ציונים לתורה צ

ממש שמברכין עליו פעמים הרבה יותר וע' ספרי לקח טוב שם כלל ט"ו אות י"ט] וא"כ נמצא דר"א ורבנן לטעמייהו אזלי דר"א לטעמי' דעדיף לי' בהך דנזיר מעלה האיכותית ממעלת ריבוי הכמות וכנ"ל לכן ס"ל גם בהך דעמוד וחטא כו' כן ורבנן דר"א נמי לטעמייהו אזלי וכמובן וכל זה אם באנו להשוות הך איקומתא דסוטה הנ"ל שלא תחלוק אשינויא דר' זביד דזבחים הנ"ל אבל באמת הא א"צ לזה כלל וי"ל בפשיטות דהך איקומתא דסוטה ס"ל כשינויא דר' פפא דזבחים הנ"ל וכן ר' זביד דזבחים הנ"ל הא מצי סבר כאידך הסברות בסוטה שם דמוקמינן פלוגתיהו במילתא אחריתי ע"ש וז"פ

] והנה לפי מאי דדייקנא מהך דסוטה דר"א ס"ל דאומרים עמוד וחטא כו' גם בב' חפצים מדמתיר לגרום טומאה לחולין שבא"י עבור תקנת החלה [ועש"ה בסוטה בכל הסוגי' וברש"י] יש להבין ג"כ קושית התוס' בעירובין (ד' ק' ע"א) שהקשו אהך דמתן ד' שנתערבו במתן אחת דס"ל לר"א ינתנו במתן ד' ור' יהושע אומר ינתנו במתן אחת ואותיב לי' ר"י לר"א לדבריך הרי הוא עובר בבל תוסיף והקשו התוס' דמאי קושי' נימא עדל"ת ע"ש והעירו האחרונים ז"ל דלא שייך כאן עדל"ת משום דאין החטא והזכות בחפץ אחד דהחטא בדם דמתן אחת במה שמוסיפין לתתו מתן ד' והזכות בדם דמתן ד' והדברים מפורסמים ואולם להנ"ל שפיר הקשו התוס' דמאי מותיב לי' ר"י לר"א הא לר"א לטעמי' שפיר שייך עדל"ת אע"ג דהחטא והזכות בב' חפצים ועי' ירושלמי שקלים פ"א ה"א משיבין לאדם דבר שאינו מודה בו (בתמי') ובמ"א כתבתי בהבנת קושית תוס' עירובין הנ"ל דקושיתם היא לפי סברת המ"ד בחגיגה (ד' כ"ג ע"ב) דצירוף כלי דאורייתא וילפי' לי' מדכתי' כף אתת עשרה זהב מלאה קטורת הכתיב עשאו לכל מה שבכף אחת ע"ש וע"כ לא חשיב כאן עמוד וחטא, בחפץ זה בשביל שתזכה בחפץ אחר כלל כיון שהם בכלי אחד והכלי מצרפם וחשוב כל הדם דבר אחד וכלישנא דגמ' הנ"ל הכתוב עשאו לכל מה שבכף אחת והרי רחמנא קרינהו אחת ואחשבינהו חפץ אחד ואיך נוכל לומר שהם ב' חפצים ודו"ק היטיב ואולם בזבחים פ"א יש פלוגתא אי איירי הך דר"א גם בבלול בכוס אחד או איירי רק בנתערבו כוסות בכוסות ע"ש ובאתי רק להעיר

והנה במנחות (דף מ"ח ע"ב) שם מוכח דעמוד וחטא בתרומה בשביל שתזכה בחולין לכ"ע בין לר"א ובין לר' יהושיע לא אמרי' עש"ה דמייתי פלוגתא דר"א ור"י דתרומות בחבית של תרומה שנשברה בגת העליונה כו' דר"י דמיקל התם נמי היינו טעמא משום דבלא"ה התרומה לאיבוד קאזלה ולכן מותר לאבדה ולא חשיב כלל חוטא בתרומה אבל היכא דחשיב חטא לכ"ע אין אומרים חטא בתרומה בשביל שתזכה בחולין ע"ש והנה אין מזה סתיר' להך דסוטה וכמובן בפשיטות דרק לחטוא בתרומה החשובה עבור חולין הפחותים הוא דלא אמרי' משא"כ לחטוא בחולין הפחותים עבור תרומה החשובה שפיר שרי ר"א בהך דסוטה וז"פ ואולם בתרומות פ"ח מ"י וכן חבית של שמן (תרומה) שנשפכה מודה ר"א ור' יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ובפיה"מ להרמב"ם אמרם שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה עניינו כי כשיהי' אפשר לו שיציל רביעית בטהרה וזה שהיו ידיו והכלים טהורים ואעפ"י שהוא מסייע באיבוד השאר או בטומאתו בשעה שהוא מציל אותה הרביעית ה"ז מותר עכ"ל ושם הרי החטא בשאר התרומה (דהא ר"א חשיב לטומאת תרומה בידים חטא אפי' היכא דבלא"ה אזלא לאיבוד) עבור הצלת הרביעית ועכ"ז שרי ר"א וא"כ לכאורה הוא דלא כהך דזבחים לפמ"ש דטעמא דר"א בהך דזבחים אליבא דר' זביד משום דס"ל דאין לחטוא בקדשים חלו עבור זכות דקדשים אחרים ואולם באמת גם זה לק"מ דגם בהך דתרומות החטא בדבר הפחות אטו זכות בדבר המעולה ממנו כיון דשאר התרומה בלא"ה לאיבוד קאזלה ואילו את הרביעית הרי יציל וא"כ ממילא קדושת הרביעית חשיבא טפי הואיל ועומדת להתקיים וכמובן וז"פ

ועיין עוד ש"ס תמורה (דף כ"ג ע"א) דפליגי התם רבי ורבנן בחטאת שנאבדה והפריש אחרת תחתי' ונמצאת הראשונה ובא לימלך בב"ד איזה מהן יקריב וז"ל הגמ' דרבי סבר לא עשו תקנה בקדשים ואמרי' לך התכפר בשאינה אבודה ואבודה מתה (דחטאת אבודה שנתכפרו בעלי' באחרת הוא מחטאות המתות) ורבנן סברי עשו תקנה בקדשים ואמרי' לך התכפר באבודה ושאינה אבודה תרעה (פי' דמשום תקנת האבודה שלא תמות אמרי' לי' התכפר באבודה ותשאר האינה אבודה שאין דינה למיתה רק לרעי') עכ"ל הגמ'. ובתוס' שם ד"ה ורבי סבר לא עשו תקנה בקדשים וז"ל תימא למ"ו הרמ"ר וכי. מאבדין קדשים בידים כיון דבידינו לתקן ותי' כגון שיש ריוח בדבר כגון דאבודה כחושה ושאינה אבודה שמינה דאמרי' לי' התכפר בטובה וכחושה תמות עכ"ל. ונראה לומר לכאורה לפי"ז דרבי ורבנן בהאי סברא קמיפלגי דבהקרבת האינה אבודה הנה יש כאן חטא דאיבוד קדשים באבידה דתשאר למיתה וכמ"ש התוס' וכי מאבדין קדשים בידים [ולישנא דבידים ק' להבין לכאורה שהרי אינו עושה בהאבודה דבר ורק מקריב את האינה אבידה ואי דע"י כך תשאר האבידה ממילא ותמות הרי זה רק מידי דממילא לא מעשה איבוד בידים וי"ל דכיון דבידו לתקן ולהקריב את האבודה שלא תמות א"כ עליו מוטל לעשות כן וע"כ כיון שמוטל עליו לתקן ואינו מתקן חשיב שפיר המנע התיקון כאילו עשה מעשה איבוד בידים דוגמת הך דב"ק (דף מ"ח ע"א) כיון דאית לי' להיאך למלויי' ולא קמליי' כמאן דכריי' דמי וזהו שכתבו התוס' וכי מאבדין קדשים בידים כיון דבידינו לתקן היינו דכיון דבידינו לתקן הרי מוטל עלינו התיקון ולכן כשאין מתקנים חשיב המנע התיקון איבוד בידים ועוי"ל בפשיטות טפי דיש כאן איבוד בידים ממש דכיון דחטאת אבודה אינה מתה רק אחרי שנתכפרו בעלי' באחרת א"כ ע"י הקרבתו את האינה אבודה דעתה הוא שמתכפר באחרת הנה עי"ז הוא דקם דינה דאבודה למיתה וא"כ בהקרבה הזאת הרי הוא מאבד איפוא את האבודה בידים ממש ורק אלו הי' הדין דגם במתכפר באבודה. האינה אבידה מתה אזי לא איכפת לן באיבוד הנ"ל כיון דמוכרח הוא לאבד אחד משניהם שהרי מוכרח להביא חטאתו ושניהם, א"א שיביא ומשא"כ עתה דבמקריב האבודה אין דין האינה אבודה למיתה רק לרעי' דלא הוי איבוד כמיתה וא"כ בהקרבתו האינה אבודה הרי הוא עושה איפוא מעשה איבוד בידים בזה באבודה שאינו מוכרח לו וזהו שכתבו התוס' וכי מאבדין קדשים בידים כיון דבידינו לתקן פי' דאילו לא הי' בידינו לתקן הרי הי' מוכרח לאבד בידים משא"כ עתה דבידינו לתקן הרי הוא מאבד בידים בלי הכרח ועכ"פ הקרבת האינה אבודה הנה יש בה חטא איבוד אל האבודה ולתוס' הנ"ל חשיבא ההקרבה מעשה איבוד בידים לאבודה] וע"כ דס"ל דמקריב האינה אבודה השמנה ואבודה הכחושה תמות א"כ הוא חוטא איפוא באבודה עבור זכות הקרבת שמן המתקיים בהאינה אבודה וא"כ הא ס"ל לרבי דאמרי' עמוד וחטא בשביל שתזכה בב' חפצים ורבנן דפליגי עלי' י"ל דמהאי טעמא הוא דפליגי דלא סבירא להו לומר עמוד וחטא כו' בב' חפצים וע"כ שפיר אסור לאבד את האבודה עבור זכות הקרבת שמן אשר יתקיים בהאינה אבודה

והנה עד"ז י"ל גם להיפוך דכשמקריב את האבודה הכחושה עבור שלא תמות הזכות הוא בקרבן הנקרב שלא תלך הקדושה שבו לאיבוד ואילו החטא הוא במזבח שמבזה מעלת המזבח וקדושתו להקריב עלי' כחוש וא"כ נהפוך הוא דרבי דס"ל דמתכפר באינה אבודה סבר דאין אומרים עמוד וחטא כו' בב' חפצים וע"כ א"א להקריב האבודה הכחושה דה"ל עמוד וחטא כו' בב' חפצים ורבנן דפליגי עלי' ס"ל דאומרים כו', וע"כ מקריבין שפיר את האבודה עבור תקנתה וזכותה אעפ"י שחוטאין בזה נגד המזבח וכנ"ל

ודע דבתר הך דתמורה דמייתינא אי' התם וז"ל הגמ' מתיב ר' משרשיא ולא עשי תקנה בקדשים והתניא יאכלו מה ת"ל (גבי שירי מנחה כתי' והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו וסיפא דקרא בחצר אהל מועד יאכלוה וקדריש הא דכתי' פעם יאכלו ופעם יאכלוה דמשמע מיעוט יאכלוה אותה לבדה ולא דבר אחר עמה וקאמר דהא דכתי' יאכלו) מלמד שאם הית' אכילה