צל"ח ביצה יא

אי הו' מוקמינן הך ברייתא בעומדת לאכיל' אפ"ה כיון שעכ"פ הביצ' אסור' אי מטעם פ"הנ אי מטעם מ"שז ממילא היא מוקצ' לכן אין מטלטלין אות' ואפי' לרבינא וכן רבינא בר עולא דלא משני איפוך ולדבריהם ר' יהודה סובר כלל לאוכלין אוכלא דאפרת הוא ואם כן לר' יצחק אי הך ברייתא ר' יהודה היא אם כן למה אסורה הביצה כלל הרי לא שייך בביצ' גזירת משקין שזבו נראה דאף דבמוקצ' סבר' הך ברייתא כר"י מ"מ בההיא דאין סוחטין כחכמים סבר' דמשקין שזבו אפי' מפירות העומדים לאכילה אסורין:

אלא דלפ"מ שבארנו בעמוד הקדום בסוגית הגמרא בד"ה אלא רב יוסף וכו' דלשטת מהרש"ל בתוס' ד"ה שמא יעלה וכו' לא גזרו על פ"הנ לר' יהודה כלל אם כן קשה לרב יוסף למה אסור לטלטל הביצה ממ"נ מני הך ברייתא אי רב יהודה הרי הוא מותרת אפילו באכילה ואי ר"ש למה אסורה בטלטול ולכן נראה דע"כ לא כתבו התוס' שם דלר"ש לא הוה אסר הטלטול אלא לטעם משקין שזבו דהמשקים בעצמם ראוים לטלטל דלאו מוקצה כגרוגרת וצמוקין נינהו שהרי היו ראוים קודם שזבו אבל לטעם פירו' הנושרין כיון שהיו אסורין בטלטול בה"ש שהרי היו מחוברין אף שנתלש מ"מ כיון שגם עתה אסורים מטעם גזירה שמא יעלה ויתלוש אסורים גם בטלטול ואף שר"ש לית ליה מוקצה לבה"ש כמבואר בשבת דף קנ"ו ע"ב בתוספות ד"ה והאר"י וכו' היינו היכי שהותר עתה לגמרי אבל היכי שגם עתה נשאר אסור באכיל' נשאר באסורו הראשון לגמרי גם בטלטול וכיון שפירות הנושרין אסורים בטלטול גם ביצה לרב יוסף אסור' בטלטול ועיין במה שנבאר בסמוך בדברי התוספות:

שם ואם נתערבה באלף כולן אסורות:

עיין מ"ש בחידושי לפסחים והיא בחיבורי דף י"א ע"ג בד"ה ועל פי מ"ש וכו' דמטעם דבר שיש לו מתירין אין לאסור הטלטול:

דבשלמא לענין אכילה שמה שיאכל היום לא יאכל למחר אמרינן עד שיאכלנו באיסור יאכלנו בהיתר אבל לענין טלטול יכול להשתמש גם היום גם מחר יעו"ש:

א"כ אם מטעם דשיל"מ אתינן עלה ע"כ הך כולן אסורות היינו אסורים באכילה אבל בטלטול מותרין:

ואף למה שיבואר בדברינו בפ' אין צדין דף ך"ד ע"ב שאם אלו אוסרין מטעם דשיל"מ באכיל' שוב ממילא הטלטול אסור דכל דבר האסור באכילה בשבת ויום טוב ממילא הוא מוקצה וכל מוקצה אסור בטלטול היינו לר"י דאית ליה מוקצה אבל לר"ש דל"ל מוקצה אף שבמה שהקצהו בידים מודה וכן פירות שנשרו ממחובר היכי שלא ישב ומצפה ואינו מוכן לעורבים הוא מודה ואסור גם בטלטול מכל מקום אם נתערבו ברוב אף שלענין אכילה אין להם ביטול מטעם דשיל"מ אבל לענין טלטול מותרי' שהתערובת לא דחה בידים. וא"כ אם ברייתא זו היא ר"י אז הפירוש כולן אסורות אף בטלטול אבל אם הברייתא היא ר"ש אז אסורות היינו באכילה ולא בטלטול:

שם ספיקא דרבנן היא וכל ספיקא דרבנן לקולא לפי הנראה ל"ק ליה רק ממציעתא דהיינו וספיקא אסורה אבל מסיפא דנתערב' באלף וכו' לא הוה קשיא ליה אף שאינה אסורה רק מדרבנן א"כ המקשה אסיק אדעתא דדשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל מדלא קאמר אלא לר"י ור"י גזירה דרבנן היא אמאי ספיקא אסורה ואמאי נתערב' אסור' ש"מ כמו"ש:

ולפ"ז צריך טעם למה לענין ביטול ברוב כו' ניחא לי' דגם בדרבנן לא מהני בדשיל"מ ולענין ספיקא הוה קשיא ליה ולא הוה ניחא ליה להחמיר מטעם דשיל"מ וכדמסיק רב אשי ונראה דהמקשה היה סבור טעם דשיל''מ הוא כמו"ש הר"ן בנדרים דף נ"ב ע"א דאף רבנן דפליגי על ר' יהודה וסברי דמין במינו בטיל היינו דלא מחשב מין במינו כיון שזה איסור וזה היתר ולכן בדשיל"מ שאף האיסור אינו אסור לחלוטין מקרי ממש מין במינו וגם רבנן מודו והנה טעם זה יועיל לענין ביטול אבל אינו ענין לאסור ספיקא דרבנן ועיין בפ"י כאן שתמ' באמת על הר"ן בזה וזה היה דעת המקשן שהיה סובר להחמיר בתערובת יותר מספק. אבל רב אשי סובר שטעם חומר דשיל"מ הוא מטעם שכתב רש"י כיון שעד שיאכלנו באיסור ע"י ביטול יאכלנו בהיתר גמור וזה שייך גם לענין ספק שעד שיאכלנו בספק איסור יאכלנו בהיתר ברור:

שם א"ל סיפא אתאן וכו' לא ידעתי לכוין לשון אמר לי' מי הוא האומר ולמי אמר הלא הקושיא היא מסתם גמרא מיתיבי וכו':

שוב ראיתי שמהר"ם לובלין הרגיש בזה:

שם לספק טריפה וקישור הדברים לרישא דברייתא ורש"י נדחק בזה:

ש ולענ"ד דמיירי ביום טוב ולענין איסור טלטול שאם היא ספק טריפה כיון שאסורה באכילה מוקצה היא ואסור לטלטלה ואמנם המג"א בסימן תמ"ו סוף סק"ג שתמה על הב"י שכתב דאסור לטלטל החמץ בע"פ שחל בשבת בשעה חמישית כיון שאסור באכילה ותמה המג"א דאטו מיגרע מנבילה שנתנבלה בשבת דשרי לטלטלה משום דחזי' לכלבים ודוקא פירות טבל או חלבים אסור לטלטלם שאין דעתו למשדא לכלבים וע"ש במג"א. ואם כן גם ביצה זו ראוי' לא"י ולמה יהיה אסור לטלטל' והיא דומה לנבילה שעומדת לכלבים הה"ד טריפה:

אלא שהמג"א כתב שם זה לדינא לדידן דקיי"ל בשבת כר"ש דשרי מוקצה אבל לר"י אסור כיון שלא היתה אתמול עומדת לא"י:

אלא דכיון שאמה היא ספק טריפ' האם עומדת מאתמול לא"י והוה הביצה מוכן לא"י אגב אמה ע"ל דף ו' וממילא מותר לטלטלה אף למאן אאית לי' מוקצה:

ונראה דמיירי שלא אירע להתרנגולת ספק טריפה עד היום ההוא בשבת או ביום טוב ולא היתה מוכנת מאתמול לא"י ולכך כיון שעתה נאסרה באכילה מטעם ספק טריפה ממילא הוא מוקצה ואסורה בטלטול ואמנם אם מיירי שהיום אירע להתרנגולת ספק טרפות אם כן הביצה נולדה היום וא"כ מה איכפת לן באיסור טריפות הלא בלא''ה אסורה היום באכילה ובטלטול משום שנולד בי"ט:

ודוחק לומר שנ"מ בספק טריפות שאסורה באכילה גם אחר י"ט דא"כ שוב אינו מקושר לדלעיל ולכן נראה דמיירי לגמרי דומיא דרישא וספק טריפה אין הפירוש שהתרנגולת היא ספק טריפה אבל הפירוש הוא שהתרנגולת היא טריפה ודאי והיום נטרפה והביצה היא ספק נולדה אתמול ואין בה לא איסור יום טוב ולא איסור טריפה ספק שמא נולדה היום ויש בה בין איסור י"ט ובין איסור טריפה:

אלא דלפי זה דע"כ אי מוקמת לה בספק טריפה ע"כ מוקצה אסור מדאסור' בטלטול כנ"ל:

אם כן קשה לרב יוסף דסובר משום פ"הנ ולדידי' למאן דאית לי' מוקצה לא שייך גזירת פ"הנ כלל אם כן קשיא רישא למה ביצה שנולדה אסורה כלל וצ"ל לדידי' דמיירי בעומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה אסורה אפ"ה מקשה למה ספיקא אסורה ש"מ שהמקשה הזה סובר דגם באיסור מוקצה אמרינן ספק דרבנן לקולא:

והא דלא הקשה גם על רב נחמן למה ספיקא אסורה וצ"ל דלר"נ איכא למימר דהך ברייתא סברי דהכנה דאורייתא ומיירי ביום טוב אחר שבת:

והא דלא מוקי משנתינו בכך הוא כמו"ש לעיל דף ב' ע"ב ליישב לר"נ הך ברייתא דהשוחט את התרנגולת עיין לעיל שכתבנו דסתם משנה לא היה יכול לאוקמי משום הכנה דאי הכנה מן התורה א"כ גם מוקצה מן התורה ומן התורה לא שייך לחלק בין שבת לי"ט ואיך סתם לן תנא בשבת כר"ש ע"ל בדברינו. אבל ברייתא זו מוקי מטעם הכנה או אפי' משום מוקצה מ"מ כיון דהכנה דאורייתא גם מוקצה הוא מן התורה ולכך ספיקא אסורה אבל ר' יצחק ורב יוסף דלא מוקי משנתינו כר' יוחנן היינו דהכנה לית להו וממילא מוקצה לאו דאורייתא פריך שפיר למה ספיקא אסורה:

ובדברי התוס' יתבאר יותר:

שם ספק טריפה דבר שאל"מ תבטל ברובה:

ויש לדקדק דלמא הך ברייתא ר"י היא דאמר מין במינו לא בטיל:

ובפרט לפ"מ שנתבאר לעיל בדברינו דעל כרחך לענין מוקצה ר"י היא א"כ מהי תיתי לא נוקמי גם בזה כר"י דמין במינו לא בטיל ובפרט לשיטת רש"י בחולין שפסק הלכה כר"י בזה:

ואולי יש להביא מזה ראי' לדברי ר"ת במנחות דף ך"ב ע"ב בתוס' ד"ה ורי"ס וכו' דלא אמר ר"י מין במינו לא בטיל אלא בלח דמתערב יפה או לח ביבש דנבלע בו אבל יבש ביבש בטיל. א"כ הך ביצה שנתערבה באלף יבש הוא ואפי' לר"י בטיל ברוב אך לפ"מ שביארתי לעיל דלמה לענין שלא תבטל ברובה הי' ניחא ליה משום דשיל"מ ולענין לאסור ספיקו לא מהני מה שיש לו מתירין שהי' סבר דטעם דשיל"מ דלא בטיל הוא מטעם שכתב הר"ן דהוה מין במינו עיין לעיל בדברינו ואם ביבש לא מהני מין במינו א"כ למה הוה ניחא ליה מה שאינו בטילה ברובה וצריך עיון:

שם ותבטל ברוב' הרשב"א בחידושיו לחולין דף צ"ז הביא בשם הראב"ד במה דפריך הגמרא למימרא דיהיב טעמא וכו' דלמה לא משנינן דהיינו לבטל גופה ש"מ בביצ' גופה חשיבא ברי' ולא בטילה וכתב ע"ז הרשב"א דבמסכת ביצה משמע דבטילה לר' יוחנן דאמר את שדרכן לימנות ואיכא למימר דבטלה באלף ומאתים אבל חשיבא ברי' שאינה בטיל' בששים ע"ש ברשב"א ולפ"ז לדעת התוס' במכות דף י"ז ובזבחים דף ע"ב ע''א דלדידהו גיד הנשה לא חשיב בריית נשמה ואפ"ה חשיב וס"ל דמה דאמרו במסכת מכות דף י"ז ע"א דרבנן השיבו לר"ש דחטה אין בה בריית נשמה לדבריו דר"ש קאמרי אבל אינהו לא איכפת להו בבריית נשמה וכן הוא דעת הרא"ש ועיין בש"ך סי' פ"ו סקי"ו וא"כ לדידהו גם ביצה חשיבה בריה כמו ג"ה ואפי' באלף לא בטלה וכן הוא מפורש בש"ך שם סק"י דלדעת התוס' והרא"ש ביצה אפי' באלף לא בטלה מטעם ברי' א"כ קשיא סוגיא זו דפריך ותבטל ברובה. ונראה לפ"מ שמבואר לעיל בדברינו בד"ה לספק טריפה דגם וספיקא אף דמוקי לה לטריפה מ"מ אדלעיל קאי לענין איסור טלטול בי"ט והוכחתי דמיירי שהתרנגולת היא ודאי טריפה והיום נטרפ' והביצ' היא ספק טריפ' דהיינו שספק אם נולדה אתמול קודם שנטרפ' או נולדה היום אחר שנטרפה. והנה בתנאי ברי' שאינה בטיל' הוא שתהי' אסור' מתחלת בריית' כמבואר בסי' ק'. ומעתה אפי' אם ביצת טריפ' תשובה ברי' היינו אם התרנגולת נטרפ' עכ"פ שנים או שלשה ימים קודם שנולד' הביצה ואז עדיין לא נגמרה הביצ' דכל דמתיילדה האידנ' מאתמול גמרה וקודם אתמול עדיין לא נגמר' והתרנגולת כבר נטרפ' קודם לזה **(אמר ישראל בן הגאון המחבר ז"ל בהיותי בעיר פ"ק במדינות אונגרן מצאתי את שאהבה נפשי ה"ה הרב הגדול המופלג מהו' דוד דייטש נרו הרב דשם וביקש ממנו ליחד כבודו בספר הזה בדבר הלמד מענינו והואיל שידעתי שהרב הנ"ל הוא תלמיד חביבי מא"א הגאון המחבר ז"ל אמרתי למלאות רצונו בזה:

וזה לשונו מה שהקשה אמ"ו דלמא הך בריית' ר"י היא דס"ל מב"מ לא בטל ומזה ראי' דמ"במ לא בטל רק בלח ולי נרא' דהאומרים דר"י ס"ל אף ביבש מ"במ לא בטל סוברים דואם נתערבו קאי אספיקו וכשיטת רמב"ם דספק דאוריית' לחומרא הוא רק מדרבנן וכיון דאין אסור מד"ת רק מדרבנן ותוס' כתבו מסכת חולין דצ"ט ד"ה שאני ציר דבדרבנן מודה ר"י דמ"במ בטל אמנם אכתי קשה על ר"פ דמשני האי תנא ליטרא קציעות דאמ' כל דבר שבמנין לא בטל וכ"ש בדאורייתא הרי דס"ל לר"פ דהוא איסור תורה וע"כ או כשיטת הפוסקים דואם נתערבו קאי אודאי או כשיט' רשב"א דספק תורה לחומרא עד"ת וא"כ ר"פ למה לא מוקי הברייתא כר"י ונראה דר"פ אולי ס"ל כאביי דאמר מס' זבחים דף ע"ט דר"י בשם ר"ג הוא דאמר מ"במ לא בטל אבל ר"י לנפשי' ס"ל מין במינו בטל והרי הך ברייתא ע"כ אתיא כר"י כמ"ש אדמ"ו דהרי תוס' כתבו בשבת דמ"ה דמ"ד משום משקין שזבו אין לאסור ביצ' בטלטול וברייתא מפורש דאין מטלטלין ותירץ מ"ו דתוס' לא כתבו רק למאן דלית לי' מוקצה וברייתא אתיא כר"י וממילא כל דבר האסו' באכיל' אסור לטלטל אמנם קשה לי על אביי דאמר בזבחים דע"ט דר"י לנפשי' ס"ל מ"במ בטל מבריית' מס' פסחים דף ס"ה ע"ב תניא אמר להן ר"י לדבריכם למה פוקקין את העזרה)**