ציונים לתורה צב

אוכל כמצותו הוא דלא חשיבא האכילה איבוד משא"כ באוכל אכילה גסה כמבואר ביבמות (ד' מ' ע"א) דאין מקיימין מצות אכילת קדשים ע"י אכילה גסה שוב שפיר גם האכילה ה"ל איבוד ועוד דאפי' נימא דאכילה לא חשיבא איבוד לאוכל אפי' אם אין האכילה מצוה כיון דאוכלין עומדין רק לכך שיתאכלו מאדם וזהו דרך איבודם ולכן לא חשיבא אכילה מעשה איבוד לאוכל [וע' תוס' פסחים (ד' כ"ח ע"ב) ד"ה ר"ש] מ"מ לפי המבואר בשו"ת אבני מלואים סי' י"ח דלאו דווקא איבוד גופה של תרומה הוא דאסורה בעשה דשימור רק גם איבוד קדושתה אם מפקיעין ממנה קדושתה ונעשית חולין ע"י ביטול ברוב ג"כ אית בי' משום עשה הנ"ל ע"ש א"כ איבוד הקדושה שפיר נ' דאיכא באכילה אם אין האכילה מצוה כיון דע"י האכילה סופה להתעכל ולהפקע ממנה קדושתה ובאוכל כמצותו אין אז איבוד הקדושה כיון דנתקיימה ונעשית מצוה הקדושה ואין זה איבוד הקדושה דאדרבה קיום מצוה הוא הכשר הקדושה ותקנתה ומשא"כ באוכל שלא כמצותו כגון באכילה גסה דלא מקיים מצוה באכילה ה"ל האכילה שפיר איבוד הקדושה גרידא וא"כ הך תקנתא דשלא תהא נאכלת על הגסה הרי היא תקנה שפיר ג"כ עבור איבוד הקדשים היינו איבוד הקדושה וכנ"ל [וע' לעיל כלל כ"ב מה שהארכתי בכמו זה לעניין אכילת תרומה דזר ע"ש] ועוי"ל כן בפשיטות אפי' לא נימא כסברת האבני מלואים הנ"ל ורק דהפקעת הקדושה לא מיחשיב איבוד דמ"מ כשאוכלם אכילה גסה דאין אז אל האכילה אפי' שם אכילה כלל וכמבואר ביבמות שם דאכילה גסה לא מיקרי אכילה א"כ כיון דאינו מעשה אכילה תו הא ה"ל בפשיטות מעשה איבוד בעלמא וז"פ

ואולם אחרי העיון גם ז"א שהרי התוס' בנזיר (דף כ"ג ע"א) ד"ה פסח הקשו אהך דיבמות דאין מקיימין באכילה גסה מצות אכילת קדשים משום דאכילה גסה לאו שמה אכילה והקשו ע"ז מהא דאמרי' בנזיר שם דאוכל פסח אכילה גסה נהי דלא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא קעביד ותירצו ע"ז דב' ענייני אכילה גסה הם דיש אכילה גסה שהוא שבע ואינו רעב לאכול אבל גם אינו קוץ באכילה והאי חשיבא אכילה גם לעניין מצוה אלא דלא הוי מצוה מן המובחר ויש אכילה גסה שהוא שבע כל כך עד שהוא קץ במאכל וההוא לא מיקרי אכילה כלל אלא מזיק ע"ש ולפי"ז הנה וודאי אין החשש בהך דתמורה שיאכלו חולין ותרומה כ"כ עד שיהיו קצים במאכל ואעפ"כ יאכלו אח"כ הקדשים דהא סתם אינשי דינא גמירי וכ"ש הכהנים ולמה להם לאכול אח"כ הקדשים באופן כזה דאין בו מצוה כלל וכלל ואדרבה הוא עבירת חובל בעצמו דמיקרי מזיק ואי משום שלא יבואו לידי נותר מוטב לשרפם מלאוכלם אכילה גסה ואכילה גסה כזאת נמי הרי איבוד גרידא הוא כשריפה וכנ"ל וגם חשש רחוק הוא לגמרי שיאכלו הכהנים חולין ותרומה כ"כ בידעם שיש להם קדשים לאכול ולא יחושו לאכילת הקדשים ויאכלו חולין ותרומה כ"כ עד שיהיו קצים ומואסים במאכל ואין לחוש כלל ע"ז ופשוט דהחשש הוא רק דשמא לא ידקדקו בצימצום לאכול החולין בדקדוק שישאר להם רעבון ותאוה עדיין לקדשים רק יכנסו כבר באכילת החולין לערך השביעה ויאכלו אח"כ הקדשים כאשר כבר יהיו שבעים קצת דזה מיקרי ג"כ אכילה גסה בצד מה וכנ"ל ובכה"ג שפיר יוכרחו לאכול הקדשים אח"כ כיון דאכילה דכה"ג מצוה היא אלא שאיננה מצוה מן המובחר וא"כ אם כבר יהיו שבעים באכילת החולין הנה מה שעבר אין ומוכרחים לקיים עכ"פ מצות אכילת הקדשים באכילה גסה אף שאינה מן המובחר וא"כ בכה"ג הרי שוב לא יבואו הקדשים לידי איבוד ואדרבה תתקיים מצות אכילתם שפיר אלא דלא תתקיים באופן מובחר וא"כ שוב מה שאנו איסרין להם אכילת חולין ותרומה איננו עבור תקנת איבוד רק עבור תקנת קיום מצוה מן המובחר דקדשים וא"כ שוב שפיר הרי יכון גם פירושינו הנ"ל דעשיית התקנה הוא במה שמכניסין חילין בעזרה כדי לאכול הקדשים על השובע

והנה יש לעמוד עדיין על פירושינו זה דהא רש"י ז"ל בתמורה שם תי' קושיתו הנ"ל דאיך אוכלין עמה חולין הא ה"ל חב"ע ותי' דאכלו החולין מחוץ לעזרה ואח"כ נכנסו ואכלו הקדשי' ע"ש וא"כ הרי יוקשה זה באמת על פירושינו דהאי עשו תקנה בקדשים היינו שהתירו איסור הכנסת חב"ע עבור תקנת הקדשים שיתאכלו על השובע ולמה הוצרכו באמת לעשות תקנה זאת ולהתיר איסור עבור זה הרי הי' אפשר לעשות כן באמת לאכול החולין מבחוץ ולכנוס אח"כ ולאכול הקדשים ועל דברי המל"מ הנ"ל לא קשיא כ"כ כיון דהוא ז"ל כ' רק דהכנסה ואכילה שהיא לצורך קדשים לא התחילו לגזור עלי' וע"כ נה דהי' אפשר לאכול החולין מבחוץ מ"מ י"ל דמה שלא גזרו איננו מפאת הצורך קדשים המדחה את האיסור לפי שא"א בעניין אחר ורק דסתמא לא גזרו על הכנסה ואכילה שהוא לצורך קדשים די"ל דעניין איסור הכנסת חב"ע הוא רק לפי שהוא בזיון המקדש או הקדשים אם חולין נכנסים ונאכלים במקום הקדשים וא"כ י"ל דכל שההכנסה ואכילה הם לצורך קדשים אינם בזיון עוד ואינם איסור כלל ולא הית' הכנסה ואכילה כזאת אשר הכוונה בם לצורך קדשים נחשבת אל החכמים מעשה בלתי נאותה והגונה לשיאסרו איתה ודו"ק היטב ומשא"כ לפי דברינו דגם זה נכלל בסתמו באיסור הכנסת חב"ע והוא איסור באמת אלא דכשבאו חכמים לדון בענייני הקדשים וצורכם התירו איסור זה דדבריהם עבור תקנת הקדשים ושזהו עניין עשו תקנה בקדשים שהוזכר כאן לדמיון הך דאבודה ואינה אבודה דכמו דבהך דאבודה התירו הקרבת כחוש למזבח עבור תקנת הקדשים כן שם התירו עבור זה איסור הכנסת חב"ע וזהו הנקרא עשיית תקנה בקדשים מה שמתירין איסור לצורך תקנתם א"כ יוקשה דלמה הוצרכו באמת להתיר איסור עבור זה כיון שצורך הקדשים ותקנתם הי' יכול להעשות בלי היתר איסור עבורו וכנ"ל

ואולם אחרי העיון גם זה לק"מ וזה לפמ"ש התוס' ביבמות (דף מ"א ע"א) שם ד"ה רצה דכהן המקריב צריך שיהי' אחד מאוכלי השירים ומקרא ילפי' לי' ע"ש וא"כ הי' נצרך איפוא הכהן המקטיר את הקומץ לצאת לחוץ אחרי ההקטרה לאכול חולין ולכנוס אח"כ בפנים לאכול חלקו מן השירים על השובע וע"כ נראה דכיון דאחרי הקטרת הקומץ כבר הותרו השירים לאכילה וכבר רמיא מצות אכילתם על הכהן המקטיר לכן אסור לו להניח מצות אכילתם ולצאת חוץ למקדש מטעמא דאין מעבירין על המצוות ואע"ג דכל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין ולא חשיב מעביר על המצוה אם אינו מל מיד בבוקר ורק איחור בעלמא והעדר זריזות הוא דקחשיב כ"ז שאני התם דכל היום הרי הוא ראוי למילה וא"כ במה שאינו מל בבוקר הרי לא סילק עצמו מן המצוה ולכן נחשב שפיר רק איחור והעדר זריזות אבל לא העברה ומשא"כ בהך דאכילת שירי מנחות דהחוץ הרי אינו מקום הראוי לאכילה זאת וא"כ במה שיוצא ממקום קיום המצוה לחוץ דהוא מקום הבלתי ראוי לקיום המצוה הרי היא מסלק עצמו מן המצוה והוי שפיר העברה מן המצוה וע' מגילה (דף ו' ע"ב) דמבואר דאיחור קריאת המגילה מי"ד דאדר א' לי"ד דאדר ב' חשוב העברה על המצוה ואע"ג דהוא ג"כ רק איחור הומן והי' לו ג"כ להקרא רק העדר זריזות כהך דמילה וע"כ החילוק כנ"ל דכיון דיום הט"ו דאדר א' ושאר כל הימים שבנתיים אינם ראוים לקריאת המגילה לכן מה שהוא יוצא מי"ד דאדר א' לט"ו דאדר א' ושאר הימים שבנתיים חשוב שפיר העברה כיון דאינם זמן הקריאה וע"כ מה שיצא מזמן הקריאה לזמן הבלתי ראוי לקריאה חשיב שפיר העברה ולא דמי למילה דכל היום כשר ואינו מסלק עצמו איפוא מן המצוה במה שלא מל בבוקר וא"כ ה"נ בהך דאכילת שירי מנחה דכוותה שפיר חשוב העברה ג"כ מה שהוא יוצא ממקום קיום המצוה למקום הבלתי ראוי לקיום המצוה [ובמ"א קיבצתי כמה דוכתי דמבואר בם דיציאה ממקום הראוי דומה ליציאה מזמן הראוי ואכ"מ] ואי דיחזור עוד לפנים ויקיים המצוה הרי ה"נ בהך דמגילה הרי ישוב ג"כ זמן הקריאה בי"ד דאדר ב' ועכ"ז חשוב העברה וא"ל דשאני התם דאין הזמן בידו משא"כ כאן דבידו לחזור למקדש דז"א דדבר זה היא ספק בכמה דוכתי בעניין מחוסר זמן ומחוסר מעשה שהיא בידו הי מינייהו חשוב חסרון טפי ע' יבמות (דף ע' ע"ב) דמסופק הש"ס בזה לעניין אנינות וערלות הי מינייהו הוי חסרון טפי אי אנינות הואיל