צל"ח ביצה יב

**(והלא שם הקשה ש"ס והלא דם התמצית מעורב ומשני ר"י לטעמי' דס"ל מ"במ לא בטל לאביי קשה למה הקשה ר"י לחכמים למה פוקקין עזרה הלא לדידי' נמי קשה מה מועיל פקיקת העזרה דהרי אליבא דנפשי' ס"ל מ"במ בטל וא"כ אין ראוי לזריק' דהלא מעורב בדם התמצית. ע"כ דברי תלמידו.)** וא"כ הביצ' אסורה מתחלת בריית' שקודם שגמרה לא מקרי ברי' ומעת שנגמר' ואז היא ברי' כבר היא אסור' ולכן ביצה כזו אפי' באלף לא בטל'. אבל בביצת טריפ' דסוגיא דכאן לפ"מ שביארתי התרנגולת נטרפה היום ואפי' את"ל שהביצ' נולדה לאחר שנטרפ' מ"מ מאתמול גמרה לה וא"כ אתמול כבר נגמר' ועדיין לא נאסרה ואף שנאסר' היום בעת שנטרפ' התרנגולת מ"מ הרי לא נאסרה מתחלת ברייתה ולכך לא חשיבה ברי' לתת לה חשיבות שלא תבטל אפי' באלף:

וכיון דספיקא קאי אנולד בי"ט א"כ גם סיפא נתערבה באלף אדלעיל קאי:

ואפי' לשיטת ר"ת שנתערבה לא קאי אספק אלא אודאי טריפה מ"מ גם כן לענין טלטול בי"ט קאי ומיירי ג"כ שנטרפ' היום דאל"כ לא נאסרה בטלטול שכבר הוכנה מאתמול לכלבים ולכך לא מצי לשנויי דאינה בטילה משום ברי':

שוב מצאתי בשטה מקובצת שכתב וא"ת ותיפוק ליה דביצה ברי' היא כיון שהיא של בע"ח ולא בטלה תירץ ר"י דלא אמרו ברי' אלא בביצת עוף טמא שהיא אסורה מתחלת ברייתה:

והנה דבריו צריכין פירוש ובודאי אין כונתו למ"ש דאי הי' זה כונתו לא היה צריך לומר ביצת עוף טמא דהרי גם בביצת עוף טהור משכחת שהיא ברי' וכשנטרפה כמה ימים קודם שנולדה הביצה אבל כונת ר"י דאיהו לא ס"ל כדברי התוס' במכות ובזבחים ואיהו בעי בריית נשמה אלא דסבר כיון דהביצה מחמת התרנגולת נאסרה מחשב בריית נשמה וכיון דהתרנגולת עצמה לא נאסרה באיסור טריפה מתחלת ברייתה ולא מחשב ברי' לכך גם הביצ' הבאה מחמתה חשיבה שאין איסורה מתחלת ברייתה. וזה מספיק לדעת ר"י דבעי בריית נשמה. אבל לדברי התוס' והרא"ש צ"ל כמ"ש ואמנם לכאורה לפי שיטת' מיירי כאן שהתרנגולת נטרפה היום והביצה ודאי נגמרה קודם אם כן למה אסורה מספק הלא לכך ספק ביצת טריפה אסורה לפי שהוא ספק דאורייתא והא גופה שביצת טריפה היא מן התורה הוא מפני שנגמרה באיסור כדאמרי' באלו טרפות דף נ"ח ע"א וא"כ זו שלא נגמרה באיסור הרי היא כביצת נבילה שאסורה רק מדרבנן וכ"כ הרשב"א בתה"ה דף נ"ב דביצה גמורה של טריפה אסורה אטו אינו גמורה וא"כ אינה אסורה אלא מדרבנן ולמה ספיק' אסורה. אך באמת כבר ביאר זה הב"י בסימן פ"ו הביאו הש"ך שם בסק"ח ועיין פרי חדש דכיון דהוצרכו לאסור ביצה שאינה גמורה אף בספק שוב לא חילקו בטריפה אפילו נולד לה ספק טריפות סמוך ללידת הביצה ג"כ אסורה וכ"ז לענין איסור אבל לענין ברי' לא החמירו בגמור' דדבר זה גופא שברי' אינה בטלה הוא רק מדרבנן:

זה הנלע"ד בישוב דבר זה ליישב דעת התוס' והרא"ש אבל הראב"ד שרצה להוכיח ממה דהוצרכו בחולין דף צ"ז ע"ב לתרץ מה שהקשו למימרא דיהבא טעמא והאמרי אינשי מיא דביעי בעלמא דהא דבעינן ששים מיירי בביצת אפרוח ולא משני דמיירי לבטל גופא אלא ש"מ דגופה חשיב ברי' ולא בטלה אלו הם דברי הראב"ד ומזה מוכח דגם בנטרפה סמוך ללידת הביצה גם כן מחשבה ברי' דאל"כ הדק"ל דה"ל לשנויי לבטל גופה ובנטרפה סמוך לילידה א"ו דגם בזה מקרי ברי':

שפיר כתב על זה הרשב"א דבמסכת ביצה משמע דבטלה למ"ד את שדרכו לימנות:

שם ואתמר עלה ר' יוחנן אמר את שדרכו לימנות וכו':

הש"ך וט"ז בסימן פ"ו שפסק המחבר שביצה אפילו באלף לא בטלה והאחרונים תמהו שזהו דוקא למ"ד את שדדרכו למנות והרי המחבר פסק בסי' ק"י ס"א שאינו אוסר אלא שבעה דברים בלבד ואם כן איך פוסק כאן שביצה אינה בטילה אפילו באלף ואפי' רמ"א שפוסק שם שכל דבר שדרכו למנותו תמיד אינו בטל והיינו כר"י דאת שדרכו לימנות שנינו והרי מוכח כאן בסוגי' זו דלר"י ביצה בטלה וראיתי בספר תפארת למשה ליישב קושי' ולפרש מה דאמר המחבר אפי' נתערבה באלף לא על הביצה קאי רק על התרנגולת של נבילה וטריפה עם הביצ' שבתוכ' נתערבה באלף תרנגולת וקמ"ל דגם בביצת נבילה משכחת לפעמים איסור מספק עיין בדבריו ואני תמה איך אפשר שנתערב תרנגולת נבילה בשאר תרנגולו' ממ"נ אם כלם שחוטות ואחת נתנבלה בשחיט' כ"ג התרנגולו' עצמה הנבילה בטל' בשאר תרנגולות חד בתרי שהרי שוב אינן בע"ח אם אינה חה"ל:

ואם עדיין לא נשחטו לא משכח' ואפילו נבילה מחיים אי אפשר שלא תהי' ניכרת וגם לדעתי אף על פי שהיא חי' עדיין כיון שהיא נבילה מחיים בטל חשיבות' ובטלה היא חד בתרי:

וגם בטריפה לדעתי אין הדברים ברורים שאם הטילו הביצים הרי הביצ' נקרא פירש ממילא ואמרינן כל דפריש מרובה פריש לדעת המחבר בסי' ק"י ס"ו:

באופן שאף שהמחבר הזה שמענו שמעו הטוב ואבותינו ספרו לנו עוצם גבורתו בתורה וגם אנחנו רואים דבריו בספרו כלו מחמדי' כאן אין הדברים ברורים כל כך:

והנלע"ד בזה כיון דבדבר שדרכו לימנות מצינו מחלוקת בין הפוסקים דהרי סה"ת ור"י וש"ד ועוד פוסקים פסקו כריש לקיש דדבר של פעמים במנין אף של פעמים נמכר באומד מקרי דבר שבמנין עיין בסי' ק"י בש"ך סק"ט וכן בברי' יש פלוגתא בין הפוסקים אי בעינן שיהיה בו חיות:

ודעת התוס' והרא"ש שלא בעינן בריית נשמה כמו שהבאתי לעיל:

וכלל הוא דבכל דברים החשובים ולא בטלי אם אנו מסופקים בו גם היא דבר חשיב או לא כגון שאנו מסופקים אם הוא ברי' או לא וכן ספק אם הוא דבר שבמנין או לא אזלינן בספיקו לקולא ושפיר בטיל כיון שמדאורייתא הכל בטיל הוה ספק דרבנן לקולא ואמנם כמו שספק דאורייתא לחומרא אפ"ה אם יש ס"ס לקולא הוא מותר כן בדרבנן אף שספק דרבנן לקולא אם יש כאן ס"ס לאיסור אז ספיקו להחמיר:

ומעתה דברי המחבר נכונים דהמחבר ספוקי מספק' ליה בהני פלוגתתא שבין הפוסקים הלכה כדבריו ולכך בכל אחת מהפלוגתות הכריע להקל ולכך בסי' ק"י לענין דבר שבמנין הכריע דלא הוה דבר שבמנין רק שבעה דברים דהיינו לדעת הרמב"ם ורמ"א שם הכריע דכיון דפליגי אמוראי אליבא דר"מ ודאי הלכ' כר"מ ואמנם בפלוגתא דהני אמוראי הכריע להקל דהיינו את שדרכו לימנות תמיד:

ובסי' ק' לענין ברי' הכריע דבעינן דוקא בריית נשמה ולהקל דלא כדעת התוס' ולכן הזכיר ביצה שיש בה אפרוח שזה ודאי מחשב בריה לדעת המחבר ומשאר ביצים לא הזכיר שם מאומה כ' מתורת ברי' אין לחשבם כיון שהוא פלוגתא:

ואף על פי כי ביצה דלאו ביצת אפרוח יש בה תרתי ספיקי להחמיר דשמא בדבר שבמנין הלכה כהני פוסקי' שפסקי כרשב"ל והו' ביצה דבר שבמנין ואת"ל דלא מחשב דבר שבמנין שמא הלכה כהתוס' והרא"ש דלא בעינן בריית נשמ' ומחשב ביצה ברי' והך ח"ש מתהפכת לכל צד שתתחיל ולכן כיון שיש ס"ס להחמיר פסק בסי' פ' שאפילו נתערבה באלף אינ' בטל':

אלא דלפי מה שביארנו לעיל לתרץ סוגיית התוס' והרא"ש דביצ' הוה ברי' איך סלקא סוגיית הגמרא כאן שהקש' ותבטל ברובה וביארנו דע"כ לא אמרינן דלדעת התוס' והרא"ש הוה ביצה ברי' אלא בנטרפה קודם שנגמר' הביצ' וא"כ קשה תינח ביצת טריפה אבל ביצת נביל' לא משכחת שנגמר' אחר שנתנבל' ובודאי לא מחשב ביצת נביל' ברי' לשום פוסק וא"כ למה פסק בסי' פ"ו שאינ' בטיל' שהרי התחיל ביצת נבילה וטריפה וכו' ועל שניהם מסיים ואפי' נתערב באלף כולן אסורות:

וכעת צ"ע:

שם אלא לר' יוחנן וכו' ולכאורה גברא אגברא קרמית ואולי ר' יוסף ור' יצחק כרשב"ל ס"ל דכל שדרכו למנות שנינו וראיתי שהרגיש בזה מהר"ם שיף ול"נ דשפיר מקשה לר' יוחנן מא"ל דהרי אמרינן לעיל ואף ר''י סבר גזיר' משום מ"שז והיינו כר' יצחק ועיין בדברינו בדברי התוס':

רש"י ד"ה וספיקא וכו' קס"ד ספק נולד' ביו"ט ספק בחול וכו' כוונת רש"י בזה לאפוקי שלא תפרש ספק נולד' מתרנגול' העומדת לגדל ביצים ספק מתרנגולת העומדת לאכיל' דאי הוה מפרש כן אם כן עכ"פ מוכח דמשכחת ביצה בת יומא המותר' וא"כ איך קאמר בשלמה לרבה דאמר משום הכנ' וכו' והרי גם לרבה קשה היכי משכחת לה ספיקא לכן פירש"י שהספק הוא שמא נולדה בחול אלא משום הא לא אריא ואכתי יש לפרש ספיקא שלא כפירש"י אלא מיירי ששחט היום תרנגולת ומצא בה ביצה שהביצ' הזאת מותרת כמו ששנינו לעיל בבריית' דף ב' ע"ב ועוד יש כאן ביצ' שנולד היום ואינו יודע איזה היא הנמצא' ואיזה הנולדת ולכך הוה ניחא לרבה. אלא דתינח דמשכחת ספק זה ביום טוב אבל היאך משכחת לה בשבת ואכתי הוה קשה לרבה משבת ולכן כתב רש"י דמשכחת לה ספק אם נולדה היום או כבר נולדה בחול אלא שאם זה הי' כוונת רש"י א"כ למה שביק רש"י שבת ואחז י"ט בלשונו והרי מיו"ט בלא"ה ניחא כנ"ל והו' לרש"י ס"י לומר ספק נולד' בשבת ספק נולדה בחול וגם בלא"ה הוה לרש"י לאחוז שבת ששנו תחלה בבריית':

ולכן נלע"ד כונה אחרת לרש"י בזה וגם רש"י סובר כסברת התוס' ישנים דבמוקצה אף שהוא דרבנן אפ"ה ספיקו לחומרא שהרי ספק מוכן אסור ולפי"ז קשה מאי הקשה כאן לר' יוסף ור' יצחק אמאי ספיקא אסורה ודלמא הך ברייתא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ור"י היא דא"ל מוקצה ולכך ספיקא לחומרא:

ולתרץ זה בא רש"י דספיקא לא מבעיא בשבת דלא משכחת כלל ספק מתרנגולת המוקצה ספק מתרנגול' העומדת לאכילה שהרי לרב יוסף ור' יצחק לא משכח' שום תרנגול' שיהי' ביצתה שריא דאף שאין בה איסור מוקצה אכתי לא פלט' מאיסור גזירת פירות הנושרין או גזירת משקין שזבו אלא את"ל שספיקא לא קאי על שבת רק על יו"ט אפ"ה קס"ד דספיקא היינו ספק נולד היום או אתמול מטעם שנבאר וא"כ לא מיירי בעומדת לגדל ביצים וס"ל לרש"י סברת בע"המ שהבאתי לעיל דאין הביצה אסורה משום מוקצה ונולד כי אם כשהתרנגול העומד' לגדל ביצים לגדל אפרוחי וכבר ביארנו לעיל דלדבריו אפי' נולדה הביצה בחול היא מוקצית אם לא הכינה בפירוש ולפי"ז איך משכחת כאן לומר שספיקא אסורה שהרי אם אינו יודע אם נולדה היום או אתמול א"כ אפי' נולדה אתמול כיון שלא ידע בה לא הכינה וא"כ אין בה שום צד להתירה שעכ"פ אם נולד' אתמול מוקצית היא מצד עצמה שהיא עומדת לגדל אפרוח ואם כן אין האיסור מספק רק איסור ודאי א"ו דהך ברייתא לא איירי בעומדת לגדל ביצים ושפיר הקשה אמאי ספיקא אסורה. ובאמת הי' יכול להקשו' על ר"נ מהך ברייתא כיון דלא מצית לאוקמי בעומדת לגדל:

אלא כיון דר"נ כבר קאי בקושיא לעיל בריש הסוגיא לא איכפת לי' להקשות גם מברייתא והקשה רק על רב יוסף ור' יצחק וא"ת היא גופה קשיא דמנ"ל דספיקא פירושו ספק נולדה היום ודלמא ספיק' פירושו ספק מאיזה תרנגולת ומנ"ל להקשות על ר"י ור"י:

וכ"ת היכי משכחת לדידהו כלל ביצה דשריא:

הנה לא מיבעיא בי"ט דמשכחת לה כמו שכתבנו שנשחטה היום תרנגולת אחת ונמצא בה ביצה אלא אפי' בשבת נמי משכחת לה דכיון דמוקמינן הך ברייתא כר"י דאית לי' מוקצ' והרי לר' יצחק שאמר משום משקין שזבו לא שייך זה לר"י דלדידי' כל אוכלי' אוכל' דאפרת הוא וא"כ לדידי' ביצה שנולדה מתרנגולת העומדת לאכיל' מותר לאכלה בשבת וי"ט ולרב יוסף לשטת מהרש"ל בתוס' בעמוד הקודם בד"ה גזיר' לר"י לא גזרו כלל שום גזיר' פירות הנושרין שהמה אסורים בלא"ה משום מוקצ' וממילא נאסרה ביצה כלל משום פה"נ כמו שהארכנו לעיל וא"כ שפיר משכחת ספיקא היינו שיש שתי תרנגולת אחת עומדת לאכיל' ואחת עומדת לגדל ונמצא ביצ' ואין אנו יודעים מאיזה תרנגולת נולדה ואסור' מספק נרא' דסובר רש"י דאם יש כאן שני ביצים דהיינו אחת שנמצאת בתרנגולת שחוטה ואחת שנולד' א"כ יש כאן אחת אסור בודאי ואחת המותרת וכן אם יש כאן שתי תרנגולת אחת מוקצית שעומדת לגדל ואחת עומדת לאכיל' הוה איתחזיק איסורא וא"כ מיותרת בבא זו דספיקא אסור דהרי ק"ו הוא מסיפ' שאם נתערב' באלף אסורו' כולהו ק"ו בתערובת