ציונים לתורה ח

למזבח ולא לבד"ה היינו משום דניסוך המים הוא קרבן ציבור וא"כ מתני' שם דקתני הקדיש בור מלא מים והוא הקדש יחיד א"כ הרי אין הקדש זה ראוי לניסוך המים. זולת כשמוסרם לציבור ובהא לא איירי תנא ודו"ק

וע"ע ע"ז (דף מ"ז ע"א) בעי רבה, המשתחוה למעין, מימיו מהו לנסכים מאי קמיבעי ליה אילימא לבבואה קא סגיד א"ד למיא קא סגיד ותיבעי ליה ספל להדיוט לעולם למיא קא סגיד והכי קמיבעי ליה למיא דקמיה קא סגיד וקמאי אזלו א"ד לדברונא דמיא קא סגיד עכ"ל הגמרא. ויש גם מכאן כדמות ראיה דרק מי מעין כשירים לניסוך דאל"כ הול"ל ותיבעי ליה בור ומדלא פריך הכי מוכח דאין כשירים לניסוך רק מי מעין וע"כ ליכא למיבעי לגבוה רק במי מעין דשאר מימות הרי בלא"ה פסילים וע"כ הוצרך הש"ס להקשות רק דה"ל לשנות בעיתו שלא לשאול אגבוה רק אהדיוט ולהדיוט הו"ל למיבעי שפיר גם בספל ודו"ק: וע"ע תענית (דף כ"ה ע"ב) א"ר אלעזר כשמנסכים את המים בחג תהום אומר לחבירו אבע מימיך קול שני ריעים אני שומע (ניסוך המים וניסוך היין) שנא' תהום אל תהום קורא לקול צנוריך ע"כ ומוכח גם מכאן דמי החג צריכים להיות מי מעין דאילו היו גם מי גשמים מכונסין כשירין א"כ לר' יהושע דס"ל בתענית שם (דף ט' ע"ב) דכל העולם כולו ממים העליונים הוא שותה א"כ מה התייחסות התהום לכאן וע' עירובין (דף מ"ה ע"ב) לימא דלא כר' אליעזר דאי ר"א הא אמר כל העולם כולו ממי אוקיינוס הוא שותה כו' וא"כ כ"ש דאית לן למיפרך כה"ג לימא דלא כר' יהושע דהלכתא כוותי' עלמא לגבי ר"א וע' תוס' סוכה (דף י"ב ע"א) ד"ה בפסולת דר' יוחנן ס"ל כר' יהושע הנ"ל דכל העולם ממים העליונים הוא שותה וס"ל נמי דגם עננים מלמעלן עש"ה בשם הירושלמי וא"כ בפשיטות יש לנו לומר דר' אלעזר כרבי' ר' יוחנן ס"ל וא"כ כיון שהכל מלמעלה הגשם והעננים א"כ מה עניין התהום לכאן ואם שכך היה הדרך לנסך מי מעין וכמבואר במשנה שהיו ממלאין מן השילוח מ"מ אילו לא היה זה מעיקר ההלכה שצריכים המים להיות מי מעין ששורשם מתהום לא היה אל התהום התייחסות עצמיי להם כמובן למי שיש לו ידיעה בשותא דרבנן ולא הי' ראוי שיתעורר התהום להביע מים ע"ז ניסוך המים וא"כ יש גם מכאן כדמות ראיה דבעי' מי מעין דווקא [וע' רש"י שם ד"ה תהום אל תהום קורא דכ' מים עליונים ומים תחתונים וכוונתו להסביר עניין תהום למעלה אבל גוף כוונת ר"א דתהומא עילאה קורא לתהומא תתאה אבע מימך וזה מוכרח בגמ' שם דאילו בתהומא עילאה לא שייך לשון אבע רק ל' אשור עש"ה בגמ' ואולם י"ל דהתעוררות התהום הוא מפאת שהמים המתנסכים יורדין לשיתין שהם מחוללין עד התהום ובאתי רק להעיר]

והנה גם מדברי רש"י פסחים הנ"ל יש להכריח דבעי' מי מעין דווקא מדכ' דמן השילוח לא יכלו למלאות בשבת ומן הבור הגדול היה טורח בדבר וע"כ הוצרכו להשיק מים הטמאים באמת המים שבעזרה ותיקשי דאמאי לא מילאו מאמת המים דהיה להם דין מקוה עכ"פ מדסלקא בהו השקה וע' רשב"ם פסחים (דף ק"ט ע"ב) ד"ה היכי מצי מטבלי לי' שכ' דהי' מטבילין באמת המים שבעזרה כלי שרת שנטמאו ע"ש וא"כ הרי היו יכולים למלאות מהם גם לניסוך המים וע"כ דמשום דהיו רק מקוה לא מעין לכן היו פסולים לניסוך

ואולם ק"ק מן המשנה מקואות פ"א מ"ח למעלה מהן מים חיים שהן טבילה לזבים והזי' למצורעים וכשירים לקדש מהן מי חטאת ע"כ ואי איתא מדוע לא תני נמי וכשירים ניסוך המים שבחג ואולי חשיב התנא רק מידי דטהרה דמי חטאת נמי טהרה לטמא מת נינהו וע"ע סוכה (דף מ"ח ע"ב) שם נשפכה נתגלתה היה ממלא מן הכיור כו' וק' ג"כ שהרי מבואר בזבחים (דף כ"ב ע"א) דמי מקוה כשירים למי כיור וכרבנן דר' ישמעאל דס"ל הכי שם ע"ש דמייתי ברייתא דתני' מי כיור ר' ישמעאל אומר מי מעיו הו וחכ"א שאר מימות הן וא"כ כיון דגם מי מקוה כשירים לכיור א"כ מאי כללא דכייל תנא דנשפכו כו' היה ממלא מן הכיור והא משכחת שיהיו מי מקוה בכיור ופסולים, לניסוך, וא"ל דבשבת שבתוך החג נתנו לכיור רק מי מעין מהאי טעמא גופיה דשמא ישפכו מים שבחבית ויוכלו למלאות מן הכיור דא"כ ה"ל לתנא לאשמעי' זה ולמיתני הכי בהדיא ואילו מסתימות המשנה נשפכה נתגלתה היה ממלא מן הכיור מוכח דמי הכיור כפי מה שהם לפי עצמותם כך הם ראוים לניסוך ואולי הך דשאר מימות הן דזבחים הכוונה רק שגם שאר מימות כשרין אבל לא היו רגילין בשאר מימות גם בשאר ימות השנה רק במי מעין וע"כ לא הוצרך התנא לאשמעי' זה בשבת שבתוך החג ודו"ק. וקצת מוכח כן בסוכה שם (דף נ' ע"א) דאמר גזירה שמא יאמרו לקידוש ידים ורגלים מילאן עש"ה ומוכח דהי' רגילין בקידוש ידים ורגלים במי מעין דאל"כ מדוע יאמרו כן ומאי סלקא דעתיה דרואה שטרחו ללכת חוץ לירושלים למלאות ממעין השילוח עבור הקידוש אם היו רגילים גם במי בורות ואולם ברמב"ם פ"ה מביאת מקדש הט"ו מבואר דים שעשה שלמה היה מקוה וממנו היו ממלאים את הכיור תמיד ע"ש ומקורו מירושלמי יומא פ"ג ה"ח ועש"ה בירושלמי וע' תוס' פסחים (דף ק"ט ע"ב) ד"ה בים שעשה שלמה וי"ל עוד דכיון דהבור שהיו משקעין בו את הכיור היה מעין כמבואר ברש"י זבחים (דף כ' ע"א) ד"ה מוכני לכן היו מימיו חשובים מי מעין וכשירים לניסוך אולם הא בורכא דמה שהיו משקעין אותן במעין זהו רק חיבור למעין לעניין שלא יחול על מי הכיור פסול לינה ע' היטב רש"י זבחים שם אבל אין זה מועיל למים עצמן להחשב מי מעין לשיוכשרו לניסוך ודו"ק

וע"ע רמב"ם שם, הי"ד דכ' וכיצד היו עושין משקעין אותו במי מקוה או במעין עכ"ל וע"ע רמב"ם ה' בית הבחיר' פ"ג הי"א דיש לו שם שיטה אחרת לגמרי דהמוכני היה כלי של חול שבו מים ובו היה עניין השיקוע ע"י שהיו נוטפים ממנו מים חדשים תמיד לכיור ע"ש בכ"מ וע' משנה עירובין (דף ק"ד ע"א) הנ"ל דתנן וממלאין מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת ומבאר הקר ביו"ט וקמפרש בגמ' שם דהאי באר הקר היינו באר מים חיים ע"ש הכתוב כהקיר בור מימי' וא"כ מדלא קרי תנא גם לבורות הנ"ל בארות קרות מוכח דהם לא היו מים חיים ואם דבאר הקר הנ"ל נמי קרי ליה תנא בור בנדרים (דף מ"ח ע"א) ע"ש במשנה והבור שבאמצע הדרך ופירש"י דהכוונה אבאר הקר הנ"ל מ"מ כאן דשנאן יחד וקרי לזה באר הקר ולהנך בורות מוכח דהבורות לא היו מים חיים וגם ברי"ף בנדרים שם הגירסא שם באמת והבאר שבאמצע הדרך ע"ש

וע"ע עירובין (דף י"ח ע"א) וע' עוד בדברי הימים א' י"א ויתאו דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם וגו' וישאבו מים מבור בית לחם וגו' וינסך אותם לד' ובירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ה בר קפרא אמר חג הי' וניסוך מים והיתר במה הי' כו' עש"ה וכן הוא ברבה רות וק' ג"כ דסתם בור הוא מים מכונסים לא מעין וא"כ איך הוכשרו לניסוך ובשמואל ב' כ"ג פסוקי ט"ו ש"ז יש שם קרי וכתי' כי הכתי' מבאר בית לחם והקרי מבור בית לחם ע"ש והוא חידוש דד"ז הוא חלוקת קרי וכתיב דהכתיב הוא באר דהוא מים חיים והקרי הוא בור דהוא מים מכונסים והנה צ"ע ג"כ לפמ"ש למעלה דצריך המילוי להיות לשם חג דא"כ איך היו ממלאין מן הכיור והרי מי הכיור לא נתמלאו לשם חג ובאתי רק להעיר

והנה התוס' בשבועות שם כתבו עוד וז"ל ועוד כיין דיש שיעור להקרבת קטורת פרס שחרית ופרס ערבית אין כלי שרת מקדשת שלא מדעת כדמשמע בס"פ לולב וערבה עכ"ל נראה דהיו מפרשים ז"ל הך דסוכה דדייק דקסבר אין שיעור למים וכ"ש מקדשין שלא מדעת דאילו הי' שיעור כו' הי' אפשר לתת בו יותר מכשיעור שלא על דעת קידוש ואז לא הי' מקדש דתרתי לגריעותא לא אמרי' דיקדש בהיות בו יותר מכשיעור וגם שלא מדעת ולפי"ז מיושבת בפשיטות גוף הקושי' הנצבה, בפתח דברינו כיון דבהך דמעילה בקידוש ידוש מדעת איירי וע"כ לא מהני הא דיש שיעור לחוד למנוע הקידוש ואולי טעם התוס' ג"כ