ציונים לתורה פט

אחת טהורה ואחת טמאה נוטל כדי חלה מעיסה (הטהורה) שלא הורם חלתה ונותן פחות מכביצה (מעיסה הטהורה) באמצע (בין העיסה הטמאה לבין החלה) כדי ליטול מן המוקף (דהאי פחות מכביצה שבאמצע נוגע בעיסה הטמאה וגם בחלה ומצרף החלה לעיסה וה"ל הרמת החלה על העיסה מן המוקף ודווקא פחות מכביצה דאין מטמא אחרים אבל כביצה לא יתן כדי שלא יוטמא הכביצה מעיסה הטמאה ויחזור ויטמא את החלה) וחכמים אוסרין ויש שם בסוטה כמה אוקימתי בטעם פלוגתא דר"א ורבנן הנ"ל וחדא מינייהו דבמותר לגרום טומאה לחולין שבא"י קמיפלגי דר"א סבר מותר ורבנן סברי דאסור וברש"י טעמא דרבנן דאסרי משום אמצעית הוא דמיטמא מחמת העיסה וקסברי אסור לגרום טומאה לחולין משום תקנת תרומה ור"א סבר מותר לגרום טומאה לאמצעית כדי לתקן חלה בטהרה עכ"ל ומשמע מדברי רש"י ג"כ דלחולין שבא"י דעלמא כ"ע סבירא להו דאסור לגרום טומאה והכא במילתא אחריתי הוא דפליגי אי שרינן איסור הגרם טומאה לחולין משום תקנת החלה ובפשיטות וודאי נ' כך דאל"ה ליפלגי במותר לגרום טומאה לחולין שבא"י דעלמא גרידי וכמובן וא"כ י"ל ג"כ דבהך סברא הוא דפליגי אי אומרים עמוד וחטא בשביל שתזכה בב' חפצים דרבנן ס"ל דאין אומרים כו' ולכן אין לחטוא בחולין עבור זכות החלה ור"א ס"ל דאומרים כו'

ולפי"ז הנה הך אוקימתא דסוטה הוא לגמרי היפוך הך דר' זביד דזבחים הנ"ל דס"ל לפמ"ש למעלה דלר"א אין אומרים כו' ולרבנן אומרים כו' והנה דר"א אדר"א בפשיטות לא קשיא דרק בהך דזבחים דשניהם קדשים ושוים במעלה הוא דלית לי' לומר עמוד וחטא כו' ומשא"כ בהך דסוטה דהחטא בחולין הפחותים עבור זכות תרומה המעולה שפיר אמרי' עמוד כו' ומשא"כ דרבנן אדרבנן הא קשיא טפי דמה אם לחטוא בחולין עבור זכות תרומה אסרי כ"ש לחטוא בקדשים עבור קדשים ואולם י"ל דיש גם בהך דזבחים עדיפות אהן דסוטה דשם בסוטה אין הזכות בחפצים רבים רק בזאת החלה לבד ומשא"כ בהך דגוזרין גזיר' דזבחים הנ"ל דמילתא דלא שכיחא הא לא גזרו בי' רבנן והגזיר' תמיד אטו שמא יארע כך פעמים רבות וכדמשמע נמי מהך דר' פפא דאמר בדם התמצית מצוי לרבות כו' דרק משום דהוא מצוי ושכיח הוא דגזרו וכן מבואר ברש"י שם ע"ש] וא"כ ה"ל הזכות בחפצים רבים ולכן שפיר שרינן החטא עביר ריבוי הזכות אעפ"י שהם בחפצים שונים

ואין לומר דכמו דהדבר שגוזרין עבורו הוא מצוי ושכיח דאין גוזרין גזיר' עבור דבר שאינו שכיח ה"נ הרי הדבר שגוזרין בו ואוסרין אותו הרי היא ג"כ בהכרח דבר השכיח דאמילתא דלא שכיחא נמי הא לא גזרו בי' רבנן לאסרו וכדמצינו בכמה דוכתי ועיין יבמות (ד' כ' ע"ב) כל הנשים לא תתייבמנה גזיר' משום איילוניות לא שכיחא ממזרת ונתינה נמי לא שכיחא כו' ומבואר דכי היכא דלא גזרי' עבור דבר שאינו שכיח כך כזה ג"כ בשיקול אין לגזור על דבר שאינו שכיח לאסרו עש"ה ותבין דז"א די"ל דכיון דגזור רבנן דדם שנתערב בדם הפסולין כו' ישפך לאמה שוב מיזהר זהירי בי' כהנים שלא יתערב דם כשר בפסול כדי שלא יבא הדם כשר לידי איבוד ולא יופסל הקרבן ושוב יארע תערובת כזה רק לעתים רחוקים ויהי' החטא דאבוד רק בחפצים מועטים ומשא"כ אילו לא היינו גוזרים ולא הי' דם תערובת נשפך לאמה רק נזרק ע"ג מזבח לא הי' כהנים נזהרים מתערובת והי' אפשר שיארע פעמים רבות תערובת דם כשר בפסול גם היכא דיש בפסול כדי לבטל והי' מכשירין אותו והי' דמים פסולין נזרקין ע"ג המזבח וקדשים פסולין נאכלים פעמים הרבה ולכן שפיר הגזיר' הוא בחפצים מועטים עבור זכות דחפצים מרובים וכמובן וכעין זה הוא ג"כ סברת הרבינו יונה ריש ברכות דאם לא קרא קיש קודם חצות לא יקרא עוד אחר חצות משום סייג ואע"ג דהסייג הוא רק עבור ביטול מצות ק"ש עצמה וא"כ מדוע יבטל ק"ש עתה אטו סייג דביטול פעם אחר ומאי אולמי' דהאי ביטול מהאי ביטול וע"כ הכוונה דכשגוזרין שלא יקרא אחר חצות גם דיעבד אזי מיזהר זהיר בי' ולא ילך לישן קודם חצות בסמיכה דיעמוד עוד קודם חצות דאין אדם הולך לישן על זמן מועט וגם על זמן מועט מתיירא שמא תחטפנו שינה ויישן יותר עד אחר חצות ויבטל ק"ש ולכן ע"י הגזיר' הזאת יקרא ק"ש תמיד קודם השינה ולא יבא לידי ביטול ואם יארע שלא יקרא קודם חצות יהי' זה רק לעתים ולפעמים רחוקים ומשא"כ אילו לא הית' הגזיר' והי' הדין דקורא בדיעבד עד עמוד השחר אזי לא הי' זהירים כל כך בקריאה קידם חצות כיון דלא מעכב והי' מצוי שילך לישן קודם חצות בסמיכה שעכ"פ יעמוד קודם עמוד השחר ולא יבטל ק"ש ופעמים רבות תחטפנו שינה ויישן עד אחרי עמוד השחר ויבטל הקריאה ולכן עדיף לגזור לבטל הקריאה פעמים מועטים כדי שלא תובטל פעמים הרבה אילו לא הית' הגזירה וכזה הוא עניין כמה גזירות בש"ס ואכ"מ להאריך ודע דסברא זאת דחטא בחפצים מועטים אטו זכות במרובים שייך לומר בו עמוד וחטא כו' אע"ג דלא אמרי' כן בחפצים שוי הכמות היא מותאמת בתוס' גיטין (ד' מ"ב ע"ב) ד"ה כופין שכתבו דאע"ג דאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך מ"מ עבור זכות רבים שאני ע"ש וכזה ג"כ סברת הר"ת המובא במ"א סי' תמ"ו דעשה דרבים דחי ל"ת אפי' שלא בעידנא ע"ש דהא דלא אמרי' עמוד וחטא בשביל שתזכה בב' חפצים הנה טעמו טעם אחד עם הא דאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך ועם הא דבעי' בעידנא בדחיית עשה לל"ת דהטעם בכל אלה דבעי' שהחטא והזכות יהי' יחד לשיהי' כח בזכות לדחות החטא שעמו וע"כ בעי' שיהו יחד בכל הדברים בחפץ אחד ובאדם אחד ובזמן אחד וע"כ כי היכא דריבוי הזכות מהני לשנאמר עמוד וחטא בשביל שיזכה חבירך ושלא יוצרך בעידנא ה"נ מהני שפיר ג"כ לעניין חפצים שונים לומר עמוד וחטא בחפצים מועטים בשביל שתזכה במרובים וז"פ]

ולפי"ז יומצא דר"א ורבנן פליגי בזה אי אזלי' בתר ערך הכמותי או בתר ערך האיכותי [ע' ר"ן פרק בתרא דיומא סוגי' דמאכילין הקל הקל וע' אריכות בספרי לקח טוב כלל ט"ו וע' לעיל כלל ל"ה] דר"א עדיף לי' ערך האיכותי וע"כ מתיר לחטוא בחולין הפחותים באיכות עבור זכות תרומה המעולה באיכות ואוסר לחטוא בקדשים מועטים עבור זכות דקדשים אחרים ואף שהם מרובים בכמות ורבנן עדיף להו ערך הכמותי טפי וע"כ שרו לחטוא בקדשים מועטים עבור זכות קדשים מרובים אף דבדברים אחדים אסרי חטא בחולין גם עבור זכות תרומה החשובה באיכות וכמובן וע' לקח טוב כלל ט"ז דדנתי אי מעלת ריבוי הזמן מכריע האיכות היינו דבר ששוהה זמן רב יותר אלא שאיכותו פחות ודבר ששוהה זמן מועט אלא שאיכותו גדול יותר הי מינייהו חשיב טפי והבאתי שם באות א' פלוגתא דר' אליעזר ורבנן בנזיר ריש פ כהן גדול בכ"ג ונזיר שפגעו במת מצוה דר"א ס"ל דיטמא כ"ג ואל יטמא נזיר שהנזיר מביא קרבן על טומאתו ורבנן סברי דיטמא נזיר ואל יטמא כ"ג שהכ"ג קדושתו קדושת עולם ע"ש ומבואר דפליגי בזה אי אזלי' בתר מעלת ריבוי הזמן או בתר מעלת האיכות דקדושתו קדושת עולם היא מעלת ריבוי הזמן ומה שהנזיר מביא קרבן על טומאתו היא מעלה איכותית דקדושתו עצומה יותר ולכן פגם הטומאה שלו גדול יותר וע"כ חייבתו תורה קרבן על הפגם מה שלא חייבה את הכ"ג ע' היטב בספרי שם ואחרי צאת ספרי הנ"ל לאורה נזכרתי דברי הירושלמי בנזיר שם וז"ל אתיא דר"א כב"ש דבש"א תדיר ומקודש מקודש קודם לכן גירסת הק"ע והכוונה אהך דברכות (ד' נ"א ע"ב) דבש"א מברך על היום ואח"כ מברך על היין) כן ר"א אומר תדיר ומקודש מקודש קודם עכ"ל הירושלמי וה"ז מבואר כדברינו הנ"ל וע"ע ירושלמי יומא פ"ז ה"ב

והנה מעלת ריבוי הזמן הנה עניינה קרוב למעלת ריבוי הכמות וכמובן וגם י"ל דעניינה ריבוי הכמות ממש דבהיות הקדושה בכ"ג זמן רב יותר מהיותה בנזיר והקדושה הרי שוהה בו כל רגע ורגע לכן הרי יש להכ"ג ע"י ריבוי הזמן ריבוי קדושות יותר ממה שיש לנזיר [וכן הך דמברך על היום ואח"כ מברך על היין ג"כ תדירות של יין היינו ששותין אותו פעמים הרבה גם בחול וא"כ הוא רק ריבוי