צל"ח ביצה לד

אבל צידה דלית בה לתא דאורייתא בי"ט ולומר שיחשדו שיצוד מחר ג"כ למ"ד אמרינן הואיל ומקלעי אורחין וכו' אין כאן איסור תורה ואפי' למ"ד דלא אמרינן הואיל ומקלעי אורחין ג"כ ניחא דמה' תיתי יחשבו שיצוד לצורך מחר כיון שיכול לצוד לצורך היום וא"כ כיון שאין כאן שום חשד בדבר שיש בו לתא דאורייתא לכך לא חיישינן אפי' ברה"ר למראית עין משא"כ הטחת גגו כשאין שם גשמים אין בהטחת הגג שום צורך היום ובודאי יחשדו שעושה לצורך מחר ולכן אפי' אמרינן הואיל והותר בנין לצורך וכו' היינו כשיש בו צורך היום קצת אבל כשאין בו צורך היום כלל הוא איסור תורה כמ"ש התוס' לקמן דף י"ב ע"א בד"ה ה"ג רש"י וכו' ולכן הוצרך לומר דשובכו מוכיח עליו:

ואמנם לשטת הפוסקים דקצירה וטחינה וגם צידה הכל אסור מן התורה בי"ט ועיין ביש"ש ריש פרק אין צדין ואם כן הדק"ל מדוע התירו ב"ה ולא חיישי למראית עין שיאמרו לצוד גדולים הוא צריך ויתבאר בדברינו לקמן ועיין לעיל דף ג' ע"א בתוס' בד"ה גזירה בסוף הדבור מ"ש בשם הירושלמי ועיין בחידושינו שם:

שם תנאי היא וכו' ויש לדקדק אכתי מי הכריחו לומר דברה"י ד"ה מות' ודלמא ב"ש ס"ל כר"א ור"ש ואף אם ר"ח ס"ל דהלכה כת"ק מ"מ מי הכריחו לומר דב"ש לא ס"ל כת"ק דנראה דל"ק דרב חנן דייק במשנתינו דתנן הסולם בה' הידיע' דהיינו של שובך ובדפירש רש"י במשנתינו ומכלל דבשל עלי' לא פליגי כלל ואי ס"ד דב"ש אית להו דר' יהודה אמר רב א"כ ב"ש אסרי ברה"י כל הסולמות אפי' של שובך וק"ו של עלי' ואי ס"ד דב"ה לית להו דרב יהודה א"כ מתירים ב"ה ברה"י אפי' של עלי' וא"כ פליגי ב"ש וב"ה גם בשל עליה ברה"י ולמה נקט במשנתינו הסולם הידוע וכיון דרב חנן לית ליה דרב יהודה מוכרח הוא לו' דגם ב"ש לית להו דרב יהודה ומתירים ברה"י כל הסולמות שם איכא דאמרי וכו':

ויש לדקדק באיזה סברא פליגי הני תרי לישני דרחב"א ועוד קשה במה דמקשה לימא רב דאמר כב"ש משני תנאי היא ולפ"ז על כרחך רב ס"ל דאפי' ברה"ר מותר וא"כ ודאי ס"ל לרב סברא דשובכו מוכיח עליו ואיך פליג רב חנן על רב בהך סברא דשובכו מוכיח עליו והרי בזה אין לו סיוע משום תנא דאף דהך תנא דשחטו בחמה וכו' לית ליה מה דאמר רב דכל שאסרו מפני מ"ע אסו' בחדרי חדרים אכתי אין זה הכרח לומר דב"ה דוקא ברה"י מתירין והרי איכא למימר דאפי' ברה"ר ליכא מ"ע כלל משום דשובכו מוכיח עליו והנלע"ד דהך איכא דאמרי אזיל בשיטת הירושלמי שהבאתי לעיל בדף ג' ע"א בדברי התוס' שם דצידה אסורה בי"ט מן התורה וא"כ יש כאן חשש שיאמרו לצוד גדולים הוא עולה בסולם ומה מהני לזה ששובכו מוכיח עליו ולכן ע"כ ב"ה לא התירו רק ברה"י ולית להו דרב אבל רב ס"ל דצידה אינה אסורה בי"ט מן התורה ולית ליה הך דירושלמי ולכן אין כאן חשש מראית עין דצידה אפילו ברה"ר וכמו שביארתי לעיל בסמוך ואין כאן רק חשש שיאמרו להטיח גג הוא צריך ולזה מהני הסברא דשובכו מוכיח עליו ומעתה כיון דהך דינא דירושלמי רשב"ל אמרו וכן חזקי' יכול רב חנן לחלוק על רב בזה ומעתה גם מה שהקשיתו לעיל דהני פוסקים דס"ל צידה אסור מן התורה איך התירו בית הלל ולא חיישי למראית עין דצידה גם כן ניחא דאינהו סברי כאיכא דאמרי ורב חנן לית ליה דרב ומוקי פלוגתייהו דב"ש וב"ה ברה"י ולית להו הך דרב ואמנם קשה כיון דצידה אסורה מן התורה למה תנן במשנתינו בש"א אין מוליכין וכו' והלא אף אם הסולם עומד במקומו העלי' על הסולם ראוי לאסור שהרי הרואה יאמר לצוד גדולים הוא צריך. ובזה יש מקום לומר לרבותא דב"ה תני שאפי' להוליכו שיש לחוש לכפילא לחשש צידה וחשש הטחת גגו אעפ"כ התירו. אלא דקשה איך מסיימו ב"ש אבל מכהו וכו' והלא העליה על הסולם אסור ולאיזה צורך יטהו ואף דמיירי ברה"י הלא ב"ש אית להו דרב דגם בחדרי חדרים אסור ולכן נלע"ד דכיון שהסולם עומד במקומו וכן ההטי' מחלון לחלון כל זה הוא זמן מועט ותכף הוא לוקח בידו היונים ויורד ואם כן הרואה אותו עולה רואהו מסתמא תכף בירדו ויונים קטנים בידו אבל המוליך משובך לשובך הרואה לא ילך אחריו ולא יראה מה לקח אי נמי כיון דעיקר החשש היא שהרואה יחשוד אותו שהיא רשע ומחלל יום טוב וכיון שההטי' הוא זהירות גדולה שנזכר אפילו בטלטול הסולם ביום טוב שלא לטלטלו לגמרי ממילא לא יחשדו אותו שיחלל יום טוב:

עוד נלע"ד ליישב הא דפליג רב חנן על רב במה דסובר רב דשובכו מוכיח עליו דייק כן ממשנתינו עפ"מ שכתבתי בשם הרב המאירי דמדלא תנן במשנתינו וב"ה מתירים אף להחזיר מכלל דמודו ב"ה שאסור להחזיר ומעתה אי ס"ד דטעמיה דב"ה משום דשובכו מוכיח עליו א"כ ליכא שום מראית עין ולמה אסרו להחזיר א"ו דלית להו לב"ה שוככו מוכיח עליו והא דהתירו היינו משום דלית להו הא דרב וברה"י התירו וא"ת אכתי כיון דלית להו הא דרב ולא חששו ברה"י למראית עין א"כ שוב הדק"ל למה אסרו להחזיר ונראה דזה הכריחו לרבינו הגדול בפ"ה מהל' י"ט לומר דודאי גם רב חנן אית ליה הא דרב בשאר מקומות וכאן שהתירו היינו משום שמחת י"ט ולכן ההחזרה דלית בי' משום שי"ט אסרו גם ברה"י והא דהקשה בגמרא לימא רב דאמר כב"ש והרי איכא למימר דרב מודה כאן משום שי"ט היינו משום דרב אמר כל מקום שאסרו חכמים מפני מ"ע וכו' א"כ כללא כייל שבכל מקום הדין כן ואי כאן יש חילוק בין רה"י לרה"ר משום שי"ט א"כ לא ה"ל למימר כלל מלא בזה ובזה מתורץ ג"כ קושיית המג"א בסי' ש"א סקנ"ו שהביא שם מ"ש הב"י בשם התוס' לחלק דבכל מקום שאסרו מפני שיחשדוהו על איסור דאורייתא אסור אפי' בחדרי חדרים אבל מה שאסרו ברה"ר מפני חשדא של איסור דרבנן שפיר יש להתיר בחדרי חדרים והקשה א"כ למה לא משני במסכת שבת דף ס"ד ע"ב כן ולפמ"ש ניחא דאף שכתבו התוס' כן להלכה אבל רב ודאי בכל גווני אוסר שהרי כללא כייל כל מקום שאסרו וכו' ושם במסכת שבת על רב הקשה כן ואף דקאמר כאן תנאי היא והרי ת"ק דר"א ור"ש קאמר שוטחן וכו' א"כ אפי' במקום דלא שייך משום שי"ט התיר נראה דודאי הוא כן ואמנם רב חנן הכריע לחלק בין מקום דאיכא משום שי"ט הכריע כת"ק ובמקום דליכא שי''ט הכריע כר"א ור"ש אלא דקשיא א"כ ללישנא קמא דסבר גם רב חנן דטעמי' דב"ה משום שובכו מוכיח עליו קשה למה אסור להחזיר אבל באמת לא קשיא מידי דלפ"ע שביארתי במשנתינו דלל"ק דייק רב חנן מה דתני במשנתינו הסולם בה"י הידיעה של שובך ולמעוטי של סולם וכתבתי דלפ"ז נסתר הוכחת הרב המאירי והתירו ב"ה באמת גם לחזור ושפיר מפרש הטעם משום דשובכו מוכיח עליו משא"כ לל"ב דמיירי ברה"י ומשום דלית לי' ומותר אפי' של עלי' לא דייק כלל כנ"ל ואז נשאר הוכחת הרב המאירי וכאשר מפורש הכל כדברינו במשנתינו:

ולענין פסק הלכה פסקו הרי"ף והרא"ש כל"ק דר"ח משום דבדרבנן אזלינן לקולא עיין ברא"ש בשם הגאונים ואף דגם ל''ב הוא לקולא להתיר לב"ה ברה"י אפי' של עלי' דכיון דלא ס"ל לב"ה הא דרב יהודה אמר רב אבל באמרו גם לל"ק כיון דב"ש דלית להו שובכו מוכיח עליו ואפ"ה מתירים ברה"י אם כן מתירים גם בשל עליו וממילא גם ב"ה מתירים על כל פנים ברה"י בשל עלי' כי היכי דלא נחמרי ב"ה יותר מב"ש ואף דלא שייך בזה נחשבים גבי קולי ב"ש וכו' משום דאיכא למימר כי איתשל לענין רה"י איתשל ובשל שובך מ"מ גם מצד הסברא מהי תיתי נימא דב"ה מחמירין ועוד כיון דרב חנן לא רצה לאוקמי ב"ש כר"י א"ר משום דלא ס"ל הא דרב ודאי דלא מוקי ב"ה כרב ולפי זה לתרי לישני דר"ח מותר ברה"י של עלי' והיינו דלא כר' חייא לקמן דס"ל דר' יהודה לפרש בא וכ"ע סבירי להו דבשל עלי' לכ"ע אסור וצריך לומר דר"ח כבני ר"ח סבר דר' יהודה לחלוק בא ואמנם גם לבני ר"ח לא אתי שפיר דלדידהו עכ"פ לת"ק פליגי בשל עלי' ולרב חנן לא פליגי דהרי ברה"י לכ"ע מותר וברה"ר גם ב"ה לא שרי אלא מטעם שובכו מוכיח עליו ואמנם לל"ב שפיר פליגי גם בשל עליה ברה"י דלב"ה גם של עליה מותר כיון דלית להו הא דרב ולב"ש הכל אסור דלל"ב לא אמרינן שובכו מוכיח עליו אפי' לב"ה ק"ו לב"ש ואולי היינו טעמא של הרמב"ם דפסק כל"ב משום דלל"ק לא מצינן כלל לפרושי ברייתא דלקמן לא לר' חייא ולא לבני ר"ח ואמנם להרמב"ם דס"ל בפרק ך"ו מהל' שבת הל' ז' דסולם של עלי' אין עליו תורת כלי ואסור משום מוקצה אין מלשונות של רב חנן שום הכרע לשל עלי' דאיכא למימר דבלא"ה אסור משום מוקצה אפילו בטלטול ועיין לעיל דף ח' ע"א בתוס' בד"ה אר"י ל"ש וכו' אם מותר לטלטל מוקצה משום אוכל נפש בשביל שמחת יום טוב ואין כאן מקום להאריך בזה ונראה דל"ק דרב חנן שפיר אתי כר' חייא דרב יהודא לפרש בא ועל פלוגתייהו דב"ש וב"ה קאי דלל"ק פלוגתייהו ברה"ר ובזה קאמר בד"א בשל שובך אבל בשל עלי' ד"ה אסור דברה"ר עיקר ההיתר של ב"ה משום דשובכו מוכיח עליו וזה לא שייך בשל עליה:

רש"י ד"ה אין מוליכין את הסולם קס"ד סולם המיוחד לכך וכו' עיין מהרש"א שנתקשה בלשון ס"ד שהרי האמת כן הוא וגם סיום דברי רש"י וטעמא דב"ש וכו' דאסרי אף על פי וכו' לשמחת יום טוב הוא שפת יתר ודי אם הי' מפרש משום גזירה להטיח גגו שהוא עיק' ואמנם לפ"מ שביארתי בסוגיית הגמרא דלישנא קמא דרב חנן דייק במשנתינו הסולם בה"י הידיעה דהיינו סולם המיוחד לשובך ולישנא בתרא דר"ח לא דייק כן ותופס רש"י עיקר כל"ב לכן קאמר על סברת ל"ק קס"ד ומזה ראי' דרש"י קאי בשטת הרמב"ם שפסק כל"ב ומה שסיים רש"י וטעמא דב"ש מפרש בגמרא קאי על ל"ב דר"ח והיה קשה לרש"י דקאמר בל"ב דב"ש אית להו דר"י אמ' רב למה תלה דברי ב"ש בדברי ר"י א"ר כיון דפליגי בזה תנאי הוה ליה למימר דב"ש אית להו דר"א ור"ש דאסרי אפילו שלא כנגד העם ולתרץ זה נראה כשטת הרמב"ם בפ"ה מהל' יום טוב דאף דב"ה דמתירין כאן ברה"י שפיר אית להו דגם בחדרי חדרים אסור אלא שכאן התירו משו' שי"ט ועיין לעיל במה שבארנו בדברי הגמרא דעכ"פ רק אפי' משום שי"ט אינו מתיר דהרי רב כללא כייל כל מקום שאסרו וכו' ואם כן לא הוה מצי למימר טעמייהו דב"ש דס"ל כר"א ור"ש דהרי אפש' דר"א ור"ש גופיהו מודים כאן לדברי ב"ה להתיר משום שי"ט ולכן הוכרח ר"ח למימר דב"ש אית להו דר"י א"ר לאסור אפילו היכי דשייך שי"ט וזהו כוונת רש"י כאן דסיים אעפ"י שבא ליטול גוזלות לשי"ט:

ע''ב מתניתין דלא כהאי תנא:

לכאורה דמוקי פלוגתייהו ברה"י ואפ"ה אסרי ב"ש הולכה שפיר קאמר דמתני' דלא כהאי תנא אבל לל"ק דפליגי ברה"ר קשה מנ"ל דאתי' דלא כהאי תנא ודלמא האי תנא מיירי ברה"י ולכך גם ב"ש מתירין ההולכה דלית להו דר"י א"ר א"ר ופליגי בחזרה דב"ה מתירין משום דשובכו מוכיח עליו וליכא שום איסור אבל ב"ש דלית להו שובכו מוכיח ואסרי' רה"ר אפילו ההלכ' וברה"י מתירין משום שי"ט וכמו"ש הרמב"ם דמשום שי"ט מקילין בחדרי חדרים אבל להחזיר שאין כאן שי"ט חששו לדר"י א''ר וצריך לומר דמה דאמר משנתינו דלא כהאי תנא קאי אלישנא בתרי דר"ח:

ועוד נדבר מזה בדברי התו' אלא דגם לל"ב ג"כ אינו נכון דכיון דלל"ב לא נזכר כלל טעמא דשובכו מוכיח עליו ונוכל לאוקמי משנתינו בסולם של עלי' אם כן כיון דר' יהודה טעמא דת"ק מפרש דלמא ר"י על היתר החזרה קאי דמתיר ת"ק אליבא דב"ה ע"ז בא ר"י לומר בד"א בשל שובך אבל בשל עלי' ד"ה אסור היינו החזרה וכן מה דקאמר ת"ק דגם ב"ש מודים שמותר להוליכו היינו בשל שובך אבל בשל עליה פליגי ב"ש וב"ה על ההולכ' וכ"ע מודים שאסו' להחזירו ומשנתינו מיירי בשל עליה ושפיר אתיא משנתינו כתנא דברייתא ואף לפי מה דדייק בגמרא מברייתא דאיירי ת"ק בשל שובך מדתני משובך לשובך ולא תני מוליכין לשובך ואם כן גם ממשנתינו יש לדייק כן מכל מקום הרי דיוקא הדין דחוהו לקמן דלהכי תני משובך לשובך דאפי' לשובכין הרבה ומכל מקום