ציונים לתורה ק

ולפי"ז הנה יובנו דברי התוס' גיטין (דף מ"א ע"ב) שם ד"ה כופין דהקשו דאיך כופין את רבו כו' הא משחרר עבדו עובר בעשה ותירצו דהואיל ולא פשע העבד אומרים בכה"ג חטא כדי שיזכה חבירך ואילו שם (דף מ"א ע"א) ד"ה לישא כתבו אקושי' הנ"ל דישא בת חורין מטעם עדל"ת ותירצו דאסור אל האשה לעבור משום עשה דידי' ע"ש והדברים סותרים זא"ז לכאורה ואולם להנ"ל ניחא שפיר דרק מאיש לאיש היינו מישראל למשוחרר הוא דאמרי' בכה"ג חטא כדי שיזכה חבירך דהם קדושה אחת וב' גופין ומשא"כ מאשה לאיש שפיר לא אמרי' חטא כו' כיון דהוי ב' קדושות וב' גופין וכדמחלקינן כזה בהך דזבחים (דף ע"ה ע"ב) וכנ"ל. כן י"ל לכאורה ואולם באמת אין נ' לומר דאשה חשיבא מין קדושה בפ"ע מאיש דהא אמרי' בכל דוכתא דקדושת האיש גדולה מקדושת האשה וקלה בחמורה הא מישך שייכא [ע' סנהדרין (דף ע"א ע"ב)] ומה שיש דברים באשה שאינם באיש נ' דאינה מפאת קדושה רק מפאת שטבע האשה מחייבתם כמו טומאת זיבה באונס וקדימת הגדלות בי"ב שנה עניינם רק שידעה תורה דטבע האשה מחייב זה וע' לעיל כלל ל"ב וכן מה שאינה נסקלת ערומה ואינה נתלית ואינה נמכרת בגניבתה הכל מפאת טבע האשה ומהותה המחייב זה ואיננו מפאת מעלה וקדושה וכן מה שלוקות אלאוין דב"י כו' לדעת קצת אחרונים מלבד דאיכא לקיוהי בי' טובא אך אם גם נאמר כאחרונים הנ"ל מ"מ ג"כ אין זה מעלה ואדרבה הוא מפאת פחיתות דהואיל ולפחיתותן פטורות ממ"ע שהז"ג ופטורות מש"ה מעשה דתשביתו לכן אין להם דבר המציל מן המלקות ולכן ממילא לוקות ומשא"כ האיש שלמעלתו יש לו העשה הנה יש לו עי"ז דבר המציל מן המלקות דהעשה הוא תיקון הלאו ולכן אינו לוקה [ובעבדים וודאי נ' דאינם קדושה בפ"ע מב"ח דמה שעבד אסור בבת חורין הרי הוא ג"כ רק מפאת פחיתותו שאין בת חורין ראוי' לו לפחיתותו וגם הרי הבן חורין לעומת זה אסור בשפחה ג"כ ועבד הרי רק גר הוא ומאין יהי' לו קדושה בפ"ע הרי אין לו רק קדושת ישראל ממה שנתקהל בישראל כשאר גר והוא עוד פחות מגר ויצא מכלל עכו"ם ולכלל ישראל לא בא ע' סנהדרין (דף נ"ח ע"ב) וא"כ מאין יהי' לו עניין קדושה שאינה לישראל וז"פ]

וראיתי להבכור שור קידושין (דף ל"ד ע"ב) דכ' ג"כ כסברת האחרונים הנ"ל לעניין לאו הניתק לעשה דאם אין העשה נוהגת באשה היא לוקה על הלאו וכ' שם בזה וז"ל ואל תתמה שנמצא חומר בנשים מבאנשים לעניין עונש דה"נ אשכחן בת כהן אפי' נבעלה לכהן בזנות היא בשריפה ובועלה בחנק כו' עכ"ל ולענ"ד הך דבת כהן היא בשריפה אין זה חומר באשה מבאיש רק הוא בשביל איסור בפ"ע שעברה האשה במה שחיללה כהונתה בזנותה וכמ"ש את אבי' היא מחללת באש תשרף והכוונה על שחיללה קדושת כהונתה הבא לה מאבי' ושבטו ע' בתרגום ובמפרשי התורה ולכן בועלה אף אם הוא כהן מ"מ כיון דאין כהן מתחלל בזנות כמבואר בסוטה (דף כ"ג ע"א) במשנה לכן אין חיוב שריפה לבועל רק לנבעלת ואין כאן חומר באשה מבאיש כלל רק שהאשה עברה עביר' שלא עבר האיש במה שחיללה כהונתה ועבור העביר' ההיא הוחמר דינה לשריפה וא"ל דגם הבועל ג"כ הרי עבר זה במה שחילל כהונת האשה בבעלו אותה דהא לאו קושי' היא די"ל דאחילול כהונת עצמו הוא דקפיד קרא בעניין זה וכמ"ש את אבי' היא מחללת דהקפידא על שחיללה הכהונה הבא לה מאבי' דניתן לה בירושה מעלה זאת והיא באה וחיללה אותה וז"פ

וע"ע סנהדרין (דף ע"ו ע"א) דאמר אי מה בת כהן היא בשריפה ואין בועלה בשריפה אף בתו מאנוסתו היא בשריפה ואין בועלה בשריפה אמר אביי כו' רבא אמר בשלמא התם אפיקתי' מדינא דבת כהן ואוקומתי' אדינא דבת ישראל הכא אדינא דמאן מוקמת לי' אדינא דפנוי' מוקמית לי' (בשלמא התם בבת כהן כי אפיקתי' לבועל מדינא דבת כהן דבשריפה אוקימתי' אדינא דבת ישראל כבועל אשת איש דעלמא דהא לא נפקא מכלל אשת רעהו אבל בא על בתו משום קורבה הוא ואי מפקת לאבי' מכלל דינא דידה אהי דינא מוקמת לי' אדינא דפנוי' מוקמת לי' ומיפטר אפשר לומר כן השתא איהי דלא עבדא מידי מיקטלא איהו מיפטר והא קיי"ל השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. רש"י) ומבואר בזה להיפוך דא"א שיהי' חומר באשה מבאיש ואולם הרי רש"י ז"ל כ' בזה ב' טעמים א' דהוא מפאת דהשתא איהי דלא עבדא מידי מיקטלא איהו מיפטר ב' דהוא מפאת דהשווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין וא"כ טעם הראשון הא שייך רק בביאה דהאשה קרקע עולם ואינה עושה מעשה וע"כ א"א שתהי' חמורה בזה מאיש ומשא"כ בעלמא היכא דעושה מעשה משמע לפי הטעם הזה דאפשר שיהו' חומר באשה יותר על איש ואולם לפי הטעם הב' נ' דבשום מקום אין אפשר שיהי' חומר כו' וכוונת הטעם הב' נ' דכיון דכל עונשי האשה רק מהקישא דהשיוה הכתוב אשה לאיש כו' לכן כאשר אין עונש לאיש ממילא א"א שיהי' עונש לאשה ג"כ ואולם כאן הא מפורש עונש האשה בכתוב וא"צ לבא להיקיש וצ"ל הכוונה דכיון דבעלמא לעניין עונשי התורה בכלל אשה מאיש הוא דילפא א"כ הא חזינן כי האיש היא עיקר יותר בעניין העונש וע"כ גם כאן דמפורש עונש האשה בכתוב מכל מקום אין סברא שיהי' חומר לעניין עונש באשה על איש ויהי' עונש לאשה והאיש יופטר

ועכ"פ נ' גם לטעם הב' הנ"ל דרק לגבי עונש הוא דא"א שיהי' חומר באשה מבאיש כגון שיופטר האיש במקום שיש עונש לאשה כיון דהשווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין וכנ"ל ומשא"כ חומר גרידא שלא בעונש שפיר אפשר שיהי' באשה על איש ושאין כאן תימה מפאת עניין החימר בעצם שיהי' באשה חומר על איש אף שמעלת האשה פחותה מן האיש ואיך יהי' בה חומר על האיש ואולם מגוף דברי הגמ' סנהדרין הנ"ל י"ל דכך הכוונה באמת אדינא דמאן מוקמת לי' אדינא דפנוי' מוקמת לי' וליפטר ואיך אפשר זה שהאשה הפחותה בקדושה יהי' בה חומר על איש ואין להאריך בזה כי בפשיטות נ' דנשים ואנשים לא שייך למיחשבינהו ב' קדושות [ואף אם המצא ימצא חומר באשה על איש] דקדושת האשה ג"כ רק קדושת האיש כי היא ישראלית כמוהו אלא דקדושתה פחותה ממנו וקלה בחמורה מישך שייכא וכנ"ל ואיננה קדושה בפ"ע והך דשבת (דף ס"ב ע"א) דנשים עם בפ"ע הן אין לו עניין לכאן דאף דהם עם וסיג בפ"ע ולא שייך למימר מגו דחזי לאיש חזי לאשה עש"ה מ"מ לעניין קדושה אין האשה מין קדושה בפ"ע ובאתי רק להעיר

והנה במ"א בחידושינו דנתי לומר דלא לישייך גבי אכילה עניין עדל"ת וזה לפמ"ש האחרונים דאף דח"ש אסור מה"ת לר' יוחנן והכי קיי"ל מ"מ לגבי מ"ע אין ח"ש קיום של כלים והיכא דבעי' כזית למצוה אזי אם אין לו רק פחות מכזית אין חייב לאוכלו מתורת ח"ש עכ"פ דלגבי מ"ע אין בח"ש עניין מצוה כלל וכלל וכך משמע בכמה דוכתי והארכתי במ"א וע"כ י"ל דלא לישייך כלל באכילה עדל"ת וזה דכיון דיש איסור בכל משהו מן הכזית ואילו המצוה הוא רק בכלליותו ע"כ הוי זה כב' חפצים דחלקי הדבר לגבי כלליותו חשיבי כב' חפצים וה"ל כעמוד וחטא בחפץ זה בשביל שתזכה בחפץ אחר דלא אמרי'. כך דנתי במ"א והזכרתי מזה גם בבית האוצר כלל א' אות ד' עש"ה מש"ש בזה]

ואולם בש"ס תמורה (דף כ' ע"א) דס"ל לר' שמעון התם דמפריש נקבה לעולתו עושה תמורה דנחתא לה קדושת הגוף הואיל ואיכא שם עולה על נקבה בעולת העוף אמר התם עלה אלא מעתה בכהן גדול שהפריש פרה לפרו תיקדוש דהאיכא פרת חטאת (כ"ג שהפריש פרה לפר יוה"כ שלו דהוא חטאת ליקדוש הואיל ואיכא שם חטאת על פרה בפרה אדומה דמיקריא חטאת) קדשי בדק הבית היא וקדשי בד"ה לא עבדי תמורה (פרה אדומה קדשי בד"ה היא וקדשי בד"ה לא עבדי תמורה הילכך ליכא למימר במפריש פרה לפרו דתיעבוד תמורה מפאת דאיכא שם חטאת עלה בפרה אדומה דהא פרה אדומה גופא לא עבד תמורה) יחיד שהפריש שעיר לשעירתו תיקדוש דהאיכא שעיר נשיא (יחיד שחטאתו שעירה על כל עבירות דברייתות בשוגג אם הפריש שעיר תיקדוש דהאיכא שעיר נשיא דנשיא חטאתו שעיר) א"נ נשיא שהפריש שעירה לשעירו תיקדוש דהא יחיד מפריש שעירה