ציונים לתורה צג

ואין בידו לתקן את עצמו משא"כ ערלות בידו למול א"ד ערלות הוי חסרון טפי הואיל ומחוסר מעשה משא"כ אנינות דהוא רק חסרון זמן עש"ה וע' נזיר (ד' מ"ז ע"ב) ועוד שם (ד' ס"ד ע"ב) ופסחים (דף צ' ע"ב) וכבר הארכתי בזה בכמה דוכתי וא"כ עכ"פ לפי הסברא דמחוסר מעשה הוי חסרון טפי א"כ אדרבה ע"י היציאה ממקדש הרי הוא חשוב מסולק טפי מן המצוה כיון שצריך מעשה החזרה ממה שהוא מסולק בחסרון זמן דזמן ממילא אתי וא"כ כ"ש שיש לו להחשב מעביר ביציאה מן המקדש וכמובן

ועוד נ' פשוט דיש כאן איסור העברה על המצוה דהא תני בברייתא דאוכלין עמה חולין ותרומה דהיינו שאם אין להם חולין אוכלין תרומה וא"כ אם יניח הכהן מצות אכילת קדשים אשר לפניו בפנים ויצא לחוץ לאכול תרומה דאכילת תרומה הרי הוא ג"כ מצוה כמבואר בתוספתא ברכות ובש"ס יומא (ד' ע"ד ע"ב) ועוד בכ"ד א"כ מה שמעביר מצות אכילת הקדשים לקיים מצות כילת תרומה הרי היא העברה בפשיטות כמו עבורי דרעא אטוטפתא דיומא (דף ל"ג ע"ב) וע"ע יומא (דף ע' ע"א) דרואה כ"ג במקדש כשהוא קורא יש סברא דאסור לו לצאת לחוץ למקום שריפת הפר ושעיר מטעמא דאין מעבירין על המצוות ומאי דשרי שם לפי האמת הוא רק משום דהרואה אינו עוסק במצוה ולכן אין בראי' משום העברה עש"ה וא"כ עכ"פ כאן דמוטל עליו קיום המצוה ממש בפנים ויוצא לחוץ לקיים מצוה אחרת הנה הוא שפיר מעביר על המצוה ממש דהוא דומה בדומה ממש להך דיומא (דף ע' ע"א) וז"פ וא"כ הרי על כרחך הוכרחו להכניס את התרומה מעיקרא לפנים עבור הכהן המקטיר כדי שכשיותרו השירי מנחה אחרי ההקטרה יהיו שניהם לפניו התרומה והשירי מנחה דאז מה שהוא רוצה הוא אוכל ואין כאן העברה וא"כ הא שפיר דייק מהך ברייתא דעשו תקנה בקדשים מדהתירו איסור הכנסת תב"ע דתרומה מיהת עבור הכהן המקטיר (וי"ל עוד יותר דכיון דהוכרחו להתיר ההכנסה עבור הכהן המקטיר התירוה לגמרי גם עבור שאר הכהנים דדכוותה מצינו בדוכתי טובי גם באיסורים דרבנן עניין הואיל ואישתרי אישתרי ושהתירו איסור דדבריהם גם היכא דאפשר בלא ההיתיר עבור שהוצרכו להתירו היכא דא"א בלעדו וכמו שהארכתי בזה כבר באתוון דאורייתא כלל כ"ו וניחא לן לומר כן כי היכא דתיתוקם הך דאוכלין עמה חולין ותרומה דברייתא באופן שוה בכל הכהנים ולא נצטרך לומר דהכהן המקטיר אכל בפנים ושאר הכהנים אכלו בחוץ וגם י"ל דיש גם בשאר הכהנים איסור העברה על המצוה בעצם דאף דאין מוגבל מי יאכל שירי מנחה אלו וע' תוס' סוכה (דף מ"ב ע"א) ד"ה מהו דתימא מכל מקום הא הם שייכים לכל הבית אב ועל כל הבית אב בכלל דהם הכהנים אשר שם ביום ההוא הא רמיא מצות אכילתם וע"כ כל הן שמניח השירי מנחה בפנים הראוים כבר לאכילה ויוצא לחוץ שהוא מקום הבלתי ראוי לאכילה וכ"ש כשיוצא לחוץ לאכול תרומה ה"ל שפיר מעביר על המצוה וע' מה שדנתי בזה בהך דכאן מפאת הא דאין מעבירין על המצוות בבית האוצר ערך אין מעבירין על המצות עמש"ש בזה ואולם גם כדברינו פה בזה ניתן להאמר וע"ע זבחים (דף כ' ע"ב) איבעי' דלא איפשיטא אי יציאה מועלת בקידוש ידים ורגלים דאם יוצא ממקדש וחוזר יוצרך לקדש ידיו ורגליו שניר לעבודה ע"ש וא"כ י"ל ג"כ דס"ל לר' משרשיא דיציאה מועלת בקידוש כו' וע"כ בפשיטות ניחא מה שהתירו איסור הכנסת חב"ע אף שאפשר לכהנים לצאת לחוץ ולאכול החולין מבחוץ ולחזור אח"כ פנים והיינו מש ם דיוצרכו קידוש ידים ורגלים שנית לעבודה ולא רנו להטריח את הכהנים כל כך וכדמצינו כזה בכמה דוכתי דחשו לטירחא ולא הטריחו בדבריהם יותר מדאי ע' ב"ק (דף ס"ב ע"ב) כיון דבמצוה קא עסיק כולי האי לא אטרחוהו רבנן וה"נ כיון דבמצות אכילת שירי מנחות קעסקי להיות אכילתם על השובע לא אטרחינהו כולי האי לצאת ולחזור שיוצרכו קידוש ידים ורגלים שנית ובשבת (דף כ"א ע"ב) ודילמא אי מיטרחא לי' טובא אתי לאמנועי ממצוה וכזה יש לחוש גם כאן שימנעו מלצאת מפני טורח הקידוש ויאכלו השירי מנחות כך שלא על השובע ובבא מציאה (דף כ"ח ע"א) לא הטריחו רבנן באבידה יותר מדאי ובברכות (דף ט"ז ע"א) האומנין מתפללין בראש הזית ובראש התאנה ובירושלמי והובא ברי"ף שם מפני שטרחותן מרובה וכהנה רבות מאוד וגם י"ל דיש בזה לתא דמעילה דכיון דהמים שמקדשין בהם ידים ורגלים הי' מים קדושים וההשתמשות בהם הוא איסור מעילה רק דלצורך הקידוש התירה תורה וכך היא מצותם וע"כ עכ"פ לגרום חיוב הקידוש היכא דאפשר מבלעדו שפיר אסור וה"ז כעניין ברכה לבטלה דאסור ולצורך שרי ועכ"ז גרם ברכה שאינה צרוכה כגון להסיח בין מצוה למצוה היכא דלולי הסיחה הי' נפטר בברכה אחת ג"כ אסור כמבואר בתוס' מנחות (דף ל"ו ע"א) ד"ה סח ועוד בכמה דוכתי ואף דאם יסיח הרי תהי' אז הברכה מחויבת מדינא ולא תהי לבטלה מ"מ כיון דברכה לבטלה אסורה ולצורך הוא דשרי ע"כ אין מותר רק כאשר הצורך בעצם ומשא"כ לגרום הצורך היכא דאפשר בלתו שפיר אסיר וא"כ כזה גם כאן כיון דההשתמשות במים הוא איסור ולצורך הוא דשרי וע"כ שפיר ג"כ אסור לגרום הצורך היכא דאפשר מבלעדי זה וע"כ כיון דאילו לא הי' שם איסור הכנסת חב"ע דדבריהם הרי אסור להם לצאת לחוץ ולגרום חיוב הקידוש דהא אפשר להם שלא לצאת רק להכניס החולין לפנים ואך מפני האיסור דהכנסת חב"ע דדבריהם הוא שבאת לומר שיש להם לצאת וע"כ אדרבה שפיר התירו חכמים איסור ההכנסה דדבריהם משום הא דהם אמרו והם אמרו ושפיר י"ל דהי' עדיף לחכמים להתיר בזה הכנסת חב"ע מבלתי שיהי' שם גרם חיוב קידוש עי"ז דהוא לתא דמעילה ושפיר הוי עדיף להו האיסור מעילה להתיר איסור הכנסת חב"ע עבורו מלהיפוך להכריח היציאה עבור איסור ההכנסה שיהי' נגרם בזה חיוב הקידוש ידים ורגלים דהוא ילתא דאיסור מעילה ודו"ק היטב מאוד ובהיותי בזה עלה ברעיוני די"ל דהיינו טעמא דר"א דאמר בנזיר ריש כ"ג דיטמא כ"ג ואל יטמא נזיר לפי שהנזיר מביא קרבן על טומאתו וי"ל דהכוונה ג"כ מפאת האשם דמבואר בכריתות (דף כ"ז ע"א) דאשם נזיר טמא בא לבטלה עש"ה והכוונה דאין בא לצורך כפרה והיתיר והכשר וריצוי ודורון כאחד משאר קרבנות אך בא רק משום קנס בלבד כמבואר בילקוט נשא רמז תש"ט ד"ה וקדש את ראשו בשם הסיפרי זוטא וז"ל לאשם הרי זה קנס עכ"ל וכבר העיר בזה בהגהות מצפה איתן שם ועכ"פ כיון דאין להביא קרבן לבטלה וכ"ש אשם דאין בא אפי' בנדבה ורק דבנזיר שנטמא כך אמרה תורה שיביא קרבן זה לבטלה לכן עכ"פ אסור לו לגרום הבאת קרבן לבטלה והוא ממש דוגמת ברכה לבטלה דאסיר וע"כ אסור ג"כ לגרום חיוב הברכה ואף דאחר הגרם הרי לא תהי' לבטלה עוד וא"כ כ"ש כאן דנקרא הקרבן כך שהוא בא לבטלה וכל' הש"ס בכריתות שם דאשם נזיר בא לבטלה אלא דכך גזרה תורה עליו אם נטמא וא"כ וודאי דאין לגרום הבאת קרבן לבטלה והוא בזיון המזבח וקדושת הקרבן אם גורם לו לבא לבטלה משום קנס לבד וע"כ שפיר יטמא כ"ג ואל יטמא נזיר מפאת גרם ה הבאת הקרבן לבטלה ודו"ק היטיב מאוד ובאתי רק להעיר. ואחזור לענייננו ואומר דזה שפיר י"ל דהתירו איסור הכנסת חב"ע עבור שלא לגרום חיוב הקידוש ע"י היציאה וכנ"ל וא"ל דא"כ אמאי לא פשיט מכאן בזבחים (דף כ' ע"ב) דיציאה פוסלת בקידוש דז"א די"ל בפשיטות דלא בעי למיפשט רק ממשנה או מברייתא כדמצינו כזה בכ"ד וכאן מן הברייתא גופה הרי אין לפשוט כלל דהא י"ל טעמא דברייתא משום דס"ל דשרי לגמרי להכניס חב"ע וכרבנן דרבי דס"ל הכי אליבא דר' חסדא במנחות (דף ק"ו ע"א) או משום דס"ל דהכנסת חב"ע לצורך קדשים מיהת אין בה התחלת איסור כלל וכדברי המל"מ הנ"ל וגם י"ל דכוונת הברייתא באמת שאכלו החולין מבחוץ כפירש"י הנ"ל ואך ר' משרשיא הוא דס"ל לפרש הברייתא דאכלו החולין מבפנים כדמשמע תיבת עמה דאמר אוכלין עמה ע' סוטה (דף כ' ע"ב) ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו ובכתובות (דף ד' ע"ב) אמר אהך דונהגת עמו אבילות דהיינו עמו בבית וכזה יש עוד בכ"ד וע"כ ה"נ משמע לי' תיבת עמה שאוכלין החולין עם הקדשים במחיצה אחת בפנים וגם ס"ל לר' משרשיא דלכ"ע אסור להכניס חב"ע וכאידך אוקימתי דמנחות (דף ק"ו ע"א) שם (וגם הא ר' משרשיא בעי לאוקמי ברייתא גם אליבא דרבי ורבי הא גם אליבא דר' חסדא דמנחות שם ס"ל דאסור להכניס חב"ע] וס"ל לר' משרשיא נמי מסברא דאיסור הכנסת חב"ע נאמר סתם וכולל בסתמו גם איסור ההכנסה לצורך קדשים ורק דכשבאו לדון בענייני הקדשים התירו איסור זה