ציונים לתורה צז

היא עצמה כל הד' תפלות גם יחד וא"כ גם בנידון דידן דכוותה אין כאן כלל איפוא עמוד וחטא בקדושה זו בשביל שתזכה בקדושה אחרת כיון שאין הקדושות נפרדות רק מתאחדות יחד והם קדושה אחת לגמרי אשר בה החטא וגם בה הזכות

ומעתה אומר דדבר זה אם ב' קדושות בזמן אחד מתאחדות להעשות קדושה אחת י"ל דהוא פלוגתא דב"ש וב"ה בש"ס ביצה (דף י"ו ע"א) ת"ר יו"ט שחל להיות בשבת בש"א מתפלל שמונה ואומר של שבת בפ"ע ושל יו"ט בפ"ע ובה"א מתפלל שרע מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע (פי' שמתפלל ברכה אחת ליו"ט ולשבת ומזכיר בה את השבת וגם את היו"ט אלא דההתחלה והסיום הוא בהוכרת השבת וקדושת היום אומר באמצע הברכה) עכ"ל הגמ' ומובן ממילא עפ"י דרכנו הנ"ל די"ל דב"ש וב"ה בהאי סברא קמיפלגי דב"ש ס"ל דאין הקדושות מתחברות יחד רק עומדות כל אחת בפ"ע וקדושת היו"ט לחוד וקדושת השבת לחוד ולכן ראוי לומר ברכה בפ"ע לכל קדושה וקדושה וב"ה ס"ל דהקדושות מתאחדות ונעשות קדושה אחת ולכן א"צ לומר רק ברכה אחת לשתיהן [והא דלא פשיט לאיבעי' דשבת הנ"ל מפלוגתא דב"ש וב"ה הנ"ל אין קושי' כיון דאין סברת המחלוקת הזאת מפורשת בדברי ב"ש וב"ה ולכן אין לפשוט דין מזה וכזה מצינו בכמה דוכתי] והנה פלוגתא דב"ש וב"ה הנ"ל מצינו גם לעניין ר"ה שחל בשבת בעירובין (דף מ' ע"א) ר"ה שחל להיות בשבת בש"א מתפלל עשר (ג' ראשונות וג' אחרונות ושל שבת בפ"ע וג' דר"ה היינו קדושת היום וכולל עמה מלכיות ועוד ב' זכרונות ושופרות) ובה"א מתפלל תשע (דכולל שבת ור"ה בברכה אחת) עכ"ל הגמ' [ע"ע בעירובין שם (דף מ' ע"ב) דפליגי שם ג"כ ביש וב"ה לעניין ר"ח שחל להיות בשבת דבש"א מתפלל שמונה ובה"א שבע והמחלוקת הזאת ג"כ לפי דרכנו אם קדושות השבת ור"ח מתאחדות כשחל ר"ח להיות בשבת וה"ו ממש מחלוקת המקשן והתרצן דזבחים הנ"ל דהמקשן דייק מהא דמוספי שבת קודמין למוספי ר"ח דתדיר קודם למקודש והיינו משום דס"ל דאין קדושות השבת והר"ח מתאחדות וכנ"ל והתרצן שהשיב לו אטו ר"ח למוספין דידי' אהנאי למוספי שבת לא אהנאי והיינו שהקדושות מתאחדות וכנ"ל הנה השיב לו איפו לפי ההלכה דקיי"ל כב"ה וכמובן. וכן שאלת לוי לרבי ותשובת רבי דברכות הנ"ל הם ג"כ כן דסברת לוי הית' דהקדושות עומדות כל אחת בפ"ע דר"ח ושבת וכן דיו"ט ושבת ורבי השיב לו דמתאחדות יחד וכסברת ב"ה דהלכתא כותייהו] והנה שנחלקו איפוא בזה ב"ש וב"ה להדיא לדרכנו בעניין ר"ה שחל בשבת אם קדושות הר"ה והשבת מתאחדות להעשות קדישה אחת או לא דב"ש ס"ל דאין מתאחדות ועומדות כל אחת בפ"ע ולכן מצרכי לכל אחת ברכה לעצמה וב"ה ס"ל דנעשות קדושה אחת ולכן לא מצרכי רק ברכה אחת לשניהם

ומעתה ב"ש לטעמייהו דס"ל דקדושות הר"ה והשבת הם כל אחת קדושה לעצמה בר"ה שחל בשבת א"כ שוב שפיר הא קמה הסברא הנ"ל דעמוד וחטא בקדושת השבת בשביל שתזכה בקדושת ר"ה לא אמרי' וע"כ שפיר אסרינן לדידהו תקיעת שופר בר"ה שחל בשבת מחשש העברה אע"ג דלא אסרי' לי' בר"ה שחל בחול דשאני ר"ה שחל בחול דהוי החטא והזכות בקדושה אחת וכנ"ל וב"ה דס"ל דגם בר"ה שחל בשבת נעשות הקדושות קדושה אחת ולא שייך לדידהו חילוק זה שבין ר"ה שחל בשבת לר"ה שחל בחול הרי לב"ה לטעמייהו בלא"ה ניחא הא דחיישי' אהעברה רק בחל בשבת ולא בחל בחול דב"ה לטעמייהו דאמרי' מתוך א"כ כשחל בחול הרי אין ההעברה אסורה כלל וא"כ הא שפיר קאמר הש"ס טעמא דשמא יעבירנו דשפיר יכון הטעם בין לב"ש ובין לב"ה כל חד לטעמי' וכמובן ודו"ק היטב כי הוא כפתור ופרח בס"ד [וה"ה דלב"ש א"צ לטעמא דשמא יעבירנו דיכול להיות הטעם שפיר משום תיקון כלי שיר ורק כיון דלב"ה דהילכתא כותייהו הא צריך לבא לטעמא דשמא יעבירנו וכמובן דתיקון כלי שיר הא אסור גם ביו"ט ולכן אמר הש"ס טעמא דשמא יעבירנו וז"פ. וע' לקח טוב כלל ו' אות ה' במקום הי"ג ומקום הי"ד דהבנתי שם כוונה אחרת בש"ס זבחים ושבת הנ"ל ואולם גם כדברינו פה ניתן להאמר ויש להעיר עוד מכמה דוכתי בעניין זה אם ב' קדושות בזמן אחד מתאחדות כו' ובאתי פה רק בזה המעט כי אין כאן מקומו העיקריי]

ודע דאם נאמר כנ"ל דאם יש ב' קדושות בזמן אחד הם מתאחדות יחד להעשות קדושה אחת גדולה הנה יתיישב בזה ג"כ קושי' הנ"ל המובאה בשו"ת צ"צ הנ"ל דביוה"כ שחל בשבת יהי' חיוב לאכול כזית פת מטעמא דעדל"ת לדיעות דעונג שבת דאורייתא ולהנ"ל י"ל דהך דעדל"ת שייך רק היכא שאין עניין העשה הוא עצמו המחייב עניין הל"ת כגון כלאים בציצית דאיסור כלאים איננו דבר מחויב מעניין מצות הציצית רק הוא לאו בפ"ע ואין ע העשה הוא המחייב עניין הל"ת ולכן שפיר דוחה אותו ומשא"כ ביוה"כ שחל בשבת דמתאחדות הקדושות ונעשים קדושת השבת והיוה"כ קדושה אחת א"כ שוב קדושת השבת עצמה הרי היא מחייבת העינוי כמו שמחייבת העונג וכהך דזבחים דאמרי' אטו ר"ח למוספי דידי' אהנאי למוספי שבת לא אהנאי דפירשנו הכוונה דהקדושות מתאחדות ונעשות קדושה אחת המחייבת ב' המוספין גם יחד וע"כ יש גם אל מוסף השבת קדושת הר"ח וכנ"ל וכן הך דשבת יום הוא שנתחייב בד' תפלות דפירשנו ג"כ דכיון דנתאחדו קדושת השבת והחנוכה ונעשו אחת אין כאן רק יום אחד הקדוש קדושה אחת המחייבת כל הד' תפלות גם יחד וכנ"ל וא"כ גם ביוה"כ שחל בשבת אחרי שהקדושות מתאחדות ונעשות קדושה אחת גדולה הנה אותה הקדושה עצמה המחייבת העונג הרי היא עצמה ג"כ המחייבת העינוי וא"כ בכה"ג נ' דלא שייך דחי' כלל דלא מצינו דחי' כזאת בגוף הדבר עצמו שנאמר עניין דחי' בו בעצמו שענין החיוב אשר ממנו בעצמו ידחה עניין האיסור אשר ממנו בעצמו ועכ"פ הא אין לנו ילפותא על דחי' כזאת מכלאים בציצית כיון דשם אין הדבר כן רק עניין העשה אין מחייב הוא עצמו עניין הל"ת ולכן שפיר הוא דוחה אותו וכ"ז שאין לנו ילפותא על הדחי' הא לית לן למימר לה מסבר דאדרבה שוא"ת עדיף ולכן שפיר אין מצות עונג דוחה לאיסור האכילה אפי' באכילת כזית ודו"ק היטב. ולפי"ז הנה קושי' הנ"ל המבוארת בשו"ת צ"צ הנ"ל מיושבת באמת דרך ממ"נ דאי נימא דב' קדושות שבזמן אחד מתאחדות ונעשות קדושה אחת א"כ הרי עניין החיוב עצמו הוא עצמו המחייב עניין האיסור ולא שייך דחי' וכנ"ל ואי נימא דאין הקדושות מתאחדות רק עומדות כל אחת בפ"ע א"כ תו ג"כ הא לא שייך עדל"ת דב' הקדושות הוי כב' חפצים ואין לנו לומר עמוד וחטא בקדושת יוה"כ בשביל שתזכה בקדושת השבת וכנ"ל ודו"ק היטב מאוד כי גם זה נכון בס"ד

והנה מיש דלא שייך דחי' היכא דעניין העשה הוא עצמו המחייב עניין הל"ת הוא דבר הצריך חיפוש עדיין ולכאורה יש לו סתיר' מהך דר"ה (דף ל"ב ע"ב) דאמר אהא דשופר של ר"ה אין מעבירין עליו את התחום כו' דהוא משום דאין עדל"ת ועשה ומשמע דלל"ת גרידא הי' דוחה שפיר ואף דשניהם מתחייבים רק מקדושת היום איסור התחום ומצות התקיעה ואולם י"ל דכיון דאיסור התחום נוהג כל המעל"ע ואילו תקיעת שופר נוהג רק ביום א"כ הא אין הדבר המחייב איסור התחום הוא עצמו המחייב את התקיעה דהא איסור התחום הוא מתחייב מכלליות קדושת היו"ט אשר היא בכל המעל"ע שלו ואילו מצות התקיעה מתחייבת רק מפרטיות עניין היום שלו מדאין נוהג גם בלילה ודו"ק היטב וא"ל דבבוא היום מיהת הלא יתאחדו קדושה הכללית של כל המעל"ע והפרטית של היום ונעשים קדושה אחת המחייבת מצות התקיעה ואיסור התחום גם יחד ואכתי הא לא שייך עדל"ת דהא אפי' קדושות שונות דשבת ויוה"כ אמרי' דמתאחדות ולא שייך עדל"ת מש"ה וא"כ כ"ש כאן דב' הקדושות מפאת עניין הר"ה עצמו דז"א דמ"מ הא צריך הש"ס שפיר לטעמא דאעדל"ת ועשה דהא סתמא קתני דאין מעבירין עליו כו' ואי איתא הא עכ"פ בליל ר"ה הי' ראוי שיהי' מותר להעביר את התחום להביא שופר לצורך תקיעה דיום כיון דבלילה עדיין הא לא נתאחדו הקדושות ושפיר איסור התחום אז ן מחויב מעניין מצות התקיעה דיום המדחה את האיסור ואף דאינו בעידנא מ"מ ביום נמי הא אינו בעידנא וע"כ דכיון דהוא עשה דרבים דחי גם למפרע אע"ג דלא הוי בעידנא וכנ"ל או איזה טעם אחר אשר נאמר בזה ועכ"פ מפאת בעידנא הא אין חילוק בין היום להלילה ושפיר יש לו לדחות גם בלילה ואף די"ל דלילה שאני דאין אז עדיין מצות התקיעה כלל מ"מ הא אין זה ברור אם במצוות הזמניות חלות החיוב רק בבוא