ציונים לתורה פב

לא נתנו השלמה רק לטעה ולא להזיד וע"ש בב"י שתי' דמן ד' שעות עד חצות שאני דהואיל ולרבנן הוא זמן התפלה לכתחלה עדיין לכן אין לעשות פלוגתא רחוקה כ"כ בין רבנן לר' יהודה לומר דלר' יהודה אין עוד זמן תפלה כלל אפי' לדיעבד ומסתיין לומר דבדיעבד מיהת מודה ר' יהודה לרבנן דיש לו להתפלל ואפי' בהזיד ורק מחצות ואיליך דאין עוד זמן תפלת השחר כלל לכ"ע ונתנו לה רק תורת השלמה אז לכן הוא שנתנו ההשלמה רק לטעה עש"ה בב"י והוא תי' דחוק מאוד לכאורה דמה שייך כאן לומר דאין לעשות פלוגתא רחוקה הרי בגמ' נתפרש טעם הפלוגתא משום דתפלות כנגד תמידין תקנום ובהא פליגי דלר' יהודה זמן התמיד רק עד ד' שעות ולרבנן הוא עד חצות וא"כ לר' יהודה דהוא רק עד ד' שעות ולאחר ד' שעות כבר עבר זמן התמיד א"כ מה טעם שיהי' אז עוד זמן תפלה לדיעבד ומה שייך לומר דבדיעבד מיהת מודה ר' יהודה לרבנן כי היכא דלא לאשוויי פלוגתא רחוקה הא טעמא דרבנן רק מפני התמיד דסבירא להו דקרב עד חצות וזה הא ליתא לר' יהודה דס"ל דקרב רק עד ד' שעות וא"כ הרי הפלוגתא הרחוקה הזאת מפורשת ולאו אנן הוא דמשוינן לה ואולם לדרכנו הנ"ל הנה דיני של הרמב"ם והטור הנ"ל נכון מאוד בס"ד דלגבי דיעבד שפיר גם לר' יהודה יש להתפלל עד חצות כיון דטעמי רק מפאת התמיד דקרב רק עד ד' שעות וא"כ כיון דאיהו גופי' ס"ל דבדיעבד זמן התמיד עד חצות וכנ"ל א"כ ממילא ג"כ הא הוי שפיר גם זמן התפלה שכנגד התמיד ג"כ כן דזמנה של לכתחלה עד ד' שעות וזמנה של דיעבד הוא עד חצות ולכן שפיר גם בהזיד יש לו להתפלל עד חצות דמה שהוא הזמן לדיעבד אין בו חילוק בין טעה להזיד כי היכא דלגבי תמיד וודאי דזמנו של דיעבד עד חצות הנלמד מריבויא דתעשה תקריב אין בו חילוק וודאי בין אם שגגו הכהנים ולא הקריבוהו עד ד' שעות לבין אם הזידו וכמובן [ולפי"ז צ"ל דהא דא"ר יוחנן התם בברכות דאם טעה ונא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים והיינו דווקא טעה אבל הזיד לא ע"ש הוא רק לפי ההלכה דקיי"ל כר' יהודה דתמיד של שחר קרב רק עד ד' שעות וא"כ ריבויא דתעשה תקריב לדיעבד הוא רק עד חצות ואילו אחר חצות אין זמנו גם בדיעבד וכנ"ל ומפאת השלמה שנתנו חכמים לתפלה בזמן תפלה שלאחרי' הוא דקאתינן עלה וע"כ השלמה נתנו רק לטעה ולא להזיד וכנ"ל ומשא"כ לרבנן דר' יהודה דלדידהו זמן התמיד לכתחלה עד חצות וריבויא דתעשה תקריב אתי לדידהו אאחר חצות לומר דבדיעבד זמנו גם אחר חצות א"כ לדידהו גם אחר חצות יהי' רשאי להתפלל של שחרית אפי' בהזיד מפאת דהוא הזמן עדיין לדיעבד דכל שהוא זמן עדיין לדיעבד ואיננו מפאת השלמה אין בו חילוק בין טעה להזיד וכנ"ל והא דא"ר יוחנן בש"ס ברכות הנ"ל טעה ולא התפלל כו' אתי רק לפי ההלכה דקיי"ל כר' יהודה אבל לרבנן ה"ה אפי' בהזיד ולאו דווקא בטעה

ואולם י"ל דאתי שפיר גם אליבא דרבנן והא דנקט טעה היינו רק אגררא דטעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים דאמר נמי התם עם הך דטעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים דבהך דערבית הא הוכר למינקט טעה דשם הרי הוא רק מפאת השלמה לא מפאת היותו זמן של דיעבד והשלמה הא יש רק לטעה וע"כ נקט גם בהך דשחרית טעה וגם י"ל דמילתא פסיקתא נקט טעה דזה הא הוא בין לר"י ובין לרבנן ומשא"כ בביטל במזיד הא אין לו השלמה רק לרבנן ע"כ בפלוגתא לא קמיירי ומה גם פלוגתא דרבנן דלית הילכתא כוותה וע"כ נקט רק טעה דהוא מילתא פסיקתא לכ"ע ויש עוד לדון בזה בברכות שם ובאתי רק להעיר]

ודע דמה שכתבנו דאפי' לר' יהודה דתמיד של שחר זמנו עד ד' שעות והיינו משים דס"ל דעד ד' שעות צפרא הוא כמבואר בברכות (דף כ"ז ע"א) שם וע"כ בוקר דכתי' בתמיד הכוונה עד ד' שעות מ"מ גם אחר ד' שעות עד חצות ג"כ יש עניין בוקר עדיין אף שאינו עיקר בוקר דקרא ומה שאין כן אחר חצות דאינו עוד בוקר כלל וע"כ נהי דיש ריבויא דתעשה תקריב להכשיר התמיד גם לאחר זמנו מכל מקום לא מוקמינן ריבויא רק עד חצות דאינו לגמרי נגד תיבת ביקר דקרא דיש גם עד חצות עניין בוקר מה עדיין ומשא"כ אחר חצות דכבר פסק הבוקר לגמרי לא קאי עלי' ריבויא כיון דכתי' בוקר בתמיד וזה דבר מיסתבר וודאי

הנה ראיתי בס' חומרי מתניתא בקישיותיו קושי' א' שהקשה בזה על ההלכה דקיי"ל דתפלת השחר עד ד' שעות והיינו משום דעד ד' שעות הוא דהוי צפרא כמבואר שם בברכות ואילו בש"ע או"ח סי' תקע"ה סעי' י"א קיי"ל לעניין תענית גשמים דאם התחילו גשמים לירד קודם חצות לא ישלימו ובירושלמי תענית הובא ברי"ף ספ"ג דתענית הטעם בזה משים דעד חצות צפרא הוא עכת"ק ופליאה עצומה עליו דעדיפא מיני' ה"ל להקשות דר' יהודה אדר' יהודה דר' יהודה הא הוא דס"ל דתפלת השחר עד ד' שעות ואילו ר' יהודה עצמו הוא הסובר בתענית (דף כ"ה ע"ב) דאם ירדו גשמים קודם חצות לא ישלימו וגוף הקושי' לק"מ באמת דודאי גם לר' יהודה דתפלת השחר עד ד' שעות מ"מ מידה דיש ענין בוקר גם עד חצות וכנ"ל ורק דתיבת בוקר דקרא דכתי' בתמיד של שחר את הכבש האחד תעשה בבוקר מיסתבר לי' לר"י דקאי רק עד ד' שעות אבל עניין בוקר וודאי יש גם לר"י עד חצות וזהו כוונת הירושלמי דאמר דעד חצות צפרא הוא ומה שייך להקשות מל' צפרא הכתוב בירושלמי אל' בוקר דקרא וממאי דס"ל לר' יהודה דבוקר דקרא הוא רק עד ד' שעות וודאי דאין לדון שלא יהי' כלל וכנל ענין בוקר גם אח"כ עד שיוקשה על הירושלמי דאמר דעד חצות צפרא הוא וכמובן

וראיתי בשאלתות פ' לך דאחרי שהביא שם פלוגתא דר' יהודה ורבנן אי תפלת השחר עד חצות או עד ד' שעות כ' וז"ל ברם צריך הילכתא כרבנן או כר' יהודה הילכתא כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים או דילמא הלכה כר' יהודה דכתי' ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה וגו' עד ארבעי שעי קרו אינשי בוקר עד פלגי' דיומא לא קרו אינשי בוקר ת"ש דא"ר כהנא הלכה כר' יהודה הואיל ותנן בבחירתא כוותי' ועל תמיד של שחר שהי' קרב עד ארבע שעות אלמא עד ארבעי שעי קרו אינשי בוקר וכן הילכתא עכ"ל

והדברים צ"ע דמה זה דתלי לי' בספק עד מתי קרי אינשי בוקר והרי כל הפלוגתא בל' בוקר דקרא דכתי' בתמיד את הכבש האחד תעשה בבוקר ותפלות כנגד תמידין תיקנום אבל בל' בני אדם שפיר יתכן גם לר' יהודה שיוקרא בוקר עד חצות וכהך דר' יהודה דתענית דאמר קודם חצות לא ישלימו ומפרש בירושלמי הטעם משום דעד חצות צפרא הוא והיינו דענין בוקר יש גם לר"י עד חצות וכנ"ל וע"ש בשאילת שלום ובאתי רק להעיר

ובגוף דין תמיד של שחר אם קרב בדיעבד אתר ד' שעות כו' ע"ע בזה בירושלמי ברכות ריש פ' תפלת השחר שם ע"ש דאמר על אותה שעה העיד ר' יהודה בן בבא כו' ומשמע לכאורה דאחר ד' אין קרב אפי' בדיעבד דהא מעשה דהתם דיעבד הוי עש"ה והוי מיסתפקא להו מילתא שלא להקריבו עוד אפי' בשעה ד' וע"ו העיד להם ר' יהודה בן בבא דהוא קרב שפיר בשעה ד' עדיין וא"כ משמע דאחר ד' עכ"פ אין קרב עוד אפי' בדיעבד וע' ספרי פרי פנחס פיסקא קמ"ג וז"ל ואת הכבש השני תעשה בין הערבים למה נאמר לפי שהוא אומר את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים הרי שלא הקריב של שחר שומע אני שלא יקריב בין הערבים [ונ' שמכאן הוא שלקח הזית רענן דבריו הנ"ל דצריך קרא להקרבת תמיד של בין הערבים אם לא הקריבו של שחר] ת"ל ואת הכבש השני תעשה בין הערבים מגיד שאם לא הקריב בתמיד של שחר מקריב בתמיד של בין הערבים עכ"ל הסיפרי ומשמע קצת ל' הסיפרי דמקריב את התמיד של שחר עצמו בין הערבים אם לא הקריבו בשחר דאל"כ הול"ל מגיד שאם לא הקריב תמיד של שחר מקריב תמיד של בין הערבים ומדאמר בתמיד דאות הבי"ת יתירה לכאורה משמע דה"ק שאם לא הקריב את התמיד של שחר בזמן תמיד של שחר מקריב אותו בזמן תמיד של בין הערבים וזהו דאמר בתמיד של בין