צל"ח ביצה יז

של הר"ן מוכח כדעת המרדכי דחמץ לא הוי דבר שיל"מ והנה עוד נפקותא הוא בין טעמא דרש"י לטעמא דר"ן ז"ל דלפי טעם של רש"י דין דבר שיל"מ שייך גם כן בתערובות מינו בשאינו מינו דעד שתאכלנו ע"י ביטל ימתין עד למחר ויאכל בלי ביטל אבל לטעמא של הר"ן לא שייך דין דבר שיל"מ באינו מינו דאף שנקראים שניהם היתר מ"מ מצד עצמותן לא הוי מינו וכן פסקינן [בש"ע סימן ק"ב] דדבר שיל"מ לא בטל דוקא אם נתערב במינו אבל בשאינו מינו גם דבר שיל"מ בטל והנה ר"א שיע"כ סובר כטעמא של רש"י דהואיל ור' אשי מתרץ לעולם ספק י"ט ספק חול והוי דבר שיש ל"מ ואפי' בדרבנן לא בטל ולכאורה מאי ענין ביטול לענין ספק ואמת רש"י מיישב זה ומפורש בד"ה אפי' כגון ביצה דגזירות פירות הנושרין היא ולא בטלי תערובתם וכי היכא דבבטולא מחמרינן בהאי טעמ' בספיקא נמי מחמרינן מהאי טעמא עכ"ל ורצונו לומר דכי היכא דבבטולא אמרינן לא בטל משום דבר שיש ל"מ מטעמא דעד שתאכלנו ע"י ביטל ימתין ויאכל בלי ביטל כמו כן אמרינן בספיקא בדבר שיש ל"מ עד שתאכלנו היום בספק איסור ימתין ויאכל בלי שום ספק בהיתר גמור וכל זה אי אמרינן טעמא של רש"י אבל אי אמרינן טעמו של הר"ן משום דהוי מינו במינו לא שייך כלל דין דבר שיש ל"מ בספק איסור שאינו מחמת תערובת דמה ענין מין במינו הא לא מטעם ביטול אייתינון עלה אלא מטעם ספק איסורא הרי מוכח דרב אשי ע"כ סובר כטעמא של רש"י דדבר שיש ל"מ לא בטל מטעם דעד שתאכלנו באיסור יאכלנו בהיתר וזה שייך גם בתערובת כנ"ל ועיין בפני יהושע שהניח זה בצ"ע ולפ"ז מתורץ נמי קושית התוס' לקמן דף כ"ט על רב אשי דמתרץ דמים ומלח לא בטלי גבי עיסה משום דהוי דשל"מ ואף דהוי בשאינו מינו ולפ"ד באמת לרב אשי ליכא לחלק בין מינו לשאינו מינו כנ"ל:

אמנם רב פפא ורב הונא בריה דר"י על כרחך פליגי בזה על רב אשי דאיתא במנחות דף ס"ח ע"ב דר"פ ור"ה בריה דר"י אכלי חדש באורתא דשיתסר נגהי שבסר קא סברי חדש בחוצה לארץ מדרבנן ולספיקא לא חיישינן והפרי חדש בסימן ק"ב מביא בשם המרדכי ריש ביצה שהקשה איך אכלי חדש בספיקא הא הוי דבר שיש לו מתירין ומסקינן דדבר שיל"מ אפי' בספיקא דרבנן אסור. ואני אומר דר"פ ור"ה בריה דר"י באמת פליגי על רב אשי בזה וסברי דטעם דבר שיש ל"מ הוא מטעם מינו במינו כטעמו של הר"ן זצ"ל וזה שייך רק בתערובת איסור דתליא במין במינו אבל בספק איסור אין לו ענין כלל למין במינו ושפיר אכלו חדש בספיקא דספיקא דרבנן לקולא ולא סבירא להו כרב אשי ולכך רב פפא באמת לא מתרץ כרב אשי בסוגיא דהכא ומתרץ תירץ אחר האי תנא דליטרא קציעות הוא. וגם רבנן דבי רב אשי סבירא להו הכי דקאמר שם בגמרא דאכלי מצפרא ולא אכלי מאורתא הואיל וס"ל חדש בח"ל דאורייתא ואמאי לא קאמ' דהוי דבר שיש ל"מ וספיקא אסו' כמו שמתרץ רב אשי הכא אלא ודאי דרבנן דבי רב אשי לא ס"ל כרב אשי רבם ולדעתי זה הוא טעם פלוגתא שבין הפוסקים לפי מה שיבואר דיש מהם דפסקי כר"א ויש מהם דפסקי כרבנן דבי רב אשי שהם בתראים יותר. ועפ"ז אמרתי לתרץ דברי הרי"ף דפסק בפ' גיד הנשה דפת שאפה עם הצלי בתנור אסור לאוכלן בכותח ואף דריחא לאו מלתא הוא מ"מ הוי דבר שיש לו מתירין דהא יוכל לאכלן בלא כותח וריחא משהו מיהו איכא ולא בטל והקשה הר"ן [בנדרי' דף נ"ב ע"א] בשם הראשונים דהא אמרינן דמה דדשיל"מ לא בטל היינו במינו אבל שלא במינו בטל. וכן מפורש בירושלמי ע"ש דקאמר תפתר באינו מינו דבטל והרי פת עם הצלי הוי אינו מינו ואיך פסק הרי"ף דאסור משום דבר שיש ל"מ ע"ש בר"ן ולפי דרכינו אתי שפיר דהרי"ף פסק כר' שהוא בתרא והרי הוכחתי דר' אשי ע"כ סובר כטעמא של רש"י דדבר שיל"מ הוי טעמו דעד שתאכלנו באיסו' יאכלנו בהיתר וגם הוכחתי דלטעם זה גם באינו מינו שייך דבר שיש ל"מ לא בטל ושפיר פסק הרי"ף כר' אשי ומעתה פקח עיניך וראה דין זה של הרשב"א וש"ע דכל שאין המתיר עתיד לבוא בודאי לא הוי דבר שיש ל"פ אם הוא מוסכם אליבא דכ"ע דהא הבאתי לעיל תירוץ על קושי' צמח צדק דנ"מ בדין של הרשב"א הוא רק לספק טריפה שנולד ביו"ט שנתערב דאי אמרינן דינו של הרשב"א בטל אף שלענין יו"ט הוי יש לו מתירין מ"מ אין המתיר עתיד לבוא בודאי אחר יו"ט משום חשש טריפה אשר רבה עליו. אך דבר זה שייך רק לטעמא של הר"ן דדשיל"מ אינו בטל משום דהוי מינו במינו דבשניהם שם היתר נקרא עליהם וא"כ בספק טריפה שנולד ביו"ט שנתערב לא שייך לומר דשם היתר נקרא עליו שיהי' מותר לאחר יו"ט מ"מ שם איסור נקרא עליו מצד ספק טריפה שיש בו ואין ההיתר עתיד לבוא בודאי ושפיר שייך דינו של הרשב"א אבל לטעמא דרש"י דדשיל"מ לא בטל מטעם שעד שתאכלנו ע"י ביטול ימתין עד למחר ויאכלנו בלי ביטול וכן בספק איסור שייך עד שתאכלנו בספק איסורא ימתין עד למחר ויאכל בלי ספק בהיתר גמור א"כ לא שייך כלל דינו של הרשב"א בספק טריפה שנולד ביו"ט שנתערב דג"כ הוי דשיל"מ ואינו בטל ואף שאין המתיר עתיד לבוא בודאי דגם אחר יו"ט יהי' בו ספק איסור טריפה מ"מ הא עכשיו יש בו שני איסורים אחד משום נולד ביו"ט ואחד משום ספק טריפה וא"כ לכך לא בטל דעד שתאכל היום ע"י ביטול בשני איסורים באיסור נולד ביו"ט ובאיסור ספק טריפה ימתין עד למחר ולא יהי' בו אלא אחד ספק טריפה אבל איסור נולד אזיל לי':

היוצא מדברים האלה דגם דינו של הרשב"א תליא בהנך טעמים של רש"י והר"ן ז"ל דלטעם הר"ן שייך דינו של הרשב"א ולטעם רש"י אין מקום לדינא של הרשב"א דאף בספק כר טריפה שנולד ביו"ט שייך דין דבר שיש לו מתירין:

ולפ"ז מתורץ קושית הש"ך דשפיר מביא הש"ע דין זה בשם יש מי שאומר הואיל והך דינא שייך רק לפי טעמא של הר"ן אבל לפי טעמו של רש"י אין מקום לדין זה:

והרי כתבתי דהרמב"ם וסיעתו דפסק דחמץ בפסח הוי דשיל"מ וגם הרי"ף דלא מחלק בין מין במינו למין בשאינו מינו סוברים כטעם רש"י ז"ל ושפיר כתב הש"ע הך דינא של הרשב"א בשם יש מי שאומר הואיל וכל הנך פוסקים גדולים חולקים על דין זה של הרשב"א כנ"ל:

ומעתה פקח עיניך וראה דאין אנו צריכין לתרוצי של הרמב"ן ז"ל דגם ר' יוחנן סובר דשיל"מ לא בטל וטעמא דר"י דחמץ בזמנו בנ"ט אף שסובר לאחר זמנו כר"ש דר"י אזיל לשיטתו דסתם ירושלמי הוא ר' יוחנן ובירושלמי שהביא הר"ן מחלק דבר שיל"מ בין מין במינו למין בשאינו מינו. וע"כ סובר ר"י דטעם שיל"מ לא בטיל הוא מטעם שכתב הר"ן דהואיל והוי מין במינו דהוי כולה היתר כנ"ל ובחמץ בפסח לא שייך לומר דהוי כולה היתר דאכתי אינן שוין בדמיונן דהרי חוזר לאיסורו לשנה הבאה ושפיר קאמר ר"י בפסחים דחמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו בנ"ט הואיל ולא הוי דבר שיש לו מתירין כדעת המרדכי:

אבל הרמב"ם פוסק כר' אשי דמתרץ דגם בספק איסור לא אמרינן ספיקא לקולא משום דב' שיש לו מתירין הואיל וסובר כטעמא של רש"י דדבר שיל"מ לא בטיל מטעם דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר לאחר זמן ודבר זה שייך גם בחמץ ושפיר פסק הרמב"ם כרב אשי:

אך עדיין אין מרפא למה שהקשיתי על דברי הרמב"ן גם לדברי קשה דהא לפמ"ש מוכח דר' יוחנן סובר דטעם לא בטל מטעם דהוי היתר בהיתר והוי מינו במינו:

ולפ"ז לר"י לא שייך לומר בספק איסור מצד עצמותיו דלאו מכח ביטול אייתינן עלה דין דבר שיל"מ וא"כ לא שייך תירוצו של רב אשי לר"י וקשה כיון שעיקר קושיא הוא לר"י איך מתרץ רב אשי תירוץ דלא שייך אליבא דר"י:

ואמרתי לתרץ דלר"י יש אוקימתא אחרת בבריית' בהך שנתערבה באלף כולן אסורים ולא צריך כלל לתירוצו של רב אשי אמנם רב אשי לעצמו אין מקום להך אוקימתא ולכך מתרץ תירוץ אחר:

דהנה העולם מקשים אמאי לא מתרץ הגמ' דהך ספיקא אסורה דתני בברייתא קאי אספק טריפה והך נתערבה באלף בסיפא חוזר וקאי דלא בטל משום דשיל"מ ועיין בכרתי ופלתי סי' ק"ב אך ז"א דדוחק גדול הוא לפרש הבריית' כך לאוקמי הכי דבריש' תני בהדי' דמיירי ביו"ט ובסיפ' מפסיק בדין טריפה ואיך חוזר בסיפא לדין יו"ט אבל אי קשיא הא קשי' דלפי מה שבארתי לעיל דעת הרשב"א וש"ע דכל שאין המתי' עתיד לבוא בודאי כגון ספק טריפה שנולד ביו"ט ונתערב לא הוי דבר שיש לו מתירין הואיל וסוף סוף אתה צריך לביטול זה מטעם ספק טריפה ולא הוי היתר בהיתר כטעמא של הר"ן הנה כל זה הוא לענין אכילה אבל האי ברייתא לא מיירי מדין אכילה כי אם מדין טלטול כמו שמפורש בברייתא ותני אין מטלטלין אותה לא לכסות בו את הכלי ולא לסמוך בו כרעי המטה ולענין טלטול שפיר י"ל דלא בטל דהוי דבר שיל"מ דהא לאחר יו"ט מותר לטלטל בלי ביטול:

והשתא יש לנו אוקימתא בברייתא דספיקא אסורה מיירי בספק טריפה שנולד ביו"ט ותני נתערבה באלף כולן אסורות בטלטול הואיל והוי דבר שיל"מ ואתי הברייתא לאשמועינן רבותא דאף לענין אכילה הוי ביטול דלא הוי דבר שיל"מ דאין המתיר עתיד לבוא משום חשש טריפה שיש בו מ"מ לענין איסור טלטול ביו"ט הוי דבר שיל"מ דהמתיר עתיד לבוא שיהי' מותר לטלטל אחר יו"ט אך ראיתי קדוש אחד מדבר אאמ"ו הגאון ז"ל בספרו צל''ח במס' פסחים דף ט' ע"ב ברש"י ד"ה תשע ציבורין דגבי איסור הנאה כשרוצה להנות ממנו הנאה שאינו מחסרו ומאבדו כגון ריח וטלטול לא שייך בי' לומר דין דבר שיש לו מתירין ואינו דומה לאכילה דגבי אכילה כיון שאכלו היום לא יאכלו למחר ושייך בי' לומר יש לו מתירין למחר דלא יוכל לאוכלו כי אם פעם אחת אבל הנאת טלטול וריח דכל יומא ויומא חזי לי' לא שייך לומר דבר שיש לו מתירין הואיל והוא מפסיד טלטול של היום:

והרי דבר זה דומה למה דפסקינן בש"ע בדבר שמתקלקל ונפסד לא אמרינן בי' דשיל"מ ולפ"ז שפיר פריך הגמ' דליכא לאוקמא הך ברייתא דאם נתערבה באלף ביום טוב ומשום איסור טלטול דגבי איסור טלטול לא שייך בי' דין דבר שיל"מ כסברת אאמ"ו הגאון ז"ל אך יש לומר דסברת אאמ"ו הגאון ז"ל שייך רק לטעמא שכתב רש"י דדבר שיש ל"מ לא בטל הוא מטעם דעד שתאכלנו היום ע"י ביטול ימתין עד למחר אבל אי אמרינן טעמא של הר"ן דדבר שיל"מ מטעם דמין במינו דשניהם שם היתר נקרא עליהם אין מקום לסברת אאמ"ו הגאון ז"ל וא"כ לטעמא של הר"ן אין אנו צריכין לתרוצי של רב אשי לאוקמי הבריית' אסורה בספק טריפה וסיפא שנתערבו באלף מיירי בספק טריפה שנולד ביו"ט ואף שלענין אכילה לא הוי דבר שיש לו מתירין מ"מ לענין טלטול הוי דשיל"מ ואסור לסמוך כרעי המטה בכל התערובות ואף שהתוס' במס' שבת דף מ"ה ע"ב כתבו דלר"י דסובר משום משקין שזבו מותר בטלטול היינו דוקא לר"ש דל"ל מוקצה אבל הבריית' אתיא כר"י ואסור בטלטול ומעתה מתורץ הכל דעל ר"י לא צריך ר' אשי לתרץ דלר"י דסובר טעמו של הר"ן בדבר שיל"מ כמו שהוכחתי לעיל א"כ בפשוט יש לאוקמי הברייתא לענין טלטול כנ"ל אך ר' אשי וסתמא דתלמודא סברי טעמא של רש"י דדבר דיש ל"מ הוא מטעם עד שתאכלנו ע"י ביטול ימתין ויאכל בלי ביטול א"כ ליכא לאוקמא הך ברייתא לענין טלטול כסברת אאמ"ו הגאון ז"ל דגבי טלטול לא שייך דבר שיש לו מתירין ולכך מתרץ דגם בספק איסו' מצד עצמותו שייך דשיל"מ מטעם הנ"ל ודו"ק:

ע"כ דברי בן המחבר הרב מהר"ש שם אר"ז תאכל אגב אמה ה"ד וכו' הנה אלמלא אביי שפירש דברי ר"ז בתורת ברירה הייתי מפרש דברי ר"ז ע"פ שהביא בע"המ בשם רבינו אפרים שאסר ביצים גמורות הנמצאים בתרנגולת שחוטה ביו"ט אחר השבת מטעם ספק תורה דאולי אם לא נשחטה היתה יולדת היום נמצא שנגמרה אתמול בשבת ובע"המ השיג עליו שאפי' נגמרה אתמול מ"מ כיון שנמצאת בעודה בתרנגול' הרי היא כאחד מאבריה של התרנגולת ולפי דברי