צל"ח ביצה מז

הכרעת האמורא ולא משגחנן בסתם משנה ובזה הונח לי דברי מרן הבי' יוסף בסי' תק"ו שכתב בפ"ק דביצה תנן בש"א אין מוליכין וכו' ואיפסקא הלכתא בגמ' כר' יוסי דאמר לא נחלקו על המתנו' שמוליכין לא נחלקו אלא על התרומ' שבש"א אין מוליכין ובה"א מוליכין וידוע דהלכה כב"ה ומשמע דאפילו תרומה שהורמה מאמש שרו ב"ה להוליך וחלה ומתנות דשרי לכ"ע להוליך בהורמו מאמש נמי שרי להוליך דהא במתני' שרו ב"ה אפי' בהורמו מאמש וכ' אמרינן בברייתא דר"י או' שלא נחלקו במתנו' שמוליכין משמע בגונא דמתני' דשרו ב"ה אפי' בהורמו מאמש אמרי' דכ"ע מודו בי' וכ''פ הרמב"ם בפ"ד שאפי' בתרומה ומעשר שהפרישן מאמש מותר להוליכן לכהן בי"ט ואצ"ל חלה ומתנו' וכן נראה שהוא דעת הפוסקים וכו' עכ"ל הב"י ותמה עליו הדרישה וכי מה הוצרך להביא ראי' מדברי הרמב"ם ודברי הפוסקים במה שמבוא' בפירוש בגמרא דהלכא כר' יוסי ומותר אפי' תרומה וק"ו סלה ומתנות עיין דרישה ועיין ביש"ש כאן וגם עוד יש לתמוה על הב"י שכתב דכי אמרינן בברייתא דר"י אומר שלא נחלקו במתנות משמע כגוונא דמתני' וכו' למה לו להביא ממשמעות והרי בפי' התירו ב"ה תרומה וכבר כתב הב"י דתרומה היינו אפי' הופרשה מאמש ולפמ"ש ניחא שאף שכתב הב"י וידוע דהלכה כב"ה הוא מדעתו הכריע כן אבל אכתי יש לבעל דין מקום לחלוק שאף שבכל מקום הלכה כב"ה כאן הלכה כב"ש שהרי סתם לנו התנא במס' דמאי כב"ש בתרומה ולכן בתר הב"י בחלה ומתנות דרך ערווש שהרי לר' יוסי גם ב"ש מתירין בחלה ומתנות ומשמע שבגוונא דחלה ומתנות שבמשנה ששרו ב"ה והיינו אפי' בהורמו מאמש בזה אמר ר' יוסי דכ''ע מודו דמוליכיןנ ולכך בתרומ' הביא ראי' מדברי' הרמב"ם ומיתר הפוסקים לפי שמדברי הגמרא אין ראי' מוחלטת וכנ"ל:

תוס' ד"ה אין מוליכין דברי התוס' הללו נאחזים בסבך קצת וצריכין ביאור וכבר דברו מזה המהרש"א ומהר"ם והא ודאי שהתוס' כאן אינם סוברים פירושו של הר"ש בפירוש המשנה שם במס' דמאי ואנחנו כאן נבא' ההפר' שבין הר"ש להתוס' כי הר"ש בפירושו סובר כי מה שמפור' כאן בסוגיא הולכה לכהן היינו ודאי אפי' להוליך לביתו של כהן ואמנם מה ששנינו במשנה שם במס' דמאי דבעינן שכהן יאכלם כאן בביתו של ישראל ואף גם זה דוקא בלימודין היינו בדברים שאסור להוליך אפ"ה מותר שיאכל' כהן בביתו של ישראל בעל המתנות ולפי פי' זה על כרחנו מיירי מתניתין דהתם במה שאסור להוליך ולכן כתב הר"ש דלר' יהודה ולאחרים ב"ש וב"ה שוים שאסור להוליך תרומה והתירו שם במשנה שיאכלם הכהן בביתו של ישרא' אתי' כב"ש שהרי אין ביניהם שום מחלוק' בתרומ' אבל לר' יוסי דב"ה מתירים בתרומה אפי' להוליך לביתו של כהן אי אפשר למתניתין דהת' לאוקמי כב"ה כלל וע"כ כב"ש אתיא וכן מפורש שם בפירוש הר"ש ואמנם דעת התוס' שמה ששנינו שם במס' דמאי שאם היו כהנים למודי' אצלו יבואו ויאכלו היינו מה ששנינו כאן היתר הולכה לכהן לב"ה ופירשה המשנה דאין הותר להוליך לביתו אבל מה שהתירו ב"ה להוליך היינו שיאכל הכהן כהן ושורש דברי התוס' כאן הם כך דתחלה אמרו דמה ששנינו שם לא ישלם אין הכוונה שאסורים בטלטול ושיהיו נחשבים מוקצ' דילפינן היא היינו שבת מהוא דהיינו י"ט והרי חזינן שאפי' לא אמרו הטלטול אלא הנתינה לכהן אסרו אבל הטלטול מותר א"כ גם שם בשבת אין הפירוש לא יטלם שלא יטלטלם רק הפירוש שלא יטלם כדי ליתנם לכהן והוא דהיינו י"ט שהוא משנתינו כאן דמיירי בי"ט ששנינו שב"ה מתירין להוליך ילפינן מהיא שהיא משנה דדמאי שמיירי בשבת וילפינן שלא להוליך ממש מתירין ב"ה רק מתירין להאכילם לכהן כאן וב"ש שאסרו להוליך היינו אפי' להאכילם כאן לכהן ומעתה לפ"ז לר' יהודה ולאחרים דבתרומה לא נחלקו ב"ש וב"ה ולכ"ע אסור היינו שאסור אפי' להאכילו לכהן הרגיל בביתו של ישראל א"כ משנה דדמאי שהתירו בתרומה להאכיל לכהן הרגיל היא דלא כב"ש ודלא כב"ה אבל לר' יוסי אתיא משנה דהתם כב"ה וע"כ משנה דדמאי היא כר' יוסי ולא כר' יהודה ולא כאחרים א"כ קשיא סתמא אסתמא דכאן סתם רבי משנתינו דלא כר' יוסי ושם סתם כר' יוסי ואם נימא דמשנה דדמאי סתם רבי בין לר' יוסי ובין לר"י ולאחרי' ואמנם ר"י ואחרים עם ר' יוסי בהא פליגי דר"י ואחרים סברי דפלוגתא דב"ש וב"ה היא בהולכה ממש לבית הכהן אבל להאכיל לכהן הרגיל כאן אינו בכלל איסור ההולכה ומותר בין לב"ש ובין לב"ה בכל הדברים בין בתרומה ובין בחלה ומתנות ור' יוסי סבר דמה שהתירו ב"ה להוליך היינו להאכיל לכהן כאן אבל להוליך לביתו של כהן אפי' לב"ה הכל אסור וא"כ מה ששנינו במס' דמאי ההיתר להאכיל תרומה לכהן הרגיל אתי שפיר לכל הני תלתא תנאי דהיינו ר' יוסי ור"י ואחרים אלא דלר' יוסי אתיא כב"ה ולר"י ואחרים אתיא כב"ש וכב"ה ואמנם פירות הנושרין מפירוש זה כיון דב"ש וב"ה הלכה כב"ה ולב"ה אין שום מחלוקת בתרומ' בין הני תלתא תנאי דלכולהו להאכיל לכהן הרגיל מותר בתרומה ולהוליך לכהן לביתו אסור ומחלוקתם הוא רק בחלה ומתנות ור' יוסי לחומר' דלר"י לא הותר רק להאכיל לכהן הרגיל ולר' יהוד' ואחרי' התירו ב"ה להוליך לביתו של כהן ואולי לאפוקי מפירוש זה בא רש"י בד"ה הלכה כר"י וכו' ואפי' נמי מותר להוליך ועיין לעיל מדברינו שנתקשינו מה חידש לנו רש"י בזה ולפמ"ש ניחא דהרי יש לפרש דהלכה כר' יוסי היינו לחומרא דאפי' חלה ומתנות אינו מותר רק להאכיל לכהן הרגיל אבל לא להוליך לביתו של כהן וכפי פירושינו הנ"ל ולכן בא רש"י לפרש כי לא כן הוא אבל אדרבה הלכה כר"י היינו לקולא דאפי' תרומה נמי מותר להוליך והדין עמו כי אי אפשר לפירושינו הנזכר להתקיים כלל דתינח בדברי שמואל דאמר סתם הלכה כר"י איכא לפרש דעל חלה ומתנו' קאי ולהחמיר אבל מה נאמר אחר זה בעובדא דרבי טובי' ברי' דר"ג דהוה גרבא דחמרא דתרומה ושאל לרב יוסף מה לאמטויי לכהן ונז' והשיב לו הכי אמר שמואל הלכה כר"י ולפי פירושינו מה נ"מ בתרומ' אם הלכה כר"י או לא הא ודאי שא"א לפירושנו להתקיים ועל כרחנו צריכין אנו לומר דלפי דברי התוספת כאן ע"כ משנה דמס' דמאי אתיא רק כר' יוסי:

ואמנם כל הדוחק הזה אנו מוכרחים ע"פי שטת הירושלמי שם במס' דמאי שהביאו התוס' דילפינן הוא מההיא וההיא מהוא ושבת ויום טוב שוים בדין אבל אם נימא דיש חילוק בין שבת ויום טוב אזי דרך מרווח לפנינו ולהוליך שבסוגא זו היינו להוליך ממש לביתו של כהן ובזה נחלקו רבי יוסי עם רבי יהודה ואחרים ולר' יוסי אפי' בתרומה התירו ב"ה להוליך ממש לביתו של כהן וכ"ז ביום טוב אבל בשבת כ"ע מודים שאסור להוליך לביתו של כהן תרומה אבל גם בשבת מותר להאכיל לכהן הרגיל לאכול אצל ישראל בביתו של ישראל ואתיא הך עובדא דר"ט ברי' דר"נ כפשטא ביום טוב והורה לו רב יוסף דהלכה כר' יוסי ומותר ביום טוב להוליך תרומה לביתו של כהן. ועפי"ז עמדנו על דעת רבינו הגדול הרמב"ם שבפ' ך"ג מהל' שבת הלכה ט"ז כתיב מי שקרא שם וכו' לא יטלם בשבת וכו' ואם היו כהן או עני למודים לאכול אצלו יבואו ויאכלו וכו' ובפ"ד מהל' יום טוב הל' ך"ו כתב אף על פי שאין מגביהין תרומו' ומעשרו' ביום טוב אם היו לו תרומות ומעשרו' שהגביהן מעי"ט ה"ז מוליכין לכהן ביום טוב ואצ"ל חלה וזרוע לחיים וקיבה שמוליכן לכהן ביו"ט ודברי רבינו נראה כמזכה שטרא לבי תרי שממ"נ אם סובר כפירוש הר"ש אם כן נדחית משנ' דדמאי מהלכתא שהרי הלכה כרבי יוסי ולמה כתב בהל' שבת שאם היו כהן או עני למודי' וכו' והרי אפי' להוליך לביתם מותר ואם סובר כפירוש התוס' א"כ למה כתב בהל' יום טוב שמוליכן לכהן ביום טוב והוה לי' לבאר דלא לביתם ממש רק להאכילם בבית בעליו לכהן ועני הלמודים לאכול אצלו וכבר נתקשה בהם בספר ש"ה בהל'. יום טוב שם ונשאר בקושיא ולפי דברינו ניחא דהרמב"ם לא ניחא למימר דרבי סתם במס' דמאי כרבי יוסי ובמסכת ביצה כר' יהודה ואחרים אשר הוכרחנו לפירושן של התו' ואם כן על כרחנו לפרש כפירושינו הנ"ל דלהירושלמי רבי יוסי להחמי' בא וכיון דע"פי סוגיא דבבלי בעובדא דר' טוביה ברי' דר"נ מוכח דאי אפשר לפרש כפירושינו הנ"ל אם כן ע"כ הבבלי פליג על הירושלמי וסובר שדוקא בשבת אסור להוליך לבית הכהן ובעינן דוקא שיבאו ויאכלו בבית ישראל אבל ביום טוב מותר להוליך ממש לביתו של כהן ולכך העתיק בהל' שבת המשנ' דמס' דמאי ובהל' יום טוב פסק כר' יוסי:

דף י"ג ע"א הא רבי הא ריב"י יש לדקדק דאטו מ' הקשה ברייתות או משניות אהדדי דמשני הא רבי והא ר' יוסי והלא לא מצינו בשום משנה או ברייתא שאמרו שהתרומ' זכאי בהרמתה אבל הגמרא הקשה על רבא שאמר מוללין וכו' א"כ מצינו שזכאי בהרמתן ואנן תנן אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתן וה"ל לשנויי הא מני ריב"י היא אבל מה דאמר הא רבי אינו מדוקדק ואיזה ברייתא או משנה דמוקים כרבי והנלע"ד דלעיל דף ט' רמו אהדדי הך דהשוחט והך דתריסין דכאן משמע דב"ש בשמחת יו"ט לקולא וכאן משמע דב"ה בשי"ט לקולא ומשני מוחלפת השטה ונחלקו שם רש"י ור"ת איזה מהן מחליף ולרש"י במסקנא נשאר ב"ש לקול' בשי"ט וב"ה לחומרא ולר"ת נהפוך הוא וב"ה בשי"ט לקולא ועכ"פ בין למר ובין למר מחלוקת ב"ש וב"ה הוא בשי"ט אם לקולא ואם לחומרא ואם אין הכרע בין פירש"י לפירוש ר"ת א"כ אנן לא מסיימי מי המקיל ומי מחמיר ורבא דאמר כאן מוללין מלילות ביו"ט ופירש"י כיון דבשבת ליכא רק איסור דרבנן ביו"ט לא גזור ויש בידינו לומר הטעם משום שמחת יו"ט ולפי"ז היינו למאן דמקיל בשי"ט אבל למאן דמחמיר באמת אין מוללין מולילות ולפי"ז איכא למימר דמאן דקאמר בתרומה אינו זכאי בהרמתן איהו סובר בשי"ט לחומרא ואין מוללין ולכך אמר שאינו זכאי בהרמתן אלא דכיון דלר' יהודה ואחרים ב"ה אמרו שאינו זכאי בהרמתן ולר' יוסי ב''ש אמרו שאינו זכאי בהרמתן וכיון דעל כרחנו חד מנייהו סובר בשי"ט לקולא וממ"נ קשיא על רבא אי ב"ה בשי"ט לקולא ואפ"ה אמרו במשנתינו שתרומה אינו זכאי בהרמתן מכלל שס"ל דלמלול מלילות לא מהני הי"ט אף שמהני בשאר דברים וקשיא על רבא מדברי ר' יהודה ואחרים דהיינו משנתינו ושם ב"ש בשי"ט לקולא קשיא על רבא מדברי ר' יוסי בברייתא דב"ש אמרו לא אם אמרתם במתנות וכו' תאמרו בתרומה שאינו זכאי בהרמתן הרי דאף מאן דאית לי' שי"ט לקולא אפ"ה אין מוללין מלילות בי"ט. וע"ז משני הא רבי וכו' ונאחז דרך משל שטת רש"י דב"ש בשי"ט לקולא וקאמר הא רבי דהיינו משנתינו דב"ה אמרו בתרומה שאינו זכאי בהרמתן אבל ב"ש לכך ילפי מתנות מתרומה לפי שהם לשטתייהו דאזלי בשי"ט לקולא ועוללין מלילות ביום טוב וזכאי בהרמתן רבי היא והא היינו ר' יוסי דברייתא דב"ש אמרו שאינו זכאי בהרמתן אף דב"ש בשי"ט לקולא ר"י בר יהודה ולכך אף שעוללין ביו"ט אפ"ה אינו זכאי בהרמתן ולשטת ר"ת דב"ה בשי"ט לקולא יש לפרש הא רבי היינו ברייתא דר' יוסי והא ר"י ב"י היינו משנתינו ולפ"מ שפירשו התוס' הא רבי דלרבי אינו זכאי בהרמת' א"כ לשטת ר"ת הא רבי היינו משנתינו וכנ"ל ובלימוד הישיבה הארכתי דר' יהודה ואחרים עם ר' יוסי פליגי בפלוגתא דרש"י ור"ת בסוגיא דמוחלפת השטה דר"י ואחרים קיימי בשטת רש"י דב"ש בשי"ט לקולא וב"ה לחומרא ולב"ש מוללין ביו"ט וגם תרומה זכאי בהרמתן ושפיר השוו מתנות לתרומה וב"ה לשטתייהו דאזלי בשי"ט לחומרא ואין מוללין מלילות ביו"ט ולכך שפיר השיבו לא אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתן ור' יוסי סובר כשטת ר"ת וב"ה סברי בשי"ט לקולא וא"כ מוללין מלילות בי"ט ונמצא גם תרומה זכאי בהרמתה כשם שזכאי במתנות ולכך שפיר ילפי תרומה ממתנות כשם שמוליכין מתנות כך מוליכין תרומה וב"ש לשטתייהו דסברי בשמחת י"ט לחומרא ואין מוללין מלילות ביום טוב ולא משכחת תרומה שיהיה זכאי בהרמתה ושפיר השיבו תאמרו בתרומה שאינו זכאי בהרמתה:

שם לימא מסייע וכו' מאי לאו ר' יוסי ב"י היא ולכאורה קשה ודלמא מיירי שהכניסן לעשות מהן כרי ונמלך עליהן למוללן שגם ר"י ב"י מודה דטבלן כדאמרינן לעיל דלר"י ב"י נמי משכחת וכו' וצריך לומר שעיקר כוונת הלימא מסייע דאי בהכניסן לעשות מהן כרי א"כ מאי אריא תלתן אפי' שבלים נמי כדפסיק דאי רבי מאי אריא וכו' ועיין בדברינו בסמוך ועיין