צל"ח ביצה מו

וגם בזה מסיק שם שאינו דומה לאוכל נפש אבל בהנאת רגלים ודאי אינו כאוכל נפש וב"ה שהתירו הוא מטעם מתוך והא דלא הביא כאן משנה דלקמן משום דלב"ש כבר ביארתי שאין ראיה משם והוצרך להביא ללמוד מדין הוצאה לכך מסיים גם בדברי ב"ה מדבריו בהוצאה:

שם משנה לא אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתן וכו' הדבר צריך טעם דמה ענין הרמתן שיש בו שני טעמים לאיסו' אחד משום מתקן שע"י כן הותר באכילה ויש בו משום מכה בפטיש שהוא גמר התיקון וטעם שני משום שאסו' להקדיש גזירה שמא יכתוב כמו במקח וממכ' וכמבוא' שני טעמים הללו ברמב"ם פרק כ"ג מהלכות שבת ועיין שם במ"מ הלכה י"ד אבל למה יהי' להוליכם לכהן ואי משום שמוציא מרשותו לרשות הכהן קשה למה יגרע מנתינת מתנה שמותר מה שהוא לצורך י"ט ובהדיא שנינו לקמן במשנה סוף פרקין משלחין בהמה חיה ועוף וכו' ועיין במג"א סימן ש"ו ס"ק ט"ו והנלע"ד דבתרומה שייך בנתינת' לכהן איסו' הקדיש דהרי יכול לשאול עליה קודם שבאה ליד כהן אבל אחר שבאה ליד כהן שוב אינו יכול להיות מיתשל עלה כמפורש בנדרים דף נ"ט ע"א וא"כ ע"י נתינתה לכהן אז נגמר ההקדש שיהיה שוב לחלוטין תרומה דלא מצי שוב לאתשולי עלה ולפיכך אסרו להוליכה לכהן וכ"ז בתרומה אבל במתנות לא שייך שום הקדש שהרי הם חולין ובחלה אף שגם היא קודש כמו תרומה וג"כ שייך בה דמצי למתשל עלה כמו על תרומה מ"מ כיון שהתירה להפרישה בי"ט שזה עיקר הקדושה ואיך יאסרו הנתינה ואפשר שזה נכלל בכלל תשובתן של ב"ה אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתן וביום טוב ודאי טעם איסור הפרשת תרומה הוא משום אין מקדשין דטעם השני שהזכיר הרמב"ם בהלכות שבת משום מתקן לא שייך ביום טוב דבאוכל נפש מותר בי"ט כל המלאכות וכמו שביארתי לעיל דף י' ע"ב בשם הרלב"ח וא"כ כשם שהרמתה אסור משום מקדיש כך הליכתה לכהן ג"כ אסור משום מקדיש תאמר במתנות שזכאי בהרמתן ואיך נאמר שהליכתה יהיה אסור:

וע''פי הוצעה זו נוכל לומר דבית שמאי ובית הלל לשטתייהו דפליגי אם יש שאלה בהקדש עיין ריש פרק ה' דנזיר ובב"ב דק"כ ע"ב דב"ש סברי אין שאלה בהקדש וב"ה סברי יש שאלה בהקדש ועיין ברשב"ם שם במס' דהה"ד בתרומו' ומעשרו' כל הקדוש במוצא שפתיויעו"ש ואם כן לב"ה שפי' נתתי טעם איסור הולכתן לכהן משום מקדיש שאז נגמר ההקדש שאף שכבר הפרישו וקרא עליו שם תרומה עדיין הי' לאתשולי ולהפקיע קדושתו ועתה שמשלחו לכהן שוב הוא מוחלטו נשאר קודש וב"ש לשטתייהו דסברי אין שאל' בהקדש ואם כן כיון שכבר נקרא עליו שם תרומה שוב לא ניתוסף בו שום כח הקדש ע"י נתינתה לכהן כדי שתאמר שאיסור הולכתה לכהן הוא משום מקדיש וע"כ הטעם הוא משו' למקח וממכר שמוציא מרשותו לרשות חבירו ואף שמותר לשלוח מנות ביום טוב סובר בית שמאי דשאני מנות דודאי עיקר השליחות הוא משום שמחת יום טוב ואפי' בזה החמירו בית שמאי שאין שולחין אלא מנות שהוא דבר המוכן ואין דרך להניחו למחר עיין בסוף פרקין במשנה אבל שילוח תרומה עיקר שליחתה הוא לקיים מצות נתינתה ואינו ניכר שכו שכוונתו לשמחת יום טוב ודומה לנותן מתנה דבר שאינו עקרו לשמחת יום טוב לכך נאסר שילוח תרומה א"כ הה"ד למתנו' שג"כ יש בהם מצות נתינה לכהן ואינו ניכר שהוא לשי"ט ולכן גם כן אין מוליכין:

ונוכל ע"פ דברינו אלה ליתן טעם למה ששנינו בפ"ד דמס' דמאי משנה ד' מ' שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי ולמעשר עני של ודאי לא יטל' בשבת ואם היו כהן או עני למודים לאכול אצלו יבואו ויאכלו ובלבד שיודיעם והנה צריך טעם מה הפר' בין השילוח לכהן לביתו או אם הכהן בא ואוכל אותם כאן. ולדרכנו נכון שהרי איסו' אין בה רק משום מקדיש שעד עתה הי' יכול לאתשולי ועכשיו שוב הוא מוחלט בהקדשו וזה שייך כשנשאר בעין אבל אם הכהן אוכלו בביתו תכף בשע' שנוטלו איך כאן שייכות שאלה כלל ואין כאן תוס' קדושה כלל ויען כי משנה ההיא לא מוכרעת היא אם בית שמאי היא או ב"ה ע"ש בפי' הר"ש ועיין כאן במהרש"א וטעם זה שנתתי שייך אם ב"ה היא אבל אם בית שמאי היא בל"ה ניחא דכשאוכל כאן בביתו ניכר שעושה כן לעונג שבת ובי"ט לשמחת יום טוב ולא גרע משילוח מנות לבית שמאי:

ואמנם לכאור' הך משנ' דדמאי היא תיובתא על פירושי דלפי פירושי אם כן תינח אם הך משנ' כב"ש היא אבל אם היא כב"ה למה יהי' אסור להוליך מעשר עני אפי' לביתו של כהן כיון שכבר קרא עליו שם מע"ש והותר הכרי ואין בו משום מתקן ומשום מקדיש לא שייך במעשר עני דמה קדושה יש בו ובשלמא תרומה היא קודש שאסורה לזרים ומעשר ראשון הרי יש בו תרומת מעשר שהוא קודש ומע"ש הוא קודש אבל מעשר עני אין בו שום קדושה כלל ואומר אני והרי כבר הבאתי דברי הרלב"ח דבי"ט לא שייך לאסור משום מתקן באוכל נפש ולא שייך רק טעם משום מקדיש א"כ למה יהי' אסור ביום טוב לפרוש מעשר עני מתחילה אפ' לא קרא לו שם מאתמול שהרי לא שייך בו שום קדושה ועל כרחך צריך אתה לומר כיון שברוב מעשרות שייך קדושה דהיינו מעשר ראשון שיש בתוכו תרומת מעשר ומעשר שני הוא קודש ונגזרו על הפרשת המעשרות סתם וממילא גם מעשר עני בכלל אף אני אומר לענין הליכתה לכהן כיון שמעשר עני הי' בכלל גזירות שבות דאין מגביהין תרומות ומעשרות נשארה בכללן גם לענין נתינתה לכהן. והנה כל דברינו האומרים הוא לפי השוני במשנתינו אמרו ג"ש וכו' וב"ה השיבו לא אם אמרתם וכו' אבל לדברי ר' יוסי בסוגיא דגמרא שב"ה אמרו ג"ש וכו' ובית שמאי השיבו לא אם אמרתם וכו' לא יתכנו דברינו הנ"ל לומר דאזלי לשטתייהו בפלוגתא דיש שאלה להקדש שהרי אדרב' נהפוך הוא הוא וב"ה תלו טעם האיסור האיסור של הליכה באיסור ההרמה ונלע"ד דגם לר' יוסי נוכל לומר דאזלי לשטתייהו דהרי יש בידינו לומר טעם איסור הליכתן משום חשד שיחשדוהו שתרם אותם היום ואף דגם גוף ההרמ' אינה רק משום שבות מצינו כיוצא בזה שאפי' באיסור שבות חששו לחשדה ובהמ' בזוג שבצואר' אסור משום דפסדי דאזיל לחינגא והרי חינגא גופא אינו אלא משום שבות ועיין בדברינו לעיל דף ט' ע"א בסוגיא דסולם ואם כן שפיר תלוי טעם איסור הליכתן לכהן באיסור הרמתן ומעתה שפיר נוכל לומר ב"ש וב"ה לשטתייהו דב"ש אמרו לקמן בסוף פרקין אין משלחין ביום טוב אלא מנות והא ודאי דחלה ומתנות ותרומה הישראל נותנין לכהן כמות שהן ואם כן לבית שמאי כל הרואה ששולח לכהן ידעו שמתנות וחלה ותרומה שולח ויחשדו שהרים היום התרומה אבל במתנות ליכא חשדא שהרי אף הרמתן מותר ובחלה היכי שנילוש' מאתמול ובחלת ארץ ישראל שודאי אסור להפריש ביום טוב אף על פי כן השילוח מותר שהרואה אף שיאמר שהפריש היום יאמר שנילושה היום ושפיר השיבו בית שמאי מה למתנות שכן זכאי בהרמתן תאמרו בתרומה וכו' וב"ה לשטתייהו דאמרי לקמן משלחין יינות שמנים וסלתות וכו' ואם כן אין כאן שום חשד שהרוא' יאמר שדרך מתנה הוא שולח ואף שעק' תרומה ורובא היא תבואה והרי לקמן במשנה קאמר אבל לא תבואה צ"ל דרבי יוסי סובר כר' שמעון שם דמתיר גם תבואה ולכך לב"ה אין איסור הרמתן שייך לאסור השילוח לכן שפיר אמרו כשם שמשלחין מתנות כך משלחין גם תרומה וע"פ מה שעלה בידינו דרבי יוסי ודאי סובר כר"ש לקמן הרווחנו לעמוד על דעת רבינו הרי"ף שפסק לקמן כר"ש ותמה עליו הרא"ש וכן המגיד משנה כפ"ה מהל' יום טוב על ששביק תנא קמא ופסק כר"ש ולדברינו ניחא דכיון דהלכה כר' יוסי כאן כמבואר בגמרא הלכה כר"ש:

ולפי מ"ש התוס' בד"ה אין מוליכין וכו' בשם הירושלמי דהך מוליכין שהתירו ב"ה היינו שיבוא הכהן לביתו ויאכלם שם ובית שמאי גם את זה אסרי ג"כ ניחא למימר דאזלי לשטתייהו לעיל בדף ט' ע"א בשמעתא דסולם דב"ש אית להו דר"י אמר רב דכל שאסרו מפני מראית עין אפי' בחדרי חדרים אסו' וב"ה ליתלהו דר"י ולכך אמרו ב"ה כש' שמוליכין א' המתנות כך מוליכין את התרומ' דכיון שהכהן בא לביתו לאוכל התרומה שם ליכא חשדא וב"ה לשטתייהו ולכן אמרו תאמרו בתרומה שאינו זכאי בהרמתן ואיכא חשדא שיאמרו שהרים היום וכיון דאיכא חשדא ברשות הרבים גם בחדרי חדרי' אסור:

שם גמרא אמר רבא מי קתני וכו' ולעולם שחיטתן מאמש ויש לדקדק דהרי הך שהורמו דמשנתינו גם על חלה קאי וחלת ארץ ישראל לכל הפוסקים אם נילושה מעיו"ט אסור להפריש' ביו"ט ובית שמאי ובית הלל בא"י היו ועל כרחנו שהורמו מהיום דגבי חלה מיירי שגם נילושה היום ואפ"ה אסרי בית שמאי הולכתה לכהן וצריכין אנו לומר דאף דאסרו בחלה אפי' נילושה היום אפ"ה במתנות כשנשחטו היום מודים בית שמאי דמותר להוליך לכהן לכהן והדב' יפלא למה יחמי' בחלה לענין זה יותר מבמתנות. הן אמת דלשט' רש"י לעיל דף ט"ע בד"ה גלגל עיסה וכו' דפירש טעמא דרבה שהתיר להפרי' חלה היינו משום שלא גזרו על תרומ' עיסה יע"ש א"כ אפי' חלת א"י סובר רבה דיכול להפריש ביום טוב אפי' שנילושה מעי"ט א"כ איכא למימר דרב' כאן בשטת רבה רבו קאי וגם הורמו דחלה היינו שהורמ' היום אבל נילוש' מעי"ט ובהא אסרי ב"ש אבל בנילוש' היום גם ב"ש שרו כמו במתנו' וכ"ז לשטת רש"י אבל לשטת הרא"ש לעיל דעד כאן לא שרי רבה אלא בחלת ח"ל אבל בחלת א"י גם רבה מודה דאם נילושה מעי"ט דאין מפרישין ממנה חלה בי"ט א"כ ע"כ ב"ש בחלה אסרי אפי' נילושה היום וצריך טעם מה מותר יש בהולכה לכהן בחלה יותר מבמתנות וצריך לומר שחלה כיון שהיא נקראת תרומה היא בכלל אין מגביהין תרומות בי"ט ולב"ש גם ההולכה לכאן הוא בכלל וממילא הי' הכל בכלל בין נילושה מעי"ט ובין נילושה בי"ט אלא שהתירו הפרשת חלה בנילושה בי"ט כדי לתקן עיסתו מ"מ ההולכה לכהן נשאר בכלל הגזירה וכן משמעות דברי רש"י במשנה בד"ה אין מוליכין וכו' תיקן עיסתו התירו לו ולא יותר יע"ש ברש"י ומדכתב רש"י לתקן עיסתו התירו לו ולא כתב שעל תיקון עיסתו לא גזרו מכלל שמן הסתם הי' ממילא בכלל הגזירה אלא שהתירו תיקון עיסתו ולא הולכתו לכהן:

רש"י ד"ה הלכה כר"י ואליבא דב"ה דאפי' תרומה נמי מותר להוליך. ולכאורה דברי רש"י הם ללא צורך דפשיטא דמה שאמר הלכה כר"י היינו אליבא דב"ה דאטו עד עתה לא ידענו שהלכה כב"ה נגד ב"ש אבל באמת דבר גדול דבר רש"י בזה דבפ"ד דדמאי משנה ד' שנינו סתם משנה זה לשונה ע' שקרא שם לתרומת מעשר וכו' לא יטלם בשבת וכו' וכתב הר"ש דאליבא דר' יהודה ואליבא דאחרים דבתרומה גם ב"ה אוסרים להוליכה אתי' הך משנה כב"ה דהך לא יטלם היינו לא יתנם לכהן אבל אליבא דר' יוסי דבתרומה ג"כ שרו ב"ה אז אתי' הך מתניתין דדמאי כב"ש ע"ש בפי' הר"ש ולפ"ז הי' מקום לומר דלפי דברי ר' יוסי הלכה כב"ש וכאשר באמת איתא בספר קול הרמ"ז שם במסכת דמאי דהלכה כב"ש ולאפוקי זה כתב רש"י דהלכה כר"י ואליבא דב"ה והדבר מוכרח כאן בסוגיא דאם נימא דלר' יוסי הלכה כב"ש א"כ אין שום נ"מ לדינא במה שהלכה כר"י דהרי לר' יהודה ולאחרים אתיא סתם משנה דדמאי אף דב"ה מתירין אפי' תרומה מ"מ הרי לר' יוסי הלכה כב''ש וא"כ לכל הני תלתא תנאי דהיינו ר' יוסי ור"י ואחרים לכולהו תרומה אסור להוליך וחל' ומתנות מותר למוליך ולענין מאי קאמר שמואל הלכה כר' יוסי ובאמת אני תמה על הרמ"ז שרצה לפסוק כב"ס וצריך לומר דסברת הרמ"ז הוא דאולי שמואל לא ס"ל הלכה כסתם משנה ושפיר פסק כר' יוסי ואליבא דב"ה אבל לדידן דקיי"ל כר' יוחנן דהלכה כסתם משנה א"כ הלכה כב"ש זה הנלע"ד דע' הרמ"ז אבל באמת אין זה נכון ובכל הש"ס אם איזה אמורא פסק נגד איזה סתם משנה ולא מצינו אחד מהאמוראים חולק עליו אין להרהר אחר