צל"ח ביצה ו

העומדת לגדל רק סתם ביצה ומוקמינן לה בעומדת לגדל ה"נ אם הי' תנן תרנגולת וביצתה סתם ג"כ הוה מוקמינן בעומדת לגדל ולמה זה האריך המקשן בלשון דלתני תרנגולת העומדת לגדל ביצי' והנלע"ד בזה דאי הוה תנן סתם תרנגולת וביצתה בש"א תאכל וכו' הוה מוקמינן לה בתרנגולת שלקחה סתם וע"ד דמוקי אביי לקמן דף ד' ע"א ברייתא דאחרי' משום ר"א ביצה תאכל היא ואמה היינו אגב אמה דכשנשחטה הוברר דלאכילה עומדת כן הוה מוקמינן משנתינו אם הי' לשון המשנה תרנגולת וביצתה בש"א תאכל היינו בנלקחה סתם וב"ש אית להו ברירה וא"כ כשאוכל גם מהתרנגולת התרנגולת הוברר למפרע דלשחיטה עומדת והותרה היא והביצה וב"ה ל''ל ברירה ולכך לא תאכל ואף דמשמע בעירובין דף ס"ח ע"א גבי מערבין באוצר דב"ש אית להו ברירה היינו עכשיו שבאמת לא מיירי משנתינו בדין ברירה מוקמינן התם ברייתא דאין מערבין כב"ש דאטו ב''ש וב"ה נזכר ושם בהני ברייתות והלא כמה תנאי פליגי בדיני ברירה ועכ"פ במשנתנו הי' מקום לטעות אי הוה שנינו תרנגול וביצתה לכן נתחכם המקשן שיפרש בפירוש במשנתינו תרנגול העומדת לגדל ביצים אלא דלפ"ז שאם היו שונה היא וביצתה הי' צריך התנא להאריך ולפרש תרנגולת העומדת לגדל ביצים קשה קושיית. התוספות בד"ה ונפלגי בתרווייהו תימא דבכל דוכתא דאמרינן כחה דהתירא עדיף לפרוך הכי ותירצו דשאני הכא שלא יאריך בשביל כך פריך כן:

ולדברינו שהי' צריך להאריך ולמיתני העומד' לגדל ביצים הדרא קושית התוס' לדוכתא:

ונראה ע"פי שמבואר לעיל בדברינו דכיון דמוקמינן משנתינו בעומדת לגדל ביצים אפילו נולדה הביצה בחול מוקצה היא שהרי עומדת לגדל אפרוח וא"כ למה זה שנינו במשנתינו שנולדה ביו"ט וניתני סתם ביצה בש"א וכו' ואמנם צ"ל דלרבותא דב"ש נקט כן שאם הוה שנינו סתם הוה מוקמי' דוקא שנולדה בחול ומוקצה התירו ב"ש ולא נולד דלכך שנינו שנולדה בי"ט דאפילו נולד התירו ב"ש. ואמנם אי הוה שנינו תרנגולת וביצתה על כרחך בנולדה ביו"ט ותני ביצה לרבותא דב"ש ותני תרנגולת לרבותא דב"ה וא"כ ע"כ מיירי שנולדה בי"ט דאי נולדה בחול ואין כאן נולד רק מוקצה א"כ היינו תרנגולת ותרתי למה לי נמצא אי הוה תני תרנגולת וביצה לא היה צריך למתני שנולדה בי"ט:

ומעתה מה שהיה מאריך באמרו העומדת לגדל ביצים שהוא שלשה תיבות הי' מקצר שלא היה צריך למתני שלשה תיבות שנולדה בי"ט אפיק תלת ועייל תלת ולא היה מאריך ושפיר פריך ונפליגו בתרוייהו:

שם ובי"ט שחל להיות אחר השבת עסקינן ומשום הכנה וכו' ואף דמסיק דגם בשאר יום טוב אסורה משום גזירה יום טוב אחר השבת וא"כ מה הכריחו לומר שבי"ט אחר השבת עסקינן וכבר נתתי טעם לזה במשנתינו עיין עליו:

ועוד נלע"ד דמהר"ם שי"ף הקשה לפמ"ש התוס' בד"ה והי' ביום וכו' דאם אין יו"ט מכין לשבת ק"ו שאין שבת מכין לי"ט א"כ יש רבותא יותר באיסור ביצה בשבת מבי"ט א"כ הוה להתנא למתני ביצה שנולדה בשבת דג"כ לא תאכל ואנן במשנתינו כתבתי דיו"ט הוא רבותא יותר דסעודת שבת כתיב בקרא בהדיא דבעי הכנה אבל ביו"ט אמרינן רק מסברא שגם סעודת יו"ט חשיבה ובעי הכנה ואמנם אמינא אפילו יהיבנא דשבת הוא רבותא יותר אעפ"כ תנא שנולדה בי"ט לפי שאגב אורחא קמ"ל דדוקא נולדה הא במעי אמה שריא וכדמסיק כאן וזה שמעינן ממשנתינו דתנן נולדה ולא תנא רבותא יותר השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים מכלל דאלו באמת שריין וכ"ז שמעינן בי"ט אבל אי הוה נקט שבת דבשבת לא משכחת במעי אמה שהרי אסור לשחטה בשבת לא הוה שמעינן דבמעי אמה שריין לכך נקט יום טוב אלא דלכאורה אין זה רבותא דמהי תיתי לאסור במעי אמן אי משום גזירה אטו נולדה הרי נולדה גופא הוא רק גזירה משום יו"ט אחר שבת ופשיטא דלא גזרינן גזירה לגזרה ולכן קאמר רבה דמשנתינו בי"ט אחר שבת עסקינן ושפיר הי' מקום לגזור במעי אמן אטו נולד' ושפיר איצטרך לאשמעי' דלא גזרינן:

ולולא דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש בכונת רבה דאמר בי"ט שחל אחר השבת עסקינן והוא ע"פ שכתבו התוס' במסכת פסחים דף נ"ח ע"ב בד"ה באלו חל בשני בשבת וכו' דגם כשהיו מקדשין ע"פ ראיה אעפ"כ נזהרו בלא בד"ו פסח ובחידושי שם בפסחים כתבתי שגם רש"י אף שחולק בקבועת הפסח מ"מ מודה בקביעת ראש השנה יע"ש א"כ לפי הכלל דלא אד"ו ראש לא משכחת בר"ה וסוכות ושמיני עצרת שיהיו אחר השבת ולא שייך למיגזר בהו גזירה משום י"ט אחר השבת וראוי להיות ביצה שנולדה בר"ה ובסוכות מותרת לפי טעמא דהכנה ומה דאמרינן לקמן דף ד' ע"ב אתמר שני י"ט של ר"ה רב ושמואל דאמרי תרוייהו נולדה בזה אסורה בזה:

לרב דאית ליה מוקצה משכחת לה בעומדת לגדל ביצים ולשמואל דלית ליה מוקצה אולי אית ליה טעמא דפירות הנושרין או משקין שזבו אבל טעמא דהכנה לא שייכא בר"ה ובסוכות וא"כ אפשר שזהו כונת רבה הכא בי"ט שחל להיות אחר השבת עסקינן ואין רצונו שחל באמת אחר שבה:

אלא רצונו בי"ט שחל לפעמים אחר שבת ששייך הכנה ולכן אפילו חל באמצע השבוע גזרינן אטו אחר השבת לאפוקי ר"ה וסוכות ושמיני עצרת שאי אפשר להם להיות חל אחר השבת ביצה שנולדה בהם שריא אלא דלפי זה לא שייכא ביצה בכל יו"ט רק בפסח ושבועות והי' להתנא להקדים בבא דהשוחט חיה ועוף הנוהג בכל י"ט ואי משום שרצה להסמיך בבא דשאור לבבא דביצה כדי להורות ששאור איידי דביצה שייכא כאן מטעם שכתבתי במשנתינו שנדע שגם ביצה היא לגמרי מקולי ב"ש ועיין בדברינו במשנותינו:

אכתי הי' לו לסדר כך השוחט חיה וכו' ביצה וכו' שאור וכו' וג"כ הוה ידעינן דשאור שייכא לביצה:

למה הקדים ביצה שאינו נוהג בכל י"ט:

להשוחט שנוהג בכל יו"ט ואמנם בזה נוכל לומר דרבה לטעמיה דסבר הכנה דאורייתא והקדים ביצה ושאר שהם של תורה להשוחט שהוא גזירה דרבנן וכמ"ש במשנתינו ועפ"ז הונח לנו מה שנתקשו המפרשים דמה יענה רב נחמן להך ברייתא דבסמוך השוחט תרנגולת ומצא ביצים גמורות וכו' דדייקינן מינה דוקא מצא בה הא נולדה אסורה במ"מ אי בעומדת לגדל ביצים איך משכחת שישחטנה בי"ט ואם שחטה לצורך חול' המסוכן אכתי איך הביצה מותרת והרי בין התרנגולת ובין הביצה שבה הכל מוקצים הם ואם ואם התרנגולת מותרת להחולה אכתי הביצה שמצא בה מוקצה היא ואם גם הביצה צריכה לחול' פשיטא שאפילו ביצה שנולדה מותרת לצורך חולה המסוכן ואי מיירי בתרנגול' העומדת לאכיל' א"ש מה אריא מצא בה אפי' נולדה שרי לר"נ דהרי רב נחמן לית ליה לא הכנה ולא פירות הנושרין ולא משקין שזבו מדלא מוקי משנתינו בהכי:

ולפמ"ש נראה דגם ר"נ ס"ל הכנה אלא שס"ל דהכנה לאו דאורייתא וכיון דהכנה לא שייך רק בפסח ושבועות הי' לו להקדים בבא דהשוחט דשייכא בכל י"ט דלדידיה גם ביצה היא רק מדרבנן אסורה משום הכנה ולכך לא מוקי משנתינו בעומד' לאכיל' רק בעומדת לגדל ביצים ומשו' מוקצה דשייך בכל הי"ט:

אבל הברייתא שפיר מוקי בעומדת לאכילה ומשום הכנה ובי"ט של פסח או עצרת ומ"ש לקמן כולהו להו כרבה לא אמרי הכנה לית להו היינו הכנה דאורייתא לית להו:

אלא דמסתפינא לומר דבר חדש דלרבה תהי' ביצה שנולדה בר"ה וסוכות מותרת. ולא מצינו דבר זה בדברי שום אחד מהפוסקים ולכן נלע"ד דגזרו יום טוב של ראש השנה ושל סוכות אטו יום טוב של פסח ועצרת וא"ת תינח אם היה אפשר להו להיות אחר השבת אבל כיון שא"א להו שיחולו כי אם באמצע השבוע שבזה בפסח ועצרת גופי' הוא רק גזירה ואנן ניקום ונגזר גזירה לגזירה יש לומר כמו דאמרינן לקמן באוקימתא דר"י ור"י דנולדה חדא גזירה ה"נ כאן כשגזרו על י"ט סתם גזרו וממילא גם ר"ה וסוכות בכלל הגזירה ועוד נלע"ד דע"כ לא כתבו התוס' שם בפסחי' בזמן המקדש היו מקפידי' על הקביעות אלא לענין תרי בבי בהדי הדדי כמבואר שם בדבריהם והיינו שלא יהי' יו"הכ ושבת סמוכים יחד ולכן לפי דבריהם היו מקפידי' שלא יהי' פסח חל בשני בשבת שאז יבוא יו"הכ בע"ש:

ולכן נזהרו שלא יהי' ר"ה לא ביום ד' ולא ביום ו' אבל שיהי' ר"ה ביום ראשון בשבוע שאז הקפידא רק בשביל ערבה שלא תחול בשבת ע"ז לא היו מקפידים בזמן שהיו מקדשין ע"פ ראויי' לאיים עבור זה על העדים ואף שמשמע בדברי התוס' דף מ"ג ע"ב בד"ה לא איקלע שהיו מקפידים יותר על ערבה מעל תקיעה. מ"מ לא היו מקפידים כמו על יו"הכ ושבת ולכן כשהיו העדים עומדים על דבריהם היו מקדשין תשרי אף ביום א' בשבת:

ושפיר שייך גם בר"ה וסוכות הכנה דביצה:

שם דאמר רבה מאי דכתיב וכו' התוס' במס' עירובין דף ל"ח ע"ב נסתפקו אם גרסינן דתניא ור"ת מחק הגרסא דתניא והתוס' קיימו הגרסא וכתבו ואין להקשות מן הברייתא לר' יוחנן דלית ליה הכנה לקמן דף ד' וכו'. ולכאורה קשה למה הוקשה להם דוקא מר"י ולא הקשו מהא דבסמוך דאמרי' כולהו כרבה לא אמרי הכנ' לית להו ונראה דבשלמא במה דאמר הכנה לית להו היינו גזירת הכנה שנגזור בי"ט דעלמא אטו י"ט הסמוך לשבת לית להו ולכן לא רצו לאוקמי משום הכנה דא"כ לא מתוקמה אלא ביו"ט אחר שבת:

אבל שפיר אית להו הברייתא דאין י"ט מכין לשבת ואין שבת מכין לי"ט אבל ר"י לקמן שאמר נולדה בזה מותרת בזה והרי ר"י אית ליה גזירת משקין שזבו כדבסמוך וא"כ על כרחך ביומה אסורה ואם אית ליה הכנה איך היא מותרת למחר והא אין שבת וי"ט מכינים זה לזה ועיין לקמן דף ד' ע"א בתוס' ד"ה אלא בהכנה דרבה וכו':

שם אלא מעתה י"ט דעלמא תשתרי ואע"ג דרבה באמת אמר ביום טוב שחל להיות אחר השבת עסקינן וא"כ מנ"ל לאביי דאוסר כלל ביום טוב דעלמא ודלמא באמת ביום טוב דעלמא שרי ובשעה מקובצת ראיתי שמעשים בכל יום אקשי לי' שמעשים בכל יום לאסור ביצה שנולדה ביו"ט שאינו אחר השבת ובעיני יפלא דא"כ למה לא קשיא לר"נ ממעשים בכל יום ונלע"ד דזה כוונת רש"י שפירש כאן דרבה יליף מכאן דמוקצה דאורייתא וא"כ כיון דב"ה ילפי מכאן הכנה ממילא ס"ל מוקצה אפי' מן התורה וב"ש כיון דלא דרשי הך קרא כלל אפילו להכנה ממילא לא דרשי מיני' מוקצה ולפ"ז אי אפשר להפך המשנה דמגביהין עצמות וקליפין כר"נ דאמר אנו אין לנו אלא ב"ה כר"ש דלרבה אי אפשר לומר כן דהרי ב"ה אסרי מוקצה מן התורה ואף שיש לחלק בין מוקצה שלא הי' בעולם לעצמות וקליפין מ"מ כיון שעכ"פ לב"ה יש מוקצה שאסור מן התורה ויש למוקצה עיקר מן התורה ולב"ש אין שום רמז למוקצה מן התורה איך שוב בשום מוקצה בית שמאי מחמירין וב"ה מקילין וכיון שהמשנה נשאר על מכונה וב"ש לקולא וב"ה לחומרא א"כ קשה על תנא למה שנה משנתינו בעומדת לאכילה דלא שייך רק בי"ט אחר השבת הרי יותר הי' לו למיתני פלוגתייהו בעומדת לגדל דשייך בכל יו"ט וב"ש לקולא וב"ה לחומרא ונתני באמת היא וביצתה:

ואפי' אם נרצה ליישב משנתינו כאן דסמך עצמו על שכבר שנה פלוגתייהו במוקצה במס' שבת במשנ' דמגביהין עצמות וכו':

אכתי במס' עדיות למה נקט קולי ב"ש וחומרי ב"ה בביצה שנולדה והיינו בעומדת לאכילה מדלא קתני היא וביצתה יותר הוה למתני בתרנגולת העומדת לגדל דשייכא בכל ימים טובים וב"ש לקולא בתרנגולת ובביצת' וב"ה לחומרא ולמימר דבנולד גם ב"ש אוסרין אי אפשר לומר כן לרבה דהרי כולהו כר"נ לא אמרי אמרינן בסמוך שהוא משום קושיין ואי הוה ס"ל יש מקום לחלק בין מוקצה לנולד א"כ נימא דגם ב"ה לית להו הכנה כלל כדלית לי' לב"ש ופלוגתייהו בעומדת לגדל הכל כאוקימתא דר"נ והא דלא פליגי גם בתרנגולת היינו משום דלא סתם תנא גבי יו"ט כר"י אלא בנולד דקורה שנשברה היינו נולד א"ו מדלא אמרי כר"ן משום קושיין גם אינהו אינן מחלקין בין מוקצה לנולד וא"כ הדק"ל למה לא אחז התנא בעדיות בעומדת לגדל ונתני היא וביצתה א"ו דגם ביצה זו ששנינו ג"כ שייך בכל י"ט אפי' אינו סמוך לשבת ג"כ ב"ה אוסרין ורבה דאמר לעולם בתרנגולת העומדת לאכילה היינו גם בעומדת לאכילה ובכל