צל"ח ביצה יח

בע"המ נוכל לפרש דברי ר"ז שתאכל אגב אמה ובנמצאו בתרנגולת שחוטה מיירי וביו"ט אחר השבת ואעפ"כ מותרת אגב אמה כלומ' שהיא נחשבת כאחת מאברי'. וכן ע"פ סברת הרמב"ן שהשיב על דברי רבינו אפרים וכתב שכיון שנמצא בתרנגולת לא הועילה הגמר של אתמול לכן אינה אסורה וא"ת והלא ביו"ט יכול הוא לשחטה א"כ אפי' הועיל' לנו הגמר של אתמול זה אינה שאלה כיון שלא שחטה ונולדה שבת הכינה לפנינו ע"ש במלחמות וא"כ יש סברא לומר שאם אחר שנולדה הביצה שחט את אמה תחזור הביצה מאיסור להיתר שהרי הוברר הדבר שלא הועילה הכנת שבת שהרי סוף סוף היתה נמצאת בתרנגול' אחר השחיטה ואף אם היינו אומרים שלא תועיל ברירה ביו"ט אחר השבת שהוא איסור תורה ולא סמכינן על ברירה ע''כ ביו"ט דעלמא תהיה מותרת אם נשחטה התרנגולת אף אחר שנולדה וא"כ הי' אפשר לומר שלזה כוון ר"ז שתאכל אגב אמה. ואמנם כיון שאביי לא פירש כן דברי ר"ז מכלל שאין פירוש זה מתקבל אצל חכמי התלמוד ולכן לא נאריך בזה:

שם רב אית לי' הכנה דרבה ור"י לית לי' הכנה דרבה ויש לדקדק הרי מתחלה לא הוה קשיא ליה אלא על רב ולר' יוחנן הי' ניחא וא"כ היה סבור דתרוייהו לית להו הכנה וא"כ הי' לו לשנויי רק רב א"ל הכנה:

ונראה ע"פ מ"ש הרא"ש בסימן ז' בעגל שנולד בי"ט ולא שייך הכא טעמא דהכנה דדוקא לידת ביצה חשוב הכנה דע"י לידה הוכנה לגדל אפרוח וכו' אבל עגל וכו' ולפי הטעם שהוכנה לגדל אפרוח א"כ ביצה מתרנגולת דספנא מארעא שאינה מגדלת אפרוח כדלקמן דף ז' ע"א א"כ הרי היא כעגל ואין בהלידה שום הכנה ולפ"ז יש לומר דהמקשה סבר דכ"ע אית להו הכנה אלא דפלוגתייהו בביעא דספנא מארעא שאין בלידתה שום הכנה:

ולפיכך היה קשה לו דמ"ט דרב שאומר נולדה בזה אסורה בזה ובשלמא ביומה אסורה אי משום משקין שזבו אי משום פ"הנ ואי משום מוקצה או משום גזירה י"ט דעלמא אטו י"ט אחר השבת לכל הני אמוראי דריש מכילתין לכל מר כדאית לי' אבל למה אסורה למחר כיון שאין כאן שום הכנה אי לאו משום דסבר קדושה אחת הן ולכן הקשה דהרי רב אמר הלכה דשתי קדושות הן והתרצן כשחידש לו דטעמא דרב משום הכנה א"כ ע"כ דאיירי בביעי דדיכרא והלידה היא חשובה הכנה הוצרך לחדש דר"י לית לי' הכנה. ועיין לקמן בחידושינו דף ז' ע"א:

שם כתנאי נולדה בשבת וכו' אלמא בי"ט וכו' נלע"ד דנקיט תרוייהו לרבותא דכחה דהיתירה עפ"מ דאמר ר' יוחנן בסמוך דעצים שנשרו מן הדקל בשבת אסורים בי"ט ועל תשיבני ביצה משום דגם ביומה חזי לגמעה וכו'. והנה באמת ביצה לגמעה חי נחשב אכילה ע"י הדחק ולהכי שייך בישול אלא ע"י ישראל בביצה והבע"המ בריש מכילתין נתן טעם על איסור ביצה משום מוקצה בי"ט אף לפי הכלל שלו שכל דבר שנוהג בשבת אף בי"ט מותר מ"מ ביצה אסורה דלא שייכא כ"כ בשבת שעיקר הנאתה ע"י בישול עיין בדבריו ולפ"ז הי' מקום לומר אף שהתרנו ביצה שנולדה בי"ט בשבת שאחרי' היינו כיון שראוי' ביומה ולא התרנו אותה עד מחר לא אתי למשרי ביומה אבל איפכא נולדה בשב' איכא למימ' את מתירה למחר יטעה להתיר למחר גם הנולדה בו ביום והא דלא אכלנו ביצה זו אתמול לא מפני האיסור אלא מפני שאין ראוי' לאכילה להכי קמ"ל רבותא דאפי' נולד' בשבת מותרת בי"ט ואי הוה קמ"ל נולדה בשבת לחוד ה"א דנולדה בי"ט אסורה בשבת שאם אתה מתירה אתי לאטוינהו בי"ט למכלינהו למחר וכדטעה ההוא אושפזכני' דראב"א בסמוך קמ"ל דנולדה בי"ט מותרה עכ"פ לגמעה למחר ולא חיישינן שיטוינהו היום:

שם כתנאי וכו' וליכא למימר דכ"ע לית להו הכנה ור"י משום ר"א דאמר עדיין הוא מחלוקת הוא משום דסבר קדושה אחת הן דהרי ר"א בפירוש ס"ל שתי קדושות כמבואר לעיל דאמר רב הלכה בארבע זקנים ואליבא דר"א וכו':

שם כתנאי וכו' סוגיא זו לכאורה משונה משאר סוגיות הש"ס דבשאר סוגיות בכל מקום דפליגי אמוראי במה דפליגי תנאי דרך הגמ' להקשות לימא בתנאי וכאן הוא אומר בניחותא כתנאי ועוד כיון דע"כ ר"י משום ר"א ודאי אית לי' הכנה גם לר"י אלא דר"י כת"ק ס"ל א"כ קשה היאך רמי ר"י לעיל דף ג' ע"א דר"י אדר"י והוצרך להחליף השיטה ומה חסר לו דטעמי' דר"י דאמר תאכל בשני אבל בראשון לא לאו משום מ"שז הוא אלא משום הכנה כיון דמצינו בפירוש דר' יהודה א"ל הכנה ומ"ש התוס' כאן בד"ה רי"א וכו' הא דידי' והא דרבי' היא גופה קשיא מנ"ל לר' יוחנן דר"י לא ס"ל בהא כרבי':

והנלע"ד דמה דאמר כתנאי אין הכוונה דפליגי ממש בהך פלוגתא כי פלוגתא דהני אמוראי הוא בהכנה דרב א"ל הכנה ור"י ל"ל הכנה וממילא נחלקו אם הנולדה בזה מותרת בזה או אסור' וקאמר כתנאי דפליגי ג"כ בנולד' בז' אם מותרת בז' אבל בדין הכנה כל חד מהאמוראי מוקי הני תנאי כותי' ונציע הוצע' אח' והו' כי מה דאמרי' לעיל ברי' מכילתין והכינו את אשר יביאו חול מכין וכו' וילכו' מזה הכנ' יש לנו לדון אם היא דרשה גמורה והוא דין תורה או הוא אסמכתא בעלמא ועקר דין הכנה הוא רק מדרבנן וההכרעה לזה הוא מדגזר רבה לעיל י"ט ושבת דעלמא אטו יום טוב אחר השבת ושבת אחר יום טוב מכלל דדרשה גמורה היא דאל"כ קשה הכנה גופה גזירה דרבנן ואנן ניקו ונגזור גם ביום טוב ושבת דעלמא ובזה הונח לנו לעיל דף ב' ע"ב דבעירובין דף ל"ח ע"ב גרסי' אמר רבה התם משום הכנה דתניא והי' ביום הששי והכינו וכו' והתוס' שם מחקו הגרסא דל"ג דתניא דהרי אמרינן בריש ביצה רבה לטעמי' ואי ברייתא היא מאי קאמר לטעמיה וכו' ורש"י פירש בביצה דרבה לטעמיה דאמר מוקצה דאורייתא מהאי קרא ולא נהירא ועוד דמשמע התם דהדר בי' עכ"ל התוס' שם וביארנו לעיל דמה דקאמר לטעמי' היינו שסובר שהיא דרשה גמורה וכבר ביארתי בזה לעיל דברי רש"י:

ובזה נבוא להמכוון בשמעתין כאן דרב סובר נולד' בזה אסורה בזה וטעמי' משום הכנה דגם הלידה היא הכנה וכבר בארנו דבספנ' מארעא ליכא בהלידה שום הכנה ואמנם אם נימא דהכנה דאורייתא אם כן בביעי דדיכרא יש איסור באורייתא בנולדה בזה להיות אסורה בזה ואם כן יש לאסור גם בספנא מארעא אטו ביעי דדיכרא ולפי"ז סובר דהני תרווייהו תנאי אית להו הכנה כמו רב אלא דפלוגתייהו דהני תנאי הוא בדספנא מארעא ת"ק סבר הכנה דרבנן והך דרשה דוהי' ביום הששי והכינו הוא רק אסמכתא ולכן אין לאסור בביעי דספנא מארעא אטו ביעי דדיכרא ולכן אמר נולדה בזה מותרת בזה ור"י משום ר"א סובר דהך דרשה דוהי' ביום הששי דרשה גמורה היא והכנה דאורייתא וגזרינן ביעי דספנא מארעא אטו ביעי דדיכרא ולכן אמר עדיין היא מחלוקת זו היא סברת רב דכל הני תנאי סברי הכנה כמו רב אלא דמ"ס שהיא דאורייתא ומ"ס שהיא דרבנן ורבי יוחנן סבר דכל הני תנאי לית להו הכנה ופלוגתייהו בעומדת לגדל ביצים ות"ק לית ליה מוקצ' אלא דביום שנולד' אסורה דלא עדיפא מעומדת לאכילה שאסורה משום משקין שזבו ור"י משום ר"א לטעמייהו דר"י אית ליה מוקצה וגם ר"א א"ל מוקצ' שפירש רש"י ד"ה היא ואמה ע"ש ואם כן אף ביום שנ' אף שאינה נולד מ"מ הביצה מצד עצמה מוקצית היא שעומדת לגדל אפרוח לכן כל זמן שלא הזמינ' בפירוש לאכיל' מוקצית היא ולכן אסור' גם בשני והה"ד דאם נולד' בחול גמור' מוקצית היא לר"י כל זמן שלא הזמינה ששוב לא תעמוד לגדל אפרוח ואסור' בכל שבת ויום טוב אלא דנקיט נולדה בשבת וכו' לרבותא דת"ק דאפי' מתיר דשתי קדושת הן וגם דל"ל הכנה ומעתה לר' יוחנן לא רבי יהודה ולא רבי' ס"ל הכנה כלל ושפיר רמי לעיל דר"י אדר"י דלעיל ודאי לא מיירי בעומדת לגדל כמו שהארכתי לעיל מדהתיר' בשני ולכן ודאי מה שאסר' בראשון הוא משום משקין שזבו ובזה אין אנו צריכין למ"ש התוס' כאן דהא דידי' והא דרבי'. שם אבל לא והתני' וכו' אין מטלטלין וכו' ולכאורה יפלא דשביק לאיסור הטוי' שהוא איסור מלאכה ואחז איסור טלטול. ובשלמא לפמ"ש התוס' בדף ב' ע"ב בד"ה והי' וכו' דאף למאן דלית ליה הואיל אפ"ה מותר לבשל מן התורה מי"ט לשבת אם כן ה"ל מותר הטוי' ע"י עירוב תבשילן אבל לדעת הר"ן בפסחים דף מג וכאן בשמעתין דאם הכנה דממילא אסור ק"ו לאפות ולבשל בידים שאסור מדאוריית' מיום טוב לשבת וההיתר שלנו שסומכין על ע"ת הוא מטעם הואיל ואי מקלעי ליה אורחין חזו להו ולפי"ז דבר האסור לכל ישראל בו ביום ואינו מותר כי אם למחר לא שייך הואיל ומקלעי אורחין ואסור מן התורה לבשלו ביום טוב לצורך שבת שלמחרתו ואפילו שמה שאסור היום הוא רק מדרבנן מכל מקום כיון ששוב אי אפשר שיאכלוהו שום בן ישראל אסור מן התורה ואם כן למה נקט רב אדא איסור טלטול ושביק איסור טוי' של תורה אלא דעקר קושי' זו ליתא דע"כ לא קאמר הר"ן וסייעתי' דמדאורייתא אין צרכי שבת נעשים ביום טוב היכי דלא שייך הואיל אלא לדידן דס"ל כרבה דאית לי' מן התורה והם לא ס"ל כסברת התוס' לחלק בין הכנה דביצ' להכנ' דאפי' ובישול ואדרבה הכנה דבידים הוה ק"ו לדידהו מהכנ' דביצ' אבל כאן רב אדא דאמר מה דעתך וכו' הלכה כר' יוחנן ולר"י דלית ליה הכנ' דרבה שפיר צרכי שבת נעשי' ביום טוב ולכן לא הי' יכול לאסור מטעם הבישול דכיון דעירב ע"ת הותר לבשל מיום טוב לשבת ולכך הוצרך לאסור לו מטעם טלטול שאסור בו ביום:

אלא דהיא גופא קשיא למה יהי' לשיטה זו טלטול אסור דכיון דלשט' זו מדאוריית' צרכי שבת נעשים בי"ט א"כ כל מה שמותר לצורך בו ביום מותר לצורך מחר וכן פירש"י בפסחים דף מ"ו ע"ב בד"ה מדאורייתא וכו' דכתיב אשר יאכל לכל נפש וכו' ושבת ויום טוב חדא קדושה דתרוייהו שבת איקרי וכי היכי דמותר לבשל בו ביום מותר לבשל למחר ולקמן דף ח' ע"א בתוס' ד"ה אמר ר"י ל"ש וכו' כתבו דמוקצה אינו אסור לטלטלו ביום טוב משום אוכל נפש ושמחת יום טוב וכ"כ בדף ל"א ע"ב בד"ה אמר ר"ז וכו' מכאן יש ראי' לריצב"א שפירש דטלטול מוקצ' התירו ביום טוב משום אוכל נפש עכ"ל התוס' ואם כן למה יאסר כאן הטלטול של זו הביצ' דהרי מה שאסור לטלטל' ביום טוב לצורך י"ט הוא שפיר שהרי היא אסור באכיל' בו ביום שאכילת המוקצה לא התירו ואם כן מהי תיתי להתיר לטלטל':

אבל לצורך יום השבת של מחר שתהי' מותרת באכיל' יהי' שרי לטלטל' ביום טוב כשם שהי' מותר לטלטל מוקצ' לצורך אוכל נפש של בו ביום ה"נ מותר לצורך אוכל של יום השבת ודוחק לומר דלצורך אוכל של יום טוב התירו משום שי"ט אבל בשבת ליכא שמחה. דלמה לא יהי' עונג שבת מצוה כמו שמחת יום טוב. ומה שאמר לקמן דף ל"א ע"ב ביום טוב אמרו ולא בשבת הרי דחזינן דלא התירו בשבת משום עונג שבת שם הפירוש לעשות כן ביום השבת ופירש"י הטע' שבי"ט הותר בו אוכל נפש וא"כ בשבת הרי לא הותר בו א"נ אבל לעשות ביום טוב לצורך שבת כיון שמותר לעשות בו א"נ לצורך שבת גם הטלטול מוקצ' יהי' מותר לצורך א"נ וצ"ל כמו"ש התוס' ד"ה אלמא דבביצה לא שייך שמחת יו"ט וה"נ לא שייך בביצה עונג שבת:

ועוד נלע"ד ע"פי מ"ש המג"א בסי' תק"ט סקט"ו שאף שמותר לטלטל המוקצה לצורך אוכל נפש מכל מקום אסור להשתמש בו ואסור להסיק בעצים שנשרו מן הדקל אפי' לו עצים אחרים לבשל בהם עיין במג"א ואם כן הך טלטול דביצ' היא להשתמש בו לטוותו וזה הי' אסור בכל מוקצה אפילו לצורך א"נ של י"ט עצמו לכן אינו מותר לצורך שבת שאחריו:

רש"י ד"ה פשיטא וכו' אם בא לומר כב"ש וכו':

לא פירש רש"י שבא לומר דלא נחלקו ב"ש ובית הלל בדבר זה דבשלמא בשאר התנאית שאם אומרים כב"ש אז דרך הגמרא להקשות וכי שביק ב"ה ועביד כב"ש. אבל ר' אליעזר דרכו לפסוק כב"ש דר"א שמותי הוא וע"ל דף ל"ד ע"ב בתוס' ד"ה ואומר מ"ש בשם הירושלמי ולכן פירש"י שבא לומר כב"ש וכן בסמוך בד"ה גוזמא פירש"י שנחלק על ב"ה ועוד דאיך אפשר לומר דר"א אמר לא נחלקו ב"ש וב"ה בזה הרי לקמן קאמר ר"י משום