ציונים לתורה פה

בנו עליו יותר ממנותו עכ"ל ובתוס' שם הקשו עליו וז"ל וק' דאדרבה יש אונאה ללקוחות דמצות גופו עדיף ויאמרו פדה את עצמך בתחלה ואם יאמר אפדה את עצמי ממשעבדי יאמרו אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין כו' עכ"ל והנה מלבד קושית התוס' הרי גם גוף דברי הגמ' קשים מהבין וכנ"ל דהא ר' יהודה אמר בהדיא בברייתא דבנו קודמו מפאת דזה מצותו על אביו ואילו ר' ירמי' אמר דגם ר' יהודה מודה דמצוה דגופי' עדיף ורש"י הטעים עוד יותר דביש ה' משועבדים וה' בני חרי אז לעניין הבני חרי שוב שייכא סברא דר' יהודה דמצות בנו עליו יותר ממצותו ואילו היכא דליכא רק ה' סלעים לחוד הא אמרי' דלא שייכא סברא הנ"ל רק אז הסברא להיפוך דמצוה דגופי' עדיף וזה הרי צריך ביאור דמה טעם החילוק בזה ומדוע שייכא טפי סברא דבנו קודמו שזה מצותו על אביו כו' ביש גם ה' משועבדים מאם אין רק ה' סלעים לחוד והדברים לגמרי לכאורה משוללי הבנה

וכתבנו בחידושינו בזה דבאמת הרי יש כאן ב' סברות הפכיות דכשבאנו לדון על עצם החיובים הנה ודאי דחיוב הבן עדיף בעצמותו כדאמר ר' יהודה בנו קודמו שזה מצותו, על אביו כו' וכפי מה שהסברנו דחיוב עצמו הוא רק חיוב השלמה ואילו חיוב בנו הוא חיוב עצמיי וחיוב עצמיי הרי עצום וחזק יותר בעצמותו מחיוב השלמה וקודם לו ואולם לעומת זה יש ג"כ סברא דמצוה דגופי' עדיפא ועדיפות זה איננו בעצם החיוב רק בבחינת התייחסותו אל עצמו דכיון דהוא חיוב של עצמו ומצוה דגופי' לכן חייך קודמין ושלך קודם לשל כל אדם ואין זה שגוף החיוב גדול יותר רק שהוא קודם לאחר ואף שעצם החיוב דידי' קלוש טפי מ"מ הוא קודם לאחר דחייך קודמין אבל בעצם החיובים וודאי דא וב הבן אלים טפי וקדום מפאת דהוא מצוה עצמותית ואילו מצוה דידי' היא רק מצות השלמה ומצוה עצמותית ודאי הא אלימא וגדולה בעצמותה ממצות השלמה והיא קודמת לה בעצמותה מפאת עדיפות גוף המצוה דמש"ה תפלת מנחה קודמת לתפלת השלמה של שחרית אתר בזמן המנחה וכנ"ל וע"כ נ' דכיון דבעצם החיובים חיוב הבן קודם לחיוב עצמו ע"כ נ' לומר דלפי עניין עצם החיובים הנה חיוב הבן מסלק חיוב עצמו לגמרי ואין כלל חיוב עצמו עדיין עד שיקיים חיוב הבן וכמבואר אצלי בחידושי במ"א דזה כח כל עניין קדימה שהיא מסלקת לגמרי לחיוב המאוחר בהדרגה עד שיתקיים החיוב הקדום לו ודייקנא לה מדברי השו"ת רדב"ז ח"א סי' תקכ"ט שכ' דאם הגיע לידו תפילין של ראש ומסלקם מידו כדי להניח על הסדר של יד תחלה ואח"כ של ראש אין בזה כלל מעיקר הדין משום מעביר על המצות וז"ל ואי לאו דמסתפינא הוי אמינא דאין בכאן מעביר על המצות כיון שהוא מחיוב לקשור של יד תחלה עדיין לא הגיע זמן של ראש עד שיניח של יד והא דאמרי' ביומא (דף ל"ג ע"ב) שאין מעבירין על המצוות היינו שהוא כעין מעביר על המצוות כו' עכ"ל

ויש לדון מזה לכל חיוב הקודם לחיוב אחר דעניין הקדימה מסלקת החיוב האחר לגמרי ואין שם חיוב האחר כלל עד שיקיים החיוב אשר לו הקדימה דגבי תפילין נמי הרי אם הקדים להניח של ראש הרי הנחתו מצוה ועכ"ז אמרי' דכיון דלכתחלה של יד קודם לכן לא חל עלי' חיוב של ראש כלל עד שיניח של יד ולכן לא חשוב מעביר על המצוה דאין עליו עדיין מצות ש"ר כלל וכלא הגיע זמנו דמי וכנ"ל וא"כ אחרי שאנו רואין שזה כח הקדימה שהיא מסלקת החיוב המאוחר לגמרי עד שיקוים החיוב המוקדם א"כ שפיר יש לומר כן גם בכל ענייני קדימה אשר במצוות היות הקדימה מסלקת החיוב המאוחר עד אחרי קיום החיוב המוקדם ואם דיש לחלק בין קדימה שפירשה תורה בסדר ב' מצוות כגון תש"י ותש"ר דנאמר תחלה וקשרתם וגו' והדר והיו לטוטפות וגו' ע' מנחות (דף ל"ו ע"א) לבין קדימה דעלמא של ב' מצוות שונות אשר יש לאחת אל האחרת מפאת עדיפותה מ"מ אחר העיון אין נ' לחלק כלל בזה דסוף סוף בעלמא נמי כיון דהוא קדימה מחויבת מדינא שפיר ראוי שיהי' אל הקדימה אותו הכח אשר לקדימת תש"י לתש"ר ושפיר ראוי בכל מקום שדין התורה מחייב הקדימה שתסלקת הקדימה את החיוב המאוחר לגמרי עד התקיים הקדימה כמ"ש הרדב"ז כן לעניין קדימת של יד לשל ראש ובחידושי שם הארכתי בזה והבאתי שם עוד דוגמת הך דרדב"ז הנ"ל מלשון הרשב"א קידושין (דף י"ג ע"ב) אהך דאמר שמואל והוא שהפרישתה מחיים וז"ל ודווקא בשהביאה חטאתה מחיים אבל לא הביאה חטאתה בין הפרישה חטאתה ועולתה בין לא הפרישה אין היורשין מביאין עולתה לפי שהחטאת א"א להקריב לה אחר מיתה דחטאת שמתו בעלי' למיתה אזלא וכיון שאין חטאתה קריבה אף עולתה אינה קריבה דעולה אחר חטאת היא באה וכל שלא קרב החטאת לא חלה עלי' חובת העולה כלל כו' עכ"ל ומשמע ג"כ דכיון דחטאת קודמת לעולה לכן לא חל כלל חיוב העולה עד אחר קיום חיוב החטאת ואף דבדיעבד אם הקריב העולה קודם לחטאת כשיר' עש"ה ברשב"א]

וע"כ כזה גם כאן כיון דחיוב עצמיי קודם לחיוב השלמה לכן אין כלל חיוב ההשלמה עד אחר קיום חיוב עצמיי הקדום לו וע"כ נ' דנהי דיש גם לחיוב דידי' קדימה מפאת היותו מצוה דגופי' וכנ"ל מ"מ כיון דאין זה בעצם החיוב רק בבחינת התייחסותו אל עצמו וכנ"ל לכן יש שייכות רק לקדימה זאת אילו הי' שם חיוב של עצמו דאז הי' לו להיות קודם לחיוב בנו מטעמא דחייך קודמין ומשא"כ כאן דאחרי אמרנו דבעצם החיובים חיוב הבן קודם מפאת היותו עצמיי וקודם לחיוב השלמה א"כ הרי כ"ז שיש חיוב הבן הרי אין עדיין כלל חיוב של עצמו דזה כל עניין קדימה דהקדימה מסלקת החיוב המאוחר עד שתעשה הקדימה וכנ"ל וא"כ כ"ז שלא פדה את בנו הרי אין כלל חיוב של עצמו א אם יש לו עשרה סלעים בני חרי לא שייך לומר דאין מחויב פדות עצמו עד שיפדה את בנו דהא יכול לעשות שתיהם כאחת ולא שייך קדימת חובה כלל דרק בתפלות דא"א להתפלל ב' תפלות כאחת אמרי' דחובה עדיף מהשלמה ומשא"כ אם יכול לעשות שתיהן כאחת וודאי דב' החיובים גם שניהם עליו ואך כשאין רק חמש ואין יכול לקיים שתיהן אז חיוב עצמיי עדיף וקדום מחיוב השלמה וכיון דיש קדימה שוב עניין הקדימה מסלקת חיוב המאוחר עד שתעשה הקדימה דכל שיש קדימה עניין הקדימה מסלקת חיוב המאוחר עד העשות הקדימה וכנ"ל ולכן תו אין כלל עדיין חיוב עצמו רק חיוב בנו לבד ודו"ק היטב מאוד] וא"כ ממילא הא לא שייך כלל הך דחייך קודמין ומצוה דגופי' עדיף לומר דחיוב קלוש דידי' קודם לחיוב אלים דבנו מפאת היותו מצוה דגופי' וחייך קודמין דהא אין כאן עדיין כלל וכלל החיוב דידי' דאחרי שבעצם החיובים חיוב הבן עדיף דהוא עצמיי והוא קודם מש"ה ורק דכאשר יש גם חיוב דידי' אז מפאת היותו בגופו אף דעצם החיוב אין גדול כ"כ דהוא רק השלמה מ"מ מפאת היותו בגופו מצוה דגופי' עדיף דחייך קודמין וא"כ זה הרי רק כאשר ישנו להחיוב אבל אחרי שבעצם חיוב הבן גדול יותר דהוא עצמיי וגדול מהשלמה וקודם לו משום זה בעצם החיובים שוב ממילא הרי חיוב שלו מסולק ע"י קדימת חיוב בנו וא"כ תו הא לא שייך כלל מצוה דגופי' עדיף דהא אין המצוה עדיין כלל ודו"ק היטב מאוד

וע"כ רק כאשר יש רק ה' סלעים לבד אז אמרי' דכיון דאילו יפדה את בנו ויופטר מחיוב בנו הרי יחול אז עליו חיוב עצמו וכאשר יהי' עליו חיוב עצמו הרי שוב יהי' לו קדימה לא מפאת עדיפות עצם החיוב רק מפאת היותו מצוה שבגופו דכל שבגופו חייך קודמין אפי' בחיוב קלוש כנ"ל וא"כ הרי יהי' מבוטל אן מחיוב אשר יהי' עליו ויהי' קודם לחיוב בנו דכאשר יש החיוב שלו הרי הוא קודם לחיוב בנו מפאת מצוה דגופי' ולכן אמרינן דאין לו לתת גם עתה הה' סלעים לבנו כדי שלא יהי' מבוטל ממצוה דגופי' דאח"כ בזמן היותה דבזמן היותה הא תקדום ולכן גם עתה אין לו לתת כדי שלא יהי' מבוטל אז בהיותו עליו חיוב גופו דגם לעניין זה שייך הך דחייך קודמין כו' דמה שיש לו לדאוג על עצמו ולראות שלא יהי' מבוטל מחיובו בזמן היותו עליו זה ג"כ קודם לחיובי של אחר מפאת דחייך קודמין והוא קודם לאחר ויש לו לראות בעצמו שלא יהי' מבוטל ממצוה שתהי' עליו לפי הדין בזמן היותה ואף דתובטל עי"ז מצות אחר אשר ישנה כבר עתה ודו"ק היטב מאוד [וע' לקח טוב כלל ו' מה שכתבנו שם דאפי' אי אין חיוב המצוה במצוה זמניית לפני זמן המצוה ואין