ציונים לתורה עט

לזמנו וכמ"ש הרוקח בהלכות לולב סי' (ר"כ) דמילה שלא בזמנה הוא עניין השלמת מילה בזמנה ע"ש דמדמי לי' לחגיגה כל ז' דקרינן להו תשלומין דראשון עש"ה וע"כ גם כאן דזמן העיקריי דתמיד הוא קודם חצות ע"כ מה שהוא קרב בדיעבד אחר חצות הוא רק השלמה לקודם חצות]

והנה הא דאין השלמה זאת לתמיד של בין הערבים בלילה זה הרי הוא בפשיטות מפאת שבלילה א"א להקריב דאין אז זמן הקרבה לשום קרבן וכן מה שאין השלמה לאיברים ופדרים דערבית בבוקר הוא ג"כ בפשיטות לפי שנפסלו כבר בעמוד השחר בלינה ואין זה איפוא מפאת ענין זמן פרטיי שלהם שלהם שלא יהי' לו השלמה רק לפי שכבר חל בם פסול הכולל בכל הקדשים שנפסלים בעמוד השחר בלינה וא"א להקריב דבר פסול ומשא"כ משחרית לבין הערבים שהוא רק עניין זמן פרטיי של תמיד של שחר שנתנה לו תורה זמן עד חצות בזה הרי שפיר מצינו שיש לו השלמה בזמן תמיד שלאחריו היינו אחר חצות וע"כ התפלה דכל עניינה ענין זמן ולא שייך בי' פסול לינה ולא פסול לילה להקרבה רק שהתפלות יש להם זמן ע"כ שפיר יש לדמותם רק לתמיד של שחר דהלכתחלה שלו הוא ג"כ רק ענין זמן דאחר חצות הרי הוא זמן הקרבה לכל קרבנות ורק שלקרבן זה היינו תמיד של שחר קבעה לו תורה זמן עד חצות וע"כ כיון שמצינו שבדיעבד יש לו השלמה בזמן תמיד שלאחריו ע"כ תיקנו חכמים גם כזה בתפלות דהם עיקרם כנגד התמידין דיהי' השלמה לתפלה בזמן תפלה שלאחרי' בדיעבד אם טעה הואיל ומצינו השלמה כזו גם בתמיד בזמן תמיד שלאחריו ודו"ק היטב מאוד ונמצא דטעמא דטעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים ודטעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים שניהם באמת טעמם רק מפאת דין הסיפרי זוטא הנ"ל הואיל ומצינו השלמה לתמיד של שחר בזמן תמיד שלאחריו ונמצאו אדרבה דברי הסיפרי זוטא מותאמים בדברי הגמ' והם מקור לדברי הגמ' בענין ההשלמה

[ואולם לכאורה יל"ע עדיין בזה דהתינח לרבנן דזמן תמיד של שחר לכתחלה עד חצות ומשא"כ לדידן דקיי"ל כר' יהודה דזמנו לכתחלה רק עד ד' שעות א"כ מה שנתנה לו תורה השלמה דבדיעבד כשר כל היום וכמו שכתבנו דמה שהוכשר בדיעבד אחרי זמנו העיקריי הוא עניין השלמה א"כ הרי אין עניין השלמה זאת שנתנה תורה השלמה לתמיד של שחר בזמן תמיד שלאחריו דהא כשר גם מן ד' שעות עד חצות בדיעבד ואז הרי אינו עדיין זמן תמיד שלאחריו דתמיד של בין הערבים הא מתחיל זמנו רק מחצות וא"כ ע"כ הרי השלמה זאת רק עניין השלמה גרידא הוא שנתנה תורה השלמה לתמיד של שחר כל היום ואין העניין מפאת התמיד שלאחריו כלל וא"כ אכתי איך דנו חכמים מזה לתת השלמה לתפלה בזמן תפלה שלאחרי' הרי אין עניין זה בתמיד כלל שהרי שם אין ההשלמה כלל לתמיד בזמן תמיד שלאחריו רק השלמה גרידא הוא שנתנה לו תורה השלמה כל היום וא"כ לדידן דקיי"ל כר' יהודא דתמיד של שחר זמנו עד ד' שעות וקיי"ל נמי להך דטעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים כו' א"כ על כרחך הא ליתא לסברתנו הנ"ל בטעם ההשלמה הנ"ל וכמובן ואולם י"ל דכך דנו חכמים דכמו דבתמיד של שחר נתנה לו תורה השלמה עד סיום זמן תמיד שלאחריו היינו מן ד' שעות עד הערב שמסתיים זמן תמיד שלאחריו כך בתפלות יש לנו לתת השלמה לתפלה עד סיום זמן תפלה שלאחרי' ולכן שפיר תיקנו מפאת זה דטעה ולא התפל ערבית מתפלל שחרית שתים כו' ודו"ק. ועוי"ל דכל השלמת התמיד של שחר באמת הוא רק בזמן תמיד שלאחריו ומפאת דנתנה לו תורה השלמה בזמן תמיד שלאחריו ואך דגם הזמן דמן ד' שעות עד חצות נחשב ג"כ זמן תמיד של בין הערבים מפאת דיהי' בו ביום הקרבת תמיד של בין הערבים וכהך דפסח. לבן בתירא דחשיב לי' מצפרא זמן פסח לעניין פסול שלא לשמו מטעמא דהואיל ומקצתו ראוי כמבואר בזבחים (דף י"ב ע"א) וע' מנחות (דף ה' ע"א) בהך דאין מחוסר זמן לבו ביום ועוי"ל דעיקר ההשלמה שנתנה תורה הוא באמת רק בזמן תמיד שלאחריו ורק דכיון דנכשר התמיד של שחר מפאת זה עד ד' שעות וכן מן חצות עד הערב לכן ממילא נעשו גם הב' שעות שבנתים מן ד' שעות עד חצות ג"כ זמן התמיד ושייך לו הואיל והוא בין ב' הזמנים שלו והוא כהך דתענית (דף י"ח ע"א) הואיל ומוטל בין שני ימים טובים עשאוהו כיו"ט עצמו וע"כ ממילא כשרים גם הב' שעות אלה שבנתיים אל התמיד וע' חגיגה (דף י"ח ע"א) דמבואר ג"כ דקדושה חיה"מ הוא מפאת שיש קדושה לפניו ולאחריו והוא מקבל הקדושה מן הקודם והמאוחר ע"ש וכך כאן ב' שעות שבנתיים מקבלים ענין התמיד מן הקודם והמאוחר ושפיר נעשו ממילא גם הם זמן התמיד אבל עיקר ההשלמה שנתנה תורה שפיר י"ל שדנו חכמים בחכמתם דעניינו רק שנתנה לו השלמה בזמן תמיד שלאחריו רק דמפאת זה נעשו ממילא גם השעות שבנתיים זמן התמיד וע"כ עכ"פ שפיר דנו מזה לתת השלמה גם בתפלות לתפלה בזמן תפלה שלאחרי'

ועוד נראה פשוט דאין סברא שיהי' זמן תמיד של שחר עד ד' שעות ויופסק להיות זמנו עד חצות ויוחזר להיות זמנו אחר חצות [וע' תענית (דף ד' ב') מתחיל במוספין ופוסק במנחה כו' וחוזר ומתחיל במוספין אמר להו שמואל כו' אחר שעשיתו קודש תחזור ותעשהו חול כו' ואינו ענין לכאן] וגם י"ל דשייך בזה עניין נראה ונדחה אין חוזר ונראה הואיל והוא מילי דקדשים ואולם בדאורייתא לכאורה לא שייך זה דמילי דאורייתא הם דברים עצמיים ולא שייך לומר שהכשירה תורה גם ב' שעות שבנתיים מפאת דאל"כ גם אחר חצות לא יוכל להיות קרב הואיל וכבר פסק ונדחה מהיות זמנו ואם הכשירה תורה להקרבה גם ב' שעות שבנתיים ע"כ דהם בעצם זמן התמיד ושייכים בעצם להקרבתו ורק כמו שכתבנו תחלה שפיר יש לומר דב' שעות הנ"ל מקבלים בעצם עניין התמיד מן הקודם והמאוחר כהך דתענית (דף י"ח) וחגיגה (דף י"ח) הנ"ל וי"ל עוד בכמה גווני ואין להאריך]

ודע דעפיד"ז הנה תובן ג"כ דעת קצת ראשונים דסבירא להו דגם לק"ש יש השלמה בטעה ולא קרא ק"ש של ערבית שקורא אותה שחרית וכן משחרית לערבית והוא תמוה דמה ענין השלמה בק"ש דהוא מצוה להשלימה בזמן אחר ע"ש בברכות בפני יהושיע שתמה בזה עש"ה ואולם לפי דרכנו יש טעם לדבר ג"כ עפ"י המבואר בילקוט ואתחנן רמז תתל"ה וז"ל דבר אחר משל לחכם שהי' לו בן והי' מעלה לו ב' סעודות בכל יום אחת בבוקר ואחת בערב אחר ימים ראה החכם את בנו שהעני ולא הי' יכול לעשות כשם שהי' למוד קרא לו אביו ואמר לו בני יודע אני שאין בך כח לאותן ב' סעודות שהיית מביא לי איני מבקש ממך אלא שתהא שומע אותי דורש בביהכ"נ ב' פעמים ביום והוא ערב לי כאותן ב' סעודות שהיית מעלה לי כך אמר הקב"ה לישראל לשעבר הייתם מקריבין לי ב' פעמים ביום את הכבש האחד תעשה בבוקר וגו' וגלוי וידוע לפני שביהמ"ק עתיד ליחרב ומכאן ואילך אי אתם יכולין להקריב קרבנות אלא מבקש אני תמורתן של קרבנות שמע ישראל בבוקר שמע ישראל בערב ועולה לפני יותר מכל הקרבנות עכ"ל ומבואר דק"ש דערבית ודשחרית הם ג"כ נגד התמידין וע"כ ג"כ כמו שיש השלמה בתמיד לתמיד של שחר בזמן תמיד שלאחריו כך ג"כ יש השלמה בק"ש לק"ש בזמן ק"ש שלאחרי' ואותו מקור אשר הוא להשלמת תפלה בזמן תפלה שלאחרי' דהוא מתמיד של שחר דקר בדיעבד לאחר חצות וכנ"ל אותו מקור עצמו יש גם להשלמת ק"ש כיון דגם ק"ש עניינו כנגד התמידין וכנ"ל [וע' ב"י או"ח סוף סי ז' שכ' בשם א"ח בשם גאון שאדם שהטיל, מים והסיח דעתו מלהטיל מים ואח"כ נמלך והטיל מים פעם אחרת שחייב לברך ב' פעמים אשר יצר והביא ראי' ממה שאמרו בברכות טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים ובב"ח שם כ' ע"ז וז"ל והוראה זו רחוקה מן הדעת דלא דמי לתפלה שהיא במקום הקרבן תיקנו לה חכמים תשלומין דאשכחן תשלומין גבי קרבן כו' עכ"ל ולא ידעתי מה זה שכ' דאשכחן תשלומין