ציונים לתורה צה

מצוה משום שלום בית ומוכח דהוא כבוד יוה"כ דאל"כ מדוע הוי מצוה הא חיוב עונג ליכא ביוה"כ ושהי' חיוב משום שלום בית לבד לא משום עונג ולא משום כבוד זה וודאי אינו דא"כ יהי' חיוב הדלקת נר תמיד גם בחול וע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' קפ"א דכ' אהך דשבת (דף כ"ג ע"ב) דנר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום ביתו דצ"ע אי אמרי' נר חנוכה עדיף של כל לילה ע"ש ואולם בראשונים לא נזכר מזה ומשמע הפשיטות דאין עניין מצוה בהדלקת נר רק בשבת ולרא"ש הנ"ל גם ביוה"כ והיא ע"כ משום כבוד וכנ"ל וע"ע בירושלמי פסחים פ"ד ה"ד מקום שנהגו להדליק (ביוה"כ) משובח ממקום שנהגו שלא להדליק א"ר ירמי' תדע שהיא כן שהרי יוה"כ שחל להיות בשבת אפי' מקום שנהגו שלא להדליק מדליקין ואינו מובן דהא שבת שאני דההדלקה מצוה ומאי ראי' משבת ליוה"כ וע"כ צ"ל דס"ל לר' ירמי' דגם ביוה"כ ההדלקה מצוה משום כבוד וכנ"ל וכ"כ הק"ע שם ע"ש וי"ל דזהו באמת פלוגתא דרשב"א ורבנן הנ"ל דרשב"א סבר דאין בהדלקה משום כבוד רק משום עונג ואינו מצוה ביוה"כ רק בשבת לכן מחלק בין שבת ליוה"כ ומשא"כ רבנן ס"ל דיש בהדלקה משום כבוד והוי מצוה גם ביוה"כ ולכן שוב אין לחלק בין יוה"כ לשבת דכיון דמבטלין את המצוה ביוה"כ עבור גדר התשמיש ה"ה דבשבת יש לבטלה ואולם אם נאמר דתרוייהו ס"ל דיש בהדלקה כבוד היום וכסברת הרא"ש יומא הנ"ל הנה יש לי לומר דרשב"א ורבנן בהאי סברא קמיפלגי] וזה דהנה המקומות שנהגו שלא להדליק ביוה"כ הנה החטא הוא בקדושת יוה"כ במה שמחסרין כבוד היום במניעת אור הנר ואולם לעומת זה הזכות הוא ג"כ בקדושת יוה"כ בעצמו כיון דהמנע ההדלקה הוא עבור שלא יבא לידי תשמיש האסור ביוה"כ והוא פגם בקדושת היוה"כ ואלים להו למקומות הנ"ל זכות גדר דפרישות הנ"ל מחטא דכבוד היום הנ"ל ולכן נהגו שלא להדליק וזהו רק ביוה"כ שחל בחול אבל ביוה"כ שחל בשבת דאז יש אל היום ב' קדושות קדושת שבת וקדושת יוה"כ וא"כ נמצאת המנע ההדלקה אז חטא גם בקדושת השבת ואילו זכות גדר הפרישה מתשמיש הרי איננו בקדושת השבת רק בקדושת היוה"כ לבד שהרי קדושת השבת אינה אוסרת את התשמיש וקדושת היוה"כ היא שאוסרתו וא"כ גדר הפרישה מתשמיש הוא זכות רק בקדושת יוה"כ לא בקדושת השבת וע"כ ס"ל לרשב"א דעמוד וחטא בקדושת יוה"כ בשביל שתזכה בקדושת יוה"כ אמרי' ואילו עמוד וחטא בקדושת השבת בשביל שתזכה בקדושת יוה"כ לא אמרי' ולכן כשחל יוה"כ בשבת אין כח לסייג הנ"ל הנצרך עבור יוה"כ לבטל מצות הדלקת הנר המחויבת מפאת השבת אעפ"י שהוא מבטלה בהיותה מחויבת רק מפאת יוה"כ וחכמים ס"ל דגם בב' קדושות יש לומר עמוד וחטא בזו בשביל שתזכה באחרת ולית להו לחלק בין אם החטא והזכות באותה הקדושה עצמה לבין אם החטא באחת והזכות באחרת ולכן שפיר אין לחלק תו בין יוה"כ שחל בחול ליוה"כ שחל בשבת ושפיר ס"ל דמקומות שנהגו שלא להדליק גם בחל בשבת אין להם להדליק ולפי"ז פלוגתא דרשב"א ורבנן הנ"ל הוא כעין פלוגתא דרבי ורבנן דתמורה הנ"ל דרבי ס"ל דלא עשו תקנה בקדשים והיינו דאין לחטוא בקדושת המזבח להקריב לו כחוש עבור זכות דקדושת אבודה שלא תמות ורבנן פליגי עלי' וס"ל דאומרים עמוד וחטא כו' גם בב' קדושות כה"ג וכנ"ל ויומתק בזה הא דבירושלמי פסחים שם דהובא שם ג"כ פלוגתא דרשב"א ורבנן הנ"ל ואי' התם ר' סימון בשם ריב"ל כו' בשם רבי הלכה כרשב"א ולהנ"ל הנה רבי לטעמי' אזיל

ודע דכעניין הסברתינו זאת בסברת רשב"א דפסחים הנ"ל דכתבנו דס"ל דביוה"כ שחל בשבת אין לחטוא בקדושת השבת עבור זכות דקדושת יוה"כ [דהוי כב' חפצים דאין אומרים עמוד וחטא בחפץ זה בשביל שתזכה בחפץ אחר] הנה יש ליישב בזה ג"כ מה ששמעתי שנמצאת קושי' בשו"ת צמח צדק [להגאון הקדוש מליבאויטש ז"ל ואין הס' ההוא בידי לעיין בו] דיוה"כ שחל בשבת יהי' חיוב לאכול כזית פת מטעם עדל"ת לדיעות הסוברים דעונג שבת דאורייתא דלא שייך כאן אין עדל"ת שיש בה כרת דהא כזית הוא ח"ש ביוה"כ ואין בו כרת ואילו לעניין עונג שבת הרי יוצאין בכזית פת וכמ"ש הפוסקים ואולם להנ"ל ניחא בפשיטות אי נימא דבב' חפצים לא אמרי' עדל"ת וא"כ ה"נ הא הוי העשה והל"ת בב' חפצים דהא ביוה"כ ליכא חיוב עונג וא"כ זכות העשה הוא רק בקדושת השבת לבד ואילו החטא הרי הוא בקדושת היוה"כ וע"כ עמוד וחטא בקדושת יוה"כ כדי שתזכה בקדושת השבת לא אמרי' וז"פ

ודע דעפ"י דרכנו זה יש לי לומר ג"כ ביישוב מה שהעירו האחרונים ז"ל דלב"ש דלית להו מתוך א"כ מדוע גזור רבנן אתקיעה בשבת משום שמא יעבירנו הא גם ביו"ט ההעברה אסורה ואי דאין כח לחכמים לגזור לבטל מצוה לגמרי מ"מ גם בשבת לא הי' להם לגזור כיון שאין שם סברא לאסור בשבת יותר מביו"ט כמבואר כזה בפר"ח או"ח סי' תקפ"ח דה"ט דלא גזרו על התקיעה משום תיקון כלי שיר דהוא משים דגזיר' זאת שייכא גם ביו"ט וא"א לבטל מצוה לגמרי ושיגזרו בשבת לבד ולא ביו"ט ג"כ א"א דא"כ מיחזי מילי דרבנן כחיכא כיון דטעם הגזיר' שייך ביו"ט כמו בשבת ע"ש וא"כ ה"נ לעניין העברה לב"ש דההעברה אסורה ביו"ט כמו בשבת א"כ ג"כ הא אין לגזור בשבת יותר מביו"ט והדברים מפורסמים ואולם לפי דרכנו הנ"ל י"ל דלכאורה הא שפיר יש סברא לחלק בין יו"ט לשבת בפשיטות ולומר דביו"ט דהחשש הוא רק עבור חילול יו"ט וא"כ מה שאין גוזרין גזיר' דשמא יעבירנו או דשמא יתקן כלי שיר הרי החטא בזה בקדושת היו"ט וע"כ שפיר אין לגזור כדי שלא לבטל מצות שופר דהוא ג"כ מצוה המחייבת מפאת היו"ט ואמרי' עמוד וחטא בקדושת היו"ט לעשות מעשה התקיעה (שאפשר שיבא על ידה לידי העברה או תיקון כלי שיר) כדי שתזכה בקדושת היו"ט (בקיום מצות התקיעה) ומשא"כ בשבת דאם יבא לידי העברה או תיקון כלי שיר הרי יחלל שבת ויחטא בקדושת השבת וא"כ ממילא גם עשיית מעשה התקיעה שאפשר לבא על ידה לידי העברה או תיקון כלי שיר הוא חטא בקדושת השבת ואילו הזכות דקיום מצות התקיעה הרי הזכות רק בקדושת היו"ט דקדושת השבת הרי אין מחייבת את התקיעה וע"כ עמוד וחטא בקדושת השבת בשביל שתזכה בקדושת היו"ט לא אמרי' ושפיר יש לגזור אתקיעה בשבת אף דאין גוזרין אתקיעה ביו"ט ולא מיחזי כחוכא כלל דהא יש טעם וסברא אלימתא לחלק בזה בין שבת ליו"ט ואולם לפי"ז הא הדרא קושית הפר"ח לדוכתה דל"ל לגמ' לטעמא דשמא יעבירנו תיפוק לי' משום תיקון כלי שיר ואי דטעם זה שייך גם ביו"ט מ"מ ביו"ט הא ה"ל עמוד וחטא בקדושת היו"ט בשביל שתזכה בקדושת היו"ט וע"כ שפיר לא גזרו משא"כ בשבת וכנ"ל

ונ' בזה ואציע ש"ס זבחים (דף צ' ע"ב) איבעי' להו תדיר ומקודש איזו מהם קודם כו' ת"ש מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח (ואע"ג דמוספי ר"ח מקודשין טפי דאיקרי מועד) אטו ר"ח למוספין דידי' אהנאי למוספי שבת לא אהנאי ת"ש מוספי ר"ח קודמין למוספי ר"ה אע"ג דר"ה קדשה (טפי מר"ח) אטו ר"ה מוספין דידי' אהנאי למוספי ר"ח לא אהנאי עכ"ל הגמ' ונ' כוונת הגמ' דהמקשן והתרצן נחלקו פה בסברא היכא דיש ליום אחד ב' קדושות כגון ר"ח שתל בשבת דיש אל היום קדושת ר"ח וקדושת השבת אם ב' הקדושות האלה של היום עומדות כל אחת בפ"ע או דילמא אינן עומדות כל אחת בפ"ע רק הם מתחברות ומתאחדות ונעשות קדושה אחת עצומה וגדולה וס"ל להמקשן כסברא הראשונה הנ"ל דהקדושות עומדות כל אחת בפ"ע וא"כ ממילא מוספי ר"ח באין רק בשביל קדושת ר"ח אשר אל היום ומוספי שבת באין בשביל קדושת שבת אשר לו וכיון דקדושת ר"ח יש לה מעלת מקודש וקדושת שבת יש לה מעלת תדיר א"כ מדמוספי שבת קודמין למוספי ר"ח לכן שפיר דייק מזה דתדיר ומקודש תדיר קודם וע"ז חדית לי' התרצן דאין הדבר כסברתו רק דכשיש ב' קדושות ליום אחד אין עומדות כל אחת בפ"ע אך מתחברות ומתאחדות ונעשות קדושה אחת עצומה וגדולה וע"כ ממילא המוספי שבת הלא הם גם מוספי ר"ח שהרי אין כאן ב' קדושות כלל רק קדושה אחת הנעשית מב' קדושות שהיו מחייבות כל אחת מוסף אחד ועתה שנתאחדו הקדושות ונעשו אחת ממש הנה יש כאן קדושה אחת גדולה המחייבת שתי המוספין גם יחד וזהו שאמר אטו ר"ח למוספין דידי' אהנאי למוספי שבת לא אהנאי היינו שאין הדבר כסברת המקשן דמוספי השבת אין להם קדושת ר"ח ומפאת זה הוקשה לו דמדוע לא יוקדמו מוספי הר"ח למוספי השבת כיון