צל"ח ביצה לג

לו עפר מוכן או אפר ויכול לכסות הכל בקדירה אחת ה"ז יכסהו עכ"ל רבינו הרי שבשתי דקירות אפי' בעפר מוכן אסור והטעם משום טרחא שלא לצורך וק"ו בדבר שהוא ספק אם חייב בכיסוי שאסור משום שמא אינו חייב ונמצא טרחא שלא לצורך וכן מוכח מלשון ר"ז שאמר לא כוי בלבד אלא אפי' וכו' מכלל הכוי הוא יותר פשוט לאיסור משום טרחא שלא לצורך וכן כתב הלח"מ שם והקשה הלח"מ א"כ למה לי טעם חשש התרת חלבו תיפוק לי' משום טרחא ותירוץ הלח"מ דאיכא נ"מ היכי דשחט צפור סמוך לו ויכול לכסות בדקירה אחת עם דם הצפור שאז ליכא חשש טרח' כמו בנתערב דמם של חיה בדם בהמה והיה מותר לכסותו ואעפ"כ אסור משו' חשש התרת חלבו ע"ש בלח"מ ועכ"פ דברי רבא נדחים במה שהתיר אם הכין לצורך הספק ואמנם על חשש התרת חלבו אין חולק אלא דאינהו מיירי בכלאים שבזה לא שייך חשש התרת חלבו ויש נ"מ לדינא בין כוי שהוא ברי' בפ"ע ובין כוי הבא מבהמה וחי' שבזה שהוא ברי' בפ"ע ששייך בו חשש התרת חלבו אפי' שחט צפור סמוך לו ויכול לכסות בדקורה אחת ויש לו עפר מוכן אפ"ה אסור וצריך הוא לכוין ולצמצם שלא יכסה רק דם הצפור לבדו אבל בכוי הבא מצבי הבא על התישה ושחט צפור בסמוך לו ויכול לכסותו בדקירה אחת רשאי אלא שכיון שאין דבר זה מפורש בגמרא לכן גם הרמב"ם לא הביאו בפירוש ובזה גם דברי הרא"ש עולים כהוגן שלא הביא דברי רבא יהיה מזה ראי' שהרא"ש אוסר בנתערבו דמם אפי' בעפר מוכן בשני דקורות ודלא כדברי הטור בס"ס תצ"ח:

רש"י ד"ה אין מכסין אותו בי"ט וכו' ומשום אומנועי שי"ט ליכא וכו':

ולכאורה קשה הרי ב"ה לית להו שי"ט וא"כ למה ליה לרש"י למימר דבר זה ועיין לקמן בסוגיא דמוחלפת השיטה שכתבתי בתי דלמסקנא דשם גם רש"י סובר דמוחלפת האי דהשוחט וב"ה אית להו שי"ט וא"כ עולים דברי רש"י כאן כהוגן אלא דאם רש"י סובר כאן דהשוחט היא מוחלפת א"כ קשה קושיית מהר"ם מלובלין שהקשה דכי היכי בגלגל עיסה מעי"ט שפירש"י שלא גזרו על תרומת עיסה שהרי מותר לגלגלה בי"ט וכו' א"כ שחט צפור מעי"ט נמי יהי' מותר לכסותו שהרי ג"כ יכול לשחוט בי"ט ולכסות בעפר מוכן וניחא ליה למהר"ם דרבה כאן אמשנתינו קאי שאין לו עפר מוכן ועלה קתני במשנתינו ומודים שאם שחט שיחפור וכו' וע"ז קאמר רבה דהא דמודים היינו בשחט בי"ט אבל שחט מעי"ט אפי' בדיעבד אין מכסין עיין במהר"ם. ולפמש"ל דמוחלפת היינו השוחט הדק"ל שהרי גם באין לו עפר מוכן יכול לשחוט לכתחלה:

והא ליכא למימר דגם דקר נעוץ אין לו דא"כ מאי אריא ששחט מעי"ט אפי' שחט בי"ט נמי אסור לכסותו ועל עיקר פירושו של רש"י כאן נראה דדעת רש"י דאפי' לב"ה דלית להו שמחת י"ט היינו שי"ט לחוד לית ליה אבל בהצטרף שי"ט עם מצות כיסוי דם יחד ודאי שהיה מותר אלא דלפי האמת לא משכחת שניהם כאחד דקודם ששחט ליכא מצות כיסוי ואחד ששחט שוב ליכא שי"ט וכל זה לפי האמת שאין הכיסוי מעכב האכילה אבל אם היה כיסוי מעכב האכילה אז אפי' אם שחט מעי"ט אף שהיה יכול לכסות מעי"ט כיון שלא כיסה יש כאן מצות כיסוי ושי"ט והיה מותר לכסות ולכן כתב רש"י שאין כאן אמנועי שמחת י"ט:

דף ט' ע"א גלגל עיסה מעי"ט וכו' הרי"ף פסק כאבוה דשמואל והביא ראיה מלקמן דף ל"ז ע"א דאמרינן שם וה"מ פירי דטבלי מאתמול אבל פירי דטבילי האידנא כגון עיסה לאפרושי ממנה חלה וכו' ולענ"ד אין משם ראיה לפי מה שפירש"י כאן שלא גזרו על תרומת עיסה שהרי יכול לגלגלה בי"ט וכו' א"כ התם נמי פירושו ה"מ פירי דטבלי מאתמול היינו דלא משכחת להו שיהיו טבילי היום אבל בפירי דטבילי היום היינו דמשכחת לה דטבילי היום כגון עיסה לאפרושי ממנה חלה מפרשינן אפי' טביל מאתמול כגון שנילושה אתמול אפ"ה כיון דמשכחת שטביל היום לא גזרו עליה ולמה דאמרינן לקמן דף י"ג ע"א דלפעמים גם בתרומה זכאי בהרמתן החילוק בין עיסה לתרומה שתרומה רובן טבילי מאתמול כדאמרינן בדף י"ג שם משא"כ חלה רובן טבילי מהיום:

שם אין מפריש וכו' וכתב המרדכי וכיון דאין מפרישין ממנה חלה הה"ד לאפותה אסור כיון שאינו יכול לאכלה מיהו ודאי אם גלגלה ואפאה מעי"ט ולא הפריש ממנה חלה מצי לאכלה בי"ט ובלבד שיניח ממנה מעט כדי חלה כדשמואל דאמר חלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש ובש"ע סי' תק"ו ס"ג בהג"ה דחה דברי המרדכי וכתב ומותר לאפות הפת ע"י שיאכל ממנה ויפריש אח"כ חלה וכל האחרונים נלאו לעמוד על דעת המרדכי והב"ח כתב כיון שיכול להפריש בעיסה רק איסור אין מגביהין וכו' בי"ט רביע עלה מקרי אפשר למפלגה בלישה. והמג"א דחה דבריו ממשנה דפסחים כיצד מפרישין חלה בי"ט והרי גם שם יכול להפרישה בעיסה רק איסור חמץ רביע עלה יעו"ש. ולי נראה לקיים דברי המרדכי במקצת ולהכריע דודאי לאפותה כולה אסור שהרי שכול ליקח מעט מן העיסה ולשייר ולא יקרא לה שם והמות' יאפה ויאכל בי"ט וזה מעט שהשאי' למוצאי י"ט יקח מעט ממנו ויקרא לה שם חלה וכיון שיכול לעשות מקרי אפשר למפלג בלישה ואיך יהי' מותר לאפות כל העיסה משא"כ במשנה דפסחים דאי אפשר לשייר כלום מן העיסה בלי אפי' שהרי תחמץ לכך שם שפיר מחשב אי אפשר למפלג בלישה ולכך סובר שם ר"א שלא יקרא לפי שם עד שתאפה ומותר לאפות כולה בלי שום שיור ואמנם מה שמשמע מדברי המרדכי שגם לשייר מקצת העיסה ולאפות שאר כל העיסה ג' אסור שהרי סיים המרדכי שאם אפאה כבר מעי"ט מצי לאכלה בי"ט ולהניח ממנה מעט וכו' ומשמע שאם לא אפאה כבר אין לה שום תקנה על זה ודאי יש לתמוה ובזה לא שייך שום תירוץ מה שתירצו צו האחרונים הב"ח והט"ז שהרי באמת מפליג בלישה וכל מה שאופה בי"ט אוכל בי"ט בלי שום שיור ולכן נלע"ד בהכרעה זו:

שם משנה בש"א וכו' וב"ה מתירין. ראיתי בשם שיטת הרב המאירי דמדלא קתני במשנתינו וב"ה מתירין אף להחזיר כדתנן לקמן במשנה דחזרת תריסין מכלל דסובר תנא דידן דבחזרה מודה ב"ה דאסור ולא שייך כאן להתיר סופו משום תחלתו שכאן לא ימנע ההולכה בשביל מניעת החזרה שאין לו שום הפסד במניעת החזרה עיין בשער המלך דף נ"ג ע"ב שהביאו ואני אומר שאין מזה ראיה ויש בידינו לומר דב"ה מתירין אף להחזיר אלא דאם תנן וב"ה מתירין אף להחזיר ה"א דלא פליגי אלא על סוף דברי ב"ש דקאמר אבל מטהו מחלון לחלון וב"ה מתירין אף להחזיר מחלון לחלון אבל משובך לשובך אפי' ב"ה אסרי לכן לא הזכיר במשנה החזירה לב"ה וא"כ ודאי דב"ה מתירין משובך לשובך ונראה דשפיר הוכיח הרב המאירי דהרי יש לדקדק בדברי ב"ש דלא התיר מחלון לחלון אלא ההטי' וא"כ למה אמר ב"ש אין מוליכין משובך לשובך הוה ליה למימר רבותא יותר אין מוליכין סולם מחלון לחלון אבל מטהו וצריך לומר דלרבותא דב"ה קתני דב"ה מתירין אפי' משובך לשובך וא"כ על כרחך מוכח דב"ה קיימי אריש דברי ב"ש ומתירין ההולכה ואכתי ה"ל לסיים בדברי ב"ה שמתירין אף להחזיר אלא ודאי כדברי הרב המאירי שבאמת אינן מתירין להחזיר ואמנם אם דייקינן במשנתינו דתני הסולם בה' למעוטי של עלי' כדפי' רש"י במשנתינו איכא למימר דב"ה מתירים בשל שובך אף להחזיר ודלא תנן במשנתינו שמתירים אף להחזיר היינו משום דאז הוה אמרינן דהא דממעט של עלי' החזרה אבל הולכה מותר אף בשל עליה לכך לא הזכיר במשנתינו היתר החזרה וממילא הא דדייקינן איסור של עליה היינו אפי' ההולכה וכל זה לל"ק דר"ח בסוגיית הגמרא אבל לל"ב דר"ח שאין טעמו דב"ה משום שובכו מוכיח עליו רק טעמו משום דלית ליה דר"י א"ר א"כ אין חילוק בין של שובך לשל עליה ולא דייקינן כלל במשנתינו למעוטי ובכל סולמות איירי א"כ ודאי קשה למה לא תנן וב"ה מתירין אף להחזיר אלא ודאי כדברי הרב המאירי דגם ב"ה אסרי להחזיר ועיין בחידושינו בדברי הגמרא ואמנם אני אומר דאם לית להו לב"ה כלל גזירת חטאת גגו או אם לית להו ברה"י גזירת מראית העין אז מתירין אף החזרה אבל אם כדעת הרמב"ם בפ"ה מהל' י"ט דגם ב"ה אסרי ברה"ר וגם סברי דכל שאסור מפני מראית עין אסור אפי' בחדרי חדרים אלא דכאן משום שי"ט התירו ברה"י הא ודאי שהחזרה אסורה שאיזה שי"ט יש בחזירה ולהתיר סופן משום תחלתן לא שייך כאן כמ"ש בשם הרב המאירי ועיין בדברינו לקמן:

שם בגמ' דב"ש סברי שמא יאמרו להטיח גגו הנה היה מקום לפרש פלוגתא דב"ש וב"ה דפליגי בפלוגתא דר"א ורבנן במס' שבת דף כ"ה ע"א במגבן דר"א מחייב וחכמים אסרי משום שבות וכתבו שם התוס' בד"ה והרודה וכו' ומיהו תימא לר"י כיון דמותר לגבן בי"ט מן התורה אפי' באפשר מעי"ט אפי' לא יהיה מותר מדרבנן אלא בלא אפשר א"כ אם נפל ביתו בי"ט יהיה מותר לבנותו דמתוך שהותר בנין לצורך דהיינו במגבן יהיה מותר שלא לצורך ובלבד שיהיה צורך היום קצת לאכול בתוכו וכו' וי"ל דאסור מדרבנן משום עובדא דחול וכו' ומעתה לר"א ומגבן חייב משום בונה א"כ הותר בונה בי"ט לצורך אוכל נפש ושייך לומר מתוך שהותר לצורך הותר נמי שלא לצורך וא"כ אפי' הטיח גגו בי"ט אין כאן איסור תורה רק איסורא דרבנן משום עובדא דחול אבל לחכמים דסברי התם שמגבן אינו אסור בשבת רק משום שבות וסברי דזה אינו בכלל בונה א"כ לא משכחת בונה באוכל נפש ולא שייך למימר בי"ט גבי בונה מתוך שהותרה לצורך וא"כ המטיח גגו בי"ט הי' לוקה מן התורה ולפי"ז יש לפרש כאן פלוגתייהו דב"ש וב"ה דב"ש סברי כחכמים דשם וא"כ לא משכחת בונה לצורך והמטיח גגו עושה איסור תור' ולכך אוסר ברה"ר שמא יאמרו להטיח גגו הוא צריך וב"ה סברי כר"א ומשכחת בונה לצורך א"נ במגבן וגם המטיח גגו אינו עושה רק איסור דרבנן ולכך לא חשו שיאמרו להטיח גגו הוא צריך:

אלא דהא ליתא דאיך נימא דב"ש לית ליה דר"א והרי ר"א שמותי הוא ובירושלמי מקשה ב"ש ור"א אהדדי וע"ל דף ל"ד ע"ב בתוס' בד"ה ואומר מכאן אני נוטל וכו' ועוד הרי לשיטת הרי"ף בתשוב' והרמב"ם ועוד הרבה מהגאונים לא נחלקו חכמים שם על ר"א אלא במכבד ומרבץ ורודה אבל בכל הני דחשיב שם בברייתא קודם המכבד מודו חכמים שחייב חטאת. ועיין במגיד משנה פרק ח' מהלכות שבת הלכה ז' וכן משמע מפירש"י ותוס' שם ואמנ' עתה נוכל לומר דב"ש וב"ה אזלי לשטתייהו דלקמן דף י"ב ע"ב ע"א דב"ש לית להו מתוך וא"כ אף שהותר בונה לצורך לא הותר שלא לצורך והמטיח גגו היו לוקה מן התורה ולכן חיישי שהרואה יאמר להטיח גגו הוא צריך וב"ה לשטתייהו דסברי מתוך ואם כן אין בהטחת גגו איסור תורה ולכן לא חיישי לזה:

ואמנם מיאנו בגמרא לאוקמי כן משום דמה בכך שהטחת הגג עצמו הוא מדרבנן מ"מ ברה"ר עכ"פ חיישינן למראית עין אף באיסור דרבנן דהרי הבהמה אסורה לצאת בזוג משום דמחזי דאזיל לחינגא והרי חינגא עצמו לית בו איסור תורה שאיסור מקח וממכר היא רק איסור שבות ולכן הוצרכו בגמ' לפ' טעמייהו דב"ה משום דשובכו מוכיח עליו ועיין בדברינו בסמוך:

שם וב"ה סברי שובכו מוכיח עליו ויל"ד לפ"מ שהקשו התוס' בד"ה אין מוליכין תימא אפי' הכין מאתמול אית בהו משום צידה וכו' וי"ל דמיירי בקטנים שלא פרחו:

ולפי"ז אכתי למה שרי ב"ה וניחוש שהרואה יאמר שלצו' גדולי' הוא צריך ומה מהני לזה מה ששובכו מוכיח על הסולם:

ואמנם לשיטת רוב הפוסקים כל מלאכת אוכל נפש אפי' קצירה וטחינה וצידה מן התורה מותרים בי"ט רק חכמים אסרום ועיין ברבינו אשר ריש פרק אין צדין לכך לא חיישי בה שהרואין יאמרו שלצוד גדולים הוא צריך:

ואף שכתבתי לעיל בסמוך דברה"ר עצמו חיישינן למראית עין אפי' באיסור דרבנן והבאתי ראי' מאיסור בהמה בזוג שברה"ר עצמו עכ"פ לכ"א אסור מפני דמחזי דאזיל לחינגא עיין במג"א סי' ש"א סקנ"ו אף דחינגא הוא רק איסור מקח וממכר שהוא איסו' שבות נלע"ד דשאני איסו' מקח וממכר אף שהוא משום שבות יש בו לתא דאורייתא דהיינו שמא יכתוב ואם כן כשיחשדוהו דאזיל לחינגא יחשדוהו שיבוא גם לכתוב ויעשה איסור תורה