ציונים לתורה צו

דהם מוספי קדושה הגדולה טפי דר"ח איקרי מועד דאין הדבר כן רק דקדושת ר"ח למוספי שבת נמי אהנאי דגם מוספי השבת יש להם קדושת הר"ח כי מתאחדות הקדושות ונעשות אחת וכנ"ל ודו"ק היטב מאוד

ואין קושי' מהך דתמידין קודמין למוספין וברכת היין קודם לברכת היום דהוזכר גם כן בש"ס זבחים שם דלא שייך בי' לכאורה האי פירושא דבלא"ה כבר כתבו התוס' שם דצריך לפרש כל הני ת"ש דהוזכרו התם ל"ל ואם כן שפיר יש לפרש בכל אחד מהם טעם בפ"ע ולומר דהא דאמר גבי שבת ור"ח וכן גבי ר"ה ור"ח אטו ר"ח למוספין דידי' אהנאי כו' אטו ר"ה למוספין דידי' אהנאי כו' הוא מטעם אחר ממה שהוא בהך דתמידין ומוספין והך דברכת היום וברכת היין ובהנך תרתי גופיהו היינו הך דשבת ור"ח והך דר"ה ור"ח י"ל בפשיטות דלא נפיק אידך מקמייתא וזה דר"ח ושבת מצינו היותם מתייחסים זה לזה תמיד וכמ"ש חדש ושבת קרוא מקרא. והי' מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות וגו'. מדוע את הולכת אליו היום לא חידש ולא שבת. וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח וכן מוכח גם בדברי חכמים בדוכתי טובי היות ר"ח ושבת מתייחסים זל"ז וכמו שהארכתי בזה במ"א וע"כ ס"ל למקשן דנהי דקדושות שבת ור"ח מתאחדות יחד להעשות קדושה אחת גדולה עכ"ז בקדושת ר"ה ור"ח לא שייך לומר כן דשאני קדושות שבת ור"ח דהם קדושות קרובות ומתייחסות זל"ז וכנ"ל והתרצן חידש לו דגם בקדושת ר"ה ור"ח הוא כן דמתאחדות יחד וכנ"ל וז"פ

ואין להקשות עוד דלפי דברינו דקדושת השבת ור"ח מתאחדות ונעשית קדושה אחת המחייבת ב' המוספין גם יחד וזהו הכוונה דר"ח למוספי שבת נמי אהנאי היינו דמוספי השבת יש להם גם מעלת הר"ח הואיל ונתאחדו הקדושות א"כ לפי"ז הא הי' ראוי' ג"כ שיהי' למוספי הר"ח ג"כ מעלת השבת וא"כ מדוע מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח הא הי' ראוי שיהיו שתיהן שוין במעלה ואיזה שירצה יקדים דז"א דדברינו שייכים רק בעניין קדושה כמו מעלת ר"ח דהיא עניין קדושה דאמרי' דר"ח מקודש טפי במה שנקרא מועד ומשא"כ מעלת השבת דאיננה מעלת מקודש רק מעלת תדיר דזה רק דבר של מציאות שהיא נוהג בכל השבתות א"כ לעניין מעלה זאת הא לא אהני התאחדות הקדושות כלל כי בהתאחד הקדושות ונעשו קדושה אחת כללית גדולה שיש בה ב' עניינים עניין השבת ועניין הר"ח כעניין יו"ט של סוכות דיש אל קדושה האחת של היום ב' ענינים איסור מלאכה וחיוב נטילת הד' מינים וכך כאן יש אל הקדושה האחת ב' ענינים ענין השבת וענין הר"ח ובאים מוספי השבת מפאת ענין השבת אשר אל הקדושה ומוספי ר"ח מפאת עניין הר"ח אשר אל הקדושה אזי לגבי מוספי השבת שפיר שייך לומר דיש להם מעלת מועד הואיל והם מתחייבים מקדושה אשר היא קרוי' מועד דאחרי היות ר"ח קרוי מועד הנה בהתאחד קדושתו עם קדושת השבת ונעשות קדושה אחת כללית הנה הקדושה הזאת בכלליותה עתה קרוי מועד מפאת ההתאחדות דא"א לחלק והואיל ויש בה מעלת מועד הרי כולה קרוי' מועד ונמצא דקדושה הזאת הקרוי' בכלליותה מועד היא מחייבת את המוספי שבת מפאת עניין השבת אשר בהקדושה ונמצאו מוספי שבת מתחייבים שפיר מקדושה הקרוי' מועד ולכן שפיר יש אל המוספי שבת גם מעלת מועד ומשא"כ בעניין התדיר אשר אל השבת הנה בהתאחד קדושתו עם קדושת ר"ח ונעשות קדושה אחת כללית גדולה הנה א"א ל לומר דהקדושה הזאת הכללית היא תדיר שהרי אינה תדיר כי הקדושה התדירה ונוהגת בשאר שבתות הרי אינה זאת הקדושה אשר היא עתה רק קדושת שבת לבד והקדושה הגדולה הזאת אשר היא עתה הרי אינה תדירה שהרי קדושה הזאת אינה בשאר שבתות וא"א לך איפוא לומר רק דעניין השבת אשר יש בקדושה הכללית ההיא הוא אשר יש לו מעלת תדיר כי עניין השבת הרי ישנו בכל שבת וא"כ עניין השבת חסר ישנו בהקדושה תו הוא הרי אין מחייב כלל את המוספי ר"ח והקדושה הכללית המחייבת את מוספי ר"ח מפאת עניין ר"ח שבה היא הרי אינה תדירה ואיך יהי' אל מוספי הר"ח מעלת תדיר הרי הקדושה הכללית המחייבתם הרי אינה תדירה ועניין השבת אשר ישנו בהקדושה אשר הוא תדיר הרי הוא אינו מחייב את המוספין האלי ודו"ק היטב מאוד וע"כ שפיר מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח אף דקדושה אחת היא המחייבתם כיון דמה שהיא מחייבת את המוספי שבת היא מפאת עניין השבת אשר בה אשר הוא תדיר ואילו מוספי הר"ח אשר היא מחייבת הוא מפאת עניין הר"ח שבה אשר אינו תדיר ולכן שפיר מוספי השבת קודמין דמעלת מועד הרי יש ג"כ אל מוספי השבת הואיל והם מתחייבין מקדושה הקרוי' מועד וכנ"ל]

וע"ע בש"ס שבת (דף כ"ד ע"א) איבעי' להו מהו להזכיר של חנוכה במוספין (בתפלת מוספין דשבת ור"ח שבתוך ימי חנוכה מהו להזכיר על הנסים בהודאה מי אמרי') כיון דלית בי' מוסף בדידי' לא מדכרינן (כיון דבחנוכה אין תפלת מוסף וזה המוסף רק משום שבת ור"ח הוא בא אין להזכיר בו של חנוכה) אי דילמא יום הוא שנתחייב בד' תפילות עכ"ל הגמ' וי"ל ג"כ שזהו עניין האיבעי' דכיון דיש אל היום ב' קדושות קדושת שבת וקדושת חנוכה ע"כ מיבעי' לי' לומר דהקדושות מצטרפות ומתחברות יחד להעשות קדושה אחת גדולה וע"כ אין לחלק בו בין תפלה לתפלה ולומר דתפלות ערבית שחרית ומנחה באים גם בשביל קדושת החנוכה ותפלת מוסף באה רק בשביל קדושת השבת לבד ואין להזכיר בה של חנוכה דז"א שהרי ב' הקדושות האלה אשר אל היום קדושת השבת וקדושת החנוכה הלא נתחברו יחד ונעשו קדושה אחת גדולת ונמצא שאין אל היום מעתה רק קדושה אחת אשר יש לה ענין החנוכה והשבת גם יחד וא"כ שפיר יש להזכיר בו את השבת ואת החנוכה שתיהן גם יחד בכל תפלותיו וזהו שאמרו יום הוא שנתחייב בד' תפלות ר"ל דאין כאן רק יום אחד הקדוש קדושה אחת ומחייב כל הד' תפלות גם יחד ודו"ק היטב מאוד

ועוד מצאתי סברא זו נזכרת דכשיש ב' קדושות ליום אחד הם מצטרפות יחד ונעשות קדושה אחת והוא ברבינו יונה ברכות פ' שלשה שאכלו (דל"ט ע"ב מדפי הרי"ף) דאהא דאמרי' שם רבי אומר אין חותמין בשתים איתיבי לוי לרבי מקדש ישראל והזמנים ישראל דקדשינהו לזמנים מקדש ישראל וראשי חדשים ישראל דקדשינהו לראשי חדשים מקדש השבת וישראל והזמנים וראשי חדשים אמר לי' חוץ מזו ומאי שנא הנך כל חדא וחדא באנפי נפשה כתיבא אבל הכא הא בהא תליא. וברבינו יונה וז"ל ורבינו אפרים הספרדי ז"ל פי' דהא בהא תליא רוצה לומר אעפ"י שנראה כשני עניינים כיון ששתי הקדושות באין בזמן אחד כמו קדושה אחת הוי ולפיכך חותם בשתיהם עכ"ל ז"ל והרי מפורשת סברא הנ"ל דב' קדושות שבזמן אחד מתחברות ומתאחדות יחד ונעשות קדושה אחת וע"כ לא חשיב חתימה בשתים כי הלא שתיהם אחת הנה כיון שנתאחדו הקדושות ונעשו אחת וכנ"ל [ודע דל' הגמ' הנ"ל שהבאתי הנך כל חדא וחדא באנפי נפשה כתיבא אבל הכא הא בהא תליא" הוא רק גירסת הרי"ף אבל בגמ' לפנינו איתא הכא חדא היא התם תרתי כל חדא וחדא באפי נפשה ובגירסת הגמ' הנ"ל מותאמת יותר הכוונה הנ"ל דאמר כן ממש הכא חדא היא היינו קדושה אחת דהקדושות מתאחדות ונעשות אחת התם תרתי כל חדא וחדא באפי נפשה היינו במושיע ישראל ובניין ירושלים עש"ה בברכות הם תרתי כל חדא וחדא באפי נפשה אבל שבת ויו"ט וכן שבת ורח"ח אינם תרתי כל חדא וחדא באפי נפשה דאינם ב' קדושות עומדות כל אחת בפ"ע רק מתאחדות ונעשות חדא ודו"ק היטב

והנה אם נאמר כן דב' קדושות שבזמן אחד מתחברות ונעשות קדושה אחת גדולה א"כ הרי בטלה איפוא סברתנו הנ"ל דיו"ט של ר"ה שחל בשבת יש לאסור בו התקיעה טפי מכשהוא חל בחול משום דכשחל בשבת ה"ל עמוד וחטא בקדושת השבת בשביל שתזכה בקדושת היו"ט משא"כ כשחל בחול דהחטא והזכות בקדושה אחת וכנ"ל דז"א דהרי גם כשחל בשבת אין כאן ב' קדושות נפרדות כלל שהרי נעשו שתיהן קדושה אחת לגמרי האוסרת עשיית המלאכה ומחייבת היא עצמה מנות התקיעה וכהך דזבחים ושבת הנ"ל דאמרי' דר"ח שחל בשבת נעשות הקדושות קדושה אחת המחייבת היא עצמה מוספי השבת ומוספי הר"ח גם יחד וכן חנוכה שחל בשבת נעשית הקדושות קדושה אחת המחייבת