צל"ח ביצה לב

הדם הוא שמבטל הכלי מהיכנו ולכן אסור לשחוט לתוכו אבל אם הי' לו מאתמול עפר בתוך הכלי שהניחו להכלי ולא כוון להכינו א"כ העפר הוא מוקצה וכבר הכלי נתבטל מהיכנו מותר בי"ט לשחוט הכוי לתוך כלי זה ירא' זה חידוש הוא שיהי' היתר באינו מוכן ואיסור במוכן:

אכן צריכין אנו לעמוד על דעת רבינו הרא"ש שלא נתן טעם זה שאין לומ' שהרא"ש לא ס"ל טעם ביטול כלי מהיכנו לפי שרבה במס' שבת דף מ"ב ע"ב ור' יצחק שם דף מ"ג ע"ב יהבו טעמי' אחרים שם על דברי רב חסדא ורב יוסף שם הוא שנתן טעם ביטול כלי מהיכנו שהרי הרא"ש בפ' כירה סי' י"ח לא הביא רק טעם ביטול כלי מהיכנו ועוד שהרי התוס' שם בד"ה בעודן עליו כתבו דכ"ע ס"ל טעם ביטול כלי מהיכנו:

ולכן נלע"ד דכשם שכתבו התוס' לעיל בד"ה אמר ר"י ל"ש וכו' שמות' לטלטל מוקצ' לצורך אוכל נפש ושמחת י"ט יעויין בדבריהם ה"נ מותר לבטל כלי מהיכנו לצורך א"נ בי"ט ואף שכתב המג"א בסימן תק"ט סקט''ו שאף שמותר לטלטל מ"מ אסור להשתמש בו ולכן אסור לשחוט ולכסות בעפר שאינו מוכן וכן הוא במהרש"א לקמן דף ל"ג ע"א נלע"ד דבביטול כלי מהיכנו לא שייך שמשתמש בו שאפי' נוטל הכלי ומביאו למקום ששוחט הרי בשעת טלטולו עדיין הכלי לא נאסר ובשעה ששוחט והדם יורד לתוכו אז נאסר ממילא וזה מותר לצורך אוכל נפש ושי"ט ולכן הוכרח הרא"ש ליתן טעם שאין שוחטין לתוך הכלי:

ומה שתמה הפ"י על טעמו של הרא"ש דתינח שאינו יכול לשחוט לתוך הכלי משום שאין שוחטין לתוך הכלי אבל למה לא ישחוט ע"ג קרקע ויאסוף אח"כ הדם ויתנהו בתוך כלי ובאמת דבריו תמוהים שהרי הדם הוא מוקצה כמו"ש לעיל ואיך יטלטל מוקצה אחר השחיטה וכבר אינו לצורך אוכל נפש וצ"ל שס"ל כמו"ש המג"א שם בסי' תק"ט לדחות דברי הב"ח וכתב המ"א כיון דאינו יכול לשחוט משום זה אי אפשר לאכלו ומקרי לצורך א"נ אבל אני אומר שדעת הרא"ש שאף שקודם ששחט שפיר מקרי צורך א"נ היינו להתיר לעשות קודם שחיטה אבל לשחוט ולטלטל אח"כ דבר מוקצ' שוב לא מקרי צורך א"נ כיון שכבר שחט ולכן אסור לשחוט וכמו"ש הב"ח:

ובזה נלע"ד מה שהקשה השער המלך על דעת הפר"ח בי"ד סי' י"א בקו"א שהשיג הפר"ח על הבית הלל שכתב שגם לשחוט חוץ לכלי ואחר ששחט ליתן כלי לקבל הדם ג"כ אסור ופר"ח שם השיג עליו והתיר:

והקשה השער המלך דלדעת הפר"ח נשאר קושי' הרא"ש במקומו שישחוט ואחר ששחט יתן הכלי לקבל הדם שהרי אינו צריך לכסות כל הדם ויכסה בלילה הדם שבכלי ולפמ''ש אין כאן השגה דאחר שכבר שחט שוב אסור ליתן הכלי משום ביטול כלי מהיכנו ועיקר קושי' הרא"ש שקודם שישחוט יתן הכלי דאז לא איכפת כן בביטול כלי מהיכנו כיון שהוא לצורך א"נ כנ"ל:

שם משום התרת חלבו דע כי יש הפרש גדול לדינא בין שינויא דרבא דאמר א"כ דעתו לודאי ואין דעתו לספק דלפי זה אם הכינו בפירוש לכסות בו דם כוי מותר לשחוט ולכסות והדבר מפורש בגמרא שהרי רבא אמר כוי הרי הוא כצואה ופירש"י שאם הכניס עפר לכסות צואה מותר לכסות בו כוי ולטעמא דהתרת חלבו אפי' הכין בפירוש לכסות בו כוי אסור משום התרת חלבו ולכן השמיטו הרי"ף והרא"ש כל הא דלעיל משום שפסקו כרמי משום התרת חלבו וגם לא הביא שום דבר אם הוא כצואה וכל מה דאתמר עלה. ואמנם עדיין הי' להם להביא שאף שאין נ"מ לזה בדין כוי מ"מ יש נ"מ לענין צואה דלמ"ד כוי ה"ה כצוא' א"כ גם צואה הוא נקרא ספק ואם הכניס עפר לכסות דם צפור אסור לכסות בו צוא' ולמ"ד כוי אינו כצוא' א"כ צואה קרוב לודאי הוא ואם הכניס לכסו' דם צפור מותר לכסות בו צוא' וא"כ הדק"ל למה השמיטו הפוסקים הך סוגיא לגמרי וראיתי שהמג"א בסי' תצ"ח ס"ק ל"ג הרגיש בזה ולענ"ד נראה כיון דנהרבלאי ור"ז ודאי ס"ל דצוא' מיחשב ודאי ורבא לחוד הוא דסבר דצוא' הוא ספק ללישנא דאמרי לה לכן נקטינן להיתר ואפי' להך לישנא דר' יוסי ב"ח ור"ז פליגי בה וא"כ תרי ותרי נינהו דנהרבאלי ס"ל דצוא' מיחשב ודאי ורבא סבר שמיחשב ספק ור"י ב"ח ור"ז ג"כ פליגי בהא מ"מ במידי דרבנן אזלינן לקולא ובפלוגתא דאמוראי לא שייך להחמיר משום דבר שיש לו מתירין:

ובפרט לענין טלטול יש לי פלפול אם שייך דבר שיש לו מתירין ויבואר בדברינו במקום אחר ולמימר דהלכ' כרבא דבתרא הוא מלבד שאם כלל זה דהלכה כבתראי גם אביי ורבא עצמם בכלל יש בו חילוקי דעות אלא שדבר זה עצמו אם נהרבלאי המה קודם רבא אי לא לא ברירא לכן אזלינן לקולא וסתמו הפוסקים דבריהם דמן הסתם צואה כמו כל שאר צרכיו:

ובהך מלתא גופא שהכריעו כל הפוסקים כרמי בר ייבא שהטעם משום התרת חלבו לכאור' יפלא כיון דעכ"פ כל הני אמוראי שפלפלו אם כוי ה"ה כצוא' ע"כ לית להו חשש דהתר' חלבו ואיך הכריע רמי ב"י לחוד שלשה חמורי עולם ר"ז ונהרבלאי ורבא:

ולכן נלע"ד דאין כאן פלוגתא בין הני אמוראי דלעיל ובין רמי ב"י ותרי מינו כוי יש. דיש כוי שהוא ברי' בפני עצמו ויש כוי שבא מבהמה וחי' וכמבואר בחולין דף פ' ע"א וע"ש בתוס' ד"ה כוי ברי' וכו':

ובכוי שהוא ברי' והוא ספק בהמה ספק חי' בזה ודאי יש חשש התרת חלבו שהרואה יאמר שהוא חי ויתיר חלבו ועל כוי זה דיבר רמי ב"י וכ"כ התוס' שם בחולין וז"ל כוי ברי' בפ"ע הוא אמתניתין דכיסוי הדם קאי דתנן ונוהג בכוי מפני שהוא ספק ואין שוחטין אותו ביו"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו עכ"ל התוס' שם ואמנם כוי הבא מבהמה וחי' ויש לנו לדבר בו קצת פרטים ואציע הסוגיא דמס' חולין דף ע"ט ע"ב והא דתנן כוי אין שוחטין אותו בי"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו במ"ע אלימא בתיש הבא על הצבי' וילדה בין לרבנן ובין לר"א לשחט ולכסי צבי אפילו מקצת צבי אלא בצבי הבא על התישה וילדה אי לרבנן לשחט ולכסי וכו' והנה סוגיא זו קשיא דאף דסברי רבנן חוששין לזרע האב וצבי אפי' מקצת צבי מ"מ לענין חלב נמי אמרינן שור כשב ועז אפי' מקצת וא"כ חלבו אסור מן התורה ואיך נשחטנו בי"ט ונכסה ויאמר שהוא חי' גמור' ויתיר חלבו ובחידושי למס' חולין הארכתי בסוגיא זו מאד ושם כתבתי דסוגיא דחולין אזלא בשטת תחלת סוגיא דהכא דהיינו תירוצו של רבא דא"כ מוכן לודאי ולא לספק ולא ס"ל כלל חשש דהתרת חלבו ואמנם עכשיו נתתי לב שאם סתם סוגיא דהתם אזלא בשטת רבא דלא ס"ל חשש התרת חלבו ואיך פסקו כל הפוסקים כאן כרמי ב"י מפרשו הטעם משום התרת חלבו ולכן נתתי לב לקיים סוגיא דחולין וגם סוגיא דכאן בלי סתירה מסוגיא לסוגיא ואומר אני שאף שחששו חכמים להתרת חלבו לאסור השחיטה בי"ט בכוי מטעם זה היינו היכי שאחר יו"ט שוב ליכא חשש התרת חלבו אבל היכי שתמיד יש חשש התרת חלבו ואם ניחוש לזה צריכין לאסרו תמיד זה לא רצו חז"ל בשביל חשש בעלמא לאסרו לחלוטין והנה בתיש הבא על הצבי דלזרע האם כ"ע מודו דחוששין וא"כ אפי' אם נימא שגם לזרע האב חוששין עכ"פ מקצת צבי הוא וחייב בודאי בכיסוי מן התורה וא"כ חייב לברך על כיסוי ועיין בי"ד סי' כ"ח בש"ך סק"ז וכשיברך על הכיסוי נמצא שיש גם בחול חשש התרת חלבו שמי שרואה שמברך עליו יאמר שאין חוששין לזרע האב והוא חי' גמורה ויתיר חלבו וא"כ אם היו חוששין לחשש זה היינו צריכין לאסרו לגמרי דהיינו אם לא יהי' בלא"ה צפור לשחוט לברך ברכה אחת לשניהם] או לעקור הברכה ממצוה ודאי של תורה ולכן אי אפשר כאן לצאת מחשש זה והתירו גם בי"ט ושפי' קא קא' לשחוט ולכסי דמדאמ' התנא אין שוחטין אותו בי"ט מכלל דבחול שוחטין ואי חייש להתרת חלבו א"כ מ"ש חול מי"ט וכ"ז בתיש הבא על הצבי' וצבי הבא על התישה שזה חייב בכיסוי רק מספק אבל אינו מברך עליו כי שמא אין חוששין לזרע האב ואין כאן אפילו מקצת צבי וזה כששוחטו בחול אין בו שום חשש והי' ראוי לאסרו בי"ט משום חשש התרת חלבו' אבל באמת לא שייך בזה התרת חלבו כלל כי מה יאמר הטועה שהרי עכ"פ לא יטעה שום אדם לומר דאזלינן רק בתר זרע האב ולא אזלינן בתר זרע האם כלל וע"כ כשמכסין אותו משום דאזלינן בתר זרע האב שהוא צבי ק"ו דאזלינן בתר זרע האם שהיא תישה וממילא פשיטא דחלבו אסור וא"כ ליכא כאן התרת חלבו אבל יש כאן סברת רבא כיון שחיוב כיסוי של זה הוא רק מספק אמרינן א"כ מוכן לודאי וא"ע לספק ובזה אם הכינו בפירוש לשם זה מותר לשחטו בי"ט ולכסות דמו נמצא יש לנו שלשה מיני כוי ובזה שלשה דינים חלוקים זה מזה א' כוי שהוא ברי' בפ"ע ולא נולד כלל מבהמה וחיה רק הוא מין בפ"ע והוא ספק חיה ספק בהמה ויהבינן ליה חומרי שניהן טעון כיסוי כחי' וחלבו אסור כבהמה ואין מברכין על כיסוי שלו זהו שייך בו חשש התרת חלבו בי"ט ולכן אין שוחטין אותו בי"ט אפי' הכין מאתמול עפר לצורך כוי הזה מ"מ אסור משום התרת חלבו ובזה מיירי רמי ב"י כאן בביצה ואיהו מוקי הך מתניתין דכוי בכוי שהוא ברי' בפ"ע כוי השני הוא הבא מצבי הבא על התישה שזה בחול טעון כסוי בלא ברכה וחלבו אסור ואעפ"כ לא שייך בו חשש התרת חלבו כלל כיון שאמו היא תישה ממילא חלבו ודאי אסור ואמנם כיון שכיסוי שלו הוא רק מספק ולכך שייך בו בי"ט איסור מוכן ואמרינן א"כ מוכן לודאי וא"מ לספק ומזה הכוי מיירי רבא שאיהו מפרש כוי ששנינו היינו כוי כזה ובזה אם הכינו בפירוש לשם כוי הזה שוחטים אותו בי"ט ורבא ורמי אינן חלוקי' לדינא רק נחלקו בפירוש כוי ששנינו באיזה כוי מיירי וכוי השלישי זהו הבא מתיש הבא על הצבי' שזה חייב בכיסוי בודאי ומברך עליו וחלבו אסור ואעפ"כ לא חיישינן להתרת חלבו כיון שאין תקנה לחשש זה וכוי זה שוחטין אותו בי"ט ומכסין דמו באפר כירה שהרי הוא מוכן לודאי וזה ודאי חייב בכיסוי וכן פסק רש"ל ביש"ש חולין פרק אותו ואת בנו סימן ה' וכ"פ הט"ז בסי' כ"ח ס"ק ד':

ואמנם לפי מה שביארנו קיימנו לדיני אוקימתא דרבא ואוקימתא דרמי ב"י הדק"ל למה השמיטו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם האי דינא דאפר כירה מוכן לודאי ואינו מוכן לספק אך על הרי"ף לא קשיא דכיון דלא נפקי לן מידי מאוקימתא דרבא אלא לענין הנולד מצבי ותיהש והרי"ף לטעמו דלדידי' לא משכחת לי' כלל במציאות כמ"ש הרא"ש בפ' אותו ואת בנו סי' ג' שרב אלפס פוסק כריב"ל דאסר לעולם אינו מתעברת חי' מן הבהמה ולא בהמה מן החיה אבל על הרא"ש שאיהו סובר שאין הלכה בזה כריב"ל קשה למה לא הביא כאן אוקימתא דרבא וכן קשה על הרמב"ם דגם איהו לא ס"ל הא דריב"ל שהרי כתב בפ' י"ד מהלכות שחיטה הלכה ד' כלאים הבא מבהמה וחיה וכן ברי' שהוא ספק בהמה או חיה צריך לכסות ואינו מברך וכו' הרי שלדידי' יש כלאים הבא מבהמה וחי' ובפ"ג מהלכות י"ט לא הביא רק טעם דהתרת חלבו וקשה כנ"ל ואמנם דקדקתי בצחות לשונו של רבינו הגדול ששם בפי"ד מהל' שחיטה סיים וכ' השוחט לחול בשבת חייב לכסות אחר שבת וכן השוחט ספק או כלאים בי"ט מכסה דמו לאחר י"ט עכ"ל רבינו הרי שכתב כאן ספק או כלאים ובפ"ג מהלכות י"ט כתב רבינו מי שהיה לו וכו' וכן ברי' שהוא ספק אם חי' אם בהמה אין שוחטין אותו בי"ט ואם שחט לא יכסה דמו עד לערב אפי' הי' לו עפר מוכן או אחר שמא יאמר הרואה חי' ודאית היא ולפיכך כוסה דמן בי"ט ויבוא הרואה להתיר חלבו עכ"ל רבינו הרי שכתב ברי' שהיא ספק וכו' ולא הזכיר כלאים הבא מבהמה וחי' ובהלכות שחיטה הזכיר שניהם. והיינו לשם לענין איסור הכיסוי כלל גם כלאים והיינו בצבי הבא על התיש' עיין בט"ז בי"ד סכ"ח סק"ד ושם לא ביאר טעם על איסורו לכן כלל גם כלאים אבל כאן בהל' י"ט שנתן טעם משום התרת חלבו פירש דבריו דהיינו בברי' שהוא ספק אבל בכלאים לא שייך טעם התרת חלבו ואמנם בזה אינו סובר כרבא שפירש הטעם משום שאינו מוכן לספק דלרבא אם הכינו בפירוש לזה מהני ואם הי' הרמב"ם סובר כדבריו הי' מביא דין זה שהרי הוא מפורש בגמרא בדברי רבא שהרי אמר כוי ה"ה כצואה ש"מ שמהני הכנה לכוי ובזה הרמב"ם אינו סובר כוותי' דאיהו סובר כדתני ר' זירא לא כוי בלבד ודו' אלא אפי' שחט חי' ובהמה ונא ונתערבו דמן אסור לכסותן בי"ט ומיירי אפי' בעפר מוכן וכמבואר ברמב"ם שם שכתב שחט בהמה חיה ועוף בי"ט:

ונתערבו דמן לא יכסה אותו עד לערב ואם הי'