ציונים לתורה פז

ההפסדים שוין ואכתי שפיר שלו קודם וז"פ. ע"כ תוכן דברינו בחידושינו שם בקידושין בזה

ובגוף עניין ההשלמה במצוות הנה כבר הבאתי לעיל איזה ענייני השלמה ואולם בגמ' מצאנוהו מבואר רק בתפלה וכן בהבדלה דאמרו בערבי פסחים מי שלא הבדיל במוצ"ש מבדיל והולך כל היום כולו (ע"ש חילופי גירסאות) דנו שם הראשונים ז"ל אם הוא בתורת השלמה או הוא מפאת היות כל היום זמן בעצם לדיעבד ועכ"פ אם הוא בתורת השלמה הרי היא השלמה מבוארת בגמ' אבל שנדון מסברתנו עניין השלמה במצוה שעבר זמנה וודאי אין לנו ודיעה הנ"ל שהבאנו למעלה דיש גם בק"ש השלמה היא מתמהת באמת אעפ"י שדננו למעלה לתת לה טעם עפ"י הילקוט דק"ש ג"כ נגד תמידין עכ"ז אין לומר כן מסברא דנפשין אחרי שלא מצאנוהו מבואר בגמ'

ואולם ראיתי בירושלמי ברכות פרק א' ה"א אהך דמעשה שבאו בניו מבית המשתה כו' אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרות כו' ובירושלמי ור' גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותי' והא ר"מ פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותי' כו' שנייא הכא שהיא לשינון מעתה אף משיעלה עמוד השחר כו' ובפי' החרדים שנייא הכא שהיא לשינון. ל' ושננתם לבניך. מעתה אפי' משיעלה עמוד השחר. כלומר וכי תימא דכיון דמצוה בקריאתה כקורא בתורה אפי' לרבנן אין קפידא אם יורה שיקראוה ולכך אמר להם דאם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרות וחייבים לאו דווקא אלא כקורא בתורה וכמו פרעון תפלה למי ששכח תפלה דאמרן פ' תפלת השחר דיש לה תשלומין א"כ מאי ארי' אם לא עלה אפי' עלה נמי מתורת פרעון ליחייבו וכן מצאתי כתוב דיש פרעון לק"ש בשמע הסמוכה לה כתפלה עכ"ל החרדים ומ"ש ז"ל דחייבים לאו דווקא. במחכת"ה אינו נ' רק שפיר דווקא הוא וכוונת הירושלמי הוא באמת כפירושו ז"ל דר"ג לא עבד עובדא כוותי' דנפשי' רק דגם לרבנן דאמרי עד חצות מ"מ מודו דאם טעה ולא קרא קודם חצות יש לו לקרותה אחר חצות בתורת השלמה וטעם ההשלמה אף דלא שייך השלמה בעלמא במצו' שעבר זמנה מ"מ שנייא הכא שהיא לשינון דמצות ק"ש עיקר עניינה רק לימוד תורה. [וכך היא שיטת הירושלמי עוד בכמה דוכתי דק"ש עיקר ענינו לימוד תורה ע"ש בירושלמי פ"א ה"ב ר' יוחנן בשם רשב"י כגון אנו שעוסקים בתלמיד תורה אפי' לק"ש אין אנו מפסיקין כו' ולא מודה רשב"י שמפסיקין (מת"ת) לעשות סוכה ולעשות לולב כו' טעמי' דרשב"י זה שינון וזה שינון ואין מבטל שינון מפני שינון פי' דק"ש עניינו ג"כ רק שינון תורה כשאר ת"ת ואין לבטל שינון מפני שינון וכן בירושלמי ברכות פ"ג ה"ג אמתני' לנשים פטורות מק"ש כו' אמר נשים מניין ולמדתם אותם את בניכם את בניכם ולא את בנותיכם כו' ומבואר ג"כ דעניין ק"ש הוא רק ת"ת מדנסיב אפטורא דק"ש קרא דולמדתם אותם את בניכם דדרשי' ולא בנותיכם ומהאי דרשא גופי' ילפי' פטור נשים מת"ת בפ"ק דקידושין] וע"כ כיון דלימוד תורה זמנו תמיד לכן שייך עניין השלמה כמו בתפלה דאמרו ריש תפלת השחר אהך דטעה ולא התפלל מנחה דמתפלל ערבית שתים דאף דעבר יומו בטל קרבנו מ"מ כיון דצלותא רחמי היא כל אימת דבעי מצלי וא"יל הרי דעניין ההשלמה שם מפאת דצלותא היא בקשת רחמים ובקשת רחמים בעצם זמנו תמיד וה"נ דכוותה כיון דק"ש עניינו ת"ת ות"ת בעצם זמנו תמיד לכן שייך השלמה ועכ"ז שפיר אמר ר"ג ל' חייבים דהשלמה הרי הוא ג"כ חיוב כמו בטעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים כו' דוודאי חייב להתפלל שחרית שתים אחת תפלת שעתה ואחת להשלמה ואם גם נאמר דאין התפלה קרוי' תפלת חובה הואיל ואינה חובה עצמיית רק להשלמה מ"מ סוף סוף הרי חייב להתפלל אותה להשלמה מיהת ושפיר יפול בו ל' חייב וה"נ שפיר אמר חייבים אתם לקרות והכוונה דחייבים לקרות להשלמה וע"ז פריך הירושלמי מעתה אף משיעלה עמוד השחר דא"כ אף משיעלה עמוד השחר יהי' חייב לקרות להשלמה אם טעה ולא קרא בלילה כמו בטעה ולא התפלל ערבית דמתפלל שחרית שתים וה"נ הי' ראוי שיהי' השלמה לק"ש דערבית ג"כ בזמן ק"ש דשחרית וא"כ אם כוונת ר"ג בתורת השלמה ושייך עניין השלמה בק"ש א"כ מדוע אמר דווקא אם לא עלה עמוד השחר חייבים כו והלא אפי' אחרי עמוד השחר ג"כ ראוי שיהיו חייבים

ופי' זה נ' מוכרח בירושלמי דכוונתו בתורת השלמה וכחרדים הנ"ל דאין לפרש כוונת הירושלמי בפשיטות שנייא הכא שהיא לשינון ואין כאן הפסד אם יקראו דהוי כקורא בתורה דז"א חדא דא"כ הול"ל שנייא הכא שהיא שינון ואין הפסד אם יקראו דהא עכ"פ היא שינון תורה כשאר קורא בתורה ומדאמר לשינון בלמ"ד מוכח הכוונה דשנייא ק"ש שעניינו לשינון ולכן שייך בי' השלמה ודו"ק ועוד דאם הכוונה דיקראו כקורא בתורה הלא זה אינו חיוב ק"ש עוד כלל רק מצות ת"ת ותיקשי תו איפוא דמדוע אמר תיבת חייבים ומצות ת"ת וודאי היא חיוב תמיד ולא הוצרך להשמיענו זה וע"כ כוונתו לחיוב ק"ש וזה הרי אין לו טעם רק בתורת השלמה דא"ל הטעם דמודים חכמים לר"ג לגבי דיעבד כדאמר כן בבבלי ברכות פ"ק בכוונת ר"ג דל' הירושלמי שנייא הכא שהיא לשינון הרי אין מורה כלל הכוונה הזאת ועוד דא"כ מאי פריך עלה מעתה אפי' משיעלה עמוד השחר דאם הטעם מפאת דמודים חכמים לר"ג לגבי דיעבד א"כ אחר ע"ה הא שפיר אין לו לקרות דכבר עבר זמנו ורק עד ע"ה הוא דיש לו לקרות דזמנו עד ע"ה לר"ג דס"ל בשכבך כ"ז שבני אדם שוכבין משמע וע"כ כוונת הירושלמי מוכרחת כפי' החרדים הנ"ל דכוונתו בתורת השלמה וא"כ הרי נזכר עניין השלמה גם בק"ש בירושלמי ואם דדחי לה הירושלמי וכדאמר מעתה אף משיעלה כי' מ"מ הדחיי' הא הוא רק דאין לומר כן בכוונת ר"ג דא"כ מדוע אמר רק אם לא עלה ע"ה חייבים כו' הלא אפי' עלה ראוי שיתחייבו אבל הרי אין הירושלמי דוחה גוף הדבר וגוף עניין ההשלמה שלא נאמרנו לפי האמת בק"ש הא אין ראי' ע"ז מן הירושלמי ועכ"פ דיעה זאת דיש גם לק"ש השלמה בזמן ק"ש שלאחרי' אינה כ"כ זרה עוד אחרי היות עניין ההשלמה בק"ש נזכר בירושלמי [ודע דמירושלמי הנ"ל יש לדקדק לכאורה דכשפטרו חכמים ממצוה דאורייתא אזי הפטור הוא גם מה"ת ואין שם גם מה"ת המצוה עוד כלל ואי עביד לאו כלום עביד גם מה"ת דהאחרונים ז"ל דנו בזה לעניין העובר ותוקע בר"ה שחל בשבת אם הוא מקיים מצות תקיעה מה"ת מיהת וכדומה ומירושלמי הנ"ל משמע דלאו כלום עביד גם מה"ת בכה"ג דאל"כ איך שייך לומר דכוונת ר"ג להשלמה הרי גם לרבנן דר"ג זמן ק"ש מה"ת עד שיעלה ע"ה ומה שאמרו עד חצות הרי הוא רק מדרבנן משום סייג וא"כ אחרי שר"ג אמר להם שיקראו קודם ע"ה א"כ מה שייך לומר דהקריאה היא השלמה הרי אם קוראין שוב הרי מקיימין באמת גוף מצות ק"ש מה"ת וא"כ הרי הקריאה גופה של מצוה לח רק השלמה ושתהי' מה"ת קיום גוף המצוה ומדרבנן רק השלמה זה ג"כ א"א דאחרי שגם החכמים אומרים שיקרא יהי' מאיזה טעם שיהי' מתורת השלמה או מטעם אחר סוף סוף כיון שאין פוטרים בפועל מן הדאורייתא שלא לקרות רק גם הם אומרים לקרות פשיטא דשוב יש חיוב הדאורייתא בעצם גם מדרבנן וא"א שתהיה מה"ת מצוה ומדרבנן לא תהי' מצוה ורק כאשר החכמים אומרים בפועל שלא לעשות אז יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת אבל אם גם הם אומרים שיעשה יהי' מאיזה טעם שיהי' שוב הרי אינם באים לעקור כלל ואיך אפשר שיהי' שם חיוב מה"ת והוא קיום מצוה מה"ת ויאמרו חכמים עלי' שאינה מצוה אחרי שבגוף הדבר גם הם אינם חלוקים על הדאורייתא וגם הם אומרים לעשות וא"כ מדוע יבטלו עניין המצוה ויאמרו שאינה מצוה ודו"ק היטב וע"כ דאם חכמים פוטרין ממצוה דאורייתא אזי גם מה"ת פטור ואפי' עושה מעשה בטל בעלמא הוא גם מה"ת ולא מעשה מצוה וע"כ ה"נ דאמרו חכמים דאחר חצות לא יקרא עוד משום סייג אינו עוד אחר חצות מצות ק"ש כלל גם מה"ת ואך מתורת השלמה הוא שיש לו לקרות אם טעה ולא קרא עד חצות כמו בטעה ולא התפלל ערבית דמתפלל שחרית להשלמה ולכן שפיר גם מה"ת אין כאן מצוה ואינו רק בתורת השלמה בלבד ודו"ק היטב

ואולם י"ל כוונת הירושלמי באמת כך דה"ק שנייא הכא שהיא לשינון ושייך בי' השלמה מש"ה וע"כ הרי א"א שיפטרו חכמים לגמרי דהא יש להם לחייב בתורת השלמה עכ"פ וכיון דיש