צל"ח ביצה טז

אסורים ותירץ ה"ר יונה דכל שיש מאותו המין במחובר דרכן של בני אדם ללקטן ביומן וכיון שרובן עושים כן אין תולין להקל עכ"ל וא"כ חזינן שאין לחלק בין תחומין למחובר וגם במחובר אי לאו שרובה עושים כן הוה דיינינן ספיקו להקל אף שהוא דשיל"מ אכן צריך לומר שרק לשיטת רש"י כתב כן אבל איהו ודאי מחמיר בספק אחד אף בדרבנן בדשיל"מ וז"ל בשמעתין כאן ומוכח בגמ' דכי היכי דאמר ר"א דכל דשיל"מ אפי' בדרבנן אפילו באלף לא בטל ה"נ מחמיר ביה בספיקו אפי' בדרבנן לחומרא מיהו בס"ס בדאורייתא א"נ אפי' צריכא עיונא אי אזלינן בי' עכ"ל הרי שבספק אחד עכ"פ הוא מחמיר לחלוטין והרמב"ם בפ"א מי"ט בהביאו איסור ביצה שנולדה לא הזכיר דין הספק והה"מ כ' שסמך עצמו ע"מ שכתב בפ' ב' שספק מוכן אסור ואני תמה דתינח י"ט שאחר שבת הוא משום הכנה אבל י"ט דעלמא שהוא רק משום גזירת י"ט אחר השבת זהו אינו בכלל ספק מוכן שהרי אפי' ודאי נולדה בו ביום מוכנת היא שמאתמול בחול נגמר' ואינה אסורה אלא משום גזירה ומ"ש עוד הה"מ שכיון שהזכיר הרמב"ם שאינה בטילה אפי' באלף ממילא ידעינן דגם ספיקא אסורה:

אני תמה שהרי המקשה ג"כ ידע שאינה בטילה כדאמר אא"ב ספק י"ט וכו' הוה דשיל"מ וכו' ואפ"ה הי' סבור שספיקא מותר אם לא שיאמר המגיד שזה א"א להחמיר בביטולה ולהקל בספיקה והמקשה דקאמר אא"ב ספק י"ט היינו שהודה לדברי רבה שהכנה הוא אסור מן התורה ולכן בין ספיקא ובין תערובתם הכל לחומרא ואמנם כבר ביארתי לעיל שאין לפרש כן ולכן אני אומר שכיון שגם בספק אחד אין לנו בירור דעת רוב הפוסקים ולכן עכ"פ בס"ס אפי' אין הספיקות שוים להיות שניהם בגופה יש להקל לחלוטין:

וראיתי במרדכי ר"פ אין צדין שכתב ע"מ דאמר שם רב יהודה א' שהלכה כר"י הכא משמע דשמואל אית ליה מוקצה אפי' בספק מוכן וכתב אבי העזרי אף על גב דבספק מוכן מחמירין היינו משום דמוקצה הוא כדאי' בפ' כל הכלים וגם הרחקה לאיסור ולא להקל אבל אם אין כאן ספק מוקצה אלא ספק תחומין כגון שיש לא"י המביא דורון שני בתים ואחד בתוך התחום שרי אפי' למי שבא בשבילו דגרסי' פרק מי שהוציאהו גבי יש תחומין למעלה מיהו ספק תתומין דרבנן להקל ואף ע"ג דדשיל"מ הוא לא דמי לביצה דאמר ר"א לעולם ספק יום טוב וכו' דהתם כי מוקמית לה אחזקתה הרי לא נולדה וכן בספק צידה בחזקתה שלא ניצוד משא"כ ספק תחומין ע"ש במרדכי ודבריו מגומגמין קצת ואין אנו עתה בביאורם אבל כעת אני אומר שסיום דבריו דבביצה מוקמינן אחזקת' שלא נולדה וכיוצא בזה מצינו בתוס' במס' ב"מ דף ק' ע"א גבי המחליף פרה בחמור בד"ה הא מני וכו' שכתבו וא"ת ואמאי קאמר הא מני סומכוס ולוקמא אפי' כדרבנן והכא לית לן למיזל בתר מרא קמא דאיכא חזקה אחרת כנגדה דאוקמא אחזקת מעוברת והשתא הוא דילדה וכו' עיין שם בדברי התוס' ולפי"ז דיש בספק ביצה חזקה לאיסור דהשתא ביום טוב הוא שנולדה אם כן מאי מקשה הגמרא ספיקא דרבנן הוא שלא בחזקת איסור גם ספק דרבנן אסור וכמו"ש הש"ך בכללי הס"ס סימן ך' והיה מקום לסייע להפר"ח החולק על הש"ך בזה ואמנם נלע"ד כונת ראב"י דשם בפרק בכל מערבין דף מ"ה ע"ב דשם היו עננים מאתמול אלא דלמיתי דלמא הני אזלי והני אחריני נינהו בזה אמרינן תחומין דרבנן וספק דרבנן לקולא ואף שהוא דשיל"מ אפ"ה יש לנו חזקה להקל היינו חזקה שעננים שהיו אתמול נשארו כאן במקומן וכמו כן אמרינן על העננים שכעת כאן נמצא כאן היו מאתמול ומשום חזקה לאיסור ליכא ועיין בחידושינו לפסחים בשטת ראסה"כ סי' ק"ח מ"ש שם אבל בביצה אף שיש צד להיתר דהיינו כאן נמצאת הביצה כאן היתה מאתמול ועיין בר"ן בפ' שואל ובפ' אין צדין. הרי איכא נגדה צד לאיסור דהשתא הוא שנולדה ואוקי חזקה נגד חזקה ונשאר ספק דרבנן והיה ראוי להקל לולא שהוא דשיל"מ:

ועיין בדברינו בנ"ב חלק א"הע סי' ל"א הארכנו בחזקות הללו ויצא לנו מזה מה דמיקל המרדכי בא"י שהביא דורון היינו ביש לו שני בתי' א' כאן וא' חוץ לתחום וחזקה להית' יש לנו שהרי עכשיו אם כאן אמרי' כאן נמצא כאן היו מאתמול ולצד איסור אין לנו שום חזקה לומר עכשיו הוא שבאו שהרי על תחלת היותם אנו מסופקים אולי הם מהבית שיש לו כאן אבל א"י דדר חוץ לתחום והביא לישראל דורון ביום טוב ואנו מסופקי' אם הא"י הביאם מאתמול או היום זה דומה לביצה דאמרינן חזקה שהיו במקומם ועכשיו הוא שהביאם:

בשם בן המחבר הרב הגדול החריף מוהר"ר שמואל נר"ו מלוקט מאחד מדרשותיו שדרש פה פראג בשבת הגדול תקנ"א לפ"ק בבה"כ מייזל בסוגיא דקיימו ולא קיימו והצגנו מדרוש הזה מה ששייך לסוגי' זו:

דף ד' ע''א רב אשי אמר לעולם ספק יום טוב ספק חול כו' במס' פסחים דף כ"ט ע"ב בסוגיא דחמץ בזמנו במשהו הקשה הרמב"ן בספר מלחמות על ר' יוחנן דפוסק לאחר זמנו כר"ש ואפ"ה סובר דחמץ תוך זמנו בנ"ט ואמאי הא הוי דבר שיש לו מתירן ומתרץ הרמב"ן דגוף הדין של דבר שיש לו מתירין הוא פלוגתא ור"ש סובר כן [במסכת נדרים דף נ"ח ע"א] ורבנן פליגי שם על ר"ש ור"י אמר אנא דאמרי כרבנן עכ"ל ועיין בספר כרתי ופלתי שמדחיק עצמו מאד בד"ה ונעלם ממנו שכבר קדמוהו הרמב"ן ז"ל בקושיא זו וקשה לי לפי דברי הרמב"ן איך מצאנו ידינו בסוגי' דהכא דמתרץ ר"א לעולם ספק יום טוב ספק חול והוי דבר שיש לו"מ ואפי' בדרבנן לא בטיל הלא גם ר"י סובר משום משקין שזבו כמו שמוכיח הגמ' מדרמי ר"י אדר"י מאין סוחטין על הך דביצה אם כן גם על ר"י קשה קושית הגמ' ואיך מתרץ רב אשי הך קושי' על ר"י הא לפי דברי הרמב"ן לית ליה לר"י הך כללא דדבר שיש לו מתירין ואין לומר דר"א באמת לאו על ר' יוחנן מתרץ ליה רק אליבא דר"י ור"י הא עיקר קושית הגמ' ע"כ הי' אליבא דר' יוחנן דאמר את שדרכו למנות שנינו דלר' יצחק ולר' יוסף יש לתרץ כמו שמתרץ הגמ' בתחילה דסיפא אתאן לספק טריפה ונתערבה באלף כולן אסורות משום דדבר שבמנין והם סברו כר"ל דאמר כל שדרכו למנות שנינו וע"כ צ"ל דקושי' הגמ' היא לרבי יוחנן לשיטתו דסובר את שדרכו למנות שנינו וגם סובר כר' יצחק משום משקין שזבו ואם כן לא מתרץ רב אשי מידי:

ובאמת דברי הרמב"ן תמוהים דבכל הש"ס מלא מהך כללא דדבר שיל"מ לא בטיל ולא משתמיט בחד דוכתא דר"י פליג על כלל זה וסובר דבטל וביותר דברי הרמב"ן תמוהים במה שכתב דרבנן פליגי על ר"ש בהך כללא דדבר שיל"מ ולא ידעתי מנ"ל להרמב"ן זה דכך הוא הוצאות הברייתא במסכת נדרים נ"ח ע"א ר"ש אומר כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני והקדש וחדש לא נתנו חכמים בהם שיעור וכל דבר שאין לו מתירין כגון תרומה ומה ותרומת מעשר וחלה וערלה וכו' נתנו בהם חכמים שיעור אמרו לו רבנן והלא שביעית אין לה מתירין ולא נתנו בה חכמים שיעור דתנן השביעית אוסרת כל שהו במינו אמר להם אף אני לא אמרתי אלא לביעור אבל לאכילה בנ"ט ע"כ לשון הברייתא הרי מפורש דחכמים לא פליגי רק אהך דאין לו מתירין וסברי דפירות שביעית אינן בטילין אבל בהך דבר שיש ל"מ לא מצינו חולק לכן אני אומר דכבודו של הרמב"ן ז"ל במקומו ור' יוחנן לא פליג על הך כללא דדשיל"מ וטעמא של ר' יוחנן דסובר חמץ בזמנו בנ"ט הוא מטעם אחר דחמץ לא מקרי דבר שיש לו מתירין הואיל וחוזר לאיסורו בשנה הבא' והוא דעת המרדכי הובא בש"ע י"ד ס"ס ק"ב בהג"ה ואמנם לשיטת הרמב"ם דסובר דגם חמץ הוי דבר שיש לו מתירין קושי הרמב''ן במק"ע ונראה לתרץ דלר' יוחנן לשיטתו ליכא למימר דחמץ הוי דבר שיש ל"מ כדעת המרדכי אבל רב פפא ור"ה ברי' דר"י ור"א ע"כ הם פליגי בזה על ר' יוחנן וסוברים דחמץ הוי דבר שיש ל"מ והרמב"ם פסק כוותייהו ומתחילה נתרץ קושי' הש"ך בי"ד סי' ק"ב ס"ק ד' על המחבר דכתב יש מי שאומר שלא אמרו דבר שיל"מ אלא כשהמתיר עתיד לבוא על כל פנים או בידו לעשות כו' הש"ך לא ידעתי למה כתב בשם יש מי שאומר שהרי הרשב"א והטור סוברים כן בלי חולק והכי מוכח מסוגי' דמתרץ דספיקא אסורא מיירי בספק טריפה ופריך אי הכי אימא סיפא נתערבה באלף כו' דבר שאין לו מתירין הוא ומאי פריך דלמא מיירי בביצה של ספק טריפה והוי דבר שיש ל"מ אלא ודאי דכל שאין המתיר עתיד לבוא בודאי לא מקרי שיש ל"מ ע"כ קושית הש"ך ונ"ל ליישב דשפיר כתב הש"ע בשם יש מי שאומר דדבר זה תלוייה בהך פלוגתא דהרמב"ם והמרדכי אי חמץ הוי דבר שיש ל"מ או לא דהנה הצ"צ מקשה על הך דינא של הרשב"א שספק טריפה שנתערבו לא הוי דבר שיש ל"מ הואיל ואין המתיר עתיד לבוא בודאי מאי נפקא מינה יש בדין זה הא ספק טריפה שנתערב ממה נפשך מותר אם היא כשירה לא צריך כלל לביטול ואם היא טריפה אין לו מתיו מתירין ובטל שפיר:

ומתרץ דשפיר יש נפקותא בהך דינא בספק טריפה שנולדה בי"ט ואותו הביצה אסורה משום איסור ספק טריפה וגם משום איסור נולד בי"ט והשתא אם זה הביצה נתערבה בי"ט באחרות בזה יש נפקותא בדינו של הרשב"א. דאי לא הוי אמרינן דינו של הרשב"א האי תערובת אסור בי"ט דאף משום איסור טריפה מותר ממנ"פ מ"מ משום איסור דנולד בי"ט הוי דבר שיש ל"מ. אבל השתא דאמרינן דינו של הרשב"א דכל שאין המתיר עתיד לבוא בודאי לא הוי דבר של"מ גם משום איסר יו"ט מותר האי תרעובות דמאי נימא דהוי דבר שיל"מ הא סוף סוף איכא גם איסור טריפה ושמא לא יהי' מותר גם אחר י"ט משום חשש טריפה דאית בו ושפיר פסק הרשב"א דינו לענין ספק טריפה שנולד ביו"ט ונתערב אבל אני אומר שדין זה תלי' בסברא ובפלוגתא שבין הרמב"ם והמרדכי הנ"ל ומתחלה נחקור בטעמא למה אמרו חכמים דדבר שיש לו מתירין אינו בטל והנה רש"י ז"ל בד"ה באלף לא בטל כתב וז"ל אע"ג דמדאורייתא חד בתרי בטל כדכתיב אחרי רבים להטות אחמור רבנן הואיל ויש לו מתירין לאחר זמן לא יאכלנו באיסורא ע"י ביטול עכ"ל. אבל הר"ן בנדרים דף נ"ב ע"א כתב טעם אחר דהואיל ור"י סובר דמין במינו לא בטיל ורבנן פליגי עלי' וא"ר יוחנן במסכת מנחות דף כ"ב ושניהם מקרא אחד דרשו ולקח מדם הפר ומדם השעיר הדבר ידוע שדמו של פר מרובה משל שעיר וקרא ליה דם השעיר והיינו טעמו דר"י דמינו במינו לא בטל דכל דבר הדומה לחבירו אינו מחלישו ומבטלו ורבנן לא משמע להו הכי דמכל מקום מין במינו דהיתר ואיסור אינן דומה זה לזה כיון דחד אסור וחד שרי שאין ראוין לילך אחר דמיונם בעצם אלא אחר חילוק' באיסור והיתר וכו' ומשום הכי אמרינן דבר שיש ל"מ אינו בטל לפי שאין האיסור חלק מן ההיתר לגמרי שהרי אף זה סופו להיות היתר כמוהו ובזה גם לרבנן הוה מין במינו ואינו בטל עכ"ל הר"ן ומעתה אני אומר דפלוגתא של הרמב"ם והמרדכי אי חמץ הוי דבר שיל"מ תליא בהנך טעמים של רש"י ור"ן ז"ל דלטעמא של רש"י הוי חמץ דבר שיש לו מתירין ואף שחוזר לאיסורו לשנה הבאה ס"ס שייך ביה עד שתאכלנו ע"י ביטל ימתין עד לאחר פסח ויאכל בלי ביטל אמנם לטעמא של הר"ן ז"ל שפיר יש לומר כדעת המרדכי דחמץ לא הוי דשיל"מ דלא שייך ביה לומר דהוי מינו במינו הואיל וניתר לאחר פסח דסוף סוף יחזיר לאיסורו לשנה הבאה וכיון שאין התירו מתקיים לעולם אינו דומה לשאר דבר המותר אשר התירו מתקיים והוי אינו מינו בדמיונן כסברת הר"ן היוצא מזה דלטעמא דרש"י מוכח כדעת הרמב"ם דחמץ הוי דבר שיל"מ ולטעמא