ציונים לתורה צט

וע"ע ש"ס שבת (דף קי"ד ע"ב) דפליגי ר' הונא ור' יוחנן ביוה"כ שחל להיות בשבת אי מותר בקניבת ירק מן המנחה ולמעלה דביוה"כ שחל בחול לכ"ע שרי בקניבת ירק (תלוש לנתק העלין מן הקלחין כדי להשוותם שיהי' מוכנים לחתכן ולפרמן במוצאי יוה"כ דשרינן לי' התם מפני עגמת נפש פי' דהוי עינוי טפי שרואה ומזמן ואינו אוכל ואית בי' קיום מצות עינוי לפירש"י ע"ש) ואילו ביוה"כ שחל בשבת פליגי התם אי שרי או אסור וי"ל ג"כ דבסברא הנ"ל הוא דפליגי אי אמרי' עמוד וחטא בקדושה אחת בשביל שתזכה בקדושה אחרת דהזכות כאן הוא רק בקדושת היוה"כ לבד המחייב העינוי ואילו חטא של השבות הוא גם בעניין השבת וע"כ הפלוגתא אי שרינן החטא בקדושת השבת בשביל הזכות אשר בקדושת יוה"כ לבד וגם י"ל דלכ"ע אין אומרים עמוד וחטא כו' בב' קדושות ורק בסברא אחריתא הנ"ל הוא דפליגי אם הקדושות מתאחדות יחד בהיותם בזמן אחד וכנ"ל ובאתי רק להעיר

וע"ע ירושלמי שבת פט"ז ה"ג שם דאמר תני אף מטמאין להציל (מטמאין מעשר שני להניל כתבי הקודש אם נפלה דליקה וא"א להציל כתבי הקדוש רק ע"י טומאת מע"ש מטמאין להציל) והתניא בכל קודש לא תגע לרבות התרומה היא תרומה היא מעשר שני (כשם שמוזהר שלא לטמא תרומה בידים כך מוזהר שלא לטמא מע"ש בידים ואיך קאמרת דמטמאין להציל קרבן עדה) כו' ואין מבואר ג"כ אם טעם הירושלמי דאיסור הטומאה שקול כמו ההצלה ואפי' הי' מציאות לכמו זה בחפץ אחד בעינו ג"כ לא הי' נדחה האיסור מפני חיוב ההצלה או באמת איסור הטומאה קיל מעניין הצלת כתבי הקודש ואך טעם הירושלמי דאין לחטוא בחפץ זה בשביל לזכות בחפץ אחר וגוף דברי הירושלמי שם אין מבוררין כל כך וי"ל ג"כ הפי' בהך דאף מטמאין להציל דקאי על מע"ש לבד דמטמאין מעט מע"ש להציל שאר מע"ש מפני הדליקה ועש"ה בק"ע ופי' הפני משה אינו כעת לפני ובאתי רק להעיר

והנה האחרונים ובראשם הטורי אבן תירצו על קושיית התוס' סוגי' דח"ע וחב"ח דהקשו דנימא עדל"ת ותירצו ז"ל דאסור לעשות עביר' בצד עבדות עבור מצוה הנעשית בצד חירות ונסתייעו ג"כ מסוגי' דמנחות (דף מ"ח ע"א) הנ"ל דאמרי' עמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה בעולה לא אמרינן והדברים מפורסמים. והנה בפשיטות הי' אפשר לומר דב' איכיות חלוקות בגוף אחד לא הוי כב' חפצים ממש דש"ס מנחות הנ"ל ושפיר רשאי לעבור באיכות אחד עבור מצוה המתקיימת באיכות אחר כיון ששניהם בגוף אחד ואולם בתמורה (דף ט' ע"ב) בלישנא אחרינא שם בגמ' מוכח דב' קדושות בגוף אחד הם מחולקין יותר מקדושה אחת בב' גופין. וע"ש ברש"י ד"ה אמר אביי הדין קמיבעי' שכ' וז"ל ולהאי לישנא חשיב שני גופין וקדושה אחת חדא טפי משתי קדושות וגוף אחד עכ"ל ואולם הך דחטאת ועולה דמנחות הא הוי ב' גופים וב' קדושות ממש וא"כ אכתי הא אין ראי' מזה אב' איכיות בגוף אחד [ וע"ע בשבת (דף ה' ע"א) איבעיא בב' כחות באדם אחד אי כב' גופין דמיין למיחשיב זה עוקר וזה מניח עש"ה ואולם שם איירי ג"כ לעניין אי הוי כב' גופין וב' כחות דהא ב' גופין הוי תמיד ב' כחות וא"כ י"ל דזה פשוט דב' כחות באדם אחד חשיבי דברים חילוקין והאיבעי' רק אי חשיבי חלוקין לגמרי כב' כחות בב' גופין ודו"ק]

וע"ע בזבחים (דף ע"ה ע"ב) בעי רמי בר חמא התפיס בכור (משהומם) לבדק הבית מהו שישקול בליטרא רווחא דהקדש עדיף (וישקל בליטרא כדי שיצמצם מכירתו וירבו דמיו כדקיי"ל בפסולי המוקדשין דנשקלין בליטרא הואיל ואיכא רווחא להקדש חוץ מן הבכור שהנאת ריבוי דמיו אינה אלא לכהן ואין לזלזל בו לשוקלו בליטרא משום רווחא דכהן והאי בכור שהתפיסו לבד"ה הא הנאתו להקדש היא) או דילמא זילותא דבכור עדיף א"ר יוסי בר זבידא ת"ש נתערבו בבכור ובמעשר (כל הקדשים שנתערבו בבכור ובמעשר) ירעו עד שיסתאבו ויאכלו כבכור וכמעשר לאו למימרא דאינו נשקל בליטרא (ואע"ג דאיכא פסידא דהקדש גבי פדיון שאר הזבחים המעורבין שפדיון דמיהם להקדש וקאמר דלא מזלזלינן בבכור משום הד קדושה אחריתי' ר' הונא ור' חזקי' תלמידי דר' ירמי' אמרי מי דמי התם שתי קדושות ושני גופין הכא שתי קדושות וגוף אחד (התם בזבחים שנתערבו הזבחים שהנאתן להקדש הן קדושה לבדה וגוף לבדו והבכור שדמיו לכהן קדושה לבדה וגוף לבדו הילכך לא מזלזלינן בהך קדושה דהאי גופא משום רווחא דהקדש דגופי אחריני אבל הכא בבכור שהתפיסו לבד"ה שתי קדושות וגוף אחד הן קדושת בכור וקדושת בד"ה ואיכא למימר הואיל ורווחא דהקדש בהאי גופא הוא ואע"ג דלקדושה אחריתי אזיל מזלזלינן בקדושת בכור דהאי גופא) עכ"ל הגמ' ומבואר דפליגי כאן בזה ר' יוסא בר זבידא עם ר' הונא ור' חזקי' כו' דר' יוסי בר זבידא מדמה ב' קדושות וגוף אחד לב' קדושות וב' גופין וא"כ ה"נ ב' איכיות החלוקות אחד הוי ג"כ כאילו היו ב' איכיות בב' גופין ושפיר אין לחטוא באחד עבור האחר ואולם ר' הונא ור' חזקי' דמחלקי בזה בין ב' קדושות וגוף אחד לב' קדושות וב' גופין וסבירא להו באמ דשרינן החטא והזלזול בקדושת בכור עבור הזכות והריוח אשר בקדושת בד"ה הואיל ושניהם בגוף אחד א"כ ה"ה דיש להתיר החטא באיכות העבדות עבור הזכות אשר באיכות החירות הואיל ושניהם בגוף אחד

ואולם באמת יש להבין סברת האחרונים הנ"ל גם באופן אחר היינו דאין הנושא כאן עמוד וחטא בחפץ זה בשביל שתזכה בחפץ אחר דאדם אחד הוא החוטא רק שחוטא בחפץ זה עבור הזכות אשר בחפץ אחר ורק עניין הנושא כאן הוא הך דקיי"ל דאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך וע"כ כזה גם כאן הצד עבדות והצד חירות הויין להו כב' בני אדם ואסיר לו אל צד העבדות לחטוא עבור צד החירות ובזה הא לא יועיל עוד מה שב' הצדדים הם בגוף אחד דהא קי"ל אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך גם מישראל לישראל חבירו ואף דקדושה אחת הן דשניהם ישראלים וקדושתן חדא קדושה ורק גופין מחולקין הן וא"כ כ"ש דאסור לצד עבדות לחטוא עבור הצד חירות דהם ב' קדושות דצד עבדות יש לו קולא דפטור ממ"ע שהז"ג וחומרא דמוזהר על בת חורין ושניהם אינם בצד חירות דב' קדושות בגוף אחד הא חשיבי מחולקין טפי מב' גופין וקדושה אחת וכש"ס תמורה הנ"ל וא"כ הא יש ק"ו מישראל לישראל חבירו דהם קדושה אחת בב' גופין ואסור לאחד לחטוא עבור זכות חבירו ויש ק"ו מזה לצדדי חירות ועבדות בגוף אחד דהם ב' קדושות בגוף אחד דאסור לאחד לחטוא עבור האחר

והנה עד"ז נ' ג"כ בנשים ואנשים דיש להם עוד יותר להחשב ב' קדושות דנשים יש להם כמה חומרות ועניינים שאינם באנשים כטומאת זיבה באונס וגדלות בי"ב שנה ואינן נסקלות ערומות ולא נתלות ולא נמכרות בגניבתן ולוקות על לאוין דב"י ודבל תותירו דליכא ניתוק גבייהו כיון דפטורות מהעשין מפאת מ"ע שהז"ג כמו שהאריכו האחרונים ואנשים וודאי הא יש להם חומר על נשים לעניין מ"ע שהז"ג ועוד לכמה דברים וא"כ הרי הם ב' קדושות שונות זו מזו וע' שבת (דף ס"ב ע"א) נשים עם בפני עצמן הן. וע"כ נ' לומר ג"כ דגם היכא דאומרין לאדם חטא כדי שיזכה חבירך מ"מ י"ל דהוא דווקא מאיש לאיש אבל מאשה לאיש וכן להיפוך לא דכמו דמחלקינן בסוגי' דזבחים הנ"ל לעניין לחטוא בקדושת בכור עבור קרושה אחרת ואמרי' דבב' קדושות בגוף אחד מותר לחטוא באחת עבור האחרת אבל בב' קדושות בב' גופין אסור לחטוא בגוף וקדושה זאת עבור גוף וקדושה אחריתא וא"כ כך כאן האשה החוטאת עבור זכות האיש הרי היא חוטאת ופוגמת קדושתה ע"י החטא עבור זכות האיש לבל תופגם קדושתו וא"כ ה"ל החטא בב' קדושות וב' גופין וזה שפיר אסור אע"ג דמאיש לאיש שרי כיון דמאיש לאיש הוי קדושה אחת וב' גופין ומשא"כ מאשה לאיש דהם ב' קדושות וב' גופין וא"כ הרי החילוק רב ביניהם דהא בהך דזבחים מחלקינן אפי' בין ב' קדושות וב' גופין לב' קדושות בגוף אחד וא"כ כ"ש שיש לחלק בין ב' קדושות וב' גופין לב' גופין וקדושה אחת דהא ב' גופין וקדושה אחת חשיבי הרובים יותר מב' קדושות בגוף אחד לש"ס תמורה הנ"ל וא"כ החילוק בין ב' קדושות וב' גופין לבין קדושה אחת וב' גופין הרי הוא גדול יותר איפוא מן החילוק שבין ב' קדושות וב' גופין לב' קדושות וגוף אחד וכמוב: