צל"ח ביצה יג

אחת באחת בשלמא אם ספיקא היינו ספק נולדה היום ספק נולדה אתמול א"כ יש בכל אחת מהבבות רבותא דבבא דספיקא אסורה היא רבותא אף שלא איתחזק איסורא כלל שהרי על גוף הלידה אנו מסופקים ושמא נולדה בחול ולא באה לכלל איסור כלל אפ"ה אסור' וזה לא שמענו מבבא דנתערב' דשם איתחזיק איסור' יש ביניה' עכ"פ אחת האסורה ובבא דנתערבה באלף היא רבותא דאפי' באלף לא בטלה אבל אם גם בבא דספיקא מיירי בתערובות כנ"ל היא מיותרת לגמרי אלא דלפי זה קאי רש"י בשטת ר"ת בתוס' ואחרות באחרות דהאי נתערבה באלף אאיסור עצמו קאי דאי לשטת ר"י בא"ד שפיר נוכל לפרש ספיקא היינו שתי תרנגולת או שני ביצים וטובא קמ"ל דגם ספיקא אם נתערבה שוב באלף כולן אסורות כיון שהתערובת הראשון הי' חד בחד ולפי הוכחה זו מוכח דרש"י סובר כשיטת ר"ת קשה דבזבחים דף ע"ד ע"א משמע מדברי רש"י שהתערובת השני אסור וע"ש בתוס' ד"ה פירש וכו' שכתבו בסוף הדבור ובקונט' לא פי' כן וכן הב"י בי"ד סי' ק"י כתב בשם רש"י שהתערובת השני אסור:

ואמנם הש"ך שם בסק"נ כתב דגם רש"י מודה שהתערובת השני מותר כשאינו אוכלו כלו ועוד נלע"ד דגם כאן רש"י סובר כדברי ר"י דנתערבה באלף על ספיקא קאי והיינו למה דמשני דעל ספק טריפה קאי וכיון דספק הראשון אסור מן התורה לכך אפי' שוב נתערב באלף אסור דתערובת הראשון שהי' חד בחד הוא ספק תורה וכן פסק רמ"א בסימן ק"י ס"ט ועיין בש"ך ס"ק ס"ב אבל אם הי' מיירי באיסור מוקצה אף שספק מוכן להחמיר מ"מ אין הספק הראשון אסור מן התורה אז התערובת השני מותר ואף שהוא דבר שיש לו מתירין מ"מ ספק ספיקא מותר אף בדשיל"מ עכ"פ באיסור דרבנן ופשיטא אם גם הספק הראשון הי' ע"י תערובת אפי' חד בחד אף שהוא אסור מ"מ אינו איסור תורה מותר התערובת השני ובזה אין דברי רש"י כאן אף לפי הוכחתינו סופרים דבריו בפרק התערובת:

תוס' ד"ה אבל כופה עלי' כלי פרש"י וכו' דברי התוס' הללו אין מקומם כאן מה שסיימו ומכאן פוסקין וכו' כל זה הוה להו לכתוב בפ' כירה דף מ"ג ששם הוא מקור דברי ר' יצחק שאין כלי ניטל וכו' ושם הקשו עליו מהך ברייתא ומשני בצריך למקומו שם היה להתוס' לפסוק דין זה שאם התחיל וכו' והתוס' שם לא הזכירו דבר מזה וכאן שלא הוזכרו דברי ר' יצחק כלל רק רש"י הביאם חידשו התוס' שאין לו שום צורך לסוגי' זו וגם על רש"י ג"כ קשה דלמה לו להביא כאן מה מה שהקשה שם על ר' יצחק ושאיהו מוקי לה בצריך למקומו אלא שעל רש"י יש לתרץ ע"פ שכתבנו לעיל בדברי הברייתא אין מטלטלין וכו' דלר' יצחק שהוא משום משקין שזבו אין לאסור הטלטול כי אם לר"י דאית לי' מוקצ' אבל לר"ש אף שהביצ' אסור' באכיל' גזירת מש"ז מ"מ בטלטול מותרת ולפי"ז אם לא היינו מתרצים הך ברייתא שם בפ' כירה דאיירי בצריך למקומו והי' לנו לר' יצחק דאמר אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל איך קאמרינן כאן כופה עלי' כלי היינו מוכרחים ע"כ להודות לדברי בע"המ שם בפ' כירה שכתב דדינו של ר' יצחק שאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל או לו מקום רק לר' יהוד' דא"ל מוקצה אבל לר"ש דל"ל מוקצה אף שיש כמה דברים שגם לר"ש אסורים בטלטול מ"מ לאסור ליטול כלי לצרכם מותר לר"ש והנה בחידושינו למסכת שבת ביארתי והוכחתי שלא כדברי בעה"מ ואמנם אי לאו שינוייא דצריך למקומו לא הי' לנו מקום לתרץ הך ברייתא כי אם לומר דברייתא ר"ש היא דל"ל מוקצה וא"כ הי' נשאר קשה על אוקימתא דר' כאן דאמר משום מש"ז א"כ קשה רישא דברייתא למה אין מטלטלין אותה ולא היינו יכולים לשנויי דר"י היא כמ"ש לעיל דהרי לר' יצחק אי אפשר לאוקמי כר"י דא"כ קשיא סיפא דאבל כופה עלי' כלי ולכן הוצרך רש"י לפרש דבאמת פריך שם בפ' כירה על ר' יצחק ומשני בצוריך למקומו ולעולם דר"י היא:

אבל מה שהוסיפו התוס' על דברי רש"י ומכאן פוסקין וכו' אין לו ענין כאן וגם לשון התוס' לכאורה משמע שגוף הדין שכלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו לומדים ממה דמשני דר"י מוקי לה בצריך למקומו. ואם זה כוונתן הוא דבר תימה דלצורך גופו משנה ערוכה היא בפרק כל הכלים ששנינו את הרחת ואת המזלג לתת עליו לקטן ודברי רב יהוד' שרצה לאסור גם לצורך גופו נדחו מכח משנ' זו כמפורש שם דף קכ"ב ע"ב ואם לענין ההיתר לצורך מקומו ג"כ הדבר מפורש שם דף קכ"ד ע"א שהוא פלוגתא דאביי ורבא וכיון דרבא מתיר פשיטא דהלכ' כרבא ואם נרצה לדחוק דאכתי מספקא להו כיון דרבה שם סובר כאביי ורבה הוא רבו של רבא אולי הלכ' כרבה ואביי:

ומה דקיי"ל הלכ' כבתראי מאביי ורבא ואילך אין רבא ואביי עצמם בכלל זה רק מהם ואילך וכבר נסתפק בזה רבינו הרא"ש ועיין בק"ל בראש הספר בכללי הרי"ף והרא"ש סימן ך"ו. אכתי יוקשה א"כ מה יועיל אם גם ר' יצחק מתיר דלמא הלכה כאביי ורבה ואולי כיון דסתם גמרא הוא דמשני שם בצריך למקומו והרי הי' אפשר לשנויי בצריך לגופו של כלי מכלל שסתם גמרא פוסק לרבא שגם לצורך מקומו מותר ואמנם האמת יורה דרכו שעיקר כוונת התוס' באמרם ומכאן פוסקין וכו' הוא על סוף דבריהם שאם התחיל וכו' מותר להוליכו אפי' בחדרו וכן מבואר בר"ן ע"ש אך גם בזה יש לפקפק דאיך נוכל ללמוד זה ממה דמותר שם לר"י דהתם הכלי עצמו מלאכתו להיתר אלא שעתה נוטלו לצורך דשא"נ דהיינו הביצ' לכן צריך שיהי' צריך בלא"ה למקומו של הכלי וכיון שכבר הכלי בידו והכלי עצמו מלאכתו להיתר לכן מותר לטלטלו גם למקום שהביצ' שם לכסות הביצ' אבל מנ"ל להקל בכלי שמצד עצמו הוא מלאכתו לאיסור להקל לטלטלו שוב בחדרו דודאי כלי שמלאכתו להיתר והוא מטלטלו לצורך דבר שאינה ניטל הוא קיל יותר מכלי שמצד עצמו מלאכתו לאיסור וראי' לדבר שהרי לדידן כלי שמלאכתו להיתר מותר לטלטלו לצורך דבר שאינו ניטל אפי' אינו צריך לא לגופו ולא למקומו דלא קיי"ל כר' יצחק כמבואר בש"ע סי' ש"י ס"ו כלי שמלאכתו לאיסור לכל הפוסקים אסור לטלטל שלא לצורך גופו או מקומו ומ"ש הר"ן דמדר' יצחק נלמד לדידן לכלי שמלאכתו לאיסור לענ"ד אין זה מוכרח ואולי גם ר"י עצמו מודה שכלי מלאכתו להיתר ומטלטלו לצורך דבר שא"נ אף שדבר זה אסור לרבי יצחק מ"מ אינו חמור כ"מ כמו כלי שמצד עצמו מלאכתו לאיסור ובדברינו בסמוך בת"י ד"ה אלא לרב יוסף וכו' יבואר יותר:

ת"י ד"ה אלא לר"י וכו' אבל לר"נ לא פריך דמוקצה חמורה והוה כעין דאורייתא כספק מוכן דאסור לקמן כבר הרגישו המפרשים דלדבריהם א"כ גם לרב יוסף ולר' יצחק לא קשיא דגם אינהו מצו למימר דהך ברייתא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ור"י היא דא"ל מוקצה ולכך ספיקא אסורה ומשנתינו לא מוקמי בהכי משום קושיין דלפלגו בתרנגולת אבל על הך בריית' ליכא לאקשויי דניתני תרנגולת שהרי רצה להשמיענו שהטלטול אפי' לצורך גופו אסור שבזה חמיר יותר מכלי שמלאכתו לאיסור עיין במהר"ם מלובלין וזה שייך בביצה שאסור אפי' לסמוך בה כרעי המטה ולכסות בה כלי שכ"ז לא שייך בתרנגולת ועוד דבעי למיתני נתערבה באלף לא בטלה משום דהוה דבר שיל"מ ובתרנגולת בלא"ה אינה בטילה דבע"ח חשיבי והנלע"ד בזה דשפיר קשה גם הברייתא דנתני רבותא מה שהיא מוקצה לבד אף שאינו נולד והיינו ביצה שנולדה בחול וכיון שהיא עומדת לגדל אפרוח היא מוקצית מצד עצמה וה"ל למיתני סתם ביצה אין מטלטלין אותה לא בשבת ולא ביו"ט לא לכסות וכו' וג"כ נוקי בעומדת לגדל אפרוח ומדנקט שנולדה בשבת ובי"ט ש"מ דלאו מטעם מוקצה ונולד אתי עלה דמאן דאית לי' נולד א"ל מוקצה דגם כל הני אמוראי, שפירשו פלוגת' דב"ש וד"ה במשנתינו כולהו ס"ל דמאן דא"ל מוקצה א"ל נולד דהרי כולהו כר"נ לא אמרי משום קושיין אבל על ר"נ לא הקשה מברייתא זו דאיהו שפיר מתרץ דאיירי בעומדת לגדל ומוקצה כעין דאורייתא ואי משום דא"כ לתני רבותא ביצה מוקצית אף שאינה נולד א"כ זהו עצמו הקושיא שהקשו עליו בריש סוגיין דהיינו קושיית ונפליגו בתרנגול' וקאי בקושיא ומה יוסיף להקשות קושיא זו עצמה מברייתא וכשם שלא אשגח ר"נ בקושיא זו בטעמא דמשנתינו ומפרש לה משום מוקצה כך אינו משגח בקושיא זו ומפרש טעמא דברייתא משום מוקצה:

ותירוץ יותר מרווח נלע"ד דלר"נ ליכא לאקשויי כלל דניתני בברייתא רבותא יותר דהיינו ביצה אתמול קודם שבת ויו"ט דר"נ איכא למימר דס"ל כרבה במס' שבת דף מ"ב ע"ב דאמר אין נותנין כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה אבל כופין עלי' כלי שלא תשבר ומפרש התם בהצלה מצויה התירו הצלה שאינה מצוי' לא התירו ומעתה בשלמא בנולדה ביו"ט דתרנגולת עשוי להטיל ביצתה באשפה הוה הצלה מצוי' ושפיר תני בברייתא אבל כופה עלי' כלי אבל ביצה שנולדה בחול אף שהתרנגולת עשוי' להטיל ביצתה באשפה מ"מ אטו מצוי' שתהי' נשארת מוטלת באשפה עד למחר ובודאי בעל התרנגולת יטלנה בו ביום מן האשפה ואם אירע מקרה שנשארה באשפה מקרה הוא ולא הוה הצלה מצוי' ואיך יאמר אבל כופה עלי' כלי שלא תשבר ולכן על ר"נ ליכא קושיא מהך ברייתא אבל לר"י ור"י שפיר מקשה דרב יוסף אינהו קאמר שם במס' שבת דף מ"ג ע"א דהא דאוסר רבה מלתת כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה הוא מטעם דמבטל כלי מהיכנו וא"כ לדידי' היכי שאינו מבטל כלי מהיכנו אף הצלה שאינה מצוי' מותרת:

וכן ר' יצחק פליג שם לגמרי על רבה ואמר כשם שאין נותנין כלי תחת התרנגול' וכו כך אין כופין עלי' בשביל שלא תשבר ואיהו מוקי הך ברייתא דתני אבל כופה עלי' כלי מיירי בצריך למקומו וא"כ לדידי' ג"כ אין חילוק בין הצלה מצוי' לשא"מ:

וא"כ אי ס"ד דהך ברייתא מיירי בעומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה ה"ל למיתני בבריית' דהיינו ביצה שנולדה בע"ש או בעי"ט וכו' ואעפ"כ הי' יכול לסיים אבל כופה עלי' כלי:

א"ו דלא איירי הך ברייתא באיסור מוקצה דלא מיירי בעומדת לגדל ביצים אלא בעומדת לאכילה ושפיר הקשה אמאי ספיקא אסורה:

ואולי זה כיון רש"י מה שהביא כאן דר' יצחק מוקי לה בצריך למקומו:

ועדיין יש להשיב דאכתי לא הקשה על ר' יצחק כלום דגם איהו מוקי בעומדת לגדל ביצים ור' יצחק שם במס' שבת דפליג שם על רבה ואוסר לכפות כלי על הביצהאעפ"כ שפיר סובר בהא כרבה שיש חילוק בין הצלה מצוי' שא"מ אלא שסובר ליטול כלי לצורך דבר שא"נ אפי' הצלה מצוי' אסורה ולכך מהני בצריך למקומו שאז נוטל הכלי ממקומו בהיתר כיון שצריך למקומו ואז כיון שהכלי כבר בידו יכול לטלטלו ולעשות בה הצלה מצוי' אבל הצלה שא"מ אפי' אם נטל הכלי ממקומו לצורך מקומו אעפ"כ אינו רשאי לטלטלו בידו ולעשות בו הצלה שאינה מצוי' ולכך לא הי' יכול למיתני בבריית' ביצה שנולדה בע"ש ובעי"ט שכופה עלי' ונסתר קושית הגמ' לר"י כי היכי דלא קשה לרב נחמן:

ומדהקשה כאן על ר"י ש"מ שסבירא להגמ' שאין שום סברא לאסור דבר שהוא כבר בידו של אדם מלטלטלו שוב באותו חדר למקום שירצה אפי' שלא לצורך כלל כי סובר הגמ' שעיקר איסו' טלטול המוקצה בשבת וכן שאר דברים האסורים לטלטל בשבת היא תחלת נטילת הדבר בידו אבל כשכבר הוא בידו מותר לטלטלו