירות דגוף חיוב מעשרותיהן הם רק מדרבנן לא החמירו כלל בחצר שאינו משתמר ודורות האחרונים פירותיהן הכניסו דרך חצרות היינו שאר פירות

שם דאמר ר"י א"ש וכן אמר וכו' הא דהוצרך להביא מימרא דהני אמוראי והלא ממשנתינו גופה מוכח דשמן לא אשתני לברכה מדקתני חוץ מן היין ולא תני חוץ מן היין ושמן ונלע"ד משום דגם בסיפא תני חוץ מן הפת ולא קתני חוץ מן הפת וחמשת המינין וצריך לומר דמשנתינו לא תני רק דבר שקובע ברכה לפרטית לעצמו משא"כ בורא מיני מזונות מקרי קצת ברכה כללית שכולל כל חמשת המינין ולפי זה ממילא נוכל לומר דגם שמן משום דאשתני לעילוי אשתני לברכה וברכתו במ"מ דגם שמן אקרי מזון והא דקבעו ליין ברכה פרטית לעצמו ולא כללוהו ג"כ בבורא מ"מ כמו שמן היינו משום דיין לא הי' אפשר לדעת המקשה לברך עליו בורא