צל"ח ביצה ה

הביצה נולד דהרי א"ב שחוט להתרנגולת ואכיל כ"מ שבגוה ומדאסרו הביצה מכלל שגם התרנגולת אסורה לב"ה ולכך מוקי דב"ה אית להו גם מוקצה וממילא שמעינן דר"נ ס"ל דהתרנגולת לא מקרי מוקצה דבע"ח דאל"כ אכתי נוקי דב"ה ל"ל מוקצה רק נולד והתרנגולת שאני שהיא מוקצה דבע"ח א"ו כסברת המהרש"א דרק יוני שובך מקרי מוקצה דבע''ח ולא תרנגולת העומדת לגדל ביצים ושפיר מקשה במסקנא ונפלגי בתרוייהו:

ואין להקשות א"כ דס"ל לר"נ דתרנגולת לא מקרי מוקצה דבע"ח וממילא לא הוה הביצה נולד אם כן למה מוקי דב"ש ל"ל אפילו נולד נימא דב"ש אית להו נולד רק מוקצה לית להו ולכך הם מתירים הביצה דכיון דכיון דהתרנגולת מותרת לא הוה הביצה נולד דהרי אף אם יתרץ כן לא יהיה לו שום יתור בזה דאכתי קשה לב"ש מעצמות וקליפין שהוא רק מוקצה ואסרי ב"ש ואכתי צריך לחלק בין שבת ליום טוב אבל אליבא דב"ה שפיר אמרת דאי הוה מוקי דב"ה אית להו רק נולד ומוקצה לית להו עכ"פ ב"ה משוו מדתייהו בשבת ויום טוב דהא דהתירו עצמות וקליפין היינו מוקצה והא דאסרי ביצה הוא נולד אי נמי דבאמת ה"ק ר"נ מאן דא"ל מוקצה א"ל נולד משום דהוה נולד גמור ומאן דל"ל מוקצה ל"ל נולד ולא משום דלית ליה נולד כלל אלא כאן דביצה ל"ל נולד דכיון דל"ל מוקצה לא הוי הביצה נולד שהרי א"ב שחוט להתרנגולת ואכיל הביצה שבתוכה אבל בנולד גמור מודה ר"נ דאסור בין לב"ש ובין לב"ה וכפסק בעה"ג שמביא הרא"ש בשלהי מכילתין. ותדע שכן הוא דאי ר"נ כללא כייל דמאך דל"ל מוקצה לית ליה נולד כלל אם כן ב"ה בשבת דלית להו מוקצה גבי מגביהין עצמות וקליפין לית להו גם נולד א"כ אדפליגי במוקצה נפלגי בנולד להודיעך כחה דהתירא ודב"ה דהלכה כמותן דהוה תרתי למעלייתא לרבותא דאפילו בנולד שרו ב"ה א"ו דבנולד באמת אסרי ב"ה אף דשרו במוקצה ומה דאמר ר"נ מאן דלית ליה מוקצה ל"ל נולד היינו בביצה ביום טוב משום דנולד תלוי במוקצה דמאן דשרי במוקצה לא הוה הביצה נולד. ובהכי ניחא גם כן מה דמקשה עתה ונפלגי בתרנגולת ואף שמתחלה היה סבור המקשה שהתרנגולת מקרי מוקצה דבע"ח מ"מ עתה הוקשה לו בדברי ר"נ אדמפלגי בשבת במוקצה נפלגי בנולד להודיעך כחן דב"ה והיתירא כנ"ל א"ו דהך כללא דכייל ר"נ דמאן דלית ליה מוקצה ל"ל נולד הוא דוקא לענין ביצה דמתוך דלית לי' מוקצה מש"ה ל"ל נולד בביצה דאי בעי שחיט להתרנגולת וכו' וא"כ מוכח דהתרנגולת ג"כ שרי' ושפיר פריך ונפלגי בתרנגולת:

שם אמר לך ר"נ גבי שבת דסתם לן תנא כו' עיין בע"המ הבאתי דבריו במשנה בתוס' ביצה שכתב שאין לאסור ביום טוב מוקצה המותר בשבת אלא מוקצה שבשבת אסור בלא"ה מטעם מלאכה בזה אסרו ביום טוב משום מוקצה והוקשה לו ביצה למה אסרו ביום טוב ונדחק שביצה עקרה דרך הנאתה לבשלה ודבריו דחוקים ומטיבותי' דבע"המ אמינא שהייתי מתרץ שטתו בריוח וגם ר"נ ס"ל דיש לאסור ביצה אפילו בתרנגולת העומדת לאכילה מטעם גזירת פירות הנושרין או משום משקין שזבו:

ואמנם במה שבאמת קציר' וסחיטה וצידה ועוד מלאכות שאסורים ביום טוב והרי התורה התירה ביום טוב כל אשר היא אוכל נפש והתוס' בדף ג' ע"א בד"ה גזירה בסוף הדבור הרגישו בזה והביא בשם הירושלמי שדרשו לאסור מלאכות שקודם לישה וסברת התוס' משמע שהוא דרשה גמורה ואסורה הקציר' והדומה לה מן התורה אבל דעת הרא"ש בר"פ אין צדין שהוא אסמכתא ואסור רק מדרבנן ואומר אני שהדעת מכרעת שהוא מן התורה דאל"כ למה אסורין פירות הנושרין ביום טוב כלל והרי אפילו יעלה ויתלוש לצורך יום טוב אין בו איסור תורה ואנן חזינן שפירות הנושרין אסורין ביום טוב שהרי אסרו ביצה משום פירות הנושרין שוב ראיתי שהפר"ח בריש הל' יום טוב הרגיש בזה ואמנם ממה שאמר במשנה דף ל''ו ע"ב ואלו משום שבות אין עולין באילן וכו' ומפרש שם בגמ' לא עולין שמא יתלוש אין ראיה שתלישה אסורה לצורך אוכל נפש אבל שם גזירה כיון שעלה על האילן יתלוש לצורך מחר שזה ודאי אסור מן התורה למאן דלא ס"ל הואיל ומקלעי אורחין ומעתה איכא למימר דבהא פליג ר"נ על רב יוסף ור' יצחק דאינהו ס"ל כשיטת התוס' דמלאכות אלו אסורין ביום טוב מן התורה ושפיר גזרו ביום טוב על פירות הנושרין ומשקין שובו משום גזירה שמא יתלוש ושמא יסחוט אבל ר"נ ס"ל כדברי הרא"ש שאפילו יתלוש ויסחוט אין כאן איסור תורה ולכך לא גזרו ביום טוב כלל על פה"נ ועל משקין שזבו וממילא לא נאסרה ביצה ביו"ט משום טעמים הללו אבל בשבת שפיר גזרו על פ"הנ ומשקין שזבו גזירה שמא יתלוש ויסחוט וגם ביצה אפילו בתרנגולת העומדת לאכילה אסורה בשבת בלא איסור מוקצה רק משום פ"הנ ומשקין שזבו וכיון שבשבת כל הביצים אסורים לכך שפיר בתרנגולת העומדת לגדל אסורה הביצה משום מוקצה ונולד אפילו לשטת בע"המ ובזה הרוחנו מה שהקשיתי לעיל בתחלת סוגיית הגמרא דלמה תנן שנולדה ביום טוב הרי אפילו נולדה קודם יום טוב כיון שעומדת לגדל אפרוחים היא מוקצה ועיין מ"ש לעיל ולפמ"ש כאן בלא"ה ניחא בנולדה קודם י"ט ולא שייך בה פירות הנושרין ומשקין שזבו ואין בה בשבת רק איסור מוקצה וכיון דבשבת סתם לב"ה כר"ש ממילא גם בי"ט אי אפשר למסתם לב"ה כר"י ולכן הוכרח למימר שנולדה ביום טוב:

רש"י ד"ה ומי אמר וכו' דב"ה כר"י לכאורה דברי רש"י תמוהין ואטו ב"ה אב"ה קשיא וב"ש אב"ש ל"ק והרי גם ב"ש מרמי אהדדי דכאן ב"ש מתירין אפי' נולד ובעצמו' וקליפין אסרי אפי' מוקצה ולא עוד אלא דב"ש נזכר תחלה במשנתינו וכן בדברי ר"נ:

ויותר תמוה דלכאור' ב"ה אב"ה ל"ק כלל:

דבמס' שבת דף קכ"ח ע"א דרב במוקצ' לאכיל' סבר כר"י ובמוקצ' לטלטל סבר כר"ש דהא ב"ה במשנתנו לא תאכל קאמרי והיינו מוקצ' לאכיל' ובעצמות וקליפין מגביהין קאמרי והיינו מוקצה לטלטל ואמנם אעפ"כ איכא למרמי גם ב"ה אהדדי מכח ברייתא דלקמן דף ג' ע"ב דתני בהדיא אחד ביצה שנולדה בשבת וכו' אין מטלטלין אבל עכ"פ ב"ש אב"ש ודאי דמרמי אהדדי ולמה שביק רש"י ב"ש ואחז בדבריו רק ב"ה:

ואולי לפמש"ל בתחלת דברי הגמרא דבתרנגולת איכא שמחת י"ט וממילא הותר הביצה שהרי היה מוכן אגב אמו וא"כ ליכא למרמי ב"ש אב"ש דכאן התירו משום שי"ט משא"כ בעצמות וקליפין לכן אחז רש"י רומיא דב"ה אהדדי ועוד נ"ל דהרי אנן חזינן דבמשנה מגביהין עצמות וכו' תנן ב"ש כר"ש וב"ה כר"י ור"נ אמר אנו אין לנו וכו' א"כ המשנה בטעות נשנית ומעתה מאי רומיא רמי אהדדי ודלמא גם משנתינו נשנית לפי הטעות כשם שנשנית המשנה שמה ולפי האמת גם משנתינו אין לנו אלא ב"ש כר"י וב"ה כר"ש וב"ש אמרו לא תאכל ובה"א תאכל והא דלא אמר ר"נ ג"כ על משנתינו אנו אין לנו וכו' היינו משום דלקמן דף ט' ע"ב רמי אהדדי הך דהשוחט חיה ועוף דמשנתינו עם אינך השניות וקאמר מוחלפת השיטה ונחלקו שם רש"י ותוספות איזה שיטה מוחלפת ודעת התוס' דהך דהשוחט מוחלפת וכתבו שם התוס' ואף דהיא מוחלפת מ"מ תני לה במסכת עדיות גבי קולי ב"ש דלפי הטעות היו ב"ש לקולא וא"כ איכא למימר דלכך שביק ר"נ משנתינו כמות שהיא לפי הטעות משום דנשנית גבי קולי ב"ש אבל לעולם לפי האמת מוחלפת השיטה ובש"א ל"ת כר"י ובה"א תאכל כר"ש ומה דקאמר ר"נ כאן ב"ש כר"ש וב"ה כר"י היינו לפי המשנה שנשנית בטעות אלא דהא תינח מה דאמר ב"ש כר"ש שפיר הוכרח הדבר לפי הטעות שכיון שאמרו תאכל היינו כר"ש אבל מה דקאמר וב"ה כר"י קשה גם לפי הטעות מי הכריחו דב"ה לגמרי כר"י והרי אף לפי משנתינו ב"ש לא תאכל אמרו ודי אם נימא שמחמירין במוקצה לאכילה ועיין במשנתינו בתוס' אבל מי הכריחו לומר דב"ה כר"י והרי ר"י גם בטלטול אוסר ומנ"ל לר"נ הא ממשנתינו א"ו דהא דקאמר רב נחמן ב"ה כר"י ולא מכח משנתינו קאמר כן אלא שהאמת הוא כן לר"נ דב"ה כר"י ושפיר קשה ומי אמר ר"נ הכי וזהו כונת רש"י מה דפירש ומי אמר וכו' דב"ה כר"י:

תוס' ד"ה דלמא ב"ש וכו' וי"ל דמוקצה דבע"ח דמיר טפי וכו' לקמן דף ל"ד ע"ב בתוס' ד"ה ואומר וכו':

הקשו בשם הירושלמי מחלפא שעותייהו דב"ש דר"א שמותי היא ע"ש והרי שם ס"ל לר"א מוקצה וא"כ איך קאמר כאן ודלמא ב"ש לית להו מוקצה ואף מגוף דברי ר"א במשנה שם שאמר עומד אדם על המוקצה ליכא ראיה דהתם מיירי בגרוגרת וצימוקים וכמו שפירש"י שם במשנה ובהני אפילו ר"ש מודה. מ"מ ממה דמסיק שם בגמרא דלהכי קתני עומד לשון לכתחלה לאשמעינן דטבל מוכן הוא אצל שבת מכלל דאית ליה מוקצה אלא דשם הוא לפי האמת דאמר ר"נ אנו אין לנו אלא ב"ש כר"י אבל לפי ההוה אמינא דב"ש לית להו מוקצה איכא למימר התם דהיא גופא קמ"ל דבשאר שני שבוע אם עבר ותיקנו שתיקן ולא משום דטבל מוכן הוא אלא משום דלית ליה מוקצה ועוד נלע"ד דע"כ לא קאמר התם בירושלמי דר"א שמותי הוא אלא לומר דר"א לא יקיל מה דמחמרי ב"ש כיון שהוא מתלמידי ב"ש אבל במה דסברי ב"ש לקולא שפיר אפשר דר"א מחמיר כב"ה וכמו שאמרו ביבמות דף ט"ו אע"פ שתלמיד' ב"ש כל מעשיו לא עשה אלא כב"ה והיינו להחמיר ע"ב לפליגי בתרנגולת ולומר דבתרנגולת מודו ב"ה דשרי משום שמחת יו"ט וע"ל דף ט' ע"ב בתוס' ד"ה אלמא וכו':

ולפי מ"ש לעיל שאם בתרנגולת מותרת אז אין הביצה מיחשב נולד דאי בעי שחיט ואכל כל מה שבגוה וב"ה מש"ה אסרו הביצה לפי שגם התרנגולת אסור א"כ מוכח שב"ה אסרי התרנגולת ומקשה שפיר דאף דממילא מדאסורה הביצה שמעינן שגם התרנגולת אסורה מ"מ מיחשב רבותא יותר למתני תרנגולת בפירוש ועדיין יש להשיב דלמא התרנגולת מותרת משום שמחת יו"ט והביצה אף שאינה נחשב נולד כיון שהתרנגול' מותרת כנ"ל מ"מ מידי מוקצה לא נפקא שהיא מצד עצמה מוקצית גם אחר שנולדה שהרי עומדת לגדל אפרוחים והרי ב"ה אית להו מוקצה ופשיטא לפי סברת המהרש"א שאף למאן דלית לי' מוקצה ותרנגולת שריא אפ"ה הוה הביצה נולד דקשה כאן דלמא בתרנגולת מודו ב"ה דשרי משום שמחת יו"ט:

ולכן נראה דלב"ה ליכא למימר דשרי משום שמחת יו"ט שהרי גבי שוחט חיה ועוף לא התירו משום שמחת י"ט לקמן דף ט' ע"ב ואפילו לשטת התוס' דלקמן דמוחלפת היינו הך דהשוחט:

מ"מ לפי הטעות דמשנתינו א"א למימר ברישא דמשנתינו דשרו ב"ה התרנגולת משום שמחת יום טוב:

שם ולפליגי בתרנגולת להודיעך כחן דב"ה וצריך עיון משיטת בע"המ בכלל המוקצה דלא אסרו ביו"ט אלא דבר דבשבת אסור משום מלאכה ומתוך כך נדחק בביצה למימר שהיא עומדת דרך הנאתה דרך בישול וכמו שהבאתי דבריו לעיל וא"כ אי הוה תנן בתרנגול' ה"א בתרנגול' דסתם לן תנא דב"ה כר"י משו' ודאי אסורה בשבת משו' מלאכה דשחיט' אבל ביצה כיון דעכ"פ יכול לגומעה כשיהא חיה תהי' מותרת בין בשבת ובין ביום טוב קמ"ל רבותא דאפילו בביצה סתם לן תנא לב"ה כר"י מטעם שכתב בעל המאור:

שם ולפליגי בתרווייהו תרנגולת העומדת לגדל ביצים היא וביצת' האריך בלשונו לומר תרנגולת העומדת לגדל ביצים ולא קיצר בדבריו ולומר ונפלגי בתרוייהו תרנגולת היא וביצתה כשם שאמר בתחל' קושייתו ונפלגי בתרנגולת וכשם שלא נזכר במשנתינו לענין ביצה דמיירי שנולדה מתרנגולת